.4)".[/quote] תגיד, red, עושה רושם שאתה דיי בעניינים בטניס הישראלי. אם ככה אולי אתה יכול להגיד לי למה שחקנים ישראלים עדיין משחקים בקהאנד יד אחת? למה מחמדים אותם מכה שהיא מאוד יעילה פחות או יותר רק אם אתה רוג׳ר פדרר?[/quote]
בזמנו אנדי רם נתן לי הסבר די הגיוני. לטענתו, זאת הייתה החבטה הטובה ביותר של מנסדורף וכל הטניסאים ניסו ללכת בעקבותיו. זה לא השתנה במשך שנים, כי אותם מאמנים עבדו עם כל השחקנים הבכירים (חוץ מאוקון, שגם חבט בקהנד בשתי ידיים) ובגלל שרצו לקצור הצלחה מיידית לחא חשיבה לטווח ארוך הם עבדו עם כולם על החבטות החזקות שלהם במקום על החלשות. התוצאה הייתה שחקנים בינוניים עם בקהנד נדיר, כמו במקרה של אנדי רם (שחקן טופ 100 ודאי אלמלא הפציעה הקשה) ושל דודי סלע. בכלל, כל הטניסאים הישראלים הבכירים העדיפו ומעדיפים בגלל זה בקהנד על פורהנד, באופן די חריג בטופ העולמי. בשנים האחרונות זה השתנה, יחד עם המאמנים (ובעיקר העובדה שלא מעט ישראלים מתאמנים באקדמיות בחו״ל חלק מהזמן). רוב הטניסאים הצעירים כבר נראים אחרת, אם כי עדיין אוהבים כאן את הבקהנד יותר מאשר בכל מדינה אחרת. בהמשך למה שכתב לי מאמן הנוער ההוא, אתה רואה שמוותרים לפעמים על ההישגים בטווח הקצר כדי לתקן ולשפר. שני טורנירי הנוער מדרגה 4 שנערכו עכשיו בארץ נותנים אינדיקציה לא רעה לזה. אגב, בטורניר הראשון זכו שני ישראלים - לרה פטיוק, עוד מעט בת 16, שנראית כמו הבטחה גדולה ויש לה גם אופי חיובי בניגוד לגלושקו ולפאר, וטל גולדנגורן שהוא פחות או יותר הגרסה הגברית שלה מבחינת האופי והגרסה הצעירה מבחינת סגנון של דויד פרר (הלוואי שיגיע לחצי מההישגים שלו). עוד הרשימו אותי: עמית לב ארי, שבשנה שעברה נראתה כמו כדורסלנית מבוזבזת ובינתיים התפתחה והשתפרה פלאים (הפסידה בגמר בשבוע שעבר ובחצי הגמר השבוע), טליה זנדברג שצעירה ממנה בשנה (ילידת 1997) ועשתה כמה ניצחונות מרשימים, גם באופי, וילד בשם יאשה זמל, בן 13 וחצי שנראה כמו בן 20 ועלה מהמוקדמות בטורניר השני (הפסיד לגולדנגורן). איכזב, כרגיל: איגור סמילנסקי - למרות שהגיע לחצי גמר בטורניר הראשון וישחק מחר בגמר הטורניר השני מול אור רם. הוא בנוי כל כך טוב ויש לו כל כך הרבה כישרון, שזה פשוט מכעיס כמה הוא שכונתי ולא חכם (אם כי הוא יליד 1995, אז יש למאמן שלו נועם בר עוד שנה וחצי להבריג לו בחזרה את הברגים לראש).
_________________ עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז... יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי, וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר, בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ, עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר
|