ובמילותיו של עמנואל רוזן בבלייזר, בהקשר לנסיעה שלו לדרבי הגדול של איסטנבול בכדורגל (גליון מרץ או אפריל האחרון):
"פאוזה. סיפור יחסי המורכבים עם המטה ללוחמה בטרור קשור בעיקר לאהבה שלי המכונה סיני. אני בעד לוחמה בטרור, אבל לא ממש מצליח להתחבר למטה הזה, שלקח לעצמו את תפקיד האימא הפולנייה של כולנו: קח סוודר כי קר בחוץ ואל תיסע לסיני או לטורקיה או לדרום תאילנד וגם לא לקניה ולצפון הודו ולדרום אינדונזיה, כי יש שם אנשים רעים שרוצים להרוג אותך. המטה ללוחמה בטרור הוא בעיני בעיקר המטה ללוחמה בשקט הנפשי שלי, וברצון שלי לברוח מדי פעם מהמקום הקשה והמסוכן שנקרא ישראל. אני ילד גדול, ואני רוצה ויכול לדאוג לעצמי. אני גם מבטיח שאם כיסוי התחת המכונה "אזהרת מסע" יעבוד פעם, לא אבוא בטענות ולא אבקש חילוץ. כן, אני יודע. מודיעין הוא מרכיב קריטי בביטחון שלנו, ואם נגזר עליו להביא לעולם את הניג'וס המכונה התראה ביטחונית - שלא לדבר על התראה חמה וחמורה - צריך לכאורה להוריד את הראש ולקבל את ההפרעה בהכנעה. הבעיה עם המטה ללוחמה בטרור ועם התראותיו מזרות האימים, היא שהן לעולם לא פוגעות במטרה, אפילו לא כמו שעון מקולקל שצודק פעמיים ביום. הסיפור המפורסם ההוא על ההתראה שקדמה לפיגוע הכפול בסיני (הילטון טאבה וראס א-שטן), גם הוא מוטל ביותר מאשר ספק. ההתראה דיברה על חוליה שתחדור מרפיח, אבל החוליה הגיעה בכלל מקהיר. זה היה שעון מקולקל שצדק במקרה הזה, אבל רק במחוג הקטן של הדקות. בקיץ האחרון נסעתי לסיני. היו התראות חמות, והכרוז במעבר הגבול הודיע אחת לכמה דקות שהנסיעה לשם אינה מומלצת. שעה אחרי, בדיוק כשהגעתי לפיסת גן העדן שלי, היה פיגוע משולב בדרך לאילת. שבעה הרוגים. בישראל, אותה ישראל שתושביה אמורים להרגיש בה בטוחים יותר מאשר בסיני או בתאילנד. בחודש שעבר, רגע אחרי ההתראה על טורקיה, יצא לאור הפיגוע בטולוז. טורקיה וטולוז, שתיהן מתחילות בטי"ת. ואם זה לא היה כל-כך עצוב, זה היה אולי אפילו קצת מצחיק. גילוי נאות: את ההזמנה לטורקיה קיבלתי מחברת "איזי טראוול". אלה אנשים שרוצים להחזיר את התייר הישראלי למקום שנדמה כי נולד בשבילו. מהבזארים ומהשווארמה של איסטנבול ועד לחופי התכלת וה"הכל כלול" של בודרום ושל אנטליה, אין מדינה יותר ישראלית בעולם מטורקיה. והעניין הוא שאפילו הם עצמם קצת נרתעו, ובעיקר חשו נבוכים, כשהחלטתי לקבל את הזמנתם ולנסוע למרות הכל בשבוע של ההתראה הגדולה והחמה כל-כך. העובדה שנסעתי, נהניתי, לא אוימתי בידי שום איראני ואפילו חזרתי הביתה בשלום ועם שני קילו נוספים, היא רק עובדה. לא המלצה. ממש כמוני, גם אתם ילדים גדולים. תקשיבו היטב למטה ההוא ללוחמה בטרור, אבל תעשו מה שנראה נכון למטה הפרטי בראש שלכם. או שתשאלו את אנג'ל. הוא נולד בטורקיה, עלה לישראל עם המשפחה בגיל 12 וחזר לאיסטנבול לפני 17 שנה. הרומן העסקי שלו עם טורקיה התחיל בימים היפים ביותר של הקשר, והוא נמשך כרגיל גם היום, כשבני הזוג מתלכלכים ומתכסחים בבית הדין לגירושים בינלאומיים. הייתי אצלו בשבוע ההוא של המרמרה, צילמנו באחד מהמפעלים הרבים שברשותו, ולא נדרש תחקיר מעמיק כדי להבין שהעובדים והמנהלים שם מוכנים להשליך את ארדואן למימי הבוספורוס כדי שאנג'ל יישאר איתם. דיברנו גם הפעם. אנג'ל הופתע כשהחלטתי לבוא. כמה שעות לפני כן הודיע לו חבר ישראלי אחר שהחליט לבטל את טיסתו המיועדת. חיים רביבו קוראים לחבר, וחנין זועבי צריכה עוד 50 מרמרות כדי לזכות במעמד שהיה לו בטורקיה לפני עשר שנים. הוא נבחר לשחקן הזר המצטיין, כבש 16 שערים לפנרבחצ'ה, כולל אחד בליגת האלופות, ואחר כך עבר ליריבה השנואה גלטאסראי ולא הפסיק לכבוש גם בה. אין טורקי שלא יודע מי זה רביבו, גם היום. זאת הסיבה שהטלוויזיה הטורקית התקשרה לאנג'ל וביקשה ממנו להביא את רביבו כפרשן לדרבי. פרשן של כבוד. רביבו הסכים, ואז גם ביטל. בגלל ההתראה כמובן. "הטורקים כועסים ופגועים", אמר לי אנג'ל באותו בוקר. אופס, אמרתי לעצמי, הנה שוב פעם פגענו בהם, והפעם במה שחשוב להם אפילו יותר מגורלם של הילדים הרעבים בעזה.".
_________________ "לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".
|