עמוס לב כתב:
מוק, אתה בהזיה, או שעונת 96 הייתה כל כך גרועה, שמחקת את הטבעת של קלייד מההיסטוריה.
הווארד אמנם זורק 12.7 פעמים לסל, אבל ברוך השם גם מגיע 12.1 פעם לקו העונשין (וגם אם נוריד את הסטיה של גולדן סטייט, זה עדיין בספרות כפולות). ביינום זורק מהשדה אותה כמות זריקות, אך מגיע לקו 5.7 פעמים. אין בכלל השוואה בין השימוש ההתקפי שנעשה בהווארד לבין זה שנעשה בביינום.
וכמה שאני אוהב את ברקלי ואת דוקטור ג'יי (במקרה שני השחקנים שהכי אהבתי/אוהב במשחק הזה) אין להם מקום בחמישיית כל הזמנים. מג'יק, מייקל, לארי, טימי, קארים זאת החמישיה שאני לוקח מבין השחקנים שראיתי. אם הולכים לזמני עבר, אז יש קייס חזק מאד גם לווילט וגם לראסל. לא נראה לי שאני יכול להחליט.
מוק, אשמח להסבר מדוע קיד או סטוקטון הם הבחירות שלך על פני מג'יק.
כן, החומר היה חזק מדי באותו הרגע... מילא קיד, אבל קלייד... נו, זכר לכל השנים שהוא הפסיד עם פורטלנד...
אני חושב שנורטון צודק, בסופו של יום יש אנשים שבוחנים הישגים נטו ויש כאלו שבוחנים קריירה, יכולות, רגעים ורמת משחק.
בעיניי לא היה ולא יהיה פאוור פורוורד שמגרד את היכולות של צ'ארלס. כמו שמג'יק היה תופעה בעמדת הפויינט כך גם בארקלי (נמוך ממנו...) היה תופעת על ב4 (וזה מבלי לגרוע דבר מגדולתו של טים)
בארקלי שיחק בקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה שלא לקחה אליפות. ואני לא חושב שזה הוגן לשפוט דור שלם של שחקנים שלא לקחו טבעת כי הם נולדו בדור הלא נכון. בארקלי עשה כל מה שהוא יכול בכדי לקחת את הטבעת ובכל זמן אחר זה היה עובד.
אי אפשר לטעון שהוא לא מנהיג ולא ווינר בנשמתו (כמו שמנסים היום לטפול בלברון, אנחנו מכירים את השטאנץ) כי האיש היה כזה. עד שהגב לא הכריע אותו, הוא לא ירד מהפרקט בסדרה עם פיניקס. הוא שיחק בכל עמדה על המגרש והפך עם כל שנה בNBA לשחקן טוב ושלם יותר מהסופר אתלט עמוס המאסה שהוא היה בימי פילי הצעירים.
אני לא חושב שאפשר לבטל את המועמדות של בארקלי והד"ר בהינף יד. זה לא שאמרנו דיוויד ווסט ומלו...
בגדול אני חושב שהדיעות די חלוקות בין בארקלי מאלון ודאנקן. בסמול זה כמעט תמיד בין הד"ר לבירד (אפילו אני עם כל אהבתי לדומיניק, חושב שהוא שני לשניים האלו ואולי אפילו לאינגליש האלגנטי) אבל בירד תמיד ינצח כי הוא היה המייקל ג'ורדן שלפני המייקל ג'ורדן. כשאנחנו גדלנו זו לא הייתה שאלה- בירד היה השחקן הטוב בעולם.
בסנטר אני עדיין מעדיף את האקים על כל אחד אחר. ברור לי שחובבי מיילסטונס יילכו על אלסינדור, אבל בעיניי האקים הוא הסנטר הכי שלם ששיחק את המשחק והדבר הכי אלגנטי שאי פעם טייל בפיבוט.
ראסל, ווילט ושאר ירקות, זה לא הדור שלנו. אני תמיד אוהב לדבר על מי שראיתי ולא בקטעי וידאו (שאגב, לא ממש מחמיאים ברמה ובקצב וזה נכון לכל ספורט)
מג'יק הוא הפלייר (פ' רפוייה), הוא השואו טיים, הוא התופעה. הכל נכון. קיד וסטוקטון תמיד יצגו בעיניי משהו נקי יותר.
סטוקטון לדעתי הוא שחקן ה"עשה את הדבר הנכון" הכי אמיתי שיצא לי לראות. בלי שום ברק, אבל עשוי מסמרים ועם מח כדורסל מבריק. היכלת שלו להפוך את ראיית המשחק שלו ואת יכלת המסירה למשהו כ"כ טרוויאלי ופשוט למראה היא לא פחות ממופלאה בעיניי. האיש שהפך את הפיק אנד רול להתקפה עקבית ופורייה.
וקיד? קיד הוא האיש שהחזיר את התשוקה לליגה. כשקיד נחת בדאלאס העלובה והקים את הטריפל ג'ייז (עם מאשבורן וג'ימי ג'יי) חבילה שפורקה כזכור בגלל, איך לא... בחורה (טוני ברקסטון למי שזוכר) זה סימל את כל מה שאני אוהב בכדורסל. את הפנטזיה, את היופי, את הבלתי אפשרי שלאו דווקא מגולם בנצחונות או ביחידת הגנה מושלמת.
קיד לטעמי הוא המוסר הגדול בכל הזמנים. וקיד היה גם שומר אדיר והכל הגיע בגוף חזק מעין כמוהו אבל עדיין במימדים הגיוניים.
כל החוויה של לראות את קיד משחק ולא עם השחקנים הטובים בעולם כמו בלייקרס, הפכה אותו למישהו שאני מעדיף על מג'יק.
מה שקיד עשה עם חבורת נגרים בניו ג'רזי (הוא אשכרה הפך את מרטין, ג'פרסון וקיטלס לכוכבי על!) שקול ללא מעט אליפויות שראיתי. הוא הרכז היחידי בהיסטוריה שהפך בעצמו קבוצה בינונית מינוס לקונטנדרית.
אני לא חושב שאחד על אחד מג'יק טוב מסטוקטון או קיד. האגדה גדולה יותר, הקבוצה שלו גדולה לעין ערוך. אבל לא השחקן. לפחות לא בספר שלי.
חוצמזה עמוס, ממתי אתה מסכים איתי על משהו?