אוהב לקרוא כמו תמיד ומעריך את ההשקעה (יודע כמה זמן זה לוקח...)
אבל אני חייב לומר שאני ממש לא מסכים עם לא מעט מהשחקנים ששובצו כאן.
לדעתי פעם אחת עשית יותר מדי כבוד לוותיקים ופעם שנייה נשארת מאוד מקובע בדיעות שלך על מי שאתה לא אוהב.
צריך לציין שיש צניחה רצינית אחרי שני הגדולים ואח"כ שוב קיימת עוד אחת לפחות.
נ.ב. קארי וסטאקי לא יהיו אצלי מכיוון שהם (או לפחות קארי) דורגו ברכזים. מה שכן אם קארי כן היה כאן, סביר להניח שהוא היה בחמישייה המובילה.
כוסית הערק שלי:
1. דוויין ווייד
אכן עבר עונה פחות טובה אבל כמוהו גם ההוא שיסיים כאן שני. ווייד הוא הגארד הכי אהוב עלי בליגה אבל לא בגלל זה הוא כאן.
אני מוצא אותו כגארד הכי שלם למרות שאין לו יד גדולה מבחוץ. אני אוהב את סגנון המשחק הפיזי שלו. השחקן מס' אחת בליגה בכניסות לצבע. אבל זה מגיע עם ראיית משחק שאין לחצי מהרכזים בליגה. אני תמיד אהבתי אותו כרכז, כי אני אוהב את קבלת ההחלטות שלו. אני אוהב את הווינריות שלו, את היכלת שלו להנהיג (בניגוד ללברון) ולכן כ"כ כאב לי לראות אותו זז הצידה ונותן את הבמה ללברון. אבל זה גם מה שמייחד אותו כשחקן והופך אותו לכ"כ גדול. הוא המגה סטאר הכי קבוצתי בליגה. הוא ישים את האגו שלו בצד למען הקבוצה. בעיניי הוא הסקנד הגדול בליגה.
2. קובי בראיינט
תמיד היה ותמיד יהיה פנומן התקפה. אפילו בגילו המופלג. הווינר הכי גדול בליגה ועדיין הדבר הכי יפה שיש בכניסה לסל. אחד הסקוררים הקטלניים ב20 השנים האחרונות והאיש שאתה רוצה את הכדור ביד שלו בדקה האחרונה.
ועדיין בעיניי נופל מווייד בכל מה שנוגע לקבוצתיות, אגו וקבלת החלטות.
-------------------------------------------------------
3. ג'יימס הארדן.
מודה שגם לי הוא קצת קלקל בפלייאוף. אבל עדיין הארדן הוא מסוג השחקנים שאי אפשר לא לאהוב. קודם כל אני אוהב שחקנים שתוקפים את הטבעת ואני אוהב שחקנם חכמים (מה שהוא היה רוב הזמן) לא נעים לומר אבל אחד הדברים הכי טובים שקרו להארדן היא הפציעה של מיינור. הוא הפך להיות הרכז השני דה פקטו וקיבל את הכדור כל הזמן ולא חלק מהזמן ביד שלו. הוא תוקף ומוסר והוא ווינר שיודע לקחת זריקות גדולות והוא מביא אנרגיות שפשוט מטריפות את הקבוצה והקהל.
לא חושב שיש מישהו בליגה שחושב שהארדן הוא לא הדבר האמיתי ושהארדן בקבוצה אחרת לא יהיה הכוכב שלה.
אתה מצד אחד מאוד נהנה לראות אותו שם ומצד שני מת לראות אותו מוביל קבוצה.
4. מונטה אליס
בניגוד לעמוס שלא סובל את אליס כי הוא מאוד מזכיר לו את אייברסון שנוא נפשו... אני מוצא את כל מה שטוב באליס וחושב שהוא אנדרייטד ענק.
אליס לא רביעי כי הוא מגה סטאר, אלא כי זו הרמה היום בסקנד. אני לא יכול לשים לפניו שחקנים מזדקנים כמו מאנו שמשחק חצי עונה או ג'ו ג'ו שמי שלא ראה אותו בשנתיים האחרונות לא מבין עד כמה הוא צנח ביכלת.
אליס הוא ווליום שוטר בכל מה שנוגע לקליעה מבחוץ, אבל אליס אחרי ווייד הוא המניה הכי בטוחה בכניסה לסל. בזה הוא בהחלט מזכיר את אייברסון, אבל בניגוד אליו אליס הוא מוסר מצוין. אפשר להתווכח על קבלת ההחלטות שלו אבל אליס יודע למסור, אליס רואה את המגרש כמו שמעט מאוד גארדים מסוגלים ובאספקט הזה, כמו גם בסגנון המשחק שלו הוא מאוד מזכיר לי את ווייד. ואולי זה ישמע מוזר אבל אליס הוא ממש לא שחקן אגואיסט. הוא בקלות זז הצידה בשביל קארי ובשביל ג'נינגס. הוא פשוט צריך מאמן שמאמין בו ושיכוון אותו. ואני מאמין שזה בדיוק מה שיקרה השנה.
זה קצת דמגוגי לציין שהוא לא הגיע לפלייאוף בהתחשב בעובדה היכן הוא שיחק כל הקריירה שלו. זה לא שהייתה לו הזדמנות להוכיח אחרת. ואני גם אזכיר ששכונה זה מה שביקשו ממנו בווריורס. צריך לזכור מי בדיוק אימן אותו שם לפני ששולפים את קלף התאוריה.
לא מוצא ברשימה הזו שחקן יותר מוכשר בשלב הזה של הקריירה.
5. ג'ו ג'ונסון
ג'ו ג'ו תמיד עמד על הקו החמקמק הזה שבין כוב גדול לכוכב ענק. מצד אחד יש לו הכל. הוא מוסר, הוא קלעי קטלני, הוא שחקן אינטלגנטי והוא גם שומר. אין ספק שאם היינו מדרגים אותו בשיאו, הוא היה שלישי כאן בקלות.
מצד שני אין לו את האקסטרא אומפף הזה שהופך אותך לקובי ולוווייד של העולם וזו בעיה כשאתה מתפקד כרכז של הקבוצה שלך. כשאתה מחזיק בכדור כל הזמן (בדומה לרוי בפורטלנד) והלכה למעשה מאט את קצב המשחק בקבוצת אתלטים שיכולה הייתה להיות טובה הרבה יותר עם רכז מריץ מאשר עם גארד מאט. וככל שהוא התבגר זה הפך להיות מעיק יותר. כי הקצב הואט אף יותר והקליעה כבר לא הייתה אוטומאטית. דאבל טים מוקדם היה כבר גומר אותו.
ג'ו ג'ו של היום הוא כבר לא ברמה שהוא היה לפני שנתיים ושלוש ולצד דרון וויליאמס הוא יצטרך להתרגל הרבה יותר לחיים ללא כדור. משהו שהוא לא עשה מאז ימיו לצד נאש.
6. מאנו ג'ינובילי
יש לי בעיה בלדרג את מאנו.
כשהוא בכושר הוא מהטובים בעולם. אבל האיש משחק רוב הזמן פצוע או שהוא פשוט לא משחק. לפעמים הוא נראה כמו שבר כלי. עצם העובדה שהוא שישי זו תעודת עניות לעמדה.
אבל את אינטלגנציית המשחק, היכלת להגיע לטבעת, ראיית המשחק (בניגוד לרכז שמשחק לצידו) והווינריות הופכים אותו לשחקן מזן אחר. כשהמשחק של הספרס תקוע ועומד יש רק שחקן אחד שיכול להוציא אותם מזה. יש רק שחקן אחד שמסוגל לקחת את הכדור ולייצר סל לו או לחברים שלו באופן שאינו יושב על סכימה מובנית.
אבל חייבים לומר שמאנו כבר מתקרב לתחנה הסופית.
7. טייריק אוואנס
אני חושב שהזלזול בכשרון של אוואנס ובמה שהוא יכול להיות מראה את הקלות שבה מאמנים מוותרים על שחקנים שלא יושבים להם בתבניות (ובשלב הזה של הדירוג אנחנו עומדים בפני שחקנים שיכולים להיות או שהיו). אוואנס הפך להיות השחקן שהוא כי זה מה שעשו ממנו. החליטו בכח לעשות אותו רכז והוא לא. הוא גארד גדול ופיזי שבמקרה גם חונן ביכולות של הובלת כדור ויכלת מסירה. זה עדיין לא הופך אותו לרכז.
מי קבע שהוא חייב את הכדור ביד? אז מה אם הוא לא קלעי גדול? הוא מגיע בקלות לטבעת הוא מסוגל לקחת שחקנים לסל על כח ואתלטיות בלבד. הוא אשם שמאמנים לא בונים תרגילים עבורו? הוא משחק בקבוצה טיפשה והוא לא שחקן מבריק. זה אומר שאי אפשר להפוך אותו לחתיכת שחקן? הרי ראינו בעונה הראשונה שלו מה הוא מסוגל לבצע וברמות הגבוהות ביותר.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש לו יותר כשרון באצבע אחת מלרוב הסקנדים בליגה. אצל מאמן חזק אוואנס היה הופך להיות אחד הגארדים הטובים בליגה.
8. אריק גורדון
היילי אוברייטד! כמו שעמוס יתפחלץ מהדירוג שלי את אליס כרביעי כך גם אני מתפלץ מהדירוג של גורדון כחמישי.
גם לשיטתו של עמוס כשמדובר בשחקנים שהוא פחות אוהב... מה האיש עשה לעזאזל בקריירה הקצרה שלו? הוא קלעי קטלני אבל בכל שאר הפרמטרים הוא ממוצע ומטה. הוא עוד לא הוכיח שהוא מסוגל לעבור עונה ללא פציעות וההיסטוריה מלמדת כמה קשה לבנות קבוצה על שחקן כזה. לא רואה אותו כסופרסטאר ששוה חצי ממה ששילמו עליו. אני חושב שזה אחד החוזים הגרועים שנחתמו בשנה האחרונה. ובריא או לא, חובת ההוכחה עדיין עליו אם הוא מסוגל לסחוב קבוצה למשהו. אני בספק גדול מאוד.
9. או.ג'יי מאיו
אני מאוד אוהב את מאיו. אני רואה אותו כקלעי מאוזן. השנה הוא קצת השתגע אבל זה בעיקר בגלל שהוא היה קלעי החוץ היחידי בממפיס והוא עלה מהספסל בכדי לפתוח את ההגנות. האמת היא שהוא לא קלעי חוץ כזה גדול, הוא קלעי חוץ חביב לא יותר מכך, אני אוהב הרבה יותר את המיד ריינג' שלו. בגדול מדובר בשחקן עם יכולות. הוא יודע גם להוביל כדור במידת הצורך וכשהוא היה שחקן חמישייה הוא לא כפה את עצמו על המשחק. אני חושב שבדאלאס הוא ימצא את הנישה שלו כשחקן משלים לדירק ויהפוך לסקנד איכותי בהחלט.
10. מרכוס ת'ורנטון
עוד שחקן שאני מחבב למדי. קלעי חוץ אמיתי אבל שחקן של המון תנועה וכזה שיודע גם לסיים בצבע. אני חושב שהוא אחד הגארדים היותר אנדרייטד בליגה ועצם העובדה שעמוס הכניס לפה את ריפ המילטון ועוד כמה סוסים מתים לפניו, רק מחזקת את הדיעה הזו.
11. דמאר דהרוזן
מסכים שהוא היה צריך להיות הרבה יותר ממה שהוא היום בשלב הזה של הקריירה. אבל עדיין כשמגיעים לדרג אי אפשר להתעלם מכך שהוא סקנד פותח שעדיין עושה פה ושם דבר או שניים, בונים עליו עתיד והוא בחלק העולה של הקריירה ולא זה היורד, גם אם הוא קצת דורך במקום. דה רוזן הוא עדיין אתלט מעל לממוצע ואני מאמין שעם הזמן היד תשתפר כמו גם היכלת לשחק במשחק עומד. מה שהייתי רוצה לראות ממנו יותר זה בידוד על שחקנים נמוכים ממנו, כי הרבה מאוד פעמים מזייפים עליו במשחק העומד.
12. גורדון הייוורד
אחד השחקנים היותר אינטלגנטיים שיש בליגה. ורסטילי וחכם. מוסר נהדר, אוהב את קבלת ההחלטות שלו. יד נהדרת.
אני מצפה לעונת פריצה ממנו ונהנה מכל דקה שלו על המגרש. הנה שחקן שאני מצפה לראות בשנה הבאה גבוה הרבה יותר.
13. ג'יי.אר סמית'
יכול היה להיות כוכב גדול אם הברגים בראש היו מסודרים. אתלט על עם יד מצויינת מבחוץ. הוא אפילו יודע למסור. אבל יש לו אינטלגנציית משחק של חרגול. עדיין סקנד קטלני להחזיק בכל קבוצה, אבל הוא חייב מאמן בלי בעיות לחץ דם.
14. ג'ייסון טרי
מי זוכר את הימים שניסו להפוך אותו אצלנו לרכז? הפך למקצוע את הרעיון של להיות קילר מהספסל ואחד הגדולים בתחום שהיו בליגה בעשור וחצי האחרונים.
15. ארון אפללו.
אחד השומרים היותר טובים בליגה באחד על אחד וגם קלעי לא רע בכלל. השנה יוכל לעשות את קפיצת המדרגה אם הסגל של אורלנדו לא ישתנה מהותית.
16. ווס מתיוס
עוד שחקן שהוא קצת אנדרייטד. שחקן מאוד מגוון, שומר לא רע בכלל. ידית טובה, ניידות בריאה. למרות שהשנה תהיה לו תחרות לא קטנה על העמדה בפורטלנד.
17. שאנון בראון
בעיניי מדובר באחד השחקנים הכי מפוספסים בליגה. אני בהחלט רואה אותו כסקורר בהרכב של המון קבוצות כולל הקבוצה שבה הוא משחק. חבל שהוא התקבע כשחקן ספסל כי מדובר באתלט על ושחקן שיודע לסיים וליצור לעצמו התקפה.
(הסיבה שיש 17 היא ששכחתי את ג'יי אר ודהרוזן. אז כבר הוספתי והשארתי את הרשימה כמו שהיא)
HM
היו כמה פריצות חביבות של שחקנים צעירים בשנה שעברה שעוד צריכים להוכיח את עצמם.
אבל אין ספק ששחקנים כמו טרנר, בראדלי, המילטון, תומפסון ושאמפרט, יוכלו להיות כאן בסוף השנה הקרובה.