סל ניוז

בחצי הראשון לברון שמר בעיקר על פירס והוציא אותו קצת מאיזון, אבל בעיקר הקרדיט מגיע לג'יימס כי הוא דאג להדביק לו 3 עבירות מוקדמות, כך שפירס סופסל כבר באמצע השני ולא הצליח להתאושש מכך.

ל- FLASH:
המשחק אתמול היה אחד הגדולים בקריירה שלו (כנראה הגדול ביותר), אבל הוא ממש לא נדיר. בכל זאת לברון נכנס למשחקי הדחה עם 29 נקודות למשחק (רביעי בהסטוריה אחרי ג'ורדן, צ'יימברלין ואייברסון), אחרי אתמול הוא ראשון עם 31.4. איך שאתה לא תסובב את זה, זה נתון מאוד מרשים שחייב לערער קצת את תווית הצ'וקר.

שום דבר לא יערער את פלאש אז עזבו את זה.

אני מתאפק ליום שלברון יזכה באליפות כדי לענות לו.
עוד חודש , עוד שנה או מתי שזה יגיע.
יש סבלנות.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

ראובן, לשאלתך, לברון שמר על פירס במחצית הראשונה ובשנייה עבר לשמור על באס. גם בצד השני, באס עבר לשמור על לברון ופירס על באטייה, מיאמי עשו זאת לשמור כוחות ללברון, בוסטון עשו זאת כדי לא לסבך בעבירות את פירס שסיים את המחצית עם 3 עבירות.

ויכוחי הצ׳וקר-
דבר ראשון למשתמש נוביצקי - הויכוחים האלה עברו לאחרונה ל״ירידות״ בין משתמשים בעיקר כי יש תחושה שכבר דיסקסנו את העניינים האלה בפורום זה שוב ושוב ושוב ואז שוב. כל מילה כבר נאמרה 10 פעמים, והרבה אנשים פה מרגישים שלפתוח את הנושא הזה שוב זה בזבוז זמן ומחזור משפטים שכבר מוחזרו מספיק בעבר.

בכל זאת - ואני מרגיש אובייקטיבי לחלוטין בנושא-
תווית הצ׳וקר של לברון לא הודבקה סתם. עד סדרת הגמר בשנה שעברה אני לא זוכר שזה היה נושא לדיון. אבל אי אפשר להתווכח על מה שראינו בשני המשחקים האחרונים שם בדאלאס, זו הייתה היעלמות בצורה שלא ראינו מעולם מסופרסטאר בליגה הזאת. אפילו קובי במחצית השביתה מול פיניקס היה יותר אקטיבי ממנו. עד אז היו לו סלי ניצחון והיו לו החטאות, היו לו משחקי פלייאוף שהוא השתלט עליהם והיו כאלה שלא כל כך הלך לו, אבל אחרי מה שקרה עם דאלאס הוא הרוויח ביושר את תדמית הפחדן. הרוויח ביושר את השאלות שעלו חזרה על אותה סידרה נגד בוסטון שבה נעלם כי חברו לקבוצה שיחק רופא וחולה עם אמא שלו, עלה בחזרה העניין שהוא בחר לחבור לשני סופרסטארים וכך כל השנה האחרונה כל הלחץ של הליגה יושב על כתפיו, וזה מובן, כי הוא השחקן הטוב בליגה חד משמעית כבר כמה שנים טובות, וכשהשחקן הטוב בליגה נותן בסדרת גמר את ההופעה הכי מפוחדת ומוזרה אי פעם זה על הכתפיים שלו ואך ורק שלו לצאת ולהרוויח חזרה על המגרש את הכבוד שלו. לכל כוכב בליגה הזאת יש את הדבר הזה, את הכותרת הראשית שלו, שלפיו מגיע האיפיון הראשוני והקובע של אותו שחקן, ומשם אתה מתחיל לדבר על כותרות המשנה שלו ואיך הן תורמות או מורידות מהכותרת הראשית. אצל מייקל למשל זה האלוהים, השחקן הטוב בכל הזמנים. אצל קובי זה חמש אליפויות והשוטינג גארד השני הטוב בהיסטוריה. אצל דאנקן זה הפאוור הטוב בהיסטוריה והאליפויות. הכותרת של הקריירה של וויד זה האליפות שהוא הביא על הגב שלו. הכותרת של לברון, היום, זה ההיעלמות מול דאלאס ומשדר ההכרזה בקדפמ על חבירה לשני הסופרסטארים. זה התפקיד שלו לשנות את הכותרת שלו ולהפוך את אלה לכותרות משנה. בינתיים הוא על הגל הנכון בנושא ההצטרפות למיאמי, כי הוא השתלט על הקבוצה ותארי הmvp הופכים לכותרת יותר משמעותית. את ההיעלמות מול דאלאס, שכוללת בתוכה בסוגריים את 0 האליפויות שלו, הוא יכול להחליף רק אם יוביל את מיאמי לאליפות העונה. אם יהיה ענק ויפסיד רק יוסיף לו כותרת משנה שתוכל להגן על הכישלון בכותרת הראשית נגד דאלאס. אם יהיה חלש ויפסיד יחזק את הכותרת הראשית. אם וויד יוביל את מיאמי לאליפות, גם כן כותרת משנית חיובית. רק אם יוביל את מיאמי לאליפות העונה הכותרת שלו לא תהיה יותר ההיעלמות מול דאלאס, רק אז כשנתחיל לדבר על לברון נציין קודם כל שהוא הוביל לאליפות וממלא את הבית בתארים אישיים, עד אז לברון הוא קודם כל הלברון שפחד מהכדור בסדרת גמר. 

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

צ'ונסי, בחייאת צ'ונסי, תלחץ מדי פעם על ENTER בין פסקאות. ממש קשה לקרוא אותך.

אחרי שצלחתי את הקושי, אני אומר שכתבת כמה דברים טעם, אבל אני ממש לא מסכים עם השורה התחתונה. לברון הוא בראש ובראשונה אחד השחקנים הטובים והמוכשרים ששיחקו את המשחק. מי שמנסה לאפיין את לברון עם סאבטקסט של "הלברון שפחד מהכדור בסדרת גמר", לדעתי חוטא למהות. בכלל, ההתעסקות האובר-מוגזמת בצ'וקריזם של לברון (בחסות פלאש, כמובן) היא קצת תעודת עניות לפורום הזה. זה בסדר לדבר על זה מדי פעם (ועדיף לעתים רחוקות) בתור תבלין, אבל בתור העיקר?! די כבר, תנו ליהנות מכדורסל.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אקח לתשומת לבי.

אני כן מסכים עם כל מה שרשמת, רק לא עם כך שאתה לא מסכים עם השורה התחתונה שלי.. כנראה שלא ירדת לגמרי לסוף דעתי. השורה התחתונה שלי היא שלברון הוא השחקן הטוב בעולם ללא עוררין כבר כמה שנים טובות ואין ספק שכל אוהד של הליגה רואה בו לפחות כאחד משחקני הכדורסל הגדולים של דורו, אבל לצד זה ולאור זה הכותרת של הקריירה שלו עד עכשיו זה ההיחנקות ברגעים הכי חשובים, אין מה לעשות.
כשאתה מדבר על הגדולים ביותר אתה מדבר קודם כל על מה שהם עשו בשורה התחתונה. הכותרת של כל אחד מהם לא מתחילה בכך שהוא שחקן כדורסל נהדר כי הוא אחד מהגדולים, ברור שהוא שחקן כדורסל נהדר.
הכותרת של הקריירה של קובי זה שהוא לקח אליפויות, זה הדבר הכי מרכזי שהוא עשה בקריירה שלו. אחר כך אתה מדבר על יכולות הקליעה ושאר איכויותיו ככדורסלן.
כשאתה מדבר על לברון, כרגע, עכשיו, הכותרת הגדולה של הקריירה שלו זה ההיחנקות ברגעים הבאמת חשובים. אם הוא היה פורש בקיץ האחרון, בעוד 20 שנה היינו נזכרים בו ככישרון אדיר עם סט יכולות הכי מגוון כנראה אי פעם, שהיה לו הפוטנציאל להיכנס לדיון עם השחקנים הגדולים אי פעם לצד בירד ומג׳יק וכו׳, אבל היה שביר מנטלית וברגעים החשובים בקריירה שלו הוא פשוט נעלם מהמעמד. הוא לא פרש, אז יש לו הזדמנות לתקן את הרושם מהקריירה שלו וכן, בתור השחקן הגדול של דורו, להוביל את הקבוצה שלו ברגעים החשובים. עד שיעשה זאת, זהו המתאר של הקריירה שלו עד עכשיו, כי ברגעים החשובים בקריירה שלו הוא נראה כמו שאף סופרסטאר לא נראה לפניו. 

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

התקדמת לא רע, השלב הבא הוא ENTER נוסף של הפרדה מלאה בין השורות, ואז החיים יהיו נפלאים (דוגמא לזה תבוא מיד).

אני לא חושב שבכל דיון על הגדולים ביותר מיד מסתכלים על השורה התחתונה, למרות שאין ספק שאם לברון יסיים בלי אליפות, זה כתם ענק על הקריירה שלו. קארל מאלון נחשב ל4 הגדול בכל הזמנים עד דאנקן ולא היתה לו אליפות, בארקלי גם הוא מגדולי עמדה 4 בלי אליפות, סטוקטון שני אולי רק למג'יק ברשימת הרכזים הגדולים-בלי אליפות.

דווקא לגבי קובי, הניסיון הבלתי פוסק של מאמיניו למנף את האליפויות להוכחת גדולה בלתי ניתנת לערעור, מורידה לטעמי את מה שהוא באמת: אחד השחקנים המוכשרים ביותר שדרכו על פרקט, כנראה השחקן האסתטי ביותר בתולדות המשחק ובאמת SG מהגדולים בתולדות המשחק. אממה? לא גדול כמו ג'ורדן. ולספור אליפויות סתם ב"שורה תחתונה" זה לא באמת הולך, כי אנחנו יודעים מה היה עם קובי ושאק. נכון שללברון יש את ווייד ובוש, ונכון לעובדה הזו הוא חייב להביא אליפות כדי להצדיק את הציפיות, אבל בואו לא נשכח שהבחור בסה"כ בן 27 ועוד עתידו לפניו.

מה שהוא עשה בקליבלנד היה מדהים (ואני לא מתייחס ברצינות לטענות הצ'וקינג שם, הוא סחב לצמרת לבד חבורה מסייעת די עלובה רוב הזמן. לדעתי קובי לא היה מגיע לגמר NBA ואפילו עף בסיבוב ראשון עם מה שהיה מסביב ללברון בקליבלנד, ותמיד אפשר להזכיר שוב מה קובי עשה עם צוות מסייע חלש כששאק עזב), ומה שהוא עושה בפלייאוף הזה עם מיאמי הוא מדהים. אם מיאמי תעלה לגמר, מחכה לה ממול קבוצה שבנויה מאוזן ונכון יותר, ואני לא בטוח שההיט לא באים כסוג של אנדרדוג. הכל תלוי בלברון, וקל לדבר על צ'וקיזם כשדברים לא הולכים, אבל בואו נבין שמה שהוא עושה לאורך כל הזמן אלה דברים כמעט על-אנושיים.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

רק הערה אחת - סטוקטון, מלון ובארקלי כולם מקבלים הנחה בגלל ששיחקו בתקופתו של השחקן הגדול בהיסטוריה, ש"שאב" את כל האליפויות. כולם הגיעו לגמרים מולו וכולם הפסידו תוך שהם נותנים כל מה שיש להם, רק שג'ורדן אמר להם נא באוזן.

לברון זה מקרה שונה לגמרי, שחקן שלפי העונה הסדירה אמור להיות השחקן הטוב בעולם בעצמו, זוכה ב-3 MVPים, אבל לא מצליח לזכות בתואר. הוא לא יכול לקבל הנחה דומה.

הרבה תלוי בכושר של בוש בסדרת גמר אפשרית מול הת'אנדר. בוש בכושר טוב יכריח את הגבוהים של הת'אנדר לצאת אליו ויהיה משקל נגד לג'יימס הארדן. בוש בכושר הנוכחי יפיל את רוב העבודה על לברון-וויד. אבל בגדול אני חושב שהסיכויים יהיו די שווים בסדרה כזאת, אולי 60-40 לטובת הת'אנדר בגלל הביתיות שהיא בדרך כלל יותר משמעותית בסדרות גמר. לגבי הת'אנדר אני לא בטוח שהם בנויים נכון יותר. קבלת ההחלטות של ווסטברוק עדיין יכולה לדפוק אותם מול קבוצה שלא נופלת מהם בכישרון(ומיאמי היא בהחלט כזאת) וכל כובד המשקל ההתקפי שלהם מונח על הקו האחורי. חוץ מזה סימן שאלה קטן עדיין קיים אצלי לגבי איך דוראנט יראה כשהוא יתקל לראשונה בשחקן שלא נופל ממנו באתלטיות, כוח מתפרץ ועולה עליו בהרבה בפיזיות,ובנוסף הוא גם יצטרך לשמור עליו בחלק נכבד מזמן.

עמוס אני מסכים חלקית עם מה שרשמת. כי סך הכל לכולם שם היו קריירות ארוכות של סדר גודל של 12 שנים בערך שמשלב מאוד מוקדם הם היו כוכבים.
לכל החבר'ה האלו היו שנתיים שמייקל היה בחוץ ואת זה ניצלו אלג'ואן וחבריו.
בנוסף, היו עוד שנים פרט ל6 האלו שבהם מייקל לקח פיקוד על הענף באופן מוחלט.

לטעמי, ואני אומר את זה בתור מי שאהד את יוטה באותו זמן, הם הציגו כמה תצוגות של לוזריות לטעמי. המשחק האחרון שבו חטפו למאלון בהתקפה האחרונה ואז מייקל שם ג'אמפ זה נראה לי כמו לוזריות לשמה (וכל כך התבעסתי שם).

בשורה התחתונה, לא חושב שמגיע להם הנחה משמעותית, אולי מיני הנחה, אבל לא כזאת שאפשר לסלוח להם על הכל.

מאלון הפסיד גם אליפות עם הלייקרס. בצורה מאוד מאוד לא נעימה, אגב. נראה לי שיש מספר מועט מאוד של קבוצות שהפסידו בסדרת הגמר 4-1 עם יתרון ביתיות, ש-3 מההפסדים שלהם היו בפער דו ספרתי...

אתה לא מדביק תווית לוזר לשחקן או לקבוצה בגלל מהלך או שניים במשחק או בשלושה משחקים, ואתה לא מדביק תווית לוזר לשחקן שנלחם כל משחק ונתן את כל מה שיש לו בשביל להביא אליפות אבל נכשל כי מולו היו שחקנים טובים יותר, אתה פשוט מבין שזה מה שקובע את הסדר שלהם. בגלל זה אולג׳ואן נמצא כמה מקומות לפני מאלון ובארקלי, אבל בגלל שבארקלי ומאלון עשו כל שביכולתם בכל המשחקים החשובים, כיאה לשחקנים שהובילו את קבוצתם לאותם רגעים חשובים, הם עדיין נמצאים שם גבוה ברשימה, כנראה לפני וויד נניח, לפחות בינתיים, שהביא אליפות אחת על הגב שלו אבל הביא את הקבוצות שלו לפחות משחקים מכריעים מהשניים האלו. 

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

http://www.grantland.com/story/_/id/802 ... ces-caring

אז הגיע ביום איחור (הייתי צריך לצפות, הוא תמיד מפרסם בשישי) וזה גם לא בהקשר ישיר למשחק ההוא , אבל כנראה שזה באמת אחד הטורים המשתפכים אם כי המרגשים שלו אי פעם. מעלה בי חשק עז לעבור לגור בארה״ב..
הוא כנראה היה כל כך נרגש מכתיבת הטור הזה עד שהחליט לספר לנו (ואולי כיוון לשחקני בוסטון שייקראו אותו מהאייפד במלון במיאמי) שדני איינג׳ החליט לתת ריצה אחרונה עם החבורה הזאת, אחרי שכבר סיפר לנו בטורים קודמים על כך שאיינג׳ החליט לפרק והמזל גרם לו לתת ריצה אחרונה איתם. חוץ מזה, אחד הטורים הטובים שלו לדעתי. 

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

http://www.nba.com/2012/news/features/s ... ef:nbahpt1
הטור הזה די מסכם מה שאני חושב. כל אוהד כדורסל אובייקטיבי שלא נוטה לאחד הצדדים אמור להעדיף גמר של לברון- דוראנט.

תיקון-כל אוהד הירובול היה מעדיף גמר כזה. אוהדי כדורסל, הספורט הזה שמשחקות קבוצות עם 5 שחקנים בכל צד, היו מעדיפים כנראה גמר עם הספרס והסלטיקס.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אם כבר אני חושב שעדיף עירוב סגנונות, בוסטון-אוקלהומה או ספרס-מיאמי. ספרס-מיאמי היה יכול להיות גם ההזדמנות של לברון לנקום בספרס על הגמר הקודם, כמו שדאלאס נקמו בוייד שנה שעברה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

יצא לי לראות את משחק 7 בין בוסטון לפילי, שתי קבוצות שהן ממש לא קבוצות הירובול. אסתטי מאוד זה ממש לא היה. והאמת רוב האוהדים האובייקטיבים מעדיפים לראות תצוגות תכלית של לברון ודוראנט על פני הכדורסל של בוסטון, לדעתי. הספרס עוד איכשהו מקבלים אצלי קייס, אבל אם תשים לב הרייטינג של סדרות הגמר שבהן הם השתתפו היה נמוך לעומת סדרות הגמר האחרות.

אגב, רק בעיני זה ממש עקום שבאתר הרשמי של הליגה תומכים בקבוצה מסויימת במאמר הראשי שלהם? שלא לדבר על העובדה שהם כבר התחילו למכור חולצות של אוקלהומה עם כיתוב "Beat the Heat"? לא נותן איזו תחושה קלה שלליגה יש קבוצות מועדפות שמקבלות יחס מיוחד?

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

הליגה תמיד דחפה קבוצות משווקים גדולים כי זה יותר כלכלי.
לכן הם היו מעדיפים גמר של הלייקרס נגד ההיט או הסלטיקס.
ואם לא שווקים גדולים אז כוכבים גדולים שימכרו הרבה חולצות ויביאו רייטינג גדול.
מה לעשות שדוראנט נגד לברון היא יריבות מרתקת יותר מאשר הסלטיקס מול התאנדר היכן שאין יריבות היסטורית ואין דרמה, רק כדורסל טוב.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

לזה שהבריכה מלאה בשתן כבר התרגלנו, אבל סטרן עכשיו עבר למלא אותה מהמקפצה...

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

המאמר לגיטימי לחלוטין בעיני, אבל איפה ראית את הפרסום על חולצות באתר רשמי של הליגה?

כשמיאמי משחקת כדורסל טוב, הוא הרבה יותר טוב מכשבוסטון משחקת כדורסל טוב.

ניגוד העניינים בין הליגה כמוצר שיווקי לבין הליגה כבורר בלתי משוחד לא התחיל היום, ולליגה יש אתר חדשות, ערוץ טלויזיה ועיתונאים שלא אמורים להיות אובייקטיביים.
אין פה שום דבר יותר גדול מהפרסום שג'ורדן זכה לו בשיאו, או ששאקובי זכו לו.

_________________
נערך יותר מפעם אחת

אני לא חושב שבוסטון משחקת כדורסל אטרקטיבי במיוחד ברמה שהייתי מעדיף לראות אותה בגמר ע''ח מיאמי או אוקלוהומה סיטי אם הייתי אובייקטיבי(ואני לחלוטין עם מיאמי). וההשוואה לספרס קצת טיפשית בעיני כי הכדורסל של פופ באמת שוטף ומהנה מאוד כשהקבוצה בשיאה, מה שבעיני אי אפשר להגיד על בוסטון היום.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

נו באמת, גמר מיאמי - אוקלהומה מרגש כמעט כמו הגמר הפוטנציאלי שרציתי לראות במשך שנים כשהייתי צעיר הרבה יותר: יוסטון (עם בארקלי) מול שיקגו.
ברור לי לחלוטין שזה יהיה גמר ברמה גבוהה יותר, וכמעט היסטורי.

אממה - אני כל כך שונא את לברון (כלומר, מאד לא אובייקטיבי ומודע לכך) שאני בכל זאת מעדיף את בוסטון.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני גם אוהב את הסלטיקס וממש לא מחסידי לברון (או וויד) אבל אם כבר מיאמי לוקחת אז שיהיה כשלברון דופק משחקים כאלה.