סל ניוז

אצל לין זה השילוב המשולש- האלמוניות, היעדר הדרגתיות ומידת הכוכבות (שאמנם נכונה רק ל-3 משח').

ג'ימאריו מון. איפה הוא?? זה אולי הסיפור הכי מטורף.

ג'ון סטארקס כמובן. אנתוני מייסון, פי ג'יי בראון. סטיבן ג'קסון.

בראד מילר הגיע לאולסטאר אחרי שהתחיל בליגה השנייה באיטליה.

האמת היא שה-סיפור זה בן וואלאס כמו שMOOK הזכיר. אמנם לא כוכב קלאסי, אבל בהחלט שחקן אליפות סופר-חשוב ודומיננטי, שהתחיל הכי נמוך שאפשר.

אצל סטארקס בהחלט היתה הדרגתיות מסוימת, מייסון בא מלמטה אבל התפתח די לאט, פי ג'יי בראון היה במכללה גדולה ונבחר במקום לא רע בדראפט, סטיבן ג'קסון אמנם יצא מוקדם למקצוענות (בגיל 19) אבל אחרי שהסתובב קצת בעולם-היה משמעותי למדי כבר בעונת הרוקי שלו.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

גם אחרי שהיה מלך הריבאונדים אי אילו שנים ושחקן ההגנה של השנה 4 פעמים, בן וואלאס הוא כולה "שחקן אליפות סופר-חשוב"? הבנאדם החזיק את הפיסטונס, ההליכה שלו לשיקגו פירקה דה-פקטו את הבאד בויז של שנות ה-2000.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

מה שפירק את הבאד בויז הנ"ל היה הטרייד על בילאפס. ואם כבר הורגש שינוי עקב עזיבה של מישהו, זה של לארי בראון. גם בלי וואלאס דטרויט הגיעה לגמר מזרח כפייבוריטית.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

קבל הסבר: No Wizard wanted to be in the Lin poster.

_________________
13.6.13 לא תגנוב...

זה לא ממש ההסבר.
אם שחקן או שניים היו עושים מאמץ מינימלי לשמור עליו אז הוא בכלל לא היה מגיע לדאנק. עם כל הכבוד ללין, הוא לא בלייק גריפין.

סלח לי ראובן, עם כל הכבוד לצ'ונסי ואפילו ללארי בראון, האיש הכי משמעותי בקבוצה ההיא היה ביג בן. כל משחק ההגנה שלה והמעבר להתקפה היה בנוי עליו. כל הפרישה ההגנתית החלה ממנו. הוא היה עכביש. הוא היה שחקן ההגנה הקבוצתי הטוב בליגה. מעולם לא ראיתי שחקן שמכסה כ"כ הרבה שטח כמו ביג בן של דטרויט ההיא.

צ'ונסי היה המנהיג והאיש של המאני טיים, לארי בראון אדריכל השיטה. אבל ביג בן היה החלק הכי גדול בה. כל הקבוצה הושתתה על היכולות שלו. הוא היה סלע ההגנה. בלעדיו זו פשוט לא הייתה יכולה להיות אותה קבוצה עצמתית שהיא הייתה.

כל זה טוב ויפה, אבל איך אתה מסביר את העובדה שאחרי שהוא עזב דטרויט עדיין הגיעה לגמר המזרח ונתנה עונה סדירה מעולה (סביבות 60 ניצחונות אאז"נ)? צריך גם לזכור שבשנה שלפני האליפות דטרויט, עם ביג בן, די הושפלה בגמר המזרח על ידי ניו ג'רזי של קיד וקניון מרטין, לא בדיוק מאריות הליגה.

דטרויט היתה קבוצה של חמישה שחקנים (ומאמן). אני אישית לא חושב שאפשר לציין באופן יוצא דופן שחקן שהתבלט מעל הנ"ל, אבל לטעמי אם אפשר לציין מישהו שהיה הפחות בולט, זה האדון בן וואלאס. מעבר לכך שאני חושד שהנטייה של הNBA להאדיר יכולת הגנתית של ריבאונדרים טובים, אין שום ספק שבצד ההתקפי הוא היה בעיקר נזק ולקראת סוף הקדנציה שלו בדטרויט פשוט לא היה טעם להחזיק אותו על המגרש ברבע האחרון בגלל אחוזי העונשין שלו.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לא שזה מכריע את הויכוח או משהו, אבל לזכות בן וואלאס יאמר שבתקופה שלו בדטרויט, לברון מאוד מאוד מאוד התקשה נגד הפיסטונס בדקות של הביג-בן על המגרש.
לא שאני מאמין שאני אוכל למצוא את זה, אבל יצא לי לראות בשידור כלשהו סטטיסטיקה של לברון בדקות של וואלאס על המגרש, והיא הסכתמה במתחת ל20 נקודות בנירמול ל48 דקות ואחוזים שמסתכלים מלמטה על ה40, לדעתי.

ככה שאותה הסדרה שבה לברון דפק את המשחק של ה45 נקודות נגד הפיסטונס (שדי סימלה את הסוף שם) אולי הייתה נראית אחרת איתו במקום וובר, שאגב, היה די קטסטרופלי בסדרה ההיא.

נכון שההתפרקות האמיתית הייתה בטרייד אייברסון-בילאפס, אבל גם לעזיבה של וואלאס היה חלק מאוד משמעותי בזה שהפיסטונס הפסיקו לאיים על האליפות

http://store.nba.com/product/index.jsp? ... LIN_021012
מוכרים את הגופייה שלו.
סיפור סינדרלה !

_________________
חזון אחרית הימים

ג'מאריו מון זה הסיפור הכי מטורף לא במידת הכוכבות וההשפעה אלא מבחינת "מאיפה הביאו אותו?" "ובן כמה הוא?"

הבחור פתח בחמישיה בטורונטו בגיל 27 אחרי שבוע-שבועיים ראשונים בליגה- בערך בפעם הראשונה שהוא בכלל היה במסגרת מקצועית ברמה מינימלית סבירה לראשונה בחייו.

זה אחרי 7-8 שנים!! שהוא הסתובב בכל הליגות הרבע מקצועניות ברחבי ארה"ב ועוד תקופה קצרה שהוא הרחיק לכת עד מכסיקו.
אף אחד לא שמע עליו בשום דרך וצורה. כלום.. השתחל למחנה אימון- התלהבו, החתימו ויאללה קרייירה.

וכמו שהוא בא. ככה גם נעלם. שחקן רוטציה טוב שיכול לעזור לכל מיני קונטדנריות..

כתבה על לין:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4187763,00.html

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

אני לחלוטין בסטיב-נובאק-אניטי...

וואו, בדיוק מסוג הסיפורים שגורם לך להתחבר טוטאלית למשחק הזה.

בתור מישהו שעוקב אחרי אן.בי.איי אבל לא 24/7, זה דבר מדהים. לא משנה איך הוא ייגמר ולאן הבחור ימשיך מכאן, לין זה ה-סיפור של העונה בנתיים מבחינתי וסיבה מספיק טובה לעקוב אחרי המשחקים של הקבוצה ההו-כה-מחורבנת שלו.

חיצונית הוא נראה בעל זיקה לכדורסל בערך כמו ג'ף הורנסק, האמת שגם קצת גמלוני בתנועות שלו על המגרש, לא ברור לך אם הוא רכז טבעי ועד כמה הוא מרגיש בנוח עם הכדור, עד שהוא באמת לוקח אותו אל הסל. מה? מאיפה זה הגיע? הזריקות שלו נקיות, טובות. רואים שכרגע זה שחקן עם ביטחון עצום במשחק שלו אבל אני עם MOOK פה, אם אתה רכז חדירה-הוצאה טוב שמבין את המשחק, יש לך מקום בקבוצה של ד'אנטוני וסביר להניח שהוא ימשיך לקבל דקות.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

מה שיפה לראות זה שבניגוד לשחקנים שלא התברכו במבנה פיזי גדול כמו נאש והורנסק ועשו את רוב הנקודות שלהם מבחוץ, לין לוקח את הכדור לטבעת. כמו בוגר הרווארד טוב הוא עושה את זה עם אינטליגנציית משחק נהדרת: סיבסובים, הטעיות ושימוש בטבעת כדי להימנע מחסימה(במהלך האחרון מול גאסול).

נאש אחד הרכזים החודרים היותר טובים באן.בי.איי עם מיליארד אפשרויות ואני חושב שהוא פחות או יותר המציא את הזריקה שאתה מדבר עליה (חדירה על הבייסליין ואז ריברס ליי-אפ עם יד אחת) אבל כן, זה בהחלט יפה לראות את לין עושה את זה.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

לנאש יש המון המון מעלות במשחק שלו אבל להגיד שהוא אחד החודרים הטובים בליגה זה בערך כמו להגיד שאנטואן ג'יימיסון הוא מהפאוורים הטובים בליגה. בערך לחצי מהרכזים בליגה יש יכולות חדירה וסיום עדיפות על נאש. בכל מה שקשור לקבלת החלטות ויכולת מסירה נאש עדיין בטופ, אבל זה לא קשור ליכולת חדירה כל כך.

לא התכוונתי לפתח דיון על זה, אבל סתם אנקדוטה. אתה לא יכול להגיד עליו שהוא משתמש בחדירה "בניגוד" לשחקן כמו נאש כי זה בדיוק המשחק של נאש. תקרא לזה איך שאתה רוצה. הבן-אדם חי מחדירות לסל והוצאות כדור, כולל סיומת בהמון אפשרויות, פייד-אוויז, ליי-אפים ביד אחת ובעיקר הרבה מאוד סבסובים והטעיות.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

סטיב נאש אכן חיי הרבה מחדירה. ההבדל הוא שבמקרה שלו היא מתאפשרת הרבה בזכות איום הקליעה, בעוד שאצל שחקן כמו רוז זה אולי בעיקר אתלטיות, אבל עדיין מדובר בחדירה לסל.

לא חושב שיש ויכוח ביניהם פשוט שחף כנראה מייחס יכולות חדירה לקרוס אובר קטלני או לצעד ראשון מהיר. בזמן שגם איום של יד קטלנית מבחוץ הפותח את החדירה לסל והופך את נאש לחודר בכיר ולכזה שיודע לסיים נהדר עם שתי הידיים- מכאן הוא גם תכליתי. בניגוד לחודר מצוין כמו בראה למשל שלא מסוגל לסיים ברמות האלו.

יש הרבה סוגים של חודרים. פול פירס, בונזי וולס וקורי מגטי הם חודרים של כח נטו.
טימי הארדווי של צעד ראשון בלתי נתפס.
טוני פרקר של מהירות.
דוויין ווייד של אתלטיות ושליטה אבסולוטית בגוף.
אלן אייברסון ומונטה אליס, של מהירות, שינוי תנועה תוך כדי ריצה, שליטה מדהימה בכדור ויכלת לספוג מכות.

מה שמבדיל באמת בין חודרים גדולים לבינוניים טמון ביכלת הסיום.

אגב, לין חודר טוב לא בזכות מהירות אלא בזכות יכלת לקרוא את ההגנה ולדעת אם היא מתקפלת או נפרשת.
כפי שכבר ציינתי, לין שולט בקצב המשחק וזו התכונה הכי מרשימה שלו. הוא לא מהיר- הוא זריז והוא מקבל החלטות טובות רוב הזמן. תכונה שהולכת בד"כ יד ביד עם פויינט שיודע לשלוט בקצב המשחק.

נ.ב. ג'יימיסון לא היה אחד הפאוורים הטובים בליגה אבל הוא כן היה אחד הסמולים הטובים בליגה...

אני חושב שחוץ מכדורסל מה שעושה את הסיפור הזה לכל כך מרשים זה שכולנו חלמנו שהיינו ילדים על סיטואציה כזו.
זה האנדר דוג האולטימטיבי.
לא חושב שאפילו אמא שלו האמינה שכל המדיסון סקוור גארדן יצרח את השם של הבן שלה וכל תוכנית ספורט תדבר עליו.
לא יודע אם זה ימשיך או ייגמר אבל זה סיפור מופלא בכל מקרה.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

ג'רמי לין הוא לא קטן לעמדה שלו בשום פנים ואופן. האיש 1.90 ושוקל 90 קילו. נאש לשם השוואה שוקל 80 קילו. רונדו הוא 1.85 מטרים עם 84 קילו. בהחלט אפשר לדבר על כך שהוא לא האתלט הכי גדול, למרות שמהמקבצים שראיתי הוא בהחלט מתרומם מהריצפה, אבל את עניין הגודל והפיזיות תורידו מהמשוואה, אין לו במה להתבייש שם.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

הוא עדיין סיני אז לא הייתי בונה על perfect 10 בחבילה

??? כי אף פעם לא היו אתלטים סינים? (למשל ההוא מה 110 מ' משוכות).

_________________
תודה לאלוהי הבירה