סל ניוז

מציק לי העניין הזה.

על "ההחלטה" שלו, שבתכלס היתה משהו לגיטימי בעטיפה חסרת טאקט (אבל, באמת באמת חסרת טאקט), לברון חטף קיתונות של רותחין במשך שנתיים, שרק האליפות הצליחה להרגיע אותן קצת.

תשוו את זה בבקשה למה שדוויט הווארד עשה בשנה האחרונה. התנהל בתקשורת כמו פיל בחנות חרסינה. ביקש טרייד-לא ביקש טרייד. סילק-לא סילק את המאמן שלו. חתם על OPT IN. הלך לניתוח והשאיר את הקבוצה שלו חשופה בצריח בפלייאוף. ועכשיו הוא מנסה לעשות OPTOUT מה-OPTIN בטענה שאורלנדו סחטה אותו. התנהלות של, אין דרך אחרת לומר את זה, בן זונה דו פרצופי חסר חוט שדרה, בוגדני ומגעיל. והוא אומנם מקבל על זה ביקורת, אבל שום דבר שמתקרב למה שלברון חטף.

מסקנה - תהיה כמה מאניאק שאתה רוצה, אבל אל תעז להיות אפילו טיפה מאניאק בשידור חי.

מצד שני, ללברון היה ונותר קהל מעריצים לא קטן. לדעתי הווארד איבד לחלוטין את השם הטוב שלו בסיפור הזה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

זה מזכיר לי גם את הויכוח (שאני מקווה שלא יתעורר מחדש...) לגבי כשרון הכדורסל של לברון בהתייחס למימדים הפיזיים שלו.
אז במקרה של האוורד זה עוד יותר מעצבן כי הוא לא הרבה יותר מספסימן פיזי, שמנצל את העובדה שנעלמו הסנטרים הגדולים מהליגה ולא היה נכנס לעשיריית הסנטרים הגדולים בהיסטוריה (לא בטוח שאפילו ל-15).

לדעתי המסקנה האמיתית היא שלברון הוא פשוט שם פי 100 יותר גדול וכל מה שהוא עושה מעניין פי 100 יותר מאשר מה שדוויאט עושה. לטוב ולרע.
זה גם מלמד הרבה על הצביעות של הרבה מהמבקרים שלחלוטין יצאו מפרופורציות בביקורות על לברון שסךהכל פשעו הגדול בסופו של היום היה החלטת יחסי ציבור רעה. הוא לא ביקש לצאת באמצע חוזה, לא עשה בלאגנים במועדון שלו ולא פיטר מאמנים. הוא פשוט סיים תחוזה שלו, ובחר לא להמשיך. סה טו.

להווארד ישכחו הכל די מהר אם הוא יוביל תקבוצה הבאה שלו להצלחה יחסית.

_________________
רסקה : "צביקה האם זה לא בעייתי ששחקנים ששיחקו נגד מכבי היה מושקעים כספית אצל מוני פאנן באותו זמן ?!"
צביקה שרף : "לא".
מכביזם, כל מילה מיותרת.

גיא פניני, קפטן מכבי, לשחקן הפועל : "אתה נאצי, שיהיה סרטן בראש לך ולאבא שלך".

לא רואה את הווארד מוביל קבוצות להישגים יוצאי דופן,זה לא השחקן.

היה ונשאר וסביר שעד שיגיע מישהו רציני לעמדת הסנטר גם יישאר "הסנטר הטוב ביותר בליגה הכי פחות טוב בהיסטוריה".

_________________
מה התועלת?

מה שחיסל את לברון לחלוטין הייתה הצגת השחקנים השחצנית הדוחה והמגעילה שבשיאה כמובן ההכרזה של לברון על 8 אליפויות. הוא יצא קטן במשדר ההכרזה ויצא דוחה בקבלת הפנים למיאמי. אלו היו האימג'ים הראשונים של לברון במיאמי -
i'm gonna take my talents to south beach
not 1, not 2, ... not 7

וכמובן מה שרשמו פה. הווארד מעניין את הציבור האמריקאי בערך 1% ממה שלברון עניין. בתקשורת הספורט האמריקאית הווארד נקטל לחלוטין

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני חושב שהמשפט הכי מתאים פה (ואחד השנואים עלי) הוא "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה".
לברון הוא אייקון תקשורתי מהשניה הראשונה שלו בליגה, הוא שחקן שהפך לבד לחלוטין מועדון כושל לקונטנדורית קבועה. אנשים שפטו אותו החל מההתחלה על "איפה הוא בראי ההיסטוריה" לפני שהוא אפילו הגיע לפלייאוף - כל העיניים היו עליו, והתקשורת לקחה את עניין המעבר קבוצה כסוג של ויתור או הרמת ידיים או ווט אבר. אני חושב שהיחסי ציבור המזוועים השפיעו בעיקר על הקהל הרחב, אבל הביקורת בתקשורת הייתה יותר מהסוג המקצועי (עאלק) של למה הוא קטן שהוא עשה את זה.
דוויט מנגד לזה בלי שום ספק כוכב על בליגה, אבל גם כוכב מהסוג הזה שברור שהוא לא יכול לקחת פרנצ'ייז לטופ לבד לגמרי, וככזה גם התקשורת גם מצפה ממנו להגיע לקבוצה עם כוכב נוסף על מנת שימנף את הפטונציאל שלו.

בשורה התחתונה ההבדל העיקרי איך שאני רואה את זה - מלברון ציפו לקחת קבוצה לבד עד הסוף, מדוויט לא.

לברון קיבל ביקורת בגלל המוחטה בפרצוף של אוהדי הקאבס, בין היתר. דווייט לא אומר "חכו שעוד רגע אני אודיע בשידור חי לאן אני לוקח את הכשרון שלי", אלא מתראיין או שולח מקורבים להתראיין ולומר שהוא ואורלנדו כבר לא. הוא גם לא עושה את סיבוב הדאווין של לברון בכל הקבוצות ונותן להם להתרפס בפניו ולהראות לו למה רק בקבוצה X יהיה לו טוב. ובכלל, דווייט נתפס כבנאדם חביב וסנטר מצוין, לא כאגדה בהתהוות עם שני טון ציפיות על הכתפיים.

ובהקשר הזה גם צריך לזכור את הפאוולים הקשים הלא מועטים (שהוזכרו בפורום זה בעבר) שדוויט עשה בחיים. לא בן אדם חביב ולא בטיח. חתיכת חרא, גם על המגרש וגם מחוצה לו. כך לפחות נראה.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אם כבר המילים הווארד ו"מעמד היסטורי" נזרקו באותו ת'רד, מעניין אותי לדעת:
איפה הייתם מדרגים אותו? לא ברמה היסטורית - מכיוון שהוא לא קרוב לדיונים כאלה ולדעתי לעולם לא יהיה -
אלא מול דור יותר מוצלח של סנטרים - מול החבר'ה של שנות ה-90. ברור שהוא לא מדגדג את רביעיית ההול-אוף-פיימרים,
אבל מה לעומת הדרג השני (נניח אלונזו מורנינג, מוטמבו בשיאם)? או אפילו מתחת? בכלל ראוי למקום בעשירייה מול הדור הזה?

_________________
"ההיסטוריה אינה אלא רשימה של פשעים, של שיגעונות ושל מזלו הרע של המין האנושי."

אני תמיד אומר שאם היינו לוקחים אותו עשור וחצי אחורה הוא +- ברמה של מורנינג,לא יותר מזה,כן טוב מהאחרים(מוטומבו,סמיתס,סאבוניס ודיבאץ').

_________________
מה התועלת?

אני אפילו לא כל כך בטוח שהוא טוב ממוטומבו שהיה צריך להתמודד עם שאקיל, מורנינג, אולאג'ואן, יואינג ובאופן כללי עם סנטרים שנראו כמו סנטרים.

אני חושב שעושים כאן עוול מסויים להווארד, הוא בוודאי לא מוכשר כמו שאק, אולג'ואן ורובינסון, אבל עדיין, שחקן של 20+ נק' ב-55-60% מהשדה, 13-14 ריב' ו-2-3 חס' למשחק, גם בעידן נטול סנטרים כמו העידן הזה, זה ממש לא הולך ברגל. יש לו נתונים פיזיים מטורפים, אבל הוא ממש לא הראשון וגם לא האחרון שיש לו נתונים כאלו, כבר ראינו לא פעם ולא פעמיים שלא מספיק להיות 2.10 עם ניתור מופרע וכוח של בהמה כדי לקלוע 20 נק' למשחק ב-NBA, בטח שלא ביעילות שהווארד מייצר את הנקודות שלו (וזה בלי רכז נורמלי שיפעיל אותו) ובטח שלא בשביל להיות הנוכחות ההגנתית שהוא נותן.

אני כן חושב שהוא בהחלט שחקן ברמה של יואינג ומורנינג פחות או יותר, כלומר סנטר מצויין שנמצא מדרגה מתחת לגדולים באמת היסטורית. מה שכן, מה שפוגע בו תדמיתית לדעתי בצורה הכי משמעותית אלו אותם דברים שפגעו בשאקיל, העובדה שחוץ מלנצל את הכוח והאתלטיות העודפת שלו כדי להטביע לכולם על הראש הוא לא עושה הרבה וגם לא מתפתח יותר מדי כשחקן, כמובן ששאק עשה את זה הרבה יותר טוב ממנו כי מה לעשות, הוא היה גבוה ב-2-3 אינצ'ים, כבד באיזה 15-20 קילו וכל זה מבלי לאבד אפילו טיפה אתלטיות וזריזות ביחס להווארד, אבל עדיין, גם אותו קטלו על הארסנל ההתקפי המאוד מוגבל שלו ועל אחוזי העונשין.

מה שכן, אני מסכים לגמרי עם נורטון, שחקן מלוכלך שזורק מרפקים ופוצע שחקנים אחרים וסאגת המעבר שלו היא פשוט מכוערת בעיני, לא אוהב שחקנים שמתנהלים בצורה הזו של הדלפות, הכחשות ורמיזות ומושכים את העניין על גבי חודשים ושנים. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על לברון, על השחצנות והאטימות שלו ועל העובה שהוא הלך בדרך הקלה לאליפות, אבל לברון נלחם כמעט עד הרגע האחרון שלו בקליבלד וכשהוא כבר עזב, הוא עשה את זה חד וחלק ועשה את זה בשביל לקחת אליפות.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

מבחינת כשרון וסט יכולות, אני חושב שרק שאקיל, רובניסון והאקים היה בברור יותר טובים ממנו. יואינג ואלונזו הם במדרגה שלו אבל אני חושב שאני נותן לו אדג' קטן עלהם.
מעבר לסגנון וההתנהלות שעלהם אפשר להגיד שעל טעם וריח אין מה להתווכח, אני חושב שהמבחן האמיתי שלו כשחקן יהיה בקבוצה הבאה שלו. עד היום הוא היה יכול לטעון, במידה מסויימת של צדק, שהוא לא היה בקבוצה שיכלה ללכת עד הסוף. אם הוא ישחק עם דרון וזה נראה כמו התסריט הכי סביר, ויאספו סביבם כמו רול פליירז סבירים..הוא חייב לקחת אותם על הגב עד השלבים הגבוהים. לפחות עד לגמר. שני הדברים שאני חושב שעלולים למנוע ממנו את זה היא העובדה בסיום משחקים הוא מאוד לא דומיננטי, גם בגלל העונשין וגם בגלל שעדיין אחרי כל העבודה הוא לא מלוטש בהתקפה. הסיבה השניה היא שהוא לא מספיק טוב בלשפר את מי שמשחק לידו, גם מוסר די חלש ולא ממש משדר מנהיגות.

_________________
רסקה : "צביקה האם זה לא בעייתי ששחקנים ששיחקו נגד מכבי היה מושקעים כספית אצל מוני פאנן באותו זמן ?!"
צביקה שרף : "לא".
מכביזם, כל מילה מיותרת.

גיא פניני, קפטן מכבי, לשחקן הפועל : "אתה נאצי, שיהיה סרטן בראש לך ולאבא שלך".

גם אני חושב שעושים עוול מסויים להווארד. הוא כנראה לא היה גובר בכוח על הסנטרים הגדולים אבל מבחינה אתלטית צריך להודות שהוא עולה על רובם להוציא אולי את שאק של תחילת הקריירה. הווארד גם שחקן הגנה יותר טוב היום ממה ששאק אי פעם היה, צריך לומר.

אהמ... רק דבר אחד קטן... "סיבוב הדאווין" נבע מהעובדה הפשוטה שלברון היה שחקן חופשי. סיים את החוזה שלו. גמר את כל התחיבויותיו לקבוצה. לגיטימי לחלוטין מבחינתו לקבל פיצ'ים מקבוצות. הווארד לא יכול לעשות "סיבוב דאווין" כי הוא פאקינג תחת חוזה !!! אז במקום זה הוא משחק בקקה של הדלפות, הכחשות ואינטריגות. לברון בחיים לא התנהג בצורה הזו תחת חוזה, מקסימום שמר על עמימות (שאמנם לטעמי פגעה בקליבלנד, אבל לשמור את הקלפים קרוב לחזה זה לגיטימי).

כשהווארד ידע לקלוע מחצי מרחק או כשתהיה לו את היכולת הורדת כדור לריצפה של יואינג אז נדבר,הווארד ממש לא שם.

ואגב,גם יואינג הוא כמובן אחד מנפגעי ג'ורדן(למרות שהוא גם הפסיד לאולג'ואן).

_________________
מה התועלת?

אני חושב שרובינסון, שאק והאקים היו טובים משמעותיים כמעט בכל אספקט של המשחק.
מול יואינג ומורנינג לכאורה הוא עדיף, אבל היה בהם משהו שבו אין לטעמי, קשיחות ומנהיגות שסחבו את המועדון שלהם קדימה.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

גם לגבי ההגנה שלו אפשר להגיד שהוא יותר נהנה להעיף כדורים ליציע כמו שחקן כדורעף מאשר לשמור אותם חיים. מהבחינה הזו דאנקן חוסם הרבה יותר טוב ממנו.
יש לציין גם שהדרג השני של הסנטרים בשנות ה-90 (מוטומבו, מורנינג, דיבאץ, סאבוניס, סמיתס, סייקלי) הרבה יותר מוכשר ממה שיש היום. רובם גם היו מוסרים הרבה יותר טובים מהאוורד.
ומספיק כבר עם הקשקוש שלא היו לידו שחקנים טובים. הוא פשוט לא שחקן שאפשר לסמוך עליו שתתן לא כדור בסוף משחק וייתן לך 2 נקודות בטוחות. שאק אמנם היה בעייתי מהקו אבל היו לו מספיק מובים ויכולת מסירה. דווייט לא נראה שחקן כזה אינטליגנט (על המגרש ומחוצה לו לפי ההתנהלות שלו).

אני חושב שנעשה פה עוול לא קטן ליואינג. נכון שאוהבים להשמיץ אותו, הרבה בגלל סדרת הגמר ההיא מול האקים, ולפחות בראייה היסטורית
הוא מתחת לשאק, האקים ורובינסון (לא יודע מה היה בזמן שהם עוד שחקו), אבל בחייאת - מכאן ועד להגיד שהווארד עדיף עליו, או בכלל קרוב אליו?
הבעיה שלי עם הווארד היא קודם כל העובדה שהוא מעולם לא הראה דומיננטיות התקפית מרשימה באופן עקבי. בעונה הכי טובה שלו הוא הגיע ל-22 נקודות
למשחק. איפה זה ואיפה יואינג (מעל 28 בעונה הטובה ביותר סטטיסטית).
אגב, גם מבחינת חסימות הווארד לא מאוד מרשים סטטיסטית (2.9 בעונת שיא. יואינג לעומתו - 4. גם מורנינג)
וכל זה כאמור, מול יריבים נמוכים ופחות מוכשרים לרוב

_________________
"ההיסטוריה אינה אלא רשימה של פשעים, של שיגעונות ושל מזלו הרע של המין האנושי."

מה שגיבון אמר. זה שיואינג טוב מהאוורד זה נו בריינר. הנוסטלגיה אומרת שגם מורנינג טוב ממנו, אבל לגבי זה אני לא יכול להיות בטוח (ולמעשה, כנראה שאני טועה. אני יותר אהבתי את מורנינג).

_________________
תודה לאלוהי הבירה

יואינג אולי מוכשר יותר מהווארד, אבל אני בכלל לא בטוח שיותר טוב ממנו. התקפית כמובן שאין מה להשוות ויואינג עדיף בהרבה (למרות שהווארד מאוד מאוד יעיל, אפילו יותר ממנו), אבל הפער בין האימפקט ההגנתי של הווארד לזה של יואינג הוא גם לא קטן בכלל (למרות שיואינג חסם יותר, כבר סיכמנו שזה לא בהכרח מדד) ולהווארד יש יתרון אתלטי. ושוב, בסך הכל אני חושב שהיה להם אימפקט דומה, אפשר להעדיף אחד מהם על פני השני, אבל זה לא שאחד מהם נמצא על מדרגה שונה מהשני.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אם ברור שיואינג התקפית טוב יותר, אז לא ברור לי מה השאלה ההגנתית, בהתחשב בזה שהניקס היו קבוצה סופר הגנתית. בכל מקרה, הדברים שהורידו את יואינג עמוק עמוק בדירוג לא היו קשורים ליכולות כדורסל אלא העניינים האלה של לוזריות ווינריות וכל זה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

למה לא ברור? הניקס היו קבוצה הגנתית לא בגלל שיואינג היה כזה שחקן הגנה ענק, הם היו שם כי היו לידו כל מיני צ'ארלס אוקלי ואנתוני מייסון שנשכו כל מי שנכנס לצבע. יואינג בהחלט היה שחקן הגנה מועיל, בערך כמו שהווארד שחקן התקפה מועיל והתקפית הוא היה טוב בערך כמו שהווארד טוב הגנתית-כלומר בשורה התחתונה הם בערך באותה רמה.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אני מחרה מחזיק אחרי ראובן. הסיבות שיואינג נמוך בתפיסה היא רק בגלל שהניקס היו קבוצה לוזרית שאין להאמין. לתחושתי האוורד עוד רחוק שנים ארוכות - או לחילופין תואר - ממעמד כשל יואינג.

_________________