סל ניוז

מי שקרא אותי כאן בפורום יודע שאחד הדברים היותר מעצבנים אותי בכדורסל האירופאי זה חלוקת הדקות השערורייתית בכדורסל האירופאי והסגלים העמוסים. כשמדברים על קבוצות טופ יורוליג, אני עוד מסוגל להבין את ההגיון מאחורי זה, למרות שאני לא ממש מקבל, אבל מה לעזאזל קורה בספרד? גם בקבוצות תחתית, שלא משחקות בשום מסגרת, כמעט לא מוצאים שחקן מעל 28 דקות משחק ותמיד יש חלוקה די קומוניסטית בין שחקני הרוטציה. מה הקטע? למה קבוצת תחתית צריכה לבנות סגל רחב שכזה? או אם הקבוצה מביאה כוכב או שניים, למה לא לתת להם מקס' דקות? מה הליגה בספרד כל כך קשה פיזית שאי אפשר לשחק יותר (נניח בהשוואה לאן.בי.איי ששם כמובן שהכוכבים משחקים יותר)?

אשמח לתשובה הגיונית, כי כרגע ההגיון שלי אומר שהמאמנים בספרד מסתכלים על בארסה וריאל וחושבים שהסגל שלהם דומה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לי זה נראה תרבות של אובר-קואוצ'ינג. קבוצות התחתית בספרד משחקות כולה פעם בשבוע, אז אפילו אם הליגה הייתה כל כך פיזית ו"מלאה גדודים של נפילים" לאורכה ולרוחבה (והיא לא) אין צורך בחלוקה חברתית כל כך של הדקות. אלא אם כן כל הסגל שלך באותה רמה, כלומר בינוני ומטה, אחרת לא היית בתחתית...

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

אז זהו, גם אם ניקח את ההנחה של סגל בינוני ורחב בקבוצת תחתית, למה לבנות סגל שכזה? לא יותר הגיוני לקבוצת תחתית עם מעט אמצעים גם ככה לקחת 2-3 שחקנים ברמה טובה ולהקיף אותם בחברה צעירים לוחמים?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

האמת שבעיני הדבר הכי הזוי זה דווקא כשמסתכלים על הסגל של ברצלונה. ארזאם לורבק, כנראה ה-4 הכי טוב באירופה, משחק 25 דקות סך הכל ביורוליג. בזמן הזה לורבק מצליח לקלוע 15.2 נקודות ולהוריד 4.9 ריבאונדים. בנירמול ל-30 דקות המספרים של לורבק מגיעים ל-17.7 נקודות ו-5.7 ריב'. צריך להזכיר שלורבק הוא הסקורר המוביל של ברסה. לורבק הוא לא איזה סופו שמתקשה לשחק יותר מ-5 דקות רצופות. חואן קרלוס נבארו, עוד לא בן 32, ירד השנה ל-21 דקות למשחק. אני לא צריך להציג את נבארו ואת התועלת ההתקפית שלו. למה???

האמת היא שלדעתי זה חלק מתופעה נרחבת יותר - הפלורליזם\ליברליזם הצבוע של עמי אירופה.

ואני אפילו לא צוחק. אין מצב שהשורש של השטות הזאת הוא לא תרבותי.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אין ספק שזה אחד הדברים המבאסים בכדורסל האירופי של ימינו. השורשים של התופעה הזו נעוצים ב-2001 או 2002, אז מבחינה "חוקית" התירו לרשום יותר מ-10 שחקנים למשחק. בנוסף, ונדמה לי שפנאתניקוס עם אוברדוביץ' היא האבא של התופעה, החלו לצוץ קבוצות עשירות מאוד עם סגלים של 12 בכירים בתחילה, ובהמשך 13,14 ואפילו 15 שחקנים.
שחקנים מוחלפים כמו בתחנת רכבת וכמובן שגם לא משחקים דקות רצופות לאורך זמן (לא עופר שלח- שחקן ששיחק 13 דקות ברציפות מתחילת המשחק לא אמור להיות עייף!) ולכן גם קשה להם לעיתים יותר להכנס למשחק.
מלכי הסלים קולעים 16-17 למשחק. סטטיסטיקות של שחקנים מובילים מתחת לסלים הן סטטיסטיקות של 11 נק' ו-5 רב' למשחק - נתונים שפעם לא היינו כמובן יורקים עליהם. טריליון שחקנים בקבוצה, מה שכמובן קצת גורם ליותר זמן לקהל להתחבר לשחקנים חדשים.

נתנו פה את הדוגמא של נבארו. אם היה משחק 30-35 ד' היינו נהנים ממנו הרבה יותר. כנ"ל ידית כמו קרול, ורבים וטובים אחרים.

אני חושב שאחת הסיבות זה שהכדורסל האירופאי נהפך להגנתי הרבה יותר מאשר נניח באמצע העשור. מאמנים שמים דגש יותר גדול על זה שיהיה על המגרש שחקן טרי מאשר שחקן תורם התקפית. בגלל זה שחקנים כמו סי ג'יי וואלאס וצארצאריס רואים דקות בברצלונה ופאו למרות שהם נחותים באופן משמעותי מהיריבים שלהם על דקות משחק בעמדה הזאת.

הכדורסל באירופה הוא הגנתי (ומחורבן) החל מלימוז' של שנות התשעים , לפחות. הרבה לפני אמצע העשור הזה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני חושב שהיו שנים של פריחה בשנים של השושלת של מכבי. בשנת הפיינל פור בת''א מכבי קלעה 90 נקודות למשחק והיו 3 קבוצות חוץ ממנה שקלעו באיזור ה-85(היום צסק''א מובילה את היורוליג עם ממוצע כזה). בפיינל פור סקיפר וסיינה הגיעו לסקור תלת ספרתי(אחרי הארכה אומנם). גם בשנה שאחר כך חוץ ממכבי היו טאו וצסק''א שהיו קבוצות התקפה מצויינות וסיפקו חצי גמר לתפארת. גם פאנאתנייקוס שהייתה החלשה מבין ה-4 קלעה ממוצע של 81 נקודות, שהספיק למכבי בשנה שעברה כדי להוביל את היורוליג. אפילו משחק רבע גמר אחד בינם לבין אפס, שתי קבוצות הגנתיות להחריד, נגמר עם סקור גבוה. לא היו משחקים בין הגדולות שנגמרו ונראו כמו המשחק בין מכבי לברצלונה. אובראדוביץ' נדמה לי אפילו אמר ב-2006 אחרי ניצחון על צסק''א שהוא רוצה לשחק כדורסל מהיר כמו מכבי דאז. השינוי הגיע לדעתי אחרי אליפות אירופה של יאנאקיס, עם כדורסל איטי והגנתי. מ-2004 עד 2007 כל האלופות והפיינליסטיות היו קבוצות עם רוטציה וסגל קצר ואיכותי. ב-2007 חזרנו לקבוצות עם סגל שהשחקן ה-12 בו יכול להיות שחקן חמישייה בקבוצת טופ 16 לגיטימית. כשאתה זורק 12 שחקנים לפרקט, מאוד קשה לייצר שטף התקפי איכותי.

נדמה לי ששחף רומז שאולי היה הגנתי פחות בחלקו הראשון של עשור ה-00. נדמה לי שיש בזה משהו, אבל ממש אין לי חשק לבדוק.

לגביי ההגנתיות של הכדורסל האירופי: האמת שזה לא שלימוז' המציאה אותו, היא פשוט הקצינה מאוד תהליך שכבר היה קיים בתקופה ההיא.
תוצאות נמוכות יחסית לממוצע החלו לצוץ בסדרות ההצלבה של 1992 (כולל ה-55:54 המפורסם בין מכבי לאסטודיאנטס). לימוז' עונה אח"כ כמובן שכללה את זה עוד יותר עם מליקוביץ'. בהמשך, ב-1994 וב-1995 הפכו היווניות לקבוצות של כדורסל הגנתי מאוד, כאשר פנאתניקוס ואולימפיאקוס שהפכו להיות המובילות בכדורסל היווני הופכות לסמן ימני של כדורסל מהסוג הזה.

לא יודע אם בחצי עשור, בשלוש שנים של השושלת של מכבי. זה לא שאנשים ניסו לחקות את הכדורסל של מכבי(הוא לא ישים כל כך גם עם קבוצה עם רמת הכישרון של צסק''א היום. שילוב נדיר מאוד בין שחקנים אחד את השני בצורה מושלמת, ו-4 שחקנים שהיו בטופ של היבשת מבחינה התקפית בעמדות שלהם), אבל הקבוצות המובילות שיחקו התקפה ברמה גבוהה יותר ופחות התבססו על קליעה מבחוץ מאשר היום(היה הרבה יותר כישרון באירופה אז מאשר היום).