ראשית אין ברצוני ואף לא ביכלתי, וקטונתי להתמדד עם פיגורה כמו לייבוביץ', אבל היות והנושא החל לא כדיון סביב קבלת דבריו של ליבוביץ' כאמת אלא כשאלה האם דבריו מייצגים את היהדות כפי שהיתה -ועודנה- מוכרת וקיימת, או שהוא ברא (או בדה) לעצמו דת חדשה ולקח מן היהדות פרט קטן העונה לתרי"ג מצוות, ע"כ אשתדל רק להתמודד עם מה שנדב ניסה כביכול לטעון: לייבוביץ' שאב את דעותיו מהיהדות כשבראש וראשונה ניצב הרמב"ם.
אשר לענין הראשון, (אי אמונה מעשית בתחיית המתים) ראשית, צר לי לומר זאת אבל אם מה שציטטת בשמו של ליבוביץ' נאמן למקור אין לי מנוס מלקבוע שהוא פשוט שיקר או התבלבל, ליבוביץ קבע שענין תחית המתים לא מוזכר כלל בספר משנה תורה, ובכן: להלן דברי הרמב"ם בהל' תשובה בפ"ג ה"ו: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא... והכופרים בתחיית המתים". כלומר, ישנה התייחסות מפורשת בדברי הרמב"ם לתחיית המתים כעובדה ברורה ומוחלטת עד כדי שהכופר בה נחשב בשורה אחת עם כופרים אפיקורסים ושופכי דמים. במבט ראשון לא ברורה היתה לי כל כך מהי מטרתו של ליבוביץ בקביעה זו הלא אין ברצונו לטעון שהרמב"ם לא האמין בתחיית המתים דבר שהיה מאבני היסוד של הרמב"ם בעיקריו, כמדומני שמטרתו של ליבוביץ' היתה להפוך את הענין לחלק תיאולוגי ותיאורטי בעלמא (בהמשך נתייחס להטעיה הקטנה שהוא מנסה בעדינות ליצור בקשר לרשעים בחייהם) ולחסר משמעות הלכתית, ובכך לעקר את המשמעות הריאלית מהענין, ולתפיסתו העובדה שהרמב"ם בחר להתעלם בספר ההלכות שלו מתחיית המתים מחזק את דבריו, רק חבל (מבחינתו כמובן ) שהרמב"ם "שכח" לעשות זאת.
אשר לעיקרון הבסיסי, כל מעיין מתחיל וכל ניצב על סף בית המדרש יבחין מיד שדברי הרמב"ם אשר לתחיית המתים, לא נוצרו במוחו, אלא הם העתק מוחלט ונאמן למקור של דברי חז"ל במשנה במסכת סנהדרין דף צ.: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא... והאומר אין תחיית המתים מן התורה. נפתחת בגמרא שם סוגיא ארוכה וענפה של עיסוק בנושא תחיית המתים העוסקת בשאלת הוכחה לתחיית המתים מן התורה ומביאה עשרות רעיונות ודוגמאות לכך שהתורה ראתה בתחיית המתים משהו עובדתי ומוחלט, להלן אצטט מספר דוגמאות המוכיחות מעבר לכל ספק כי מדובר בתחייה מעשית וריאלית העוסקת בתחומי העיסוק האנושי המעשי, מניין לתחית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס לארץ ישראל (וא"כ איך ניתן לתת לו תרומות ומעשרות שאינן נוהגות אלא בארץ ישראל) אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה, מכאן לתחיית המתים מן התורה, מיותר לציין שהענין עוסק ישירות במצוות התורה שינהגו גם לעתיד לבוא על ידי המתים שיקומו. רב סימאי אומר "וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען"(שמות, וארא), לכם לא נאמר אלא להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה. שוב, מדובר על תיאור עובדתי בו האבות שוכני עפר ינחלו את ארץ ישראל. אחסוך בדוגמאות נוספות ומפורטות יותר שאינן משאירות מקום לספק אשר לתפיסת חז"ל את תחיית המתים.
היות ואין חולק שהמקור היחיד לדברי הרמב"ם בכל ספריו בנושאי יהדות הן כתבי חז"ל ובפרט בנושא כה מהותי זה (ולהלן התייחסות הרמב"ם לחולק על דברי חז"ל: וכן הכופר בפירושה והיא תורה שבעל פה והכחיש מגידיה כגון צדוק וביתוס (שכפרו בסמכות התנאים) הרי זה כופר בתורה ואין לו חלק לעולם הבא), כה מגוחך לטעון שלרמב"ם היתה גישה שונה משלהם הרמב"ם היה היחיד מבין הראשונים שראה בתחיית המתים כאחד מעיקרי האמונה והרמב"ן ושאר חבריו תמהו על דבריו ולא ראו טעם בהם, כי מה ענין האמונה בתחיית המתים לעיקרי הדת.אבל הרמב"ם ראה בנושא זה דבר משמעותי וקריטי עד מאוד ביסוד היהדות והדת שעיקרו הוא חלק מתכלית העולם, המצוות ואמונת השכר והעונש, בכך שהצדיק במותו אינו מסיים את תפקידו עלי אדמות אלא עתיד לשוב ולנחול את חלקו.
אתייחס כעת לטיעוני ליבוביץ בענין, וראשית אכתוב את המובן מאליו, ברור לכל קורא וידע זאת היטב ליבוביץ, שהמשמעות הברורה והפשוטה לקרוא טקסט בסגנון "תחיית המתים" היא כשמה ומשמעותה: אדם חי> מת > ישוב לחיות. אם אי מי טוען אחרת הדבר הראשון שעליו לעשות הוא לכתוב זאת ברורות. אמנם, לענ"ד, ליבוביץ' ניסה בערמה ליצור טריז בין הרמב"ם לחז"ל, ולטעון כאילו הרמב"ם חלק באלגנטיות עליהם, אך סירב לעשות זאת בפומבי כדי להשאיר את השוטים בדעה הישנה, לכן בדרך חלקלקה הוא דאג לרמוז לקורא האינטליגנט שתפיסתו שונה מדברי חז"ל בענין, (מדובר אגב בדפוס פעולה קבוע בדברי ליבוביץ', רוב דברי התורה הסותרים את משנתו, נכתבו עבור הטיפשים דלי העם והשכל, אך מפעם לפעם נשתלו רמזים למביני ענין ובהן ימצאו הללו את אמונתם האמיתית, כמה רחוקים הדברים מהשכל הישר) היות וגם בעיניו זו האשמה חמורה מדי להטיל על הרמב"ם, הרי שבבואו לעשות זאת החל להניח שלב על שלב בתיאוריה, ראשית, הרמב"ם לא הזכיר זאת בחיבורו היסודי והעיקרי, כאמור, טעות ראשונה. (עיקרה של התפיסה היא שגיאה של ליבוביץ', הרמב"ם ראה במו"נ חיבור לא פחות חשוב ממשנה תורה ורק תפיסתו של ליבוביץ ולפיה שמירת המצוות היא ורק היא מהות התורה, הטעתו).
שנית, גם בפירוש המשניות הרמב"ם לא פירט מהו תחיית המתים אלא סתם זאת והפנה את הקורא לעיין בראשית דבריו, כאן קורץ ליבוביץ לקורא כאומרו: הרמב"ם כתב זאת כמי שכפאו שד, ולמרות שיכל להאריך בנושא ולפרט בחר לקצר משום שהעדיף להתחמק מהנושא למען יגיע ליבוביץ ויבין את דברי. אחרת איני רואה משמעות לדברי ליבוביץ', הרי הרמב"ם ראה בתחיית המתים עיקר כה חשוב, והוא כותב שאחד מעיקרי האמונה הוא תחיית המתים חד חלק וברור, מה מוסיפה או גורעת לצורך הענין שאלת הפירוט וההרחבה, הכי אם מדובר בתחייה גשמית יש להרחיב בענין ואם מדובר בענין וירטואלי יש לשתוק בענין? מובן איפה שרצונו של ליבוביץ לתת לקורא תחושה שהוא יחד עם הרמב"ם ביצעו תרגיל הונאה קטן ורמזו למביני ענין כי מדובר בענין שולי. כמה רחוקים הדברים וכמה זרים הם מלומדי התורה והוגי משנת הרמב"ם.
שלישית, טוען ליבוביץ, בראשית דבריו הרמב"ם מתייחס לתחיית המתים בצורה הנותנת לקורא יותר מרמז להבין שמדובר בענין וירטואלי הנוגע לקיום רוחני וחסר כל משמעות מעשית שהרי כתב: ואיך יחיו הרשעים ואפילו בחייהם קרויים מתים, לא די לו לליבוביץ ברמז בלבד והוא מסיים את דבריו בקריאה נרגשת: "והבן דברי רמב"ם אלו". הנה כי כן כתב הרמב"ם תחיית המתים כמטבע לשון ידועה וברורה אבל שתל בדרך רמזים לקורא הנבון שחלילה לא נתפס להבלי חז"ל אלא הבין שמדובר במשהו וירטואלי,
כמה מצער הדבר שעלילה כה שפלה על הרמב"ם שהיה אביר הביטוי וההרחבה ובכל חיבוריו דאג שדבריו יהיהו ברורים בתכלית הבירור וההבנה והנה בנושא זה סתם את דבריו כך שהקורא החלש שכלית יחשוב לתומו שתחיית המתים היא... מתים שעתידים לחיות, והקורא הנבון יבין שאין לרמב"ם ענין עם שטויות אלו, כמה חבל שדברים אלו מתקבלים בלא חקירה ובדיקה.
היות וכותב הספר דאג לצטט רק את המוצא חן בעיניו הבה נטרח קמעה ונבדוק את כל דברי הרמב"ם האמורים שם, וז"ל: פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י ותחיית המתים יסוד מיסודות תורת משה רבינו, אין דת ואין קשר עם האומה היהודית למי שאינו מאמין בכך, אלא שהיא לצדיקים, ולשון בראשית רבה גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים ותחיית המתים לצדיקים בלבד. והיאך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחייהם, וכך אמרו עליהם השלום רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים וצדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים, ודע שהאדם ימות בהחלט ויפרד למה שהורכב ממנו. כלומר הרמב"ם מביא אסמכתת אגב לכך שאין לרשעים חלק בתחיית המתים מפחיתות חייהם בעולם הזה כך שאין ספק שאין סיבה להעניק להם חיים מחדש באותה מתכונת, הכי יש כאן רמז לכך שלא מדובר בתחיית מתים כפשוטה? כך רומז זאת הרמב"ם?
נשוב לדברי הרמב"ם ונראה מהן אותם ימים עליהם נסובו דבריו: אבל ימות המשיח הוא זמן שבו תחזור המלכות לישראל, ויחזרו לארץ ישראל, ויהיה אותו המלך העומד מקום מלכותו ציון, ויתגדל שמו ויגיע לקצוי תבל יותר וגדול על ממלכת שלמה, ויכרתו עמו העמים ברית שלום, ויעבדוהו כל הארצות לגודל צדקו, ונפלאות יתגלו על ידו, וכל מי שיעמוד עליו יכריתהו ה' וימסרהו בידו. וכל פסוקי המקרא מעידים על אשרו ואשרינו בו, ולא ישתנה במציאות שום דבר מכפי שהוא עתה, זולתי שתהא המלכות לישראל, וכך לשון חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.
כלומר מדובר בתקופה ארצית לכל דבר שתתאפיין בשלום שקט שלווה ובטח.
הבאת דברי הראב"ד הכותב בחולקו נחרצות על דברי הרמב"ם בענין אחר, כאילו הרמב"ם לא האמין בתחיית הגופות וביטוי בנוסח: "הראב"ד הכיר את הרמב"ם יותר מכל ולכן יש לקבל את דבריו" הן בעיני לא פחות משערוריה. שוו בנפשיכם אדם שיסיק מדברי ציפי לבני בנאום אופוזיציוני שתוכנו "נתניהו במעשיו מפקיר את ביטחון אזרחי ישראל" אין ספק איפה יסיק המלומד שציפי לבני כמתנגדת לנתניהו הכירה אותו יותר מכל אדם אחר והמסקנה העולה שמטרתו של נתניהו ועיקר תכליתו המדינית היתה: שליחת ילדי ישראל לאוטובוסים מתפוצצים... הראב"ד התווכח עם הרמב"ם כי לא ייתכן כדבריו משום שהמשמעות היא כפירה בתחיית הגופות, חטא חמור מנשוא לדברי הכל. כמה דמגוגיה והתחכמות נדרשים כדי ל"הוכיח" מדברי הראב"ד החולק מה סבר הרמב"ם. ההיפך הוא הנכון דברי הראב"ד והאשמתו רק מוכיחים את ההיפך לא יעלה על הדעת להכחיש את דברי חז"ל הברורים בענין ואם צודק הרמב"ם בדבריו ושיטתו, הרי שלדבריו זו תהיה התוצאה הסופית, מסקנה לפיה תחיית המתים היא ענין וירטואלי בעלמא, דבר שכאמור לא ייתכן אגב, אין אפילו אחד!!! מכל מפרשי הרמב"ם באלף השנים האחרונות שהעלה על דעתו לפרש כך את דברי הרמב"ם כפי השגת הראב"ד מאחר שברור כל קורא שמדובר בהכנסת האשמה לויכוח ולא בטיעון עניני. הארכתי בנושא כדי לתת תמונה רחבה יותר באשר לנושא הראשון שעסק בו נדב אשר לתפיסת ליבוביץ. והוכחתי שהוא חלק על כל דברי החכמים בענין, ולשווא ניסה לנחס את הדברים לרמב"ם.
אבל מדובר בנושא הזוטר ביותר בתפיסתו של ליבוביץ ומחלוקתו עם היהדות, אליהם אתייחס בהמשך.
נערך לאחרונה על ידי גינות מיכאל בתאריך ג' יולי 10, 2012 9:54 pm, נערך פעם אחת בסך הכל.
|