nadav_hacohen כתב:
דווקא נתתי כמה דוגמאות רק מהזכרון ומהליגה הישראלית, בלי להתעמק יותר מדי. דניס הופסון היה בחירה 3 בדראפט, שבא לאירופה בגיל 27 מעונה של 10.5 נקודות למשחק ואחרי 5 עונות בממוצע של 11 נקודות למשחק, כשעונה לא רלוונטית בשיקגו עוד הורסת לו את הממוצע. הוא אמנם לא הגיע ישר לישראל כי אם לסראגוסה, שהיתה קבוצת מיד-לוול אירופאית ששיחקה במפעלים האירופאיים המשניים, משהו בסגנון של ירושלים. לי ניילון הגיע לבני השרון שתי עונות אחרי 14.2 למשחק בניו אורלינס, אמנם כשחקן ואקום בחרא של עונה, אבל לא פחות ממה שעשה אדון קרייג סמית' בקריירה. שון ויליאמס שהגיע לחיפה נחשב בזמנו לפוטנציאל אחד החוסמים הטובים בליגה, ולפריק אתלטי גם במונחי NBA. כמובן שיש עוד שמות שמתרוצצים להם.
ואם על ענייני רקורד עוד אפשר להתווכח, איך אפשר להתווכח על סעיף 2? העובדה היא שסמית' לא בליגה, וכנראה לא בגלל שהוא לא רוצה. אזי המונח הנכון הוא שסמית' היה שחקן לא שולי בליגה, אבל היום הוא אפילו לא שחקן שולי בליגה. אתה יכול להתווכח עם זה, אבל רק אם אתה לא מבין את המשמעות של המשפט. אתם כנראה מתכוונים לכך שיש לסמית' את הכשרון/גודל/כח להיות רלוונטי בליגה, אבל העובדה היא שבתצורה הנוכחית אף אחד לא רוצה לגעת בו. אז מה כל כך מפתיע ששחקן שגם המשבחים אותו אומרים עליו שהוא עצלן ונטול הגנה, שהפעם האחרונה שהוא באמת הגיע ל10 נקודות למשחק (בניגוד לאיך שמוק הציג את זה) היתה לפני 3 עונות בקבוצת לוטרי מחורבנת, מגיע לירושלים?
אתחיל בזה שהקשה באמת לחשוב על הרבה שחקנים עם רקורד מוכח שהגיעו לקבוצה בארץ שהיא לא מכבי ת"א היישר מהNBA. והעובדה היא שהצלחת לחשוב על אחד כזה (וגם לגביו אני לא זוכר אם ניילון הגיע ישר לבני השרון מהNBA)
ועוד אגב, שלושת השמות שהזכרת היו הד קייסז ידועים שלא רצו לגעת בהם ולמרות זאת, לפחות במקרה של הופסון וניילון, אין מי שלא הרים גבה על חתימתם בקבוצות עלומות בארץ. זו באמת הפתעה.
שחקן כמו קרייג סמית' אם נפלט לאירופה צריך לחתום בקבוצה גדולה. וכן, זה מפתיע אם הוא חותם בקבוצה מסדר הגודל של י-ם. מה הביג פאקינג דיל? בינתיים אתה היחידי שחושב שזו לא הפתעה.
בנוגע ליציאה שלו מהליגה, צריך לקחת בחשבון שכשהוא היה צעיר, למרות המימדים נטולי האפסייד שלו, עוד בנו עליו. היום כבר לא בונים עליו והוא נותן בעיקר התקפה מהספסל, לכן הקבוצות לא קופצות עליו ובטח אחרי העונה האחרונה בפורטלנד אשר בה הוא לא שמר על המשקל שלו ולא נתן מהספסל את מה שהמאמנים ההגנתיים שלו ביקשו ממנו. זו למשל אדפטציה שביג בייבי הצליח לעשות והוא לא.
ההיסטוריה מלמדת ששחקנים קצרים, מוכשרים ככל שיהיו, לא שורדים בליגה. בטח כשהם מתבגרים. האוליבר מילרים, לוני באקסטרים וטרקטור טריילרים של העולם פשוט כבר לא מצליחים לקבל דקות בזכות הכשרון בעולם האפסייד. ועל כן אפשר רק להעריך את השנים בהן הוא כן שיחק בNBA. כשרון ווייז, בצד ההתקפי של המגרש, הוא לא רואה חצי מהפורוורדים של הליגה הזו ממטר. מה לעשות שכפי שליאור אליהו יכול לספר, כדורסל הוא לא רק התקפה.
ואגב, זה לא שהוא עצלן, יש לו מנטאליות של כוכב, הוא כמעט תמיד היה טוב יותר התקפית מאלו ששיחקו לפניו, אפשר להבין את התסכול של שחקן שיש לו כשרון ומבקשים ממנו לא לזרוק לסל אלא רק לתת פיקים. רק לידע כללי, הייתה לו הצעה על השולחן מאינדיאנה והוא העדיף לצאת לחו"ל בכדי לשחק יותר כמו שהוא רוצה, כמו שהוא תמיד רצה. על זה הוא התלונן כל השנה בפורטלנד וירושלים רק הרוויחה מזה.
אני כן נותן המון קרדיט למי שמהר להחתים אותו לפני שהשם שלו יצא לשוק, כי בדיוק לפני שבוע דובר על שיחות שלו עם אינדי.
ובאשר לעקיצה על סנדרס, אז קודם כל אני שמח לשמוע שאתה עוקב...
נחיה ונראה, אני מאמין שכבר העונה תגיע הפריצה הגדולה של השנדלינג