|
זה לא רק שהעמדה הזו עמוסה ואיכותית, היא מאוד ורסטילית.
תביטו במצבת הפאוורים וכמעט כל אחד מביא משהו אחר לשולחן. העשור האחרון הפך את העמדה הזו למשהו מאוד מגוון וזו עמדה שפעם הייתה הכי "מסודרת". פאוור היה איש גדול וחזק שמוריד ריבאונדים וצריך לדעת לשחק בלואו פוסט.
כמה שהכדורסל השתנה.
1. דירק נוביצקי
מסכים עם עמוס. עדיין הטוב בעמדה שלו. גם אם לאב נתן עונה טובה יותר, סקאלת הכשרון זה לבל אחר לגמרי.
הסבן פוטר עם הסטרוק הכי נקי בהיסטוריה של המשחק. היכלת שלו לשחרר את הכדור תוך כדי נפילה לאחור היא פשוט פנומנאלית.
כמו שאר הפרמטרים שאנחנו כבר לוקחים כמובן מאליו וקצת שוכחים שלאיש יש קואורדינציה יוצאת דופן לא עבור סבן פוטר אלא עבור שחקן של 6'6.
ההול אוף פיימר הברור היחידי ברשימה.
2. קווין לאב
המספרים של לאב תמיד יותר יפים מהמשחק שלו. ולמרות שהוא משחק עם פויינטים יוצרים ועם מאמן שתענוג להיות פאוור בשיטה שלו. לאב היה מגיע למספרים הללו גם בעצמו. הוא פשוט חי מאקטיביות. ריבאונדר אדיר, באמת סוף סוף יש ריבאונדר עם מספרים של פעם. קצת חסרים לי החבר'ה הגדולים האלו שהולכים מכות על הכדור הכתום. וכפי שעמוס אמר, זה בעיקר בזכות רצון ובלי זיופים בהתמקמות לריבאונד. וכשאתה לא רג'י אוואנס או דניס רודמן, כלומר אתה גם צריך להוציא אנרגיות בהתקפה, אני מעריך את זה הרבה יותר (זו הסיבה שתמיד טענתי שצ'ארלס הוא ריבאונדר טוב מרודמן גם אם לא רואים את זה במספרים).
3. בלייק גריפין
אני חושב שאי אפשר לומר שבלייק לא התקדם. מבחור שמחפש רק את הטבעת בחדירה הוא הפך לשחקן שקולע בייבי הוקס, משחק עם הגב לסל ומנסה לקלוע מחצי מרחק. שום דבר מאלו לא היה עקבי, אבל זו הדרך הנכונה.
בנוסף, כפי שטענתי על אתלטים אחרים אני חושב שגם כאן אנשים קצת שוכחים את היכולות האחרות של גריפין בגלל האתלטיות יוצאת הדופן שלו. בלייק הוא 4 עם יכולות שליטה והובלת כדור הרבה מעל הממוצע. הוא גם מוסר לא רע בכלל שלדעתי רק ישתפר אם יהיה לו מאמן אמיתי. קחו למשל סנריו שבו הוא עומד בלואו פוסט עם הגב לסל ודאנדרה ג'ורדן האתלטי לא פחות חותך לסל כשגריפין מושך אליו שני שומרים ופנוי למסירה הקלה.
באמת שהפוטנציאל של גריפין הוא עצום ואני רואה אותו הופך לשחקן הרבה יותר שלם בתוך שנתיים.
4. למרכוס אלדריג'
אם כבר שחקן שלם, השמשתי בביטוי הזה יותר מפעם אחת באשר אליו. הוא השחקן שהכי מזכיר לי את דאנקן בכל הנוגע ליסודות. גם אני כמו עמוס הייתי די סקפטי לגביו אבל הדבר הכי טוב שקרה לו הוא הפציעה של רוי.
אולדריג' לטעמי הוא היום השחקן הכי טוב בליגה עם הגב לסל. וזה המון כי הוא לא עושה את זה עם כח או מרכז כובד נמוך כמו ראנדולף למשל. תמיד דוחפים אותו רחוק מהסל אבל הוא עדיין קטלני משם גם כי הטווח שלו רחוק מרוב הפאוורים וגם כי הריליס שלו מאוד גבוה ונקי.
גם מחצי מרחק הוא אחד הגבוהים המדויקים בליגה. ולמרות שהוא לא שחקן פיק אנד רול קלאסי, יש לו עבודת רגליים נהדרת שבאה לידי ביטוי הן בהתקפה והן בהגנה.
וצריך לומר שהגנתית הוא אחלה שחקן. הוא מפסיד המון קרבות בגלל נחיתות פיזית אבל הוא שומר טוב באחד על אחד בכל הנוגע למיקום ולאי אכילת הטעיות.
לא חושב שזה אידיאלי עבורו או עבור פורטלנד שישחק סנטר, אבל האופציות האחרות כרגע הן לאונרד והיקסון.
5. זאק ראנדולף
מאוד תמוה בעיניי שאמארה דורג חמישי אצל עמוס. יש גבול לתהילת עבר.
לעומת זו ראנדולף ממשיך להוכיח כמה הוא אנדרייטד. עד שהוא כבר מוביל קבוצה ומסדר את הברגים בראש, עדיין הוא לא מקבל את הקרדיט לו הוא ראוי.
ראנדולף הוא מכונת התקפה של איש אחד. יש לו את הידיים הכי רכות בביזנס. הוא מסוגל לתפוס כדור בכל מצב. הקליעה שלו נקיה כ"כ שאתה לא מאמין שזה יצא מהגוף הזה.
וזו הבעיה הכי גדולה של זאק, הוא לא נראה כמו שחקן כדורסל. הוא שמנמן, לא אתלטי וקצר. אבל כמה שמראה יכול להטעות.
הוא קטלני עם הגב לסל ואם הוא לא מתעצל וחופר לנקודה החביבה עליו אלו 2 הנקודות הכי בטוחות בביזנס.
הוא גם מצוין עם הפנים לסל. אני חושב שהוא הריבאונדר הכי טוב בליגה אחרי רג'י אוואנס וכן, לפני לאב- כשהוא רוצה.
והוא עושה את זה בגוף לא אתלטי בעליל. עם המון כח והתמקמות. זי בו יודע להשתמש בכוח שלו והוא כנראה אחד השחקנים הכי חזקים בליגה. אבל זאק גם הוכיח בממפיס שהוא יכול להיות גו טו גאי ומנהיג.
האיש עבר פציעות קשות מאוד, הוא משחק בלי ברכיים אבל בגלל שהוא לא צריך ניתור ולא נבנה על אתלטיות זה פחות פוגע בו.
מה שכן, החסרונות של ראנדולף נשארו אותן החסרונות לאורך השנים- הוא לא שומר והוא לא יודע לצאת עם מסירה מדאבל טימס.
ממפיס חייבת קלעים בכדי לשחרר אותו באמת אבל ראנדולף הוא שחקן שיודע לייצר לעצמו נקודות, הוא לא צריך רכז בשביל זה. ואין הרבה פאוורים כאלו, בטח לא פאוורים קלאסיים כמוהו.
6. פאו גאסול
שוב, שחקן אנדרייטד בעיני.
אני חושב שהאליפות שלו עם קובי רשומה קודם כל עליו כי הוא היה הדבק, הוא היה מה שרישת את כל משחק ההתקפה של הלייקרס. הם שיחקו כ"כ יפה שאפילו שונא לייקרס שכמותי לא יכול היה שלא ליהנות מהן.
כן, יש לו בעיית אופי, הוא רך והוא נפגע בקלות וכשהוא מחטיא הוא נכנס ללופ. אבל מגוון היכולות שלו פשוט יוצא דופן ושני רק לדירק.
ידיים מדהימות, אינטלגנציית משחק, ראיית משחק יוצאת דופן, יכולת מסירה נהדרת ומוביליות מטורפת לאדם בגובה כזה.
לא ברור לי איך אפשר לא להתפעל משחקן כזה. ולמרות ההשמצות, קבלות כבר יש לו. אני חושב שהוא הרבה יותר טוב כשהמשחק עובר דרכו ולאו דווקא מסתיים בו.
7. פול מילסאפ
זה נכון שפול השיג הרבה בקריירה שלו בזכות האופי והלב. אבל כשאומרים אופי ולב בדר"כ מדברים על נגרים ומילסאפ הוא שחקן עם ארסבנל התקפי מרשים מאוד, ממש לא שחקן "נשמה" קלאסי. למרות שהוא נמוך ואין לו ווינגספאן מרשים במיוחד, יש לו ידיים מצויינות, הוא אחד הפאוורים הטובים בליגה עם הגב לסל, נהדר בחיתוכים ובפיק אנד רול. יודע ליצור לעצמו מצבים ולתפוס כדור כמעט בכל מצב.
הוא גם חוטף וריבאונדר מצוין.
אני חושב שהסיטואציה ביוטה כשיש על הספסל עוד שני גבוהים צעירים מצוינים, פוגעת בו מאוד. הייתי שמח לראות אותו נותן 40 דקות לערב.
שחקן שאני מאוד אוהב ומעריך באופן אישי.
8. כריס בוש
ממש אבל ממש לא אוהב אותו במיאמי. אני מסכים שסט הכישורים שלו הוא מהגבוהים בליגה.
שרוך סופר נייד, אולי הפאוור הכי נייד בליגה. ידיים טובות שאם יש משהו טוב שיצא מהשהות שלו במיאמי זה שהוא שיפר את הקליעה שלו מחצי מרחק לדרגת אמנות.
יש לו משחק עם הגב לסל הבעיה היא שבכדי להוציא אותו לפועל הוא צריך להכנס לטווח קרוב לטבעת והוא לא מסוגל לעשות את זה עם הגוף החלש יחסית שלו ועל אחת כמה עם האופי הרך שלו זה שבורח ממגע.
אבל אין תירוץ למספרי הריבאונד העלובים שלו. את זה אני לא מקבל.
בקבוצה אחרת בוש יכול היה להיות אחד משני הפאוורים הטובים בליגה אבל גם בקבוצה עם שני מגה סטארים אפשר לצפות ממנו להרבה יותר.
9. קווין גארנט
האמת היא שהוא הפתיע אותי בחצי השני של העונה. גארנט קילף מעל עצמו את הלאות וחזר להיות מכונת הגנה.
אף אחד מאלו שמדורגים מעליו לא מביא את הטיקט הזה. וזה לא רק השמירה האישית, גארנט הוא אחד השומרים הקבוצתיים הטובים בליגה גם בגילו המופלג.
הוא עדיין שמור לעילא. הוא עדיין זריז מרוב הפאוורים. הוא פשוט מתעייף יותר, בעיקר כשהוא מתאבד בהגנה.
חבל לי שהוא מסתפק בג'אמפרים שמוציאים אותו מהקמפרט זון שלו כי אנשים כבר שכחו איזה סקורר ענק הוא היה בימי מיני.
הוא גם מוביל כדור הרבה פחות ממה שהתרגלנו לראות. יש לו כ"כ הרבה אספקטים במשחק שלו וחבל שהם לא תמיד באים לידי ביטוי.
ושנייה, אני חוזר בי מההצהרה על דירק, הול אוף פיימר ברור נוסף ברשימה- קיי.ג'י.
10. אמארה סטודומאייר
הוא ברשימה הזו בכלל הרבה בגלל הריספקט שעדיין יש לי אליו. אבל חייבים לומר שהוא נראה זוועה.
כן, אני לא חושב שהוא ואנתוני יכולים להתקיים יחדיו. קודם כל כי אנתוני הוא בול הוגר ובנוסף בגלל שאנתוני הוא בעיקר 4 שמשחק 3 ולמעשה דורך לאמארה על האצבעות.
הגדולה של אמארה הייתה בניידות שלו, בכניסה לסל תוך כדי תנועה, בפרימת תפרי ההגנה. בתזוזה שלו בין שומרים בסוויץ'.
הוא היום לא עושה את זה, הוא הפך לשחקן סטטי שמחפש רק ג'אמפרים, בדר"כ לא מוצלחים. הוא כבר לא לוקח ריבאונד ואם נוסיף את זה לעובדה שהוא לא שומר על מים, הרי שאמארה עושה היום יותר נזק מתועלת.
השנה הזו היא שנת מבחן אמיתית עבורו. כי אם הוא יראה עוד עונה כמו זו האחרונה, הוא כבר לא יהיה ב15 בכלל.
דבר אחד אף פעם לא הבנתי בו, יש לו מין סטריק מאוד אגרסיבי אבל זה אף פעם לא התבטא בהגנה. ובכלל, מאז הפציעה השנייה גם האגרסיביות ההתקפית אבדה לו.
קשה לי לראות אותו נותן עונה גדולה תחת פינוקיו ועם אנתוני. אבל אני מקווה שאני טועה כי כשאמארה גדול, הוא אחד השחקנים שאני הכי אוהב לראות בליגה.
11. קרלוס בוזר
גם אני כמו עמוס, מחזיק מהבוזר.
אני חושב שתום פשוט לא משתמש בו נכון. תיבודו רוצה אותו רק ג'אמפ שוטר וזה מה שהוא הפך להיות לעת זיקנה. הוא חידד את היכולת הזו והפך לג'אמפ שוטר מוביל. הוא מעולם לא היה כזה.
בוזר היה קודם כל שחקן עם הפנים לסל, שחקן פיק אנד רול ושחקן שנע נהדר לעבר הטבעת במטרה לסיים.
הוא גם תמיד היה ריבאונדר גדול ופחות רואים את זה בשיקאגו, שוב, הרבה בגלל השיטה.
אם תבדקו את המספרים לעומק תגלו שבוזר היה בעונה שעברה אחד הדפנסיב ריבאונדרז הכי טובים בליגה. הוא פשוט לא לקח כלום בהתקפה כי תום לא הסכים שהחור הנייד לא יחזור לתת לפחות גוף בהגנה.
המון אנומאליות בבוזר של הבולס. אבל זה עדיין לא מוריד מגודל השחקן שהוא היה ובאספקטים מסויימים הוא עדיין בטופ.
12. אנדראה בארניאני
למרות הפציעות בארניאני הוא שחקן טוב מכדי לא להיות ב15.
טווח הכשרון שלו הוא מהגדולים שיש ברשימה הזו. שחקן שיכול לקלוע מכל טווח. חוסם טוב מאוד, אבל בעיקר קלעי ונייד בגובה של סנטר.
אני עדיין מאמין שהוא יהיה בטופ של הפאוורים בליגה. למרות שבינתיים הוא משחק הרבה יותר סנטר מפאוור.
13. דיוויד לי
לי הוא בעיקר וואקום פלייר.
שחקן שעובד קשה, קוטף ריבאונדים ועושה נקודות בעיקר מזבל.
כמו שעמוס אמר, הוא לא ממש טוב בשום דבר בהתקפה חוץ מלתקוף את הטבעת. הוא תמיד צריך להיות אקטיבי בכדי להיות אפקטיבי. אני מאוד מעריך את זה, אבל לא בטוח עד כמה הוא יכול היה להיות גדול בקבוצה ששואפת למשהו.
צריך גם להזכיר שלמרות האקטיביות שלו, הוא עדיין שומר רע מאוד.
14. ארזאן אליאסובה
לא חושב שאפשר לא להכניס אותו אחרי העונה האחרונה.
גם אני הייתי רוצה לראות אותו בעוד עונה אבל את אותם הדברים אפשר לומר על ראיין אנדרסון.
איליאסובה מביא שילוב נדיר של גודל, ניידות, יד קטלנית ובאופן מפתיע משהו שלא ראינו אצלו בעבר- יכלת ריבאונד מרשימה.
אם איליאסובה יגלה יציבות הוא ללא ספק יוכל להיות אחד הפורוורדים הטובים בליגה.
מאוד קשה לשמור עליו בתנועה, למרות האורך שלו. מגוון ההטעיות שלו מאוד הפתיעו אותי העונה. בסה"כ מבחינת כשרון הוא בהחלט משהו יוצא דופן. השאלה היא באמת איך הוא יראה העונה אחרי החתימה...
15. ראיין אנדרסון
אנדרסון כפי שעמוס אמר הוא לא רק ידית כמו נובאק. הוא הרבה יותר נייד מנובאק, אתלטי יותר וגם ריבאונדר לא רע בכלל.
ועדיין, אין לו את סל הכלים שיש לאיליאסובה למשל. הוא עדיין די מוגבל. לא סומך עליו עם הכדור על הריצפה, לא מוסר גדול כשיש עליו דאבל טים ואין משחק עם הגב לסל. ראיין אנדרסון די נמצא כרגע בטופ המיצוי של הכשרון שלו. הוא רק צריך לשמור על המקום הזה.
HM:
קודם כל דיוויד ווסט- בעיניי אחד הפאוורים הכי שלמים בליגה. מי שאומר שאין לו משחק עם הגב לסל כנראה לו ראה אותו משחק מספיק. בעיניי מדובר באחד הפאוורים עם משחק הגב לסל מהטובים שיש בליגה.
הוא רחב וסבלני בתפיסת מיקום על הגב לסל והשחרור שלו נהדר בזכות ידיים נפלאות. הוא פשוט קלעי מצוין מחצי מרחק. טוב מאוד גם עם הפנים לסל. מבחינה התקפית סט הכישורים שלו הוא מהגבוהים בליגה.
הבעיה איתו מעבר לפציעות היא באופי. הוא תמיד רצה להיות כינור שני. ובאינדי הוא מבחינתי צריך להיות המוציא לפועל הראשון. לגריינג'ר אין חצי מהיכולות ההתקפיות שלו. אבל ווסט מעדיף את הצל. גם העצלות שלו בריבאונד לא מקובלת עלי.
ווסט יכול היה להיות אחד הטובים בליגה וזה מה שחשבנו שיצא ממנו אחרי הפריצה בניו אורלינס אבל הוא רק הולך לאחור.
סרג' איבאקה- כל מה שנאמר עליו נכון. הייתי רוצה לראות אותו משולב יותר התקפית. האיש לא נגר (מקסימום סנדלר...)
אבל המטריה שלו בהגנה בהחלט משנה את ההתקפות של היריבות. הייתי גם רוצה לראות אותו משתפר באישית.
כריס האמפריז- לא שחקן של האסל בלבד. יש לו ותמיד היו לו יכולות בהתקפה. זו הסיבה שביוטה עוד ניסו כרוקי להסיט אותו ל3.
ריבאונדר מצוין למרות נחיתות הגובה ופאוור טוב מאוד עם הפנים לסל. אני לא חושב שברוקלין צריכים לחפש לו מחליף אבל לא יזיק אם יבנו גם כמה סטים בשבילו כי כיום הוא חי רק משאריות שהוא משיג... ולכן הוא לא ב15.
מאנימל- מת על השחקן הזה ורציתי לראות אותו בהרכב מתחילת העונה, חבל שרק פציעות הכניסו אותו פנימה. אתלט מטורף ושחקן של אנרגיות, נהדר עם הפנים לסל תוך כדי תנועה. משחק כשחקן כנף לכל דבר במתפרצת.
צריך לשפר עוד המון דברים במשחק שלו: הגנה, משחק עם הגב לסל, ג'אמפר... כרגע חי בעיקר מאנרגיות ומהברייקס.
*טימי ומונרו ידורגו בסנטרים (למרות שמונרו ממש לא סנטר)
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
