רוב תודות, למקרגים או למסנגר(ים). ראשית, לא נפגעתי אישית כמובן, אך לא היה לי משהו מיוחד לכתוב או להוסיף. וככלל, מרכז חיי כה רחוק ושונה שאני די שוכח מהענין בפנותי לענייני. (ככלל, אני כאן בפורום בעיקר כדי ללמוד על נושא שלא הכרתי די עד לאחרונה)
שנית, ככלל, לא נכנסתי כאן לצורך ויכוח אידיאולוגי, אינני חפץ בכך, וק"ו בן בנו של ק"ו לויכוח אישי, אך לצערי (גם באשמתי) נגררתי לשם על כל המשתמע מכך, (ואף מחקתי מדבריי מספר דברים שנאמרו בלהט הויכוח), נכנסתי לנושא כהתייחסות למי שטען כאילו סנקציות כלכליות ישנו משהו אצל בני הישיבות ואברכי הכוללים. ושמהיכרותי, מדובר באיוולת. אם נוצר רושם שאני מתנשא על מישהו אני מצטער על כך בכנות, ומבקש את סליחתו, רחוקה היא דרכי מכך.
מספר דברים:
לעניות דעתי הדרך של ועדת פלסנר מועילה מאוד למדורת השבט החילונית, יוצרת סופסוף סוג של קונצנזוס פנימי מסוים, אבל בכל הנוגע לרצון כן לפתור את הבעיות, כושלת לחלוטין.
לא יודע מה חושב לו השבט המובל להפגנות בקול רעש גדול, אבל ככל שתרבה המהומה מבחוץ, תגדל ההתבצרות הפנימית, כעת: אפתח בהתנצלות קטנה וכנה לנורטון, בלהט הויכוח נוצר הרושם כאילו (לדעתי) דבריך בנושא הם מופרכים כולם, ולא היא, ואפרט:
המערכה האחרונה קטעה המון (המון) שתילים צעירים של רפורמות פנימיות נחוצות מאוד במערכת הישיבות והכוללים, אין חולק על כך שהחוסר במערכת שתוכל לקבל לשורותיה צעירים חרדים שלימוד התורה כבד עליהם מנשוא, או שבאופן אידיאולוגי הם "ליברלים יותר" ומאמינים בשילוב של תורה וחיי העולם, או סתם החפצים בחיי רווחה ונוחות משופרים יותר מהמצב הנוכחי הקיים במגזר החרדי, ייצר בעיה חמורה הן במגזר החרדי פנימה והן מבחינת שיתוף הפעולה עם המגזרים האחרים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, ועדת טל לא היתה עלה תאנה וכיסוי שווא, אלא שבניגוד למטרתה הישירה (גיוס חרדים) היא פעלה בתחום אחר לגמרי, היא איפשרה להרבה אנשים לצאת מעולם התורה אל העולם הרחב כי במצב הקודם המדבר היה כרוך בשינוי דרסטי וקיצוני מספסל הישיבה לחיקו של צה"ל, דבר קשה נפשית עד בלתי אפשרי, ואילו המציאות האחרונה איפשרה להמון אנשים לנווט בעדינות את דרכם החוצה מהמערכת הסגורה הפנימית אל העולם הרחב והדבר בא לידי ביטוי כמו שטען נורטון: במכללות החרדיות, בשוק הפרסום החרדי שצמח מאוד, ובהמון המון פרטים קטנים (יחידות שהשתלבו במשטרה, במשמא"ז, כיבוי אש, ועוד) שהצטרפו לפסיפס גדול שיצר את תופעת ה"חרדים החדשים", כאלו העובדים לפרנסתם, עושים שירות מילואים מסוים, וגם מתפללים 3 תפילות ביום, תורמים לארגוני צדקה, ומשתתפים כל ערב בשיעורי דף יומי. כידוע המחסום החרדי הגבוה הוא מחסום הבושה, ואכן לאחרונה, לא חזון נדיר לראות ברחובות בני ברק חולצות כחולות או מדי צה"ל לצד חליפות וכובעי לבד. הדבר בא לידי ביטוי בשבועונים החרדים, שהקו המוביל אותם הוא: לימוד התורה כערך עליון, אך הכרה שפויה בכך שהדבר אינו מתאים לכל אחד, והערכה וכבוד גם למי שבחר בדרך שונה. גם יתד נאמן שנשלט עד לאחרונה ע"י החרדים המשיחיים עבר לאחרונה שינוי דרסטי בכך שעבר להנהגה שפויה וריאלית יותר בהנהלת הרב שטיינמן (שהוא שהוביל את הרישיון לועדת טל גם תחת מלחמת חרמה קנאית). בשורה התחתונה, בשנים האחרונות מתגבשת הכרה פנימית שאין הכרח בהעמדת הענין כבחירה בין הקצנה חרדית או חזרה בשאלה, אלא שהחברה החרדית יכולה וצריכה להיות מורכבת לא רק מבחורי ישיבות ואברכים, אלא [ניסיון לשוב למצב (שהיה בעבר) של]: קבוצה (אם כי גדולה יותר) של לומדי תורה המקריבים את תענוגות החיים לצורך כך, וקבוצה של העובדים לפרנסתם, משרתים בצה"ל (באופן המתאים כמובן לאורח חייהם), יוצאים למסעדות וצימרים, אבל שני הקבוצות ייפגשו באותו בית כנסת בשבת, ועיקר העיקרים, יפתחו הכרה הדדית של אלו באלו שכל אחד לפי דרכו הוא טוב ישר הגון וראוי בבחינת נהרא נהרא ופשטיה. הדבר הזה קורה כל העת מתחת לפני השטח, רוחש ובוחש בעוז, ולאחרונה החלו ניצניו לבצבץ ולהעלות ענפים (בבית שמש קמה מפלגה חרדית לבעלי ה"חולצות הכחולות" הנקראת "טוב", ולאחרונה היא די התרחבה ופתחה סניפים בכל הארץ, (למתמצאים, רנסנס של פא"י ההיסטורית) אבל, היות ואותם אנשים לא עושים זאת כבעיטה בדת או סוג של חזרה בשאלה, אלא כרצון להעמיד להם דרך ריאלית ונוחה יותר ביהדותם וחרדיותם, הדבר האחרון שיועיל לנושא הוא הצבת הענין כמלחמת דת או כל דיבור מסוג "אתם משתמטים ונוכלים", "דרכה של תורת ישראל איננה רלוונטית" "הרבנים הם מאחזי עיניים". הצפת הנושא לכדי מלחמה של שחור ולבן תוך שימוש בסנקציות וביטויים של "תרעבו למוות", "נגייס אתכם בכפיה", "תשבו בבתי כלא", וכיו"ב, וככלל, כל דרך הדוגלת בפיתרון של זבנג וגמרנו אולי משרתת פוליטיקאים מסוימים או מנגנת על הרגש האנושי של "אין מצב שאנחנו נאכל את ה*** והם לא", אך בכל הנוגע לפיתרון ריאלי הוא רק גורם לאותם אנשים, ובצדק, תחושה ולפיה עליהם לבחור בין שחור (עזיבת הדת) ולבן (לימוד תורה ותו לא).
|