סל ניוז

מדהים שספרד מסתדרת בלעדיו. הוא סנטר פותח בכמעט כל נבחרת אחרת. העומק הספרדי מדהים.

כבר היה מי שאמר שרק ממנופי/פורשי הנבחרת הספרדית אפשר להקים נבחרת חדשה שהולכת ל1-8 באליפות באירופה.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

הוא נבחר 11 ולא 6. ויואב בורוביץ' חסר המושג כתב עליו השבוע בדה באזר שהוא לא אתלט.

יש קבוצות טובות בליגה שמשחקות בלי מחליפים אמיתיים לסנטר בכלל או עם שחקנים שפרשו כבר מזמן.. או שנותנות צ'אנס לצעירים שלא שמעו על תאוריית הואקום. כל גבוה יורוליג בכיר יכול להגיע לסגל ולקבל צ'אנס בנבא. ברור שזה המון עניין של מזל וסיטואציה- ואין הבדל בעניין הזה בין אירופיים לאמריקאים.

למתעניינים בזכויות על הסנטרים: סופו (קליפרס) פרילנד (פורטלנד) ואסקס וראקוביץ' (אורלנדו), לורבק ובאראץ (אינדיאנה), טומיץ' (יוטה) טיבור פלייס (אוקלוהומה סיטי) סשה קאון (קליבלנד) מברוקפלידיס (מינסוטה) סרגיי לישוק (לייקרס) וכמובן הליטאים מהדראפט האחרון- מאטיונאס (יוסטון) ו-ולאנצ'יונאס (טורונטו)

מהרשימה הזאת באראץ׳ הכי מתאים ל-nba. שילוב של סייז מצויין ויכולת טכנית טובה עם מוביליות טובה לגובה שלו. הוא טיפה רכרוכי אבל זה לא שכל הגבוהים בליגה זה הווארד.

דווקא בעיני באראץ' ממש לא מתאים לאן.בי.איי. שחקן לא פיזי הגנתי, כבד ברגליים, יתקשה מאד מול הפיזיות והאתלטיות של האן.בי.איי.

מי כן מתאים? וולאנצ'יונאס כמובן יקבל את הצ'אנס שלו (למרות שאני לא חושב שהוא סנטר באן.בי.איי). טומיץ' יכול להיות מענין באן.בי.איי. הוא חלש פיזית, אבל הגובה והטכניקה הנאה נותנים לו צ'אנס כלשהו להיות שחקן אן.בי.איי לגיטימי. גם סשה קאון יכול להצליח באן.בי.איי א-לה עומר אשיק. לורבק הוא מקרה מעניין. הוא בשום פנים ואופן לא סנטר אן.בי.איי (וגם לא בדיוק סנטר באירופה). הוא לא אתלטי ולא מספיק פיזי הגנתית. אבל הכישרון שלו יכול לגרום לו להצליח בסיטואציה מסויימת. יותר הגיוני שאם הוא יחליט ללכת לאן.בי.איי הוא יגמור כמו דיוויד אנדרסן, אבל סיכוי קיים.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

טומיץ' הוא חתיכת רכיכה נוראית. הוא יחטוף כמות כזאת דאנקים באימונים שאני בספק אם מישהו ייתן לו דקות מחוץ לדי ליג. לגבי לורבק, הוא הרבה יותר טכני יותר מאנדרסן ולדעתי יש לו סיכוי ליד סנטר שיחפה עליו הגנתית.

אלו רק שחקנים שיש עליהם זכויות.
יש גם את בורוסיס, מאריץ', פרוביץ' (שהיה שנה אחת שם).

העניין הוא לא במה החסרונות שלהם, אלא עד כמה אין סנטרים מחליפים בגודל של סנטרים מחליפים בנבא.
למיאמי אין פותח.
ניו יורק?
פורטלנד קורט תומאס
פילי- או הרוקי ווצ'ביץ' או טוני באטי
ממפיס- ??
סקרמנטו? צ'אק הייז?
שארלוט יש ועידה.
מילווקי לארי סנדרס?
קליבלנד ריאן הולינס?
שיקאגו מסתפקת באשיק
לייקרס- מרפי פעם היה שחקן
קליפרס ?? ?? אין בכלל. רג'י אוונס לא סנטר
דטרויט בן וואלאס?!?!
גולדן סטייט- ביידרינש את קוואמי
אינדיאנה? ג'ף פוסטר עדיין חי?


בקיצור- חצי מהקבוצות בליגה אין סנטרים מחליפים שחקני כדורסל מוכשרים ותורמים אלא חוטבי עצים - או שנותנות הזדמנות לצעירים מתוך תקווה שאולי יתפתחו למשהו..לרוב מסבות איזה פאואר ונותנות לו יותר דק' ב-5.

אני עוד זוכר כשהוא נבחר והיה דיבור על קו קדמי שלו ושל דווייט... כבר אז היה לו סייז מרשים, הם מאוד רצו אבל אם אני זוכר נכון הוא היה קשור בחוזה אירופאי. כי בניגוד לכל מיני ורניישים, הוא לא היה פרוייקט שצריך להתבשל באירופה.

תמיד עניין אותי למה הוא לא הגיע לNBA.

אני חושב שהטעות היא קודם כל שלו כי יש שחקנים שיכולים להסריח את אירופה אבל הם מאוד מתאימים לNBA.

באשר לרוביו מעולם לא היה לי ספק שאין לו מה לחפש באירופה ושהוא תפור על הNBA. האיש נולד לשחק עם אתלטים. עוד לפני שהוא שרף נעל על הפרקט בארה"ב כבר אמרתי שהוא יהיה הROY של השנה כי זה פשוט זיווג מושלם.

באותו המובן אני חושב שגם ואסקז הרבה יותר מתאים לNBA מאשר לאירופה. לעומת זו הכלאות כמו לורבאק ממש לא.

הבעיה היא שבNBA הרבה יותר קל להצליח כביג מאן עם נתונים מאשר עם כשרון. מאמני הNBA לא עושים הנחות בהגנה והקרבה. כל ביג מאן אירופאי שנחת שם הצליח רק אם הוא היה קשון או הפך כזה. הכשרוניים בדר"כ לא זכו להראות כשרון בכלל.
בהרבה מאוד מקרים זה הפסד של הקבוצה שלו אבל זה האאוטלוק של המאמנים שם.

נ.ב. לארי סנדרס יהיה אחד הסנטרים הטובים בליגה. לא הייתי מציע לזלזל (למרות השם השנדלינגי...)


עוד נ.ב. אם כבר סנטרים בריאים... מאוד מעניין אותי איפה הטנקים הבאים משחקים\ שיחקו או שפרשו כבר...

ג'אהיידי ווייט
פריסט לותרדייל
ג'קי באטלר

אגב, לפני כמה חודשים הגעתי למסקנה שהקו הקדמי הכי כבד בהיסטוריה דווקא נוצר מחוץ לNBA בלואיזיאנה סטייט...

הבעיה של הליגה שב-8 השנים מאז שדוויט האוורד הגיע לליגה הגיעו ב-8 הדראפטים שמאז בקושי 10 סנטרים שראויים להיות שחקני חמישייה בליגה. זה כולל חבר'ה כמו ג'פרסון וביינום אבל התחתית של העשירייה הזאת זה כבר חבר'ה שלא מסוגלים לקנות סל שהוא לא דאנק כמו ג'ורדן וג'אוויל מגי. לכן זה לא מפתיע שמישהו כמו ג'וניל עדיין סנטר חמישייה בליגה בקבוצה ששואפת לפלייאוף לפחות ושמיאמי תקועה עם ג'ואל אנתוני על תקן ה-5 שלה.

זה לא ממש נכון, נחתו בליגה סנטרים עם כשרון התקפי, פשוט לא סלחו להם על ההגנה או שהם יצאו החוצה בעבירות מהירות.
יש לא מעט סנטרים שיודעים מה לעשות עם הכדור (הווז, מוזגוב, ברוק לופז, קאזנס, גורטאט, היברט)

פשוט קבוצות מעדיפות מראש אתלטים על פני כשרונות התקפיים. אתלט אפשר ללמד מובז (דווייט בעצמו לא יכול היה לקנות סל שאינו הטבעה כשהוא נחת בליגה) לאתלט יש אפסייד ואתלט יכול להפוך להיות גורם משמעותי בהגנה גם אם הוא שומר אישי בינוני ומטה בגלל שהוא מספק מטריה אווירית.

ג'וניל גם בגילו המתקדם הוא עדיין שחקן הגנה טוב מהממוצע וג'ואל אנתוני מספק מטריה אווירית למיאמי שמונעת מהיריבות לחדור לתוכה. ובקבוצה שיש לך כלים התקפיים כמו ווייד ולברון שגם כך הופכים עילוי התקפי כמו בוש לדי מיותר, אין באמת בסנטר התקפי.

השנים האחרונות דווקא טובות מאד וצמחו גבוהים צעירים טובים ומבטיחים ששווים את האמון שנותנים בהם- גם אם לא סופרסטארים. ג'ואל אנתוני זה לגמרי החריג שלא מעיד על הכלל- ביינום, ג'פרסון, מרק גאסול, נואה, ברוק לופז, היברט, הורפורד, גורטאט, מונרו, קאזינס, דיאנדרה ג'ורדן , ג'בייל מגי. חלקם ממש צעירים וכולם בעקרון לא בצד היורד של הקריירה. וזה בלי בוגוט וקיימאן וננה היותר מנוסים. בסדר גמור..

הבעיה היא לא בפותחים- אלא בעומק- בספסלים. ולא צריך לעשות אובר ניתוח- אמריקה פשוט לא יכולה לייצר כמויות של כשרון בעמדה הזו (וגם לא יכלה בעבר-זה לא חידוש). הסבן פוטר האמריקאי היחיד שבכלל משחק ביורוליג בשנים האחרונות הוא ד'אור פישר.

נו, ואחרי הרשימה הזאת מה יש? ג׳ואל אנתוני? פרקינס? בקיצור נפילה די גדולה. כלומר לכמעט חצי ליגה אין סנטר ראוי....

זה עניין של נוסטלגיה לכוכבים בעבר בעמדה- מי זוכר שנגרים או שחקנים לא ממש מוכשרים תמיד היו וגם בקבוצות שהגיעו לגמרים ולאליפויות כללו את לוק לונגלי, אוסטרטג, ארוין ג'ונסון, כלמיני מרק ווסט ועוד שאר חבר'ה שהם לא שיחוק גדול.

העניין הוא שמאז השקיעה של שאק ודאנקן יש פאקינג סנטר אחד בליגה שהוא פרנצ'ייז פלייר. וזה לא מצב שאני חושב שהיה בליגה אי פעם.

נראה לי שמונרו מתחיל את דרכו לשם. כבר עכשיו הוא השחקן הטוב והמשמעותי ביותר בדטרויט. בוגוט במשך שנים הוא סוג של פרנצ'ייז במילווקי אם כי נדמה לי שג'נינגס לקח את מקומו או לפחות חולק את ה"תפקיד".

אגב, אני לא מבין את ההערה לגבי אשיק. הוא אחלה סנטר מחליף שבעולם ואחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, בטח בין הגבוהים. התקפית הוא מזעזע אבל זו גם הסיבה שהוא סנטר מחליף ולא כוכב בליגה.

ממוצעי הקריירה של בוגוט הם 11 נקודות ו-9 ריבאונדים למשחק. אם זה פרנצ׳ייז פלייר כנראה שיש לנו הגדרות שונות לחלוטין למושג הזה.

השאלה היא האם יש טעם להתבונן ב"פרנצ'ייז פליירז" של קבוצות תחתית. אז אילגאוסקס היה הפרנצ'ייז פלייר של קליבלנד כל זמן שהם היו באשפתות. זה מעניין מישהו?

אם מתבוננים בקונטנדריות, אז אני לא בטוח שזה כזה חריג, ולמרות הפיחות במעמד הסנטרים בימינו. כמה סנטרים מובילים היו בליגה בין התקופה של קארים/מוזס מאלון וההגעה של יואינג/רובינסון? מישהו משמעותי חוץ מהאקים?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ראובן, האקים הגיע לליגה בדראפט 84, יואינג ב-85 ורובינסון רק ב-89, היה הרבה יותר הגיוני לחבר מבחינת דורות את השניים הראשונים ולא את השניים האחרונים. כלומר מוזס וקארים דור ראשון בתחילת-אמצע שנות ה-70, יואינג והאקים דור שני באמצע שנות ה-80, רובינסון, מורנינג ושאק דור שלישי בתחילת שנות ה-90 ואני מניח שדאנקן, עד כמה שאפשר לקרוא לו סנטר, דור רביעי של סוף שנות ה-90. בין קארים/מוזס לבין יואינג/האקים, אני מניח שאפשר לדחוף באמצע את ביל וולטון.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לא מדוייקת החלוקה שלך. קארים הגיע לליגה בתחילת שנות השבעים. מוזס הגיע לליגה אחרי פירוק האיי.בי.איי, אבל הפך באמת דומיננטי בשנות השמונים. וולטון הגיע לליגה באמצע שנות השבעים והעונות הגדולות שלו היו בין 75 ל-78. אח"כ הוא היה צל של עצמו בשל הפציעות ושיחק מעט מאד, עם הבלחה אחת של עונת האליפות של הסלטיקס ב-86.

אפשר להוסיף את בוב לנייר בשנות השבעים. את ארטיס גילמור בשנים שאחרי איחוד האיי.בי.איי, את בראד דוהרטי באמצע השני של שנות השמונים שהיה דרגה מתחת לגדולים באמת.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

וגם את דייב קואנס ווס אנסלד בשנות ה-70, מארק סמפסון ורוברט פאריש בשנות ה-80 וג'ק סיקמה (בין ה-70 ל-80).

נראה לי שהשאלה היא האם בעשרים שנה האחרונות (נגיד מתחילת שנות ה90) היתה לאורך זמן כמות גדולה יותר של סנטרים איכותיים מאשר יש עכשיו? לי לפחות (חייב להודות שהזיכרון NBA שלי לא הולך אחורה יותר מכמה שנים) נדמה שלא היו הרבה עונות בהן הרבה קבוצות החזיקו בסנטרים בקליבר של אולאג'ואן לדוגמא.

מארק סמפסון גם נראה מבטיח מאוד בתחילת הדרך ונקלע לפציעות,בוב מקאדו היה סוג של סנטר...

_________________
מה התועלת?

היו כמה לא רעים, היה ג'ק סיקמה, היה בראד דוהרטי, היה ביל קרטרייט אבל כמובן שאף אחד מהם לא היה ברמה של אולג'וואן.

האמת היא שהציפיה שלך להרבה עונות עם הרבה קבוצות בקליבר של אולג'וואן היא משונה מעט, אתה זוכר הרבה עונות עם הרבה קבוצות עם רכזים בקליבר של סטוקטון? או עם קלעים בקליבר של רג'י מילר?
אולג'וואן הוא טופ חמש בכל הזמנים בעמדה שלו, למה ציפית?

(מקאדו? הוא אולי שיחק סנטר פה ושם אבל האיכויות שלו התבטאו דווקא כששיחק פורווארד))

פרנצ'ייז פלייר הוא בעיניי השחקן המוביל של הקבוצה. יכול להיות שבוגוט עונה להגדרה הזו ויכול להיות שלא אבל זו בכל אופן ההגדרה שלי.
רצוי עבור אותה קבוצה שאותו שחקן יהיה בטופ5 של העמדה שלו כמובן אבל זה לא מחייב.