nadav_hacohen כתב:
הבחירה שלי:
1. אסף אבידן-Different pulses: יש לי חולשה למוזיקה ישראלית שיכולה להצליח בכל מקום, כי היא מבוצעת כל-כך מהודק וכל-כך נכון, שזה פשוט זה. אז אסף אבידן זה פשוט זה.
2. כנסיית השכל-מעל הים: כנסיית השכל לא יודעים לחפף. לא באנרגיות, לא בטקסטים, לא באמוציות, לא במוסיקה. כאן ביצוע ענק עם האנדלוסית, משהו שיכול להכנס לקלאסיקה הישראלית במובנה הטוב. לא אתלונן או אבכה אם יתפוס (אינשאללה ואמן) את המקום הראשון.
3. ישי לוי-את: ככה צריכה להשמע מוזיקה מזרחית טובה. לא מתחנפת, אבל רחוק-רחוק מהגארבג'. מה שנקרא שומעים היטב שזה מילים ולחן של עמיר בניון. וכשהנפש המיוסרת של בניון הולכת לקול הענק והמיוסר של ישי לוי עם סיפור החיים המיוסר שלו, מקבלים משהו ענק.
4. אביתר בנאי-בשניה אחת: אמנם "גילוי מחדש" של שיר שנגנז בתקופה ההיא, הבתולית, הבועטת והמיוסרת של אביתר בנאי, אבל כמו כמעט כל דבר שהוא עשה אז: בום לנשמה.
5. דודו טסה-עם חלומות כאלה: במידה מסוימת, ממשיך דרך של אביתר בנאי הצעיר. יותר עגול, אבל עדיין זועק.
6. ברי סחרוף-נחמה: התקופה העכשווית של ברי היא לאו דווקא האהובה עליי ביותר, אבל האיש אמן ענק.
7. בלקן ביט בוקס-Part of the glory: הטרנד הבלקני של העולם קצת ירד, אבל עדיין בלקן ביט בוקס זה אנרגיות, כיף וסאונד בינלאומי.
8. ריף כהן- A PARIS: לא יצירה ענקית, אבל ע"ע הקופצנות של הבלקן ביט בוקס, מזווית אחרת.
9. עידן חביב-אין פה מקום: שיר שיהיה חזק מאד בטקסי זכרון בעתיד, יש לחביב קול ענק והמלודיה עצובה במידה. מרגש, אבל זה בכל זאת לא לגמרי מצעד הדכאון ולכן יורד בדירוג.
10. רמי קלינשטיין-רוצי קטנה: בדרך כלל, כל קשר בין הטעם שלי לרמי קלינשטיין נראה כמו הקשר בין שמעון מזרחי לאולטראס הפועל. אבל הוא עשה פה להיט מהודק מאד, מהסוג שמעט אמנים בארץ יכולים להגיע למקצוענות הסאונד שלו. ועל זה נאמר, יאללה שייכנס.
זמר השנה:
התלבטות בין הקאמבק של ישי לוי ליצירתיות המקורית של דודו טסה, אני הולך עם טסה בסופו של דבר.
זמרת השנה:
מבחר דל במיוחד, וכשהבחירה היא בין אגף אחד של מירי מסיקה המזעזעת מול שרית חדד הפלקטית, אני הולך על האמצע של קרולינה.
הרכב השנה
שאלוהים יעזור. TYP של עברי לידר על סמך מה? איזבו על סמך האירוויזיון? אתניקס על סמך זה שהם נשמעים היום כמו לפני 20 שנה? בלקן ביט בוקס, חד משמעית.
פריצת השנה:
אין לי מושג מי זו מנור שבת, לא התחברתי לכל החתיכים אצלי ויש 400 להקות של תיכוניסטים שעושות מוזיקה יותר טובה ופחות בנאלית מאשר אלישע בנאי וארבעים השודדים, רק שלאבא של מנהיגי הלהקות האלה לא קוראים בנאי. שתהיה ריף כהן.
ואחרי כל זה אני רואה שהבחירות שלי, מלבד השירים, זהות לשל בסקטבול פאן. זה מעיד יותר על ההיצע מאשר על טעם משותף, כנראה.
אחלה רשימה הבאת כאן. מאוד אוהב את השיר של אביתר בנאי, מרגש בטירוף. מבין הסינגלים של טסה השנה אני מעדיף את "יש בנינו בית" ו"צריך" שהם יותר מוצלחים מהשיר שהבאת לטעמי, אבל יש לו מקום כמובן בטופ 10.
השיר של ברי כבר ענתיקה של ממש. קניתי את האלבום בפסח שעבר, אלבום ענק וגאוני אבל שייך לשנה הקודמת (עם להיטים מצוינים כמו "העין" "כלום זה לא סתם" ו"זמן של מספרים" שקופחו במצעד השנתי של גלגל"צ).
האלבום של ישי ועמיר בהחלט ליגה אחרת, מדהים בכל קנה מידה. גם את השיר של עידן חביב אני אוהב. את רמי קליינשטיין אני לא סובל וגם השיר הזה נוראי בעיניי. את המקום הראשון עוד לא שמעתי.
לגבי הזמרים/זמרות:
גם אצלי ישי ודודו טסה מתחרים על זמר השנה (למרות שילך לשלמה ארצי בגלגל"צ כנראה), כשעמיר גם בתמונה עם שנה אנדרייטד לדעתי.
קרולינה זמרת השנה שלי.
שנה חלשה מאוד בהרכבים, חולה על הבלקן ביט בוקס אבל לא עשו משהו שמצדיק בחירה כזאת. יודע מה, בשנה כזאת חלשה גם סינגל לא רע יכול להביא תואר שכזה.
פריצת השנה- כל החתיכים אצלי. גם כן בגלל שהשנה חלשה. סה"כ סינגל אחד טוב שעבד עלי לגמרי.