|
צוד, יש צדק מסוים בדבריו של נדב, ולכן אחלק את דברי בין נקודת מבט של אוהד לזו של מתבונן מהצד. כאוהד, אני ממש סולד ממנו, מדרכו, ומחוסר היכולת שלו להטביע חותם מסוים בקבוצה.
אבל כמתבונן מהצד, אשאל את נדב, האם העונה של קזלאוסקס בצסק"א היא סיפור הצלחה? כשלצורך הדיון נשכפל תיאורטית את העונה ל3 עונות, הרי הוא לקח אליפות מקומית והגיע לגמר האירופי.
ובכן, בעיני, ההבדל בין לנצח בגלל סל הזוי מחצי מגרש ובין להפסיד בגלל גויאבה עשירית שניה לסיום הוא לא עד כדי כך קריטי. הניסיון להציג את ההצלחה במקרה הזה כחזות הכל הוא שגוי וראוי לבחון אספקטים נוספים בענין, כמו הדרך בה הושגו ההישגים (בצסק"א, אליפות ליגה בפערי כוחות עצומים, בברצלונה, אליפויות עם קו אחורי חלומי שברבות הימים כיכב בקידמת ליגת הדוד סם), והדרך בה הגיעו הכשלונות, (בצסק"א איבוד יתרון 17 נק' לקבוצה חלשה בהרבה, בברצלונה, סוויפ משפיל לליאור אליהו)
גם השימוש הכושל בצ'אק אידסון שנרכש ב2 מ' יורו עומד לחובתו של פאסקוואל, ובאופן כללי, אם יצא לך לראות משחקים של ברצלונה העונה מעבר למשחקים מול מכבי, היית רואה חוסר טביעת אצבע של מאמן הבא לידי ביטוי באין התקפה כמעט, ללא תרגילים, וללא תנועה, הגנת הברזל שאיפיינה את בארסה לא הניבה בעקבותיה כמעט התקפות מעבר (דבר הבא לידי ביטוי בסקור נמוך) משום שלא מדובר היה בהגנה קבוצתית הנוסעת מלחץ על הכדור סגירת קוי מסירה, ודאבל טים מתואם, אלא משחקנים בעלי יכולת הגנתית אישית וטקטיקה של נעילת הצבע, טקטיקה שקרסה לחלוטין בכל פעם שהתמודדה מול קבוצות עם מספר קלעים גבוה מאחד, ובערב קליעה משובח, כך היא הפסידה העונה את הגביע, לקבוצה שאפילו לא העפילה לשלב ההצלבה ביורוליג, וכך היא כמעט איבדה את האליפות לאותה קבוצה, מאמנה של מדריד המוגבלת היה פורס את קארול פרננדס ויול בפינות וממוטט את ההגנה של ברצלונה. הסידרה קמה ונפלה על אחוזי השלשות של מדריד. והקרדיט לפאסקוואל בכך הוא שולי לחלוטין.
קצת חפרתי אולי, ומה גם שאין לי כלים להתמודד עם טיעונו הצודק במשהו של נדב שמבחינת התוצאה פאסקוואל הביא מספר אליפויות, אבל לדעתי כמאמן חלקו היה שולי מאוד מאוד באותם אליפויות ואילו חלקו בכשלונות הוא עצום לאור איכות הסגל שברשותו.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
