עמוס לב כתב:
כשפרסמתי את רשימת הרכזים, אחד הגולשים טען שהוא חולק על ההגדרה שלי על עמדת הרכז כאיכותית ביותר כשעמדה מספר 2 וגם עמדה מספר 3 מכילות כוכבים גדולים יותר (על עמדה מספר 2 אחרי שעשינו את הרשימה כולנו ביחד יכולים להגיד פחחחחח). אז נכון שעמדת הסמול פורוורד מכילה את 2 השחקנים הטובים בליגה ועוד מספר כוכבים, אבל תחתית הרשימה ביזיוני ברמות.
נתחיל מאזכורי כבוד - גרנט היל שגם בגיל 39 גירד מלמעלה את הדאבל פיגרס ולניסיון שלו אין תחליף (ולמרבה הצער כנראה גם לא לסגל הרפואי של פיניקס, בעיקר שסגל המטבחיים, סליחה הרפואי החדש הוא של הקליפרס), מייקל ביזלי, באסט בבחירה מספר 2, אבל עדיין עם ממוצע קריירה של 15.1 נק' ועונה אחרונה שבה עדיין קלע בדאבל פיגרז למרות מספר דקות מקוצץ ינסה להפוך לשחקן שחשבו שהוא יכול להיות בפיניקס, אנדרי קירילנקו שנראה מה עשתה לו השנה באירופה, הידו טורקגלו שעדיין מסוגל פה ושם לשים סל או לרכז את המשחק מעמדת הפורוורד, קארון באטלר שחוזר מפציעה, אחרי עונה לא רעה בקליפרס ורון רון ארטסט, שעדיין מגן קשוח, גם אם איבד את המהירות ובחודש האחרון של העונה ובפלייאוף הוכיח שעוד נשארה לו יכולת התקפית כלשהי.
15. מייקל קיד גילכריסט (שארלוט בובקאטס)אני לא מת על קיד גילכריסט, הנבחר מספר 2 בדראפט האחרון,אני לא חושב שהוא יהיה השחקן השני בטיבו מהדראפט הזה ולא חושב שהוא גם יהפוך לסופרסטאר. באופן עקרוני אני לא מת על להכניס רוקיז לרשימות הללו ולא נראה לי שגם החד גבה ייכנס, אבל כמו שפתחתי, המצב בתחתית רשימת ה-15 בעמדה הזאת הוא נוראי מאד. גילכריסט בהחלט יכול לסיים עם משהו כמו 13-15 נק', 6-7 ריב', הגנה מצויינת ואופי של ווינר, דבר שאי אפשר לזלזל בו, בטח לא בקבוצה שבעונה שעברה היה לה קייס רציני במיוחד לתואר הקבוצה הגרועה בכל הזמנים. עם אתלטיות טובה, יד לא רעה מבחוץ, גישה מעולה להגנה וחוש רציני למשחק קיד גילכריסט מביא הרבה לשולחן. שיפור ביציבות הקליעה וביכולת הורדת הכדור יכול להפוך אותו לכוכב. בכל מקרה, סביר להניח שכבר היום הוא השחקן הכי טוב בקבוצה שלו, מה שאי אפשר היה להגיד למשל בעונה שעברה בקנטאקי.
סטט' בולטות (קנטאקי) - 11.9 נק', 7.4 ריב', 25.5% מהשלוש
14. ניקולס באטום (פורטלנד טרייל בלייזרס)ובמכה אחת עברנו מרוקי שאני לא נלהב לדרג לשחקן שאני פשוט לא אוהב. החזוה שניק באטום קיבל בקיץ הנוכחי שם ללעג את כל השביתה שהייתה בקיץ האחרון ואת כל הדיבורים של בעלי הקבוצות על הפסדים ומדיניות כלכלית אחרת. לא שהצרפתי הוא שחקן רע, בסה"כ מדובר באתלט נהדר, שומר טוב מאד, שמסוגל לשים את הקליעה מבחוץ וכמובן לסיים מתפרצות. אבל באטום הוא רול פלייר ותו לא. לא יוצר לעצמו, לא לוקח על עצמו ובחלקים גדולים של משחקים הוא פשוט נעלם. זה לא השחקן שאתה נותן לו חוזה של כמעט 12 מיליון לעונה למשך 4 עונות. נכון להיום המהלך שהכי זכור לבאטום הוא המהלך הבא -
http://www.youtube.com/watch?v=IzWj6cG3xRQסטט' בולטות - 13.9 נק', 4.6 ריב', 45.1% מהשדה, 39.1% מהשלוש
13. שון מריון (דאלאס מאבריקס)ניק באטום הוא שחקן הגנה טוב מאד, מריון יותר טוב. הפורוורד עם הזריקה המגעילה בעולם עדיין אחד משחקני ההגנה הטובים בעולם ואולי הריב' הטוב ביותר לעמדה לצד לברון. בהתקפה הוא כבר לא אותו שחקן יעיל, גם המעבר בחזרה לעמדת הסמול פורוורד פגע בו, אבל עדיין מדי פעם הוא יכול להשליך לבנה מבחוץ פנימה וכמובן לסיים ליד הטבעת. בסדרת הגמר לפני 2 עונות הוא ניצל יפה את המימדים שלו בכדי לקלוע נק' בצבע.
סטט' בולטות - 10.6 נק', 7.4 ריב' (31 בליגה, 3 בעמדה), 44.6% מהשדה (קלע באחוז נמוך יותר רק בעונה אחת בקריירה), 29.4% מהשלוש (ממוצע קריירה של 33.1%, אבל ב-3 העונות החולפות הוא קלע פחות מ-20% מהשלוש)
12. טיישון פרינס (דטרויט פיסטונס)כפי שניתן לראות, קצה הרשימה מורכב משחקני הגנה. תמיד חשבתי שפרינס הוא אחד משחקני ההגנה האוברייטד שיש בליגה ושהוא קנה לעצמו את התהילה בזכות הגנה קבוצתית מדהימה של הפיסטונס על קובי. אבל למרות זאת, הפורוורד עם פרופיל הגפרור השדוף עדיין שחקן הגנה מאד אפקטיבי. הידיים הארוכות מפריעות לכל שחקן והגוף השדוף יותר פיזי ממה שזה נראה. בהתקפה פרינס מוגבל מאד לטעמי ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים של הפיסטונס להפוך אותו למעין גו טו גאיי, זה לא הולך. מה שכן הקליעה מבחוץ עדיין מסוכנת.
סטט' בולטות - 12.7 נק', 4.5 ריב', 42.1% מהשדה, 35.6% מהשלוש
11. טייריק אוונס (סקרמנטו קינגס)אחד השחקנים הכי אניגמטיים באן.בי.איי, אם לא ה-. ברשימות הקודמות אנשים שאלו/התלוננו/חלקו על כך שאוונס לא היה ברשימות הללו. הוא הרי לא סמול פורוורד אמיתי אפשר להגיד ולמען האמת הם צודקים. הבעיה היא שהוא גם לא רכז אמיתי ולא סקנד גארד אמיתי, אלא שחקן נטול עמדה וזו אחת הבעיות הגדולות של השחקן. העונה זאת תהיה העונה השלמה הראשונה שהקינגס מנסים את אוונס בתור סמול פורוורד. היתרונות ידועים. חודר נפלא. פיזי, זריז, מאד מאד חמקמק. למרות שהעונה הוא הלך אחורה כמעט בכל קטגוריה, עדיין השורה הסטט' עדיפה על כל המתחרים שדורגו אחריו וגם על כמה שידורגו לפניו. הנק' היא שהשורה הסטט' כתובה על הנייר ונשארת על הנייר. על המגרש טייריק משעבד את הקבוצה אליו. הוא צריך את הכדור ביד בכדי להיות אפקטיבי. אני לא חושב שהוא אגואיסט, אבל הוא גם לא מוסר גדול. בדר"כ המסירה תבוא אחרי שהוא מתחייב למהלך ולא יכול להגיע לזריקה. אולי בעמדת הסמול פורוורד כפינישר הרבה יותר ולא כקריאטור אוונס יצליח לחזור להתחלה המבטיחה של הקריירה.
סטט' בולטות - 16.5 נק', 4.6 ריב', 4.5 אס', 45.3% מהשדה, 2.7 איב'.
10. ג'ראלד וואלאס (ברוקלין נטס)הבחור כבר בן 30 ולא ילד ובשתי העונות האחרונות ראה את היכולת שלו מדרדרת. סגנון המשחק הקופצני, נטול כל התחשבות בוגף בסופו של דבר גם מעניש את השחקן. למרות זאת וואלאס עדיין שחקן איכותי מאד. ריבאונדר טוב, מסיים נהדר ליד הטבעת ושחקן שבאמת משתדל לעשות את כל הדברים הקטנים למען הקבוצה. ברמת היכולת שלו היום הוא כבר לא אותו אולסטאר שיכול היה להוביל קבוצה לפלייאוף, כאחד משני השחקנים הטובים של הקבוצה, אבל בתפקיד שיהיה לו בנטס, וואלאס פשוט תפור.
סטט' בולטות - 13.8 נק', 6.7 ריב', 1.5 חט', 45.4% מהשדה
9. דנילו גאלינרי (דנבר נאגטס)קווין דוראנט הוא הסמול פורוורד עם הידית הטובה בליגה, סביר להניח שהאיטלקי של דנבר הוא הבא בתור אחריו. 2.08 שמסוגל גם להוריד כדור, אבל בעיקר לתפור את הזריקה מבחוץ. עם ההצטרפות של איגי, נראה שגאלינרי יקבל לא מעט דקות גם בעמדה מספר 4. למרות שהנשק העיקרי של גאלינרי היא הזריקה מבחוץ, הוא יודע להשתמש בצעדים הארוכים שלו כדי לעבור את השחקן שבא למנוע את הזריקה. בעונה האחרונה קצת ירד במספרים, אבל זה גם קשור לדקות משחק שירדו. הייתה ירידה גם באחוזי השלשות במקצת, אבל גם זאת ניתן להסביר ע"י העונה המקוצרת.
סטט' בולטות - 14.6 נק', 4.7 ריב', 41.4% מהשדה, 32.8% מהשלוש
8. רודי גאיי - ממפיס גריזליסמבחינת כישרון נטו, גאיי הוא טופ 5 בעמדה ללא שום ספק. ארוך, אתלטי, קליעה טובה מבחוץ, יכולת להגיע לטבעת ולסיים. בערך מדובר בחבילה ההתקפית המושלמת. אבל עם גאיי השאלה אף פעם לא עסקה בכישרון. האופי הוא סימן השאלה, שבעיני עדיין קיים. העובדה שממפיס בשתי העונות האחרונות הייתה ממוצעת לחלוטין עם הרכב מלא וזינקה כלפי מעלה רק כשאחד הכוכבים נפצע, אם בעונה שעברה זה היה רנדולף ואם עונה קודם גאיי עצמו. גאיי משדר גישה נינוחה שכזאת, אדישה ולא נראה שהפסדים יותר מדי מכאיבים לו. בנוסף ההגנה שלו חשודה מאד.
סטט' בולטות - 19 נק', 6.4 ריב', 45.5% מהשדה, 31.2% מהשלוש, 2.3 אס', 2.5 איב' (וזה שיפור לעומת היחס של הפלייאוף שעמד על 0.47)
7. דני גריינג'ר (אינדיאנה פייסרס)בסדרה מול ההיט ראינו מה גריינג'ר לא מסוגל לעשות וזה כמובן להתמודד מול הטוב ביותר ומול אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. 13.3 נק' בלבד ובעיקר 37.7% ושתי זריקות עונשין בלבד למשחק. זאת הסיבה שגריינג'ר לא מדורג גבוה יותר למשל. אבל 21.4 הנק' שלו מול אורלנדו בסיבוב הראשון מסבירות מה הבחור עושה בכל זאת במקום השביעי. גריינג'ר ניחן בערך בכל מה שאתה רוצה התקפית מסמול פורוורד. קליעה טובה מבחוץ, יכולת להגיע לטבעת ולסיים, אתלטיות טובה. נוטים לזלזל בתרומה שלו לפייסרס, אבל שוכחים שהפייסרס הגיעו לאן שהגיעו לא בזכות הסגל המאד בינוני שלהם (והוא כזה), אלא בעיקר כי השחקן המוביל, המוציא לפועל של הקבוצה היה גריינג'ר.
סטט' בולטות - 18.7 נק', 41.6% מהשלוש, 38.1% מהשלוש, 2 שלשות למשחק (מקום 11 בליגה)
6. לוואל דנג (שיקגו בולס)סביר להניח שאם הייתם מבקשים ממני לבחור ברול פלייר המושלם בעמדת הסמול פורוורד, אז דנג היה הנבחר וזאת לא מילת גנאי. כל אספקט במשחק שקיים, דנג עושה אותו באופן איכותי. הוא שומר נהדר, גם אישי וגם קבוצתי. יד טובה מבחוץ, יכול לסיים באזור הטבעת וגם קצת ליצור. מוסר טוב, חבר לקבוצה טוב, אין הרבה אגו, כך שהוא יודע לקחת צעד אחורה, אבל גם עם אופי מספיק חזק בשביל לנסות ולקחת על עצמו יותר כשחייבים. דנג הוא לא השחקן שיוביל קבוצה גבוה, אבל בתור שחקן נוסף בהיררכיה, אפילו מספר 2, הוא פשוט חלום של כל מאמן.
סטט' בולטות - 15.3 נק', 6.5 ריב', 2.9 אס' (שמיני בין הסמול פורוורדים), 41.2% מהשדה, 36.7% מהשלוש
5. אנדרה איגודאלה (דנבר נאגטס)כבר שנים דנג ואיגי צמודים אצלי כשמדובר בדירוגים. פעם דנג למעלה, פעם איגי. עכשיו זהו איגי שמדורג ראשון. מזכיר בהרבה תכונות את דנג, בעיקר בהשפעה על המשחק. לא שחקן מוביל, אלא שחקן מחבר. אבל כשמסתכלים על המשחק עצמו, איגי הוא שחקן שונה. אתלט טוב בהרבה מדנג, אבל סיכון הרבה פחות ממנו מהשלוש. איגי שיחק בפילי הרבה בתור פוינט פורוורד, הוא החזיק בכדור וקיבל את ההחלטות. קצת מזכיר את סקוטי פיפן, רק שלאיגי אף פעם לא היה מייקל ג'ורדן. אחד משחקני ההגנה הטובים שיש כיום בליגה וגם מוסר מצויין. הדאונסייד הוא כמובן שאיגי לא פרנצ'ייז פלייר, אלא פשוט שחקן מאד מאד איכותי. בדנבר הוא יתבקש, לפחות בחלק מהדקות לשחק לצד סמול פורוורד מובהק אחר, גאלינרי וזה יכול לקלקל לו את הסטט'.
סטט' בולטות - 12.4 נק', 6.1 ריב', 5.5 אס' (26 בליגה ומדורג במקום השלישי מבין השחקנים שהם לא רכזים), 45.4% מהשדה.
4. כרמלו אנתוני (ניו יורק ניקס)עכשיו אנחנו עושים קפיצת מדרגה, אל השחקנים שהם פרנצ'ייז פלייר, או לפחות עם פוטנציאל לכך. מי שראה את מלו באולימפיאדה בפעם הראשונה ראה את היחודיות של השחקן הזה. מלו הוא כנראה הנשק האינסייד/אאוטסייד ההתקפי הטוב ביותר שיש כיום. הדרכים שלו להשיג נק' הן מגוונות ורבות. כספוט אפ שוטר, עליה לקליעה אחרי ג'אב סטפ והטעית חדירה, חדירה עד לטבעת וסיום בכוח, סיום בטבעת כתוצאה מדיש וגם הורדת שומרים נמוכים וחלשים ממנו לכיוון הטבעת, שזאת האופציה הפחות מועדפת עליו. אם לאנתוני הייתה קליעה יציבה מהקשת של האן.בי.איי ולא רק מהקשת של אירופה, אז סביר להניח שהיינו רואים את אותו סקורר שראינו במדי נבחרת ארה"ב, אבל גם כך מלו הוא אחד הסקוררים הטובים בעסק. אם הכול כל כך טוב, אז מה בכל זאת רע? דבר ראשון זאת ההגנה הלא קיימת. רמז שני לבעיה של מלו אפשר לקבל מכך שג'רמי לין לא ממש רצה להישאר בניו יורק. מלו חייב להיות ה-איש בקבוצה שלו, לקחת את כל הזריקות שהוא רוצה ולקבל את הכדור מתי שהוא רוצה. לא בדיוק השחקן הכי קבוצתי ומשתף, למרות שאני חושב שבקבוצה טובה, הוא יכול לשים את האגו קצת (רק קצת, בכל זאת זה מלו) לטובת הקבוצה.
סטט' בולטות - 22.6 נק', 6.3 ריב', 3.3 אס', 43% מהשדה, 33.5% מהשלוש
3. פול פירס (בוסטון סלטיקס)אני מניח שרבים לא יסכימו עם הדירוג של פירס מעל מלו. הוא מבוגר, הוא כבר בירידה, זה לא אותו שחקן, שוב פעם עמוס לב עם פטיש הזקנים שלו וכו' וכו'. אבל יש הבדל מאד בולט בין מלו לפירס. פירס זכה בתואר כשחקן המוביל, מלו עדיין לא. גם בסדרת הפלייאוף מול ההיט, כשפירס לא בריא ב-100% הוא עדיין היה מסוכן. סה"כ אין מה לחדש. פירס מסוגל לעקוץ אותך בכל דרך אפשרית. חדירה, זריקה מבחוץ, החצי חדירה, הטעיה וזריקה בקפיצה אחורה. גם אחרי שיאו הוא עדיין שחקן שלם בשני הצדדים של המגרש.
סטט' בולטות - 19.4 נק', 5.2 ריב', 4.5 אס', 44.3% מהשדה, 36.6% מהשלוש
2. קווין דוראנט (אוקלהומה סיטי ת'אנדר)אין הרבה הפתעות בדירוג, אבל אני חייב לשתף אתכם בשורה הסטט' של דוראנטולה בסדרת הגמר. 30.6 נק', 54.8% מהשדה!, 39.4% מהשלוש. את ההפסד בגמר בוודאי שאי אפשר להפיל על דוראנט ולמען האמת, לא זכרתי שהוא היה כזה טוב. הסקורר הטוב בליגה היום ואני חושב שאפילו אוהדי קובי הגדולים ביותר יודו בכך. קליעה קטלנית משלוש ומבחוץ? צ'ק, חדירה בקלילות לטבעת, כשלא ניתן להפריע? צ'ק, פייד אוויי הרחק מהידיים של השומר הנמוך ממנו? צ'ק כרטיס חופשי חודשי לקו העונשין? צ'ק. דוראנט הוכיח גם עצבי פלדה ברגעים הקובעים בסדרות הפלייאוף במערב. הדבר היחידי שמפריע לו להיות השחקן הכי טוב בעולם זה אופי טוב מדי. הוא לא יכריח זריקות, הוא יוותר לווסטברוק על השליטה במשחק ולא תמיד אתה רואה אותו כשצריך במוד של "המשחק הזה הוא שלי, זוזו כולם הצידה ואל תפריעו לי" שלפעמים השחקנים הגדולים חייבים להיכנס אליו.
סטט' בולטות - 28.0 נק', 8.0 ריב' (שיא קריירה), 3.5 אס' (שיא קריירה), 3.8 איב' (שיא קריירה), 49.6% מהשדה (ניחשתם נכןו, שיא קריירה), 38.7% מהשלוש (שיא קריירה? לא)
1. לברון ג'יימס (מיאמי היט)המשקל של לברון ג'יימס הוא 113 ק"ג, כלומר אחרי סדרת הגמר הוא ירד ממשקל של שני טונות ו-113 ק"ג, אחרי שהוא הוריד את הגורילה מהגב. עד הפלייאוף האחרון אם מישהו היה רוצה להקטין את לברון הוא היה מדבר על הרבע הרביעי (בשביל לעצבן אפשר היה להזכיר את הכיוון מערב). לא עוד. הפלייאוף של לברון היה מושלם, עם רגעים ומשחקים של היכל התהילה. לאף אחד לא היה ספק שהאליפות רשומה על שמו או מי ה-MVP וזה בדיוק מה שאתה מצפה מהשחקן הטוב ביותר בליגה. המספרים של דוראנט בסדרת הגמר היו מרשימים במיוחד, אבל לברון בשורה הסטט' לא נפל ממנו עם 28.6 נק', 10.4 ריב', 7.4 אס', כולל טריפל דאבל במשחק האליפות. אני חושב שצמרת דירוג העמדה הזאת הולכת להישאר קבועה למשך הרבה זמן.
סטט' בולטות - 27.1 נק', 7.9 ריב', 6.2 אס' (כרגיל, ה"לא רכז" עם מספר האס' הגבוה ביותר), 1.9 חט', 53.1% מהשדה והכי חשוב - אליפות אחת.
עמוס, אני מת על ההשקעה הסטטיסטית הזו שאתה מביא
ורק הערה קטנה למי שכותב רשימות, כיף לקרוא את עמוס כי הוא מנמק, אם כבר כתבתם שמות, תנו נימוק קצר ככל שיהיה לידם. זה מוסיף נפל ורצינות לדעה שלכם.
בנוגע לויכוח פירס מלו, הנה שני השקלים שלי:
מסכים לחלוטין עם עמוס שלא מספיק להיות סקורר בכדי להביא תארים. כן, אנתוני קלעי טוב יותר ואין שום ויכוח עם זה, כולל בשנים שפירס היה סקורר בהן. אנתוני הוא כלי התקפי קטלני. אבל בכל שאר האספקטים של המשחק, פירס הוא הרבה יותר שחקן. לפירס יש בעיה חזותית. כלומר, הוא לא מהיר במיוחד, הקליעה שלו זה לא הדבר הכי חלק בעולם והוא לא אתלט גדול. או בעברית פשוטה, הנקודות שלו הרבה פחות יפות ואלגנטיות מאלו של מקביליו הדוריים (וינס, מגריידי, קובי) אבל הוא פשוט מוצא דרכים לשים את הכדור בסל, למסור ובעיקר מה שהוא תמיד עשה הכי טוב זה לחדור. פירס בניגוד למלו הוא סווינגמן. הם סוג שונה לגמרי של סמול. פירס הוא אחד הסווינגמן הביפיים ביותר בכל הזמנים. והמאסה הזו תמיד נתנה לו יתרון בכניסה לצבע מול שומרים נחותים ממנו פיזית. מה גם שלמרות שהוא אף פעם לא היה מהיר, הוא כן היה זריז וזה התבטא בעיקר בצעד ראשון זריז שהתלווה על כתף נמוכה שמביאה את יתרון המאסה שלו על היריב לידי ביטוי.
מה שכן, למרות הפרובוקציה יש בהחלט צדק בכך שפירס טרם הגעת הצמד, היה שחקן עם סימן שאלה לא קטן מעל הראש. ובטח שלא פיוצ'ר הול אוף פיימר. הרכיבו שלושה כוכבים גדולים שאף אחד מהם אינו מנהיג (ופירס מעולם לא היה כזה, תמיד ווקר היה המנהיג- רוחני, גשמי ווקאלי) הכפפה הונחה על הריצפה וחיכתה שמישהו ייקח אותה. והיה נראה שאף אחד לא ייקח אותה. אבל ככל שהפלייאוף התקדם היה ברור מי האיש שעושה את זה. שחקנים גדולים באמת נמדדים ביכלת שלהם לנצל את ההזדמנות שניכרה בדרכם ופירס עשה את זה. אין ספק בכלל שפירס בשלב מאוחר בקריירה שלו עשה אפגרייד מטורף לשם ולקריירה שלו. זה עדיין לא מקטין כהוא זה את מה שפירס הפך להיות.
נ.ב. עמוס, לוינס קרטר יש יכולת מסירה וראיית משחק טובה בהרבה משלו. זה אחד הפרמטרים הכי פחות מוערכים במשחק של וינס בגלל שהאיש היה אתלט על.
זה פשוט בלתי יאמן שקובי הצליח להשתחל גם לכאן... אבל רק אומר שראיית משחק ויכלת מסירה אינן אומרות שהכרח שתהיה מנהל משחק טוב יותר.
ואחרי שזיינתי את השכל... להלן הרשימה שלי:
1.
לברון ג'יימסמה כבר אפשר להוסיף על הספצימן הפיזי הכי יוצא דופן בהיסטוריה של הNBA. אתם מדברים על עמדות, אין לאיש הזה באמת עמדה. אם כבר הוא קודם כל פויינט גארד. אבל אני בכלל הייתי משחק איתו ב4.
מה שבעיני באמת הופך את לברון לענק זה דווקא מה שהתקשורת האמריקאית לא אוהבת בו וזה חוסר האנוכיות שלו. האיש אוהב כדורסל קבוצתי וכל הזמן המאמנים שלו מנסים להזיז אותו משם.
מעבר לכשרון המוכח שלו כיוצר ומסיים, מעולם לא היה סמול ששילב כח, מאסה, אתלטיות ומהירות בחבילה אחת כמוהו. תמיד אחד מהפרמטרים הללו יהיה חייב להיות נמוך בכדי שהאחר יהיה גבוה. אבל האיש הזה לא שמע על חוקי הטבע.
2.
קווין דוראנטמכונת התקפה באמת יוצאת מגדר הרגיל. אני חושב שדוראנט לקח את סגמנט הסמולים הארוכים לאקסטרים ככל שזה נוגע ליכולת הקליעה. אבל זו לא רק יכולת הקליעה הוא משחרר את הכדור מהר מרוב הגארדים שאתם יכולים לחשוב עליהם וזה מה שהופך אותו לבאמת קטלני. הוא ללא ספק הסמול הארוך המהיר מכולם.
זה מדהים לראות את ההתפתחות שהחבר'ה הללו עברו מאז ימי הפיוניר של קליף רובינסון. ואחרי דעיכה קלה בטרנד הזה שבמסגרתו כל GM חיפש את הגארנט והנוביצקי הבאים ובעיקר נפל עם בנדרים למיניהם, דוראנט הצליח איכשהו להיות שונה אפילו ביניהם.
ואגב, לא מקבל את זה שהוא שחקן הגנה רע. דוראנט שומר לא רע בכלל, פשוט קשה לו לשמור על 4 כפי שהוא מתבקש לא אחת וכמובן שהוא שומר קבוצתי טוב בהחלט. יש לו עוד הרבה לאן להגיע ואם נשפוט על פי ההיסטוריה, סביר להניח שבעוד כמה שנים הוא יעבור לרשימת הפאוורים.
3.
ג'וש סמית'אני יודע עמוס שתדרג אותו בפאוורים אבל זה יעשה לו עוול רציני. קודם כל כי האיש סמול. כל אספקט במשחק שלו הוא של סווינגמן ובוודאי שגם במבנה הוא לא 4 ואני מקווה ומאמין שהשנה הוא יחזור לעמדה הטבעית שלו אחרי שהפלא השביעי מרוולס וויליאמס המהולל... סוף סוף עף קיבינמט.
מה שכן חובה לציין שכשסמית' שיחק עם וויליאמס הוא אמנם היה 4 בהגנה אבל 3 בהתקפה.
ג'וש סמית' הוא כנראה האתלט הכי מטורף בליגה וזה קצת מעלים את שאר הדברים שהוא יודע לעשות. הוא ההלפ דיפנדר הכי טוב בליגה. הוא השוט בלוקר הטוב ביותר בליגה שאינו סנטר. הוא למעשה השחקן שמאפשר לאטלנטה לשחק ללא סנטר ולא הורפורד.
אבל יותר מכך, האיש מוביל כדור ומוסר מצוין. מי שלא רואה מספיק משחקים של אטלנטה לא יכול להבין עד כמה האיש הפך להיות פויינט פורוורד עם השנים. הוא פשוט מוסר מצוין. הבעיה היא שהוא עדיין לא מקבל החלטות מספיק טוב. קצת מזכיר את סטיבן ג'קסון באספקט הזה שיש יכולת מסירה וראיית משחק אבל ההחלטות אינן תמיד במקום.
אגב, יש לו גם יד מבחוץ אבל עקב דרישת הקהל... היא ירדה למינימום...
בשורה התחתונה, ג'וש סמית', גם עם החסרונות, הוא שחקן יוצא דופן בכל מובן והוא הסמול שכל קבוצה עם גו טו גאי צריכה לחמוד בכדי לקחת אליפות.
4.
כרמלו אנתוניגילוי נאות- לא אוהב את השחקן. אבל הוא טוב מכדי שאדרג אותו נמוך מכך.
מלו הוא אחד הסקוררים הגדולים בליגה ובקלות. יש לו גם סטרוק כ"כ נקי שזה מדהים לראות בכל פעם מחדש. הוא גם מאוד חזק פיזית. פשוט אחד הסמולים הכי גדולים בביזנס. לכן המאמנים שלו תמיד רוצים לבודד אותו על האותיות.
וזה לא נגמר שם, מלו, בניגוד להנחה הקיימת יודע למסור. הוא מוסר מצוין למען האמת. הוא פשוט לא אוהב למסור...
אבל זו הבעיה הפחות גדולה איתו, מלו הוא בול הוגר. וזו בעיה גדולה שהבול הוגר שלך הוא פורוורד כבד. האיש מאט את קצב המשחק לקצב הליכה, גומר כל סיכוי להתקפה מתפרצת, סוחט את השעון ובדר"כ לוקח זריקות שמאלצות אותו לא לבוא במגע פיזי עם היריב למרות היתרונות הברורים שלו כמעט על כל שחקן בליגה.
מלו באופן שיטתי הופך את השחקנים סביבו לפחות טובים. ואם הוא לא ימצא את הנקודה הזו בקריירה שלו שבה הוא יודע להפוך לשחקן קבוצתי ויותר מכך, לוותר על הכדור ולקבל אותו כחלק מהשטף הקבוצתי, הקריירה שלו לא תמריא לשום מקום.
כשרון לבדו לא יביא אותך לשום מקום חוץ מלספרי הסטטיסטיקה.
5.
ג'ראלד וואלאסלא מבין את הזלזול הזה בקראש. לא רואה במה איגי או דנג עדיפים עליו.
וואלאס הוא אחד משחקני ההגנה הקבוצתית הטובים בליגה. אולי שני רק לסמית'. הוא בדר"כ מוביל את הקבוצות שלו ברוב הקטגוריות ההגנתיות האפשריות. שוט בלוקר וחוטף בחסד. סלשר יוצא מן הכלל עבור מישהו בגודל הזה. מדובר שוב בסמול גדול פיזית (בינתיים שמתי לב שרוב הסמולים המובילים הם לאו דווקא 2-3 כפי שהתרגלנו לראות)
שחקן קבוצתי לעילא. אחד הסמולים הקומפלמנטריים הראשונים שהייתי בוחר להביא לקבוצה שלי.
וכן, אני מת על הסגנון שלו שלא שם כלום על עצמו אלא רק על הקבוצה (ג'אנק יארד דוג עם יכלת...). האיש יתאבד על כל פוזשן וכאוהד של המשחק אני לא יכול שלא להעריך שחקן כזה בטח כשהוא מגיע אחרי הפרימדונה שמדורגת מעליו.
6.
פול פירסכבר הסברתי למעלה למה פירס. אין ספק שהוא בירידה עצומה. יש לו בעיה פיזית. הוא כבד מאוד והנשק העיקרי שלו בחדירה כבר לא קטלני כמו פעם בגלל הכבדות. אבל את חכמת המשחק, האחריות והמנהיגות שהוא גילה בעצמו, אי אפשר להחליף.
7.
דנילו גאלינרימאוד אוהב את גאלו והוא רחוק מלהיות רק ידית. מעבר לעובדה שהוא שוטר טהור. יש המון אספקטים במשחק שלו שאנשים לא מעריכים. קודם כל הוא גדל מאוד פיזית והוא כנראה באמת יהפוך להיות פאוור במשרה מלאה תוך עונה- שתיים.
הוא למד למסור ולהחזיק כדור, הוא שומר אישי לא רע בכלל והוא גם משחק המון פנימה ולא יושב כמו פעם רק בחוץ. יש לו המון חכמת משחק. הוא רק צריך לגלות יותר יציבות והוא כבר יעשה את הקפיצה למעמד הבא.
8.
דני גריינג'רגריינג'ר לקח כמה צעדים אחורה וזה קרה הרבה באשמת המועדון. ניסו לעשות אותו משהו שהוא לא- הוא לא גו טו גאיי. הדברים הכי טובים בדני באים כשחקן משלים. הוא שחקן הגנה טוב מאוד והוא כבר פחות משקיע שם בימינו אנו. הוא יודע לעשות מעט מכל דבר, הוא מאוד נייד. פשוט שחקן משלים נהדר, אבל הוא בשום אופן לא סקורר. הוא צריך המון זריקות בכדי לייצר סלים וזה מגיע באחוזים רעים, כי הוא ווליום שוטר. וזה גם הפך אותו לשחקן שמיידה הרבה יותר ממה שהוא צריך. משחקן מאורגן ומחונך הוא הפך לשחקן מפוזר שמזיק לא מעט. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו זה אם אינדי תביא גו טו גאי אמיתי שיוריד ממנו את העול.
9.
רודי גייאותה בעיה כמו ההוא ממעל, רק שגיי התחיל לחשוב שהוא גו טו גאיי.
גיי גם כן הוא שחקן משלים נהדר, לכן לא ברור למה הוא לא מצליח להתקיים עם זי בו שהוא גו טו גאי מובהק.
אני מעדיף את גיי עושה את כל הדברים הקטנים ונשאר שחקן קבוצתי מאשר מוציא לפועל. מה שכן, הוא בהחלט שיפר את הידית עם הזמן.
10.
אנדרה איגודלהמאוד מעניין אותי לראות את איגי בעונה הבאה כשסוף סוף לא יבקשו ממנו להיות שחקן התקפה.
איגי הוא אתלט על שאם יתמקד בהגנה, בחדירה ובהנעת כדור יהפוך להיות השחקן שהוא באמת צריך להיות. הבעיה מגיעה כשהוא צריך ליצור. בדומה לסמית יש לו יכולת מסירה והוא מחזיק כדור טוב אבל קבלת ההחלטות שלו רעה. הוא מאבד המון והוא לא יודע למצוא שחקנים סטטיים.
11.
לואל דנגאני לא מסכים שהוא דומה לאיגי. איגי אתלט טוב בהרבה, מהיר הרבה יותר בעוד שדנג שחקן חכם יותר עם סט התקפי הרבה יותר טוב. דנג בשונה ממה שאמרתי על השחקנים ממעל, פשוט מחבק את תפקיד הרול פלייר. אני חושב שדנג יכול לתרום הרבה יותר התקפית. יש לו ג'אמפ שוט טוב בהחלט, הוא יודע לסיים. הוא יודע לשחק במשחק העומד בניגוד לרוב האתלטים כאן. שחקן חכם מאוד אבל ללא אגו. אנדראצ'יבר בעיניי. אבל באמת ברכה לכל קבוצה משני צידי המגרש.
12.
אנדריי קירילנקומת על AK וכאב לי מאוד לראות אותו דועך. אחד מהשומרים הקבוצתיים הטובים בליגה. שחקן שיודע לעשות הכל. חוסם, חוטף, ריבאונדר וגם מוסר מחונן.
קשוח וחזק למרות שלא רואים את זה עליו. אני חושב שהוא שחקן מחבר יוצא מן הכלל. לפעמים האובר קבוצתיות שלו קצת מורידה ממנו, האיש תמיד פינה את הבמה לחברים נוצצים יותר. אבל כאמור, אני מאוד אוהב שחקנים שרואים את הקבוצה לפני עצמם.
אני חושב שקירילנקו ייתן עונה גדולה אצל אדלמן. גם בגלל שהוא יהיה הדפנסיב סטופר שריק כ"כ אוהב בהרכב שלו אבל בעיקר בגלל יכולת המסירה שלו. אני משוכנע שהמון מההתקפות של מיני יעברו דרכו. ומההיכרות שלנו עם אדלמן, לא אתפלא אם קירילנקו ישחק לא מעט בלואו פוסט ויוציא כדורים לסלשרים מהכנפיים. שמח שהוא חזר לליגה ובשיאו אני בכיף מקפיץ אותו כמה מספרים מעלה.
13.
ניקולאס באטוםהוא עוד אחד מהסריברו פליירס הללו שעושים קצת מכל דבר. תמיד חיבבתי את הסוג. אבל אני חושב שההתקפה של באטום היא מאוד אנדרייטד. וכשהוא שיחק אצל מאמן חסר דמיון שרצה ממנו בעיקר הגנה הוא התמרמר ובצדק. האיש אינו נגר והוא לא נוצל בכלל בצד ההתקפי, למעט יידוי אבנים מקרי. עכשיו כשיאמן אותו אחד המאמנים החביבים עלי בליגה בגלל החשיבה ההתקפית, אני משוכנע שבאטום יתרצה וייתן עונה גדולה שתתבטא בשני צידי המגרש.
באטום הוא שחקן כנף קלאסי אבל בשונה מרוב שחקני הכנף במימדים שלו, הוא ניחן ביד יציבה מאוד וביכלת להחדיר כדור לצבע תוך כדי תנועה. אני די משוכנע שבתום העונה הזו הוא יקפוץ כמה וכמה מספרים במעלה הרשימה.
14.
ת'אבו ספולושהאני חושב שהפלייאוף האחרון די קיבע את המעמד של ספולושה כאחד הדיפנסיב סטופרס הגדולים בליגה. אני חושב שמעבר לעובדה שהוא שומר קבוצתי פנטסטי, מדובר באחד השומרים האישיים הטובים בליגה וכזה שמסוגל לשמור מגוון עמודת לא מבוטל.
תמיד חיבבתי את ת'אבו אבל בפלייאוף האחרון פשוט התאהבתי ממש.
קצת כואב לי שלא משתמשים ביכולות ההתקפיות של ספולושה. ואני לא מדבר על הג'אמפ שוט הספוראדי שלו משום שזו אינה יכולת אמיתית. אני מדבר על יכולת המסירה המצוינת שלו. בדומה לרוני ברואר שיודע לנהל משחק ולתת אחלה מסירות לסלשרים רק שאף אחד לא נותן לו לעשות את זה בקבוצות שלו, כך גם ת'אבו כבר קובע כסטופר בלבד וחבל.
ועדיין, בדומה לבואן והאסל בזמנם, כך גם לת'אבו יש בהחלט מקום ב15 על הגנה בלבד.
15.
מייק דאנליביקצת מצחיק הסיפור של דאנליבי הבן. אחרי שנים של אכזבות מאחד הלבנים הכי מוכשרים שנחתו בליגה ב15 שנים האחרונות.
דווקא לאחר פציעות ולאחר שלהחץ של להיות כוכב ירד ממנו, דאנליבי הפך לאחד השחקנים הכי מיוחדים,שלמים ותורמים מעמדת הסמול שיש בסגלי הליגה.
דאנליבי הוא קודם כל פויינט בגוף גדול. ראיית המשחק שלו היא אחת המופלאות שבאמת ובתמים אפשר לבקש וכך גם יכולת המסירה שלו. היד שלו והסטרוק הנקי פשוט נפלאים מכל טווח.
אז היום הוא כבר לא חודר כמו פעם ומתקשה לקח בכדרור מישהו לסל, אבל מצד שני הביצים שלו כבר לא רועדות והוא לוקח את הכדור במאני טיים. הוא מארגן את הקבוצה כשהכל מתפרק והוא לא מפחד לקחת אף זריקה. פשוט תענוג לראות את השחקן הזה שפורק לחתיכות פיזית ומנטאלית, אוסף את החלקים מהריצפה וממציא את עצמו מחדש.
רק 4 HM לסיום:
אוואן טרנר לא נכנס למרות שאין לי ספק שאראה ממנו עונה גדולה. משום שהדירוג היה חייב להתבסס על חבר'ה שגם עשו משהו בעונה החולפת וקצת.
סטיבן ג'קסון הוא שחקן שעברתי איתו הרבה מאוד יחסים של אהבה- שנאה. שחקן עם ראיית משחק מצוינת אבל קבלת החלטות רעה מאוד. עם יד טובה מאוד אבל שוב, כזו שמגיעה לצד קבלת החלטות נוראית.
אבל אני למדתי לאוהב אותו דווקא בצד ההגנתי של המגרש. משנה לשנה האיש הפך לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. פשוט קילר בהגנה, אבל לא כזה שצריך להחביא. ובאפן כללי שחקן של באד בלאד שאתה בהחלט רוצה שיהיה בצד שלך.
ג'קסון בקלות יכול להכנס ל15 ממעל אבל עושה רושם שבשלב הזה של הקריירה אף קבוצה לא תהמר עליו מעבר לשחקן ספסל ולכן הוא לא בפנים למרות שלדעתי הוא עדיין ברמה הזו.
דורל רייט בעיניי הוא סמול שיש לו מקום מכובד ב15 אבל אחרי העונה האחרונה ולקראת העונה הקרובה, הוא שוב הוכיח שכשרון זה לא מספיק. וכנראה שאחרי עונה מצוינת אחת הוא יחזור אל תהומות האנדראצ'יבריות שלו.
ג'ארד ג'פריס הוא אחד השחקנים שאני יותר אוהב בליגה. שחקן הגנה נפלא שהיכלת ההגנתית שלו פשוט מדבקת. ולמרות שהוא יכול לשחק בכמה עמדות, אני מעדיף אותו ב3. הוא לא נכנס בעיקר בגלל שהוא לא מצליח לסיים יותר מחודש וחצי מבלי להיפצע.
אבל שחקן שאם היה בריא הייתי לוקח לכל קבוצה בכדי לסגור בה כל דליפה אפשרית.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
