סל ניוז

קובי לא יפרוש, הלייקרס יפרשו לפניו.
איך באמת לא עשו עד היום משפטי קובי בסגנון צ'אק נוריס?...

ניסינו פעם אחרי שאיגי לדעתי טען שגם כאשר קובי מחטיא זה מכוון וזו עדות לגדולתו כי הוא בעצם מחטיא על מנת שביינום יקח ריבאונד קל ויקלע
משום מה לא התפתח

זה לא התפתח כי יש מקרים שהמציאות עולה על הדמיון.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לעתים המציאות עולה על הדמיון, וקובי עולה אף על המציאות.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

הדמיון השתעמם מעצמו אז קובי שימש לו כמוזה

http://espn.go.com/nba/truehoop/miamihe ... ayoff-runs

אני מקווה שאני לא נכנס לוויכוח כרגע.

לא התעמקתי ברשימה (שאפשר לסכם אותה ב:ג'ורדן-ג'ורדן-ג'ורדן-ג'ורדן-ג'ורדן), אבל מהרגע שהם שמים את האליפות הראשונה של אולג'ואן ולא את השנייה, אז זה מוזר מאוד בעיני. משום מה היה נורא חשוב להם לכתוב כמה הוא חסם, אז הם התעלמו מהעובדה שהוא עלה מ29 נקודות ל33, שהיריב שלו בגמר לא היה יואינג אלא שאקיל אוניל וזה נגמר לא בשיבעה משחקים אלא בסוויפ, ושיוסטון לקחו את האליפות בלי אף סידרה עם הביתיות. תמוה מאוד (אני בכלל החשבתי את ההופעה הנוכחית של לברון כגדולה ביותר אינדיבידואלית מאז הפלייאוף ההוא של אולג'ואן).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

טוב, בעניין תופעת מעריצי קובי - אני זיהיתי שני מקרים דומים שהיו בארץ, בטח היו עוד במקומות אחרים, אבל לכל שלושת השחקנים יש מכנה משותף.
השניים שאני מדבר עליהם הם כמובן אבי נמני ועודד קטש - שניהם עוררו גלי הערצה שהיו מעל ומעבר התמיכה בקבוצה עצמה.
והתהליך שאני חושב שזיהיתי שם הוא די פשוט:

מועדון שאוהדיו רגילים להצלחות עובר תקופה קשה (הלייקרס פוסט שאק, מכבי כדורגל פוסט ההצלחה עם קשטן, מכבי כדורסל בתקופת שפל מבחינת ההצלחה באירופה, כמות הצופים ואיכות הכדורסל בכלל). בתוך התקופה הזו מתבלט לו, קרן בודדת באפלה, שחקן אחד מצויין ומשובח (קטש, נמני, קובי) שגם נתפס כשחקן בית ואחד שקשר את גורלו במועדון (קטש חזר בעונת השביתה, נמני חזר מדרבי למכבי, קובי נשאר כששאק הלך בטרייד).

מה שקורה זה שאותם אוהדים רגילים להצלחות, צריכים את ההצלחות האלו מאיפשהו. אז הם מתמקדים במקום בהצלחה הקבוצתית, בהצלחה האישית של אותו שחקן בודד. בעצם יש העברה של האהדה מהקבוצה לשחקן. ומאותו רגע שזה קורה... מאד קשה לחזור. אנחנו כבני אדם מתוכנתים חזק לחפש מנהיגים ודמויות חיקוי. מתפתח בעצם סוג של שבט, או כת, מסביב לאותו אינדיבידואל, וברגע שמישהו נכנס אליו מאד מאד קשה לו לצאת, זה משהו שעונה על צרכים רגשיים מאד בסיסיים.

אני דווקא חושב שההקבלה הכי טובה לקובי זה בנימין נתניהו (אני צריך פעם לפתח את העניין). אני עוד צריך לחשוב האם הוא מסתדר עם התיאוריה שלך או לא.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ניתוח מעניין מאוד.

חשובה לי בעיקר הנקודה שבלב מסויים מטושטש הגבול בין אהדה קבוצה, לבין אהדה לשחקן. למשל קבוצת אוהדי מכבי שהפסיקו להגיע כשנמני סולק לביתר, וחלק גדול שהגיע עם חולצות שחורות.

חושב שיש הרבה אמת בדבריך...



ראובן - אני מסכים איתך לחלוטין שהריצה הראשונה של האקים היתה אגדית, הדרך שבה השמיד לחלוטין את דייויד רובינסון בגמר המערב (לאחר שרובינסון לקח את האמ וי פי באותה עונה אם אני לא טועה), הסוויפ בגמר וכן הלאה... אני הייתי מכניס את שני הריצות לרשימה שלי.

גם אני חושב שהריצה של לברון היתה הכי גדולה מאז האקים, אם קובי הוא השחקן האוברייטד בהסטוריה, אז אלג'ואן הוא השחקן האנדרייטד בהסטוריה לדעתי. לא לחינם הוא השחקן היחיד בהסטוריה שזכה בעונה אחת באמ וי פי, שחקן ההגנה ופיינלס אמ וי פי. שחקן כל כך מגוון וחכם.

כן, אבל בשביל זה צריך להניח שמאסטר ופלאש אהדו את הלייקרס לפני 97 או מתי שקובי לא הגיע (או לפחות לפני האליפות הראשונה ב 00). בני כמה הם בכלל?

אפרופו, זה רק אני או שהיום זה רק פלאש. מאסטר בכלל כותב עדיין?

_________________
תודה לאלוהי הבירה

הוא מדבר על אוהדים שהיו עם הלייקרס בשושלת שלהם בתחילת שנות ה-2000, ואז כששאק עזב, קובי הוא מה שנשאר בתקופת שפל קבוצתית. אז מדובר על 2005, לא 97.

וזה גם ממש לא משנה, נורטון, כי מרגע שה"שבט" החדש נוצר מצטרפים אליו גם אוהדים חדשים, גם כאלו שלא היו שייכים ל"שבט" הישן (של אוהדי הקבוצה פרופר).

מזכיר את "הנחשול"

_________________
רסקה : "צביקה האם זה לא בעייתי ששחקנים ששיחקו נגד מכבי היה מושקעים כספית אצל מוני פאנן באותו זמן ?!"
צביקה שרף : "לא".
מכביזם, כל מילה מיותרת.

גיא פניני, קפטן מכבי, לשחקן הפועל : "אתה נאצי, שיהיה סרטן בראש לך ולאבא שלך".

נו, כמובן שזה מקרה פרטי של התופעה המאד ידועה של פנייה למנהיגות ריכוזית בשעת משבר / וואקום כוח.

הניתוח הזה מתעלם מעניין אחד והוא שקובי הוא ממש לא פיקציה. הדעה שסופר מריו מבטא כאן (שחקן אולטרה אוברייטד שלא צריך להיספר בכלל בין הגדולים) הוא ממש לא המקובל. אני חושב שהמוסכמה הדי קיימת היא שקובי נמצא היום בין עשרת הגדולים ביותר, הסקנד השני רק לג'ורדן (לפחות בהיסטוריה המודרנית), שהיתה לו תרומה סופר משמעותית לשושלת הראשונה וכמובן לשני האליפויות שבאו אחר כך, וכך הלאה.

אני חושב שמה שקרה עם קובי הוא שאחרי הטרייד על שאקיל נוצרו שני מחנות עיקריים - זה שצידד בקובי וזה שצידד בשאקיל. אף אחד מהמחנות לא החזיק בעמדה שקובי הוא "סתם" שחקן טוב. האחד חשב שהוא שחקן איום ונורא ושווה ללייקרס לעשות עליו טרייד למען (נניח) סטיב נאש, והשני חשב שמדובר בסופר סופרסטאר ושטוב שהלייקרס עשו את הבחירה הנכונה גם אם זה עלה בלראות את שאקיל לוקח אליפות במיאמי. כל זמן שהלייקרס היו במדבר, הויכוח היה מעניין וקשה היה להחליט מי צודק. בסוף העשור כשנהיה ברור שקובי הוא אחלה שחקן אז במקום שהצד הראשון יודה בטעותו והצד השני יקבל אותה בהכנעה (כי הסכמה על "קובי הוא בעשרת הגדולים" היתה מסיימת את הויכוח), מישהו הכניס את העז של "קובי גדול יותר מג'ורדן או שאוטוטו הוא עובר אותו" כדי שאפשר יהיה להמשיך להתווכח.

(ואז בא לברון והויכוח נהיה הרבה יותר חי, כשבעצם הצדדים מחליפים תפקידים)

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אה? אני כתבתי את זה?

אני דירגתי את קובי 11 בכל הזמנים ברשימה מלפני כמה עמודים (אחרי ג'ורדן, קארים, ראסל, מג'יק, בירד, האקים, שאק, צ'יימברלין, דאנקן ולברון).
אני פשוט לא יכול להגיד שהוא ברמה של האקים, דאנקן או לברון מבחינתי כי בראיינט גם בשיאו מעולם לא סחב קבוצה לאליפות כמו החבורה האלה של הכוכבים הגדולים שהם לא הטופ 5.

ובראיינט הוא גם מבחינתי ה-2 השני הכי טוב בהסטוריה (טוב אולי שלישי - עוד לא החלטתי אם אני GM ואני חייב לבחור, אם אני לוקח את ווייד או בראיינט, כנראה שבראיינט רק בגלל שווייד נוטה להפצע יותר מדי.)

מאיפה הבנת שאני חושב שבראיינט פיקציה או אחד שלא צריך להיכלל בין הגדולים? 11 בהסטוריה זה לא גדול?

סליחה אם לא הבנתי אותך, היה נדמה שראיתי באיזשהו מקום שכתבת שהוא לא בעשרים הראשונים. מכיוון שטעיתי אין טעם לדון בזה...

בכל אופן, כשזו העמדה שלך זה רק ממחיש את הטיעון שלי - הויכוח על קובי לא היה כל כך יצרי אם הוא היה בין "קובי מקום 11" ל"קובי מקום 6" (ולפני כמה שנים עוד היה רלוונטי לטעון שטרייסי מקגריידי שחקן טוב ממנו). הוא נהיה כל כך יצרי למרות ששמו של קובי כבר חקוק בהיסטוריה כי תמיד אפשר לרצות עוד.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

נראה לי שאני הבן אדם האחד בפורום הזה, שמצד אחד הוא לא פנאט קובי ומודע היטב לכשלונותיו ולבעיות שלו, ומצד שני, קובי בעשור האחרון הוא כן השחקן האהוב עליו בליגה.

נראה לי גם שאני יודע למה - אף פעם לא הייתי אוהד של קבוצות, כך שזה שהוא בלייקרס לא באמת חשוב לי. מה כן? נראה לי שאלו הסיבות העיקריות. נראה לי גם שלפי הסדר הנכון מבחינתי.

א. האינטליגנציה שלו ביצירת מצבי קליעה לעצמו, שהיא שניה רק לג'ורדן מבין השחקנים שראיתי בחיי. (אגב, בודירוגה בטופ 10, בלי שום ספק).
ב. האסתטיקה המדהימה שלו.
ג. עם הזמן, גם תחושת ה"היסטוריה". זה היה עם ג'ורדן שלא תמיד אהבתי, אבל עם חזרתו, כל אליפות עיצמה ועיצבה את האהדה שלי אליו. אהדה של נצחונות? אולי. אבל נראה לי שהרבה יותר מכך, מדובר ברצון עז להיות חלק ממשהו היסטורי, לחזות במשהו היסטורי. כל כך הרבה מאורעות חשובים באמת הם טרגיים (רבין, 9.11 וכו'), ודווקא בעולם הספורט אפשר לחוות את ההיסטוריה כשהיא מתרחשת במלוא העוצמה. האליפות הרביעית של ג'ורדן אחרי החזרה היתה פשוט היסטוריה טובה יותר מהשלישית, והחמישית והשישית רק עיצמו את זה. אצל קובי קורה אותו דבר.
מה שלדעתי אומר, שאם לברון ימשיך להצליח, בסוף יתכן שגם אצלו תהיה התחושה הזאת, אם כי הוא חסר את א' (ואין לי כוח לחזור לויכוח הזה) ואת ב'.

אגב, גם זכור לי הרגע שבו התאהבתי בקובי. זה היה בלי שום ספק באליפות הראשונה של הלייקרס מול הפייסרס. אהדתי את רג'י מילר (ועד היום נראה לי שבשקלול, הוא ולא קובי, הוא השחקן האהוב עליי בהיסטוריה) אבל גיליתי את קובי, כשבסוף המשחק הרביעי, כבר היה לי ברור לחלוטין שהאיש הזה הוא משהו מיוחד באמת.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

קודם לפני שאשכח: ראובן-הפעם האחרונה שמישהו השווה את קובי לג'ורדן היה בערך בגלגול שלישי אחורה של הפורום. אולי אמרו שקובי יגיע לג'ורדן בהינתן עוד כמה אליפויות (כמו שכאן אמרו שבהינתן עוד 4-5 אליפויות לג'יימס הוא יגיע לMJ).

ונובמת אחד גדול.
הריפיט שבו קובי הוביל את הלייקרס היה מרשים מאוד. במיוחד האליפות החמישית שהיתה מרשימה בכל קנה מידה בהתחשב בפציעות שהוא עבר באותה עונה, בהתחשב ביריבות, ובכך שהוא היה בן 31.5 ואיבד הרבה מהאתלטיות.

LA פגשו בסיבוב ראשון את OKC הצעירים (50-32 בעונה הרגילה), הלייקרס התקשו ועברו אותם למרות שקובי בדיוק חזר מפציעה בקרסול, ומסדרה של פציעות לאורך השנה (בין השאר נפצע באצבע, בברך, בקרסול, ישב בצד 9 משחקים בסוף העונה וחזר ישר לסיבוב הראשון). לאחר מכן LA פגשו את יוטה ( 53-29), בסדרה הזאת לא מעט חשבו (וקיוו) שקובי יעוף כי הלייקרס וקובי נראו חלשים עד כה. בפועל קובי והלייקרס טיטאו את יוטה בסוויפ (במגרש הביתי ביוטה!), וקובי לא ראה בעיינים עם 30 נק' לפחות בכל משחק באחוזים מעולים. בגמר המערב, הלייקרס פגשו את פיניקס (54-28) שבדיוק החזירה לספרס בסוויפ משלה. קובי בא במוד נקמני על 06-07 ונתן אולי את הסדרה הכי טובה בקרירה שלו: 33.7 נק', 8.3 אס', 7.2 רב', 52.1% שדה, 88.1% עונשין, 43.2% מה3, סחב אותם על הגב בכל משחק וסגר את המשחק השישי בתצוגת קלאץ' נהדרת. הגמר: שוב הגיעו הסלטיקס-קבוצת ההגנה כנראה הטובה בעשור, עם ארבעה אלסטארים שלא הצליחו בעונה הרגילה אבל נתנו פלייאוף מצוין. קובי עד המשחק השביעי היה טוב מאוד בהתקפה (כולם ירדו באחוזים שלהם בסדרה. בממוצע הוא קלע לפחות 10 נק' יותר מכל שחקן אחר בסדרה), היה מעולה הן בהגנה הקבוצתית והן בהגנה חכמה מאוד על רונדו. היכולת שלו ב6 המשחקים הראשונים קצת נשכחה בעקבות המשחק השביעי, אבל גם בו הוא הוריד 15 רב', וקלע 10 נק' ברבע הרביעי שבו הלייקרס עשו קמבק לאליפות.

בוא נבדוק את הממוצעים של לברון כמו שרצו-מאז משחק 4 בחצי הגמר מול אינדי, מדובר ב:
31.7 נק', 10.8 רב' 5.9 אס', 1.5 חט' 0.9 חס', 51.5% שדה 72.8% עונשין ו25.9% מה3. עכשיו קובי מאז תחילת חצי הגמר מול יוטה:
31.2 נק', 6.7 רב' 5.9 אס', 1.4 חט' 0.9 חס', 47.3% שדה 87.9% עונשין ו 35.9% מה3 (והוא לקח יותר מ6 שלשות למשחק). רואים שההבדל הוא חצי נקודה יותר ו4 ריבאונד יותר, העניין הוא שלברון שיחק ליד באטייה בעמדות 3-4 ובוש כסנטר. קובי שיחק כגארד.

האליפות החמישית של קובי היא אחת המרשימות מלבד MJ בהתחשב בגיל ובהתחשב ביריבות, ובכך שהוא התעלה על הפציעות. אי אפשר (ואני מתון במילים) לגמד אותו בטענה שהוא לא סחב קבוצה לאליפות כמו דאנקן האקים ולברון (שיש לו עוד כברת דרך ארוכה מאוד עד שיגיע למה שקובי עשה, אם בכלל). גם להאקים אולג'ואן-עם כל הכבוד, אין קייס מול קובי כי ברוב הקרירה הוא הפסיד בסיבוב הראשון.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אגב פלאש, הסטטיסטיקות נוטות לחלוטין ללברון (הטיעון שהוא פתח כ-4 לא מעניין אותי, זה הגדולה של לברון, שהוא יכול לפתוח כ-4 ולהוריד 10 ריבאונדים למשחק בממוצע בפליאוף שלם), אבל זה לא מה שמעניין אותי. לברון השמיד יריב אחרי יריב, וכל אחד בדרך שונה.

מול אינדיאנה הוא נתן את המשחק של ה-40, 18 ו-9, אחד המשחקים הכי ורסטילים בהסטוריה. הוא פשוט עשה הכל. שיתק את גריינג'ר ו-ווסט, שלט לחלוטין בריבאונדים נגד קבוצה גבוהה הרבה יותר, בחצי השני הכניס את וויד למשחק לגמרי עם 3 אסיסטים רצופים לקרש סל אחרי שווייד פתח גם את המשחק הזה עם איזה 1-10 מהשדה, ובנוסף גם קלע 40 נקודות ב-50% מהשדה. היה באותו משחק סקוטי פיפן, מג'יק ג'ונסון, צ'ארלס בארקלי ומייקל ג'ורדן.

מול בוסטון במשחק 6 הוא ענה לספקות עם משחק ג'ורדני לכל דבר (משהו שקובי אגב בחיים לא עשה במשחק מכריע, אתה מוזמן לבדוק), כשקלע 45 נקודות ב-73% מהשדה, השמיד לחלוטין כל שומר שהאז להתקרב אליו, בנוסף שיתק לחלוטין את פירס בעבר השני ועדיין דאג לסיים עם 15 ריבאונדים ו5 אסיסטים.

במשחק 5 מול או קיי סי לברון שינה לחלוטין את המשחק שלו, ולבש את המסכת ניקולה וויצ'ץ' שלו כששלט במשחק דרך הפוסט אפ, כשהוא מוצא קלעים פנויים פעם אחר פעם (לא מוצא את הסטטיסטיקה המדוייקת, אבל 13 האסיסטים שלו היו שווים משהו כמו 30 נקודות) וכשהעזרה לא באה הוא מסיים בעצמו. כמובן שהוא גם דאג לקנח עם ה11 ריבאונדים הרגילים שלו.


כשלברון עוד היה תלמיד תיכון דיברו על כך שאולי יום אחד הוא יהיה שילוב של מג'יק וג'ורדן. כשהוא עלה במאסה אמרו שהוא יכול להיות קומבו של מג'יק\ג'ורדן בגוף של מאלון. והשנה בפלייאוף הוא עשה את זה. הוא היה הכל בשביל הקבוצה הזאת.

אתה באמת באמת חושב שפלייאוף של בראיינט מ09 (או 10) היה יותר מרשים? בשיא הרצינות, אתה חושב שהוא היה יותר valuable עבור קבוצתו?

לא פחות valuable.

זה נורא פשוט: כל השחקנים המדוברים שנמצאים לפני לברון (וזה כולל בין עשר לחמש עשרה שחקנים) גם הם נתנו פלייאוף מאוד דומיננטי, ונתנו גם הם משחקים ענקיים, וסחבו את הקבוצה שלהם לאליפות כשהם מצוינים כמעט בכל אספקט (וחלקם ממש בכל אספקט)-סקורינג, ריבאונד, אסיסטים, הגנה, סלים גדולים במאני טיים, מנהיגות וכו', והובילו את קבוצתם בהמון דרכים. ההבדל הוא שהם לקחו כמה אליפויות כאלה, ולברון לקח אליפות אחת. לברון יצטרך עוד כמה שנים כאלו כדי להיצטרף לרשימת הגדולים באמת. באותה מידה הוא יכול לסיים כמו מוזס מאלון עם פלייאוף גדול אחד (מאלון הוביל את פילי ב83 להפסד בודד בכל הפלייאוף) שנגמר באליפות-אבל לא בטופ 10.

אה ומשחקי הדחה? רק השנה קובי שם 42 נק' ב55% במשחק הדחה מול אוקלהומה, או שאתה מחפש משחקי הדחה שהוא היה ענק וגם ניצח? כי לא קורה כמעט שקובי מגיע לשלושה הפסדים מול יריבה נחותה. אבל נדמה לי ש25 נק' 11 רב' 7 אס' ו4 חסימות במשחק השביעי מול פורטלנד זה אחלה.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

א. אתה צודק לחלוטין, אם לברון יישאר כל הקריירה עם טבעת אחת כנראה שהוא לא ידורג לפני כל השחקנים האלה (רשימה לא כל כך ארוכה אגב), אבל הופעת הפלייאוף שראינו היתה בטופ 5 של כל הזמנים (לפי הלינק שנתתי בESPN, מקום שני), ושום דבר לא ייקח את הדומיננטיות המוחלטת שבה לברון שיחק מאפריל עד יוני. אנחנו צופים כרגע בזן חדש של שחקן, עוד לא היה אחד כמו לברון.

ב. קודם כל אל תשווה 42 נקודות (52% מהשדה), 5 ריבאונדים ו-0 אסיסטים ל-45 (73%), 15 ריבאונדים ו-5 אסיסטים.
המשחק נגד פורטלנד באמת אחלה, אבל זה פחות או יותר משחק ממוצע של לברון מהפלייאוף הנוכחי, אני דיברתי על הופעה אגדית, לא הופעה טובה. זה גם פחות ממוצע הקריירה של לברון במשחק הדחה (31 נקודות, מקום ראשון בכל הזמנים)

ג ושמע, המשפט: "אתה מחפש משחקי הדחה שהוא היה ענק וגם ניצח? כי לא קורה יותר מדי שקובי מגיע לשלושה הפסדים מול יריבה נחותה." הוא משפט שרק אוהד קובי יכול לכתוב, באמת. לא יודע איפה להתחיל לענות לזה בכלל...
הוצאת לי את כל החשק לנהל שיחה ברוח טובה.

אבל מה לעשות שזו האמת? מעצבן אותך או לא, הלייקרס ידעו לסגור סדרות מוקדם, ואם כבר נכנסו למשחק הדחה זה היה לרוב מול האלופה של אותה שנה (5 כאלה למעשה). נדמה לי שרק פעם אחת הם חזרו מפיגור 3-2, מול הקינגס, והנה בשבילך עוד משחק הדחה מצוין של קובי-משחק 6 מול הקינגס 31 נק' 11 רב' ו5 אס'. והנקודה שלי היא שמשחקי הדחה זה מדגם קטן יחסית, ולא משקף הרבה. אני יכול להמציא גם פרמטר מרשים שכולל בתוכו גם מדגם גדול יותר (כי הוא קורה לפחות פעם אחת בסדרה): משחקי חוץ קריטיים-כל משחק חוץ בפלייאוף שהקבוצה צריכה בו נצחון כדי להעביר את הביתיות אליה או כדי לקחת הובלה משמעותית שגומרת סדרה. ואז אני מכניס את משחק 4 של קובי מול הקינגס ב01 (48-16-3) ומיד אחריו משחק 1 בסן אנטוניו (45-10-3), ועוד. אבל אי אפשר לבסס על פרמטרים בודדים דירוג, בפעם האחרונה שבדקתי מדרגים כאן קרירות ולא מי נתן משחקי הדחה הכי טובים (או פלייאוף אישי הכי טוב-ואגב, בקטגוריה הזו הטופ 5 אמור להיות מורכב רק מג'ורדן ושאק, לדעתי).

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

שמע לקח לי בדיוק חצי דקה למצוא שלקובי בראיינט היו 18 משחקי הדחה בקריירה, שזה מדגם ממש לא קטן. כנראה שלמרות שקובי דואג בדרך כלל לא לתת לסדרות להיגרר, הוא בכל נקלע לפיגור בכמה מהם... המספרים:
After this year, Lebron James’ averages in 10 playoff elimination games are as follows:

31.44 ppg on 46.35% shooting, 10.22 rpg and 6.62 apg with a record of 4 wins and 6 losses.

Meanwhile, here are Kobe Bryant’s averages in 19 playoff elimination games:

21.47 ppg on 41.42% shooting, 5.79 rpg and3.47 apg with a record of 9 wins and 10 losses.

Kobe in Game 7 ('01-'10):

22.8 ppg, 9.0 rpg, 3.8 apg, 1.5 spg, 0.8 bpg on 35.9 %FG/48.5 %TS and 2.0 topg in 43 minutes played

Kobe has actually been pretty terrible in elimination as well as deciding games.

אין לי יותר מה להוסיף, באמת שלא. הדיון מיצה את עצמו לחלוטין מבחינתי, כל פרט שאני מוצא יותר ויותר ברור לי למה אני מעדיף את לברון בתור שחקן על בראיינט, אבל ברור לי שזה לי ישנה לחלק מהציבור. אני בסדר גמור עם זה.