סל ניוז

אני אוהב את ההצהרות הפופוליסטיות הללו. ואתה יודע ממקור ראשון שכספי לא עובד? שהוא לא משקיע כמו מטורף? לי אישית דווקא נראה שכספי עבד על עצמו ופיתח מאסה שלא הייתה לו. אתה מדבר כאילו כספי הוא כישרון אן.בי.איי שפשוט לא ממצה את הפוטנציאל שלו. ההערכה המוסכמת כשכספי נבחר הייתה שלא ברור אם לאיש יש מקום בליגה, כי הכישרון שלו מאד מאד גבולי ומה שיכול לגרום לו להצליח זה העבודה הקשה והיותו שחקן האסל. ובכן עם סיטואציה מעולה בסאקטאון זה בדיוק מה שקרה. כספי בכל שלושת שנותיו בליגה לא חי על גרם כישרון. הכל האסל. כשאתה רוקי יכולים להתעלם מהגנה לא מספקת ומיכולות התקפה לא מספקות בגלל שאתה מביא משהו טוב ויש ציפיה שתתקדם. אבל כשהעונות עוברות ואתה לא מצליח להשתפר (וכספי לא השחקן הראשון שלא מצליח להשתפר מבחינת כדורסל, זה לא כזה "אופס, גדלתי בשנה ואני שחקן טוב יותר") אז המעמד שלך מדרדר, אתה כבר לא הרוקי הסקסי שרק מתחיל להראות את מה שיש לו.

אני גם ממש לא מסכים לכך שבפורום סלניוז תודעתית נראה שלברון שיחק בפלייאוף האחרון בעמדה מספר 4. בוא ניקח את אינדי והפציעה של בוש כנק' שבה הכול התהפך למיאמי ונראה מה היה לנו. מול אינדי לברון שמר על ווסט בדקות של סמול בול, אבל רוב הזמן הוא שמר על גריינג'ר. מול בוסטון הוא היה רוב הזמן על פירס או על רונדו. מול אוק סיטי במשחק הראשון הוא אכן שמר רוב הזמן על אחד הגבוהים של אוק סיטי ורק חלקו על דוראנט, אבל מהמשחק השני הוא קיבל את דוראנט לדקות רבות, גם כשהת'אנדר לא שיחקו סמול בול. ההיט ערבבו בהגנה בין לברון לבין באטיה.

בהתקפה לברון שיחק את המשחק של לברון. לא פאוור פורוורד, אלא סמול פורוורד עם יכולות של פוסט אפ, בדיוק כפי שבעבר היו את אדריאן דנטלי וג'יימס וורת'י, שניים מהסמולים הטובים בשנות השמונים שחיו בצבע. למי ששם לב, כשבוסטון שמו על לברון את ברנדון באס, אז לברון ברח החוצה וניסה להשתמש במהירות שלו בכדי לעבור את באס.

בקיצר, אפשר לקחת את לברון, שחקן חוץ באופי שלו עם גוף של שחקן חוץ (מאד מאד פיזי, אבל עדיין שחקן חוץ) ולהחליט שהוא יהיה שחקן פנים (למרות שלברון בעצמו סיפר כמה זה מתיש היה לשמור פחות מחצי משחק על דיוויד ווסט, פאוור אמיתי מבחינת פיזיות, אבל יש טובים ממנו ולא מעט) ולשלוח אותו מול שחקנים גבוהים ובעלי מאסה גדולה ממנו. אני קורא לזה אובר חוכם.

אני חושב שהמסקנות פה הם קצרות מועד בצורה מופרכת. מיאמי ואוק סיטי, שתי קבוצות עם קו קדמי התקפי שחי מחוץ לצבע או לא מוכשר הגיעו לגמר? אין שום צורך בסנטר בעתיד. מישהו בכלל זוכר שלפני 2 עונות הלייקרס לקחו אליפות בעזרת קו קדמי עצום מימדים (וכמובן קובי כשחקן המרכזי) ואז היה נראה שאי אפשר להתמודד עם תאומי מגדל שכאלו? מישהו מציין את העובדה שהאליפות של דאלאס הייתה אמנם שייכת בעיקרה לנוביצקי, אבל טייסון צ'נדלר הראה את החשיבות העצומה של סנטר הגנתי, שגם מסוגל להשפיע בהתקפה בזכות ריב' התקפה?

המשחק כל הזמן פלואידי, וההצלחה בעיקר תלויה ברמת כישרון ולא באופנה זו או אחרת. אם נלך לעולם המכללות האהוב עלי, אז ב-2005 היה נדמה שהעתיד זה סטים של 3 גארדים וגבוהים חוטבי עצים ששומרים ומורידים ריב'. בשתי העונות הבאות פלורידה לקחה אליפות עם חמישיה של הכדורסל המסורתי של שנות השבעים והשמונים. רכז שמחפש מסירה, קלע שלא מוריד כדור ורק קולע, סמול פורוורד ורסטילי ושני גבוהים שחיים בצבע. פאסט פורוורד לעונה אחת ולגמר טורניר המכללות הגיעה ממפיס עם משחק הריווח שלה והחדירה הוצאה.

אז העונה נראה שהאתלטיות והורסטיליות הם השולטים בכיפה. אם בעונה הבאה הווארד יגיע ללייקרס שישמרו את גאסול וקובי ויקחו אליפות (השם ישמור) אז שוב ידברו על שלטון הביג מן. מ-90 עד 2002 שיקגו של ג'ורדן לקחו 6 אליפויות ללא שום סנטר התקפי ושיחקו כדורסל שנראה בו שתפקיד הסנטר הדומיננטי אבד עליו הקלח. למי הלכו שאר שש האליפויות באותו פרק זמן שג'ורדן הראה שאין צורך בסנטרים? להאקים, לשאק ולספארס של תאומי המגדל דאנקן ורובינסון.

מכאן נעבור לחוזים הניתנים לביגמנים ובעיקר להיברט. הבעיה היא לא האם הסנטר פאסה או לא, אלא שנותנים לרוי היברט, שחקן שהראה בפלייאוף הזה שבפירוש אין לו את היכולת למשוך קבוצה להתמודדות על תארים כסף מקס'. הבעיה היא לא עם העמדות, אלא עם השחקנים עצמם. ועוד נק', לא ברור לי אם החוזה של היברט יותר מופרך מהחוזה שקיבל ג'רלד וואלאס.

אני חושב שסטיב נאש מעבר להיותו פנים של מועדון, פשוט יתן אופציה להחזיר את ההשקעה הכספית של 12 מיליון בעונה באוהדים שפתאום יתעניינו בראפטורס והדלקה מחדש של עניין סביב הראפטורס בטורונטו. בעיני מעבר לכדורסל זאת החלטה עסקית. בנוסף, נאש יכול להביא למועדון תרבות של מנצח, לעבוד ולתת דוגמא לכשרונות הצעירים של הראפטורס. תחשבו עונה או שתיים של נאש שראינו העונה בפיניקס לצד דרוזן, ברניאני ו-וולנצ'יונס. קודם כל זאת קבוצה לא רעה בכלל, שבעונה טובה מאד של כולם גם יכולה להגיע לפלייאוף. דבר שני זה בסיס צעיר של שחקנים שיכולים לגדול על ברכי אחד המקצוענים הטובים ביותר שהיו באן.בי.איי בשנים האחרונות.

שי, בבקשה על תשתמש בביטוי "עושה שכל" זה כל כך עילג, מגעיל ולא קשור לעברית. מה הבעיה להגיד ששני המקומות מאד הגיוניים מבחינת ג'ייסון קיד ומבחינת הקבוצות?

אני אוהב את ההצהרות הפופוליסטיות הללו. ואתה יודע ממקור ראשון שכספי לא עובד? שהוא לא משקיע כמו מטורף? לי אישית דווקא נראה שכספי עבד על עצמו ופיתח מאסה שלא הייתה לו. אתה מדבר כאילו כספי הוא כישרון אן.בי.איי שפשוט לא ממצה את הפוטנציאל שלו. ההערכה המוסכמת כשכספי נבחר הייתה שלא ברור אם לאיש יש מקום בליגה, כי הכישרון שלו מאד מאד גבולי ומה שיכול לגרום לו להצליח זה העבודה הקשה והיותו שחקן האסל. ובכן עם סיטואציה מעולה בסאקטאון זה בדיוק מה שקרה. כספי בכל שלושת שנותיו בליגה לא חי על גרם כישרון. הכל האסל. כשאתה רוקי יכולים להתעלם מהגנה לא מספקת ומיכולות התקפה לא מספקות בגלל שאתה מביא משהו טוב ויש ציפיה שתתקדם. אבל כשהעונות עוברות ואתה לא מצליח להשתפר (וכספי לא השחקן הראשון שלא מצליח להשתפר מבחינת כדורסל, זה לא כזה "אופס, גדלתי בשנה ואני שחקן טוב יותר") אז המעמד שלך מדרדר, אתה כבר לא הרוקי הסקסי שרק מתחיל להראות את מה שיש לו.

אני גם ממש לא מסכים לכך שבפורום סלניוז תודעתית נראה שלברון שיחק בפלייאוף האחרון בעמדה מספר 4. בוא ניקח את אינדי והפציעה של בוש כנק' שבה הכול התהפך למיאמי ונראה מה היה לנו. מול אינדי לברון שמר על ווסט בדקות של סמול בול, אבל רוב הזמן הוא שמר על גריינג'ר. מול בוסטון הוא היה רוב הזמן על פירס או על רונדו. מול אוק סיטי במשחק הראשון הוא אכן שמר רוב הזמן על אחד הגבוהים של אוק סיטי ורק חלקו על דוראנט, אבל מהמשחק השני הוא קיבל את דוראנט לדקות רבות, גם כשהת'אנדר לא שיחקו סמול בול. ההיט ערבבו בהגנה בין לברון לבין באטיה.

בהתקפה לברון שיחק את המשחק של לברון. לא פאוור פורוורד, אלא סמול פורוורד עם יכולות של פוסט אפ, בדיוק כפי שבעבר היו את אדריאן דנטלי וג'יימס וורת'י, שניים מהסמולים הטובים בשנות השמונים שחיו בצבע. למי ששם לב, כשבוסטון שמו על לברון את ברנדון באס, אז לברון ברח החוצה וניסה להשתמש במהירות שלו בכדי לעבור את באס.

בקיצר, אפשר לקחת את לברון, שחקן חוץ באופי שלו עם גוף של שחקן חוץ (מאד מאד פיזי, אבל עדיין שחקן חוץ) ולהחליט שהוא יהיה שחקן פנים (למרות שלברון בעצמו סיפר כמה זה מתיש היה לשמור פחות מחצי משחק על דיוויד ווסט, פאוור אמיתי מבחינת פיזיות, אבל יש טובים ממנו ולא מעט) ולשלוח אותו מול שחקנים גבוהים ובעלי מאסה גדולה ממנו. אני קורא לזה אובר חוכם.

אני חושב שהמסקנות פה הם קצרות מועד בצורה מופרכת. מיאמי ואוק סיטי, שתי קבוצות עם קו קדמי התקפי שחי מחוץ לצבע או לא מוכשר הגיעו לגמר? אין שום צורך בסנטר בעתיד. מישהו בכלל זוכר שלפני 2 עונות הלייקרס לקחו אליפות בעזרת קו קדמי עצום מימדים (וכמובן קובי כשחקן המרכזי) ואז היה נראה שאי אפשר להתמודד עם תאומי מגדל שכאלו? מישהו מציין את העובדה שהאליפות של דאלאס הייתה אמנם שייכת בעיקרה לנוביצקי, אבל טייסון צ'נדלר הראה את החשיבות העצומה של סנטר הגנתי, שגם מסוגל להשפיע בהתקפה בזכות ריב' התקפה?

המשחק כל הזמן פלואידי, וההצלחה בעיקר תלויה ברמת כישרון ולא באופנה זו או אחרת. אם נלך לעולם המכללות האהוב עלי, אז ב-2005 היה נדמה שהעתיד זה סטים של 3 גארדים וגבוהים חוטבי עצים ששומרים ומורידים ריב'. בשתי העונות הבאות פלורידה לקחה אליפות עם חמישיה של הכדורסל המסורתי של שנות השבעים והשמונים. רכז שמחפש מסירה, קלע שלא מוריד כדור ורק קולע, סמול פורוורד ורסטילי ושני גבוהים שחיים בצבע. פאסט פורוורד לעונה אחת ולגמר טורניר המכללות הגיעה ממפיס עם משחק הריווח שלה והחדירה הוצאה.

אז העונה נראה שהאתלטיות והורסטיליות הם השולטים בכיפה. אם בעונה הבאה הווארד יגיע ללייקרס שישמרו את גאסול וקובי ויקחו אליפות (השם ישמור) אז שוב ידברו על שלטון הביג מן. מ-90 עד 2002 שיקגו של ג'ורדן לקחו 6 אליפויות ללא שום סנטר התקפי ושיחקו כדורסל שנראה בו שתפקיד הסנטר הדומיננטי אבד עליו הקלח. למי הלכו שאר שש האליפויות באותו פרק זמן שג'ורדן הראה שאין צורך בסנטרים? להאקים, לשאק ולספארס של תאומי המגדל דאנקן ורובינסון.

מכאן נעבור לחוזים הניתנים לביגמנים ובעיקר להיברט. הבעיה היא לא האם הסנטר פאסה או לא, אלא שנותנים לרוי היברט, שחקן שהראה בפלייאוף הזה שבפירוש אין לו את היכולת למשוך קבוצה להתמודדות על תארים כסף מקס'. הבעיה היא לא עם העמדות, אלא עם השחקנים עצמם. ועוד נק', לא ברור לי אם החוזה של היברט יותר מופרך מהחוזה שקיבל ג'רלד וואלאס.

אני חושב שסטיב נאש מעבר להיותו פנים של מועדון, פשוט יתן אופציה להחזיר את ההשקעה הכספית של 12 מיליון בעונה באוהדים שפתאום יתעניינו בראפטורס והדלקה מחדש של עניין סביב הראפטורס בטורונטו. בעיני מעבר לכדורסל זאת החלטה עסקית. בנוסף, נאש יכול להביא למועדון תרבות של מנצח, לעבוד ולתת דוגמא לכשרונות הצעירים של הראפטורס. תחשבו עונה או שתיים של נאש שראינו העונה בפיניקס לצד דרוזן, ברניאני ו-וולנצ'יונס. קודם כל זאת קבוצה לא רעה בכלל, שבעונה טובה מאד של כולם גם יכולה להגיע לפלייאוף. דבר שני זה בסיס צעיר של שחקנים שיכולים לגדול על ברכי אחד המקצוענים הטובים ביותר שהיו באן.בי.איי בשנים האחרונות.

שי, בבקשה על תשתמש בביטוי "עושה שכל" זה כל כך עילג, מגעיל ולא קשור לעברית. מה הבעיה להגיד ששני המקומות מאד הגיוניים מבחינת ג'ייסון קיד ומבחינת הקבוצות?

מה שאתה כותב נשמע לי לגמרי לא הגיוני, איפה קראת את זה? לפי מה שאתה כותב, הוא אמור לקבל 5-6 מיליון בכל אחת משתי העונות הראשונות ולקפוץ ל-14 מיליון בשלישית, עד כמה שידוע לי העלייה המקסימלית המותרת משנה לשנה בחוזה עומדת על לא יותר מ-15-20%, כלומר שהחלוקה תצטרך להיות משהו כמו 8-8-9.

לאן קירילינקו הולך?

אגב, גם אם נניח לרגע שהם לא משיגים את הווארד אבל כן משאירים את דרון, מה רע בחמישיה של דרון, ברוקס, ג'ו ג'ו, וואלאס ולופז?