יואב כתב:
החתימו את גארנט לחוזה של עוד שלוש עונות. אם כבר עכשיו אנחנו מתחילים להגיע לחישובים של מספר משחקים, הסלטיקס לא עשו עסקה מדהימה.
אגב גארנט, מישהו פה נתן תיאוריה מעניינת של אחד העיתונאים בדבר עליה מסוימת שחווים שחקנים מהקו הקידמי באיזור הגיל הזה ואז ירידה תהומית. יהיה מעניין לראות את זה בהקשר של גארנט והפלייאוף המצוין שהוא נתן.
בהקשר הזה, כמה מילים על סטיב נאש:
טור שחקר קצת את המספרים של נאש וראה שבגילו, הוא עומד פחות או יותר על אותם מספרים של העונות הקודמות, אבל שהשונות בין המשחקים גדולה יותר. הוא מציין שם ש-2 המשחקים הכי טובים של נאש בשנים האחרונות, וגם שני המשחקים הכי גרועים שלו בשנים האחרונות, כולם באו ב2012, ושצפויה החקפה של המגמה הזאת בעונה הקרובה.
וכולם יודעים שאם נאש מדהים יהיה כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם הלייקרס, אבל בלילות שהוא יהיה גרוע (וזה יקרה...), הלייקרס פתאום הופכים פגיעים.
ועוד משהו על נאש, מתוך אותו טור:
The real key now is whether he can win an NBA title, and find validation for a career that in large part doesn’t need it. At least in my view. Nash brought to the hardwood a tincture of joy to every stride. A grin to every face that ever rooted for him, a better appreciation for the beauty of a wonderful game. Nash made those around him better, and I don’t simply mean the players. His fans were made better for his presence in their lives. His coaches, his handlers, the league as a whole — Nash’s legacy is best measured outside of the stats, in the grins and smiles that spread across faces across the entire nation. The love he gave and the love he took. The unfettered abandon. The speed, the hours in the gym, the incredible holistic work-ethic he applied to all aspects of his game and life. These are the metrics that you must measure to really understand Steve Nash’s mortal legacy as an NBA superstar. But all that said, he’s in Los Angeles now, and he wants to win a title. He’s accomplished everything he could in his youth, become a global phenomenon more than a man.
מסכים לגמרי.
לקרואים באנגלית מבינינו:
http://www.hardwoodparoxysm.com/2012/09 ... john-nash/