סל ניוז

או.קיי, הגענו לעמדה האחרונה. הקונצנזוס היום אומר שעמדת הסנטר מתה ואין שום כישרון בעמדה. אז כמו תמיד, המצב הוא אפור ולא שחור ולבן. אם נסתכל על פרנצ'ייז פליירס, שחקנים שהמשחק סובב סביבם והם משנים את עצם ההתמודדות, אז אין ספק שזאת העמדה שהכי לוקה בשחקנים מהסוג הזה. ניתן בכיף לאמור ששאק היה האחרון מהסוג. אבל אם לא נחפש פרנצ'ייז פליריס ושחקני התקפה דומיננטיים, אלא שחקנים איכותיים ותורמים אז נראה עומק נהדר בעמדה הזאת.

כרגיל נתחיל מאזכורי כבוד. האיטריה האיטלקית של טורונטו מוכיחה שבמה שקשור להגנה וריב' אין נביא בעירו, אבל יכולת התקפית משובחת יש, כריס קיימן מעביר קריירה חביבה, אך נטולת עניין ציבורי ועדיין סנטר עם גוף גדול שעושה נזק נאה בצד ההתקפי. אנדרסון ורז'או וג'וואל מקגי הם שני סנטרים פעילים שעושים עבודה שחורה הגנתית, למקגי יש פוטנציאל ליותר, אבל פוטנציאל הרס גם להרבה יותר. גורטאט ופקוביץ' הם מהסנטרים ההתקפיים הטובים ביותר שיש לאירופה להציע ואחרון חביב, אחד שיכול להיות שהראשון בעמדה לשנים רבות - הרוקי המעניין אנתוני דיוויס. כמו שאתם רואים רק באזכורי הכבוד יש המון כישרון ותרומה ניכרת.

15. אנדרו בוגוט (גולדן סטייט ווריירס)

נכון שהצהרתי על מוד ללא פציעות, אבל נדמה שהאוסטרלי הגדול מאז עונת הרוקי לא עבר עונה ללא פציעות, חלק מהעונות מאד משמעותיות. עוד נק' רעה לציון זה שהתפוקה שלו בשתי העונות האחרונות ירדה למדי (מה שכנראה לא יקרה בגולדן סטייט הקבוצה מנפחת הסטט' העקבית באן.בי.איי). נק' טובות לציון? יש לא מעט. גוף גדול ומאסיבי, ריב' טוב מאד וגם חוסם מצויין. יכולת עשיית נק' חביבה ויכולת מסירה טובה, הופכים את בוגוט לחבילה שרק צריכה עקביות ובריאות בשביל לעלות לשורה הראשונה של הסנטרים בליגה. בעונתו השמינית בליגה כבר, סביר שזה לא יקרה ולכן הוא מדורג במקום ה-15.

סטט' בולטות - 11.3 נק', 8.3 ריב', 2.6 אס' (רביעי מבין הסנטרים),2 חסימות (חמישי סה"כ), 44.9% מהשדה (הגרוע בקריירה והפעם היחידה בה ירד מ-49.5% מהשדה), 12 משחקים בלבד

14. ננה הילאריו (וושינגטון וויזארדס)

הסיפור של ננה בעונה שעברה מעניין. בקיץ הקודם הוא חתם על חוזה של 13 מיליון לעונה למשך 5 עונות, לכל מצהלות הפרשנים, למעט כותב שורות אלו (לא פרשן, אבל הביע דעה). עמדת הסנטר של הנאגטס נראתה סגורה לשנים רבות. באמצע מרץ עמדת הסנטר כבר לא ממש נראתה סגורה, כי ננה הועבר לוושינגטון. לא זכור לי מקרה של שחקן שרק עתה חתם על חוזה ענק ארוך טווח והועבר. הציניקנים יגידו שזאת הייתה המאסטר פלאן של הג'י.אם של דנבר. תן לננה חוזה ענק שלא יברח תמורת כלום או כמעט כלום (מה שבדר"כ קורה בעסקאות סייין אנד טרייד) ובהמשך כבר יהיה קל למצוא לו קונה. לאור התמורה שהנאגטס קיבלו (הימור היסטרי על מקגי, שקיבל הקיץ חוזה דומה ומופרך בצורה דומה) אני לא קונה את התיאוריה. אבל לעצם השחקן. ננה הוא שחקן התקפה מוכשר. הוא לא אחד שתזרוק לו כדור ללואו פוסט ויהיה בסדר, אבל הוא יודע להשיג נק' בדרכים שונות ומכוערות (קצת מזכיר בקטע של השגת הנק' את ג'יימסון, שום דבר לא טוב או אלגנטי, אבל יש יעילות). אבל וזה אבל לא קטן, בצד השני של המגרש ננה לא ממש קיים או מספק את הסחורה, ריב' חלש ושחקן הגנה לא ממש קיים.

סטט' בולטות - 13.7 נק', 7.5 ריב', 53.7% מהשדה, 28.5 דקות בלבד

13. גרג מונרו (דטרויט פיסטונס)

מונרו הוא אחד הסנטרים עם החץ חזק כלפי מעלה ואחד משלושת הצעירים הפוטנציאל הגדול ביותר. דרך אגב, יכול להיות שעמדת הסנטר היא בכלל לא העמדה המתאימה לו, אבל בדטרויט יש מחסור בסנטרים ושם הוא מקבל את הדקות שלו (דבר שיכול להשתנות אם ההימור על דראמונד בדראפט ישתלם). הוא לא האתלט הכי גדול שיש, או השחקן הכי נייד ופיזי, אבל מה שהוא כן זה טכני ובעל הבנת משחק גבוהה ביותר. מונרו הוא שחקן מגוון שמסוגל לעשות את הנזק מתחת לסל וגם קצת לברוח החוצה. בהגנה הוא לא הסנטר המאיים ביותר (כאמור לא בדיוק סנטר וגם לא פיזי), אבל הוא כן אחד הריבאונדרים הטובים שיש בנמצא.

סטט' בולטות - 15.4 נק', 9.2 ריב', 0.4 חסימות, 49% מהשדה, 29 דקות

12. רוי היברט (אינדיאנה פייסרס)

עוד תוצר של מכללת ג'ורג'טאון, אבל בניגוד גמור למונרו הנחבא אל הכלים בדטרויט, אני חושב שהיברט הוא השחקן הכי אוברייטד באן.בי.איי כיום. במפגש מול מיאמי, בעיקר אחרי הפציעה של בוש הרבה מילים נשפכו על היתרון הגדול של היברט מול האין קו קדמי של ההיט. היברט היה צריך להיות האיש הגדול שלמיאמי אין מענה לו. בת'כלס, אם מנפים את המשחק הראשון שבו בוש השתתף, להיברט היה באמת משחק מספר 3 גדול, בו הוא קלע 19 נק' והוריד 18 ריב' וגם הוסיף 5 חסימות. שאר ארבעת המשחקים? 9.5 נק', 10 ריב' (נאה מאד), 14-33 מהשדה (42.4%) ולא הרבה אימפקט. האיש ענק, 2.18 ובניגוד לרוב השחקנים בגודל הזה, הוא ניחן בטכניקה טובה מאד. על הכבדות שלו ניתן לסלוח בהחלט, אבל על הרכות הרבה פחות. היברט מהווה מכשול גדול בצבע והוא אפילו חוסם לא רע, אבל הוא לא נותן תחושה שהצבע סגור, שלא כדאי להיכנס לסל, כי זה יגמר רע, כמו שהווארד נותן למשל, אלא שכדאי גם כדאי. זה אולי יגמר בחסימה מדי פעם, אבל ברוב המקרים זה יגמר בדאנק בפרצוף של הגבוה הרך והאיטי.

סטט' בולטות - 12.8 נק', 8.8 ריב', 2 חס' (שישי בליגה), 49.7% מהשדה.

11. ברוק לופז (ברוקלין נטס)

לופז בהחלט יכול להתמודד על התואר של הסנטר ההתקפי הטוב בליגה, מצד שני אין לו שום מתחרים על התואר של הסנטר הריב' הגרוע בליגה. את הסטט' של העונה החולפת כדאי לקחת בסימן שאלה גדול, כי הוא שותף בחמישה משחקים בלבד, אבל המחשבה הייתה שאחרי עונה נוראית של הנטס בה הוא הוריד 5.9 ריב' בלבד, יהיה שיפור בתחום. כשתקראו את הסטט' תגלו עד כמה שלא. מה שמעניין הוא שבשתי העונות הראשונות לופז לא היה מלך הריב', או קרוב לכך, אבל הוא נתן מספרי ריב' מכובדים מאד, מעל 8 ריב' בשתי העונות הללו. פתאום בעונה השלישית בליגה הוא החליט שהוא לא צריך לקחת יותר ריב'. אפשר להגיד שהנוכחות של כריס האמפריז הקלה עליו, אבל עדיין המספרים נוראיים. אבל כל ביקורת על הצד ההגנתי והריב' נעלמת כשמסתכלים על מה שהוא עושה בצד ההתקפי. בפתיחה רשמתי שהסנטר הסקורר נכחד, אז לופז קצת קורא תיגר על הקביעה הזאת. גוף גדול, טכניקה מצויינת ואתלטיות טובה לעמדה הופכים את לופז לכח התקפי משמעותי מאד. סביר להניח שעם הרכישות החדשות והישנות של הנטס, לופז קצת פחות יקבל את הכדורים בתדירות שהוא רוצה, אבל עדיין הוא יציג מספרים התקפיים שמעטים הסנטרים בליגה מסוגלים להם.

סטט' בולטות (בסוגריים הסטט' מלפני 2 עונות) - 19.2 נק' (20.4), 3.6 ריב' (5.9), 0.8 חס' (1.5), 49.4% מהשדה (49.2%), 27.2 דקות (35.2)

10. אל ג'פרסון (יוטה ג'אז)

כמעט בכל עמדה יש את השחקן ששם את המספרים החלולים? אז ג'פרסון הוא האיש בעמדת הסנטר. 8 עונות ג'פרסון בליגה, רק בעונה החולפת הוא הגיע לפלייאוף לראשונה או השיג מאזן חיובי עם קבוצתו כשחקן תורם וגם זה קרה מהמקום השמיני. בהתקפה ג'פרסון בהחלט שחקן מוכשר. אולי שחקן הפנים עם ההתמצאות הכי טובה ליד הטבעת מהצד הדרומי של זאק רנדולף (ואנחנו יודעים כמה רחב הצד של זי-בו). מגוון תנועות והטעיות בלתי נגמר עם סיומות נאות, מחפה על חוסר אתלטיות מסויים ומחסור בסנטימטרים. בדומה לברוק לופז, גם ג'פרסון שחקן התקפה טוב, אבל לא ממש בא לו להטריח את עצמו לשמור.

סטט' בולטות - 19.2 נק', 9.6 ריב', 49.2% מהשדה

9. דימרקוס קאזינס (סקרמנטו קינגס)

כשמדברים על העתיד בעמדת הסנטר, אז קאזינס הוא החשוד המיידי. לבחור הגבוה של הקינגס יש כמעט הכול מסודר, למעט הראש, שהוא... לא ממש מסודר. כבר בעונה הראשונה והיחידה שלו במכללות היה ברור שהבחור הוא זן נדיר של יכולות אתלטיות וגופניות המשולבות עם יכולות כדורסל גבוהות. הסיבה שהוא לא נבחר במקום הראשון או אפילו השלישי הייתה חוסר בגרות רצינית ובעיות מוטיבציה. קאזינס לא תמיד אוהב לעבוד קשה. בשתי העונות שלו בליגה קאזינס הראה את הצד השלילי לא מעט פעמים, עם התנגחויות עם שחקנים ומאמנים מקבוצתו, בחירת זריקות שערורייתית וחוסר מאמץ ורצינות. מצד שני הוא גם הראה את הכישרון העצום שיכול להוביל אותו להיות אחד השחקנים הטובים בליגה.

סטט' בולטות - 18.1 נק', 10.9 ריב', 44.8% מהשדה, 4 עבירות, 30.2 דקות

8. מרק גאסול (ממפיס גריזליס)

אני מניח שרבים יטענו כלפי בדיעה קדומה נגד אירופאים וחוסר הערכה לגאסול, אולי שנאה למשפחה כולה. כמו לאחיו הבכור, גם לצעיר אני לא נותן את הקרדיט המתבקש ואני מדרג אותו נמוך הרבה יותר ממה שצריך. אולי זה נכון, אבל איכשהו יש לי הרגשה שגאסול ג'וניור נהנה לא מעט מהסגל המוכשר של הגריזליס והוא לא שחקן מוביל, אלא שחקן משני שיודע היטב איך לתרום כשההגנה לא מתרכזת בו דווקא. הבחור בהחלט גדול (2.15 מטרים) וחזק, עם מגע טוב קרוב לטבעת ואפילו קליעה אפשרית מחצי מרחק. בהגנה הוא לא הסנטר הנייד ביותר שיש, אבל הוא גוף גדול ובניגוד לאחיו, גם שחקן קשוח.

סטט' בולטות - 14.6 נק', 8.9 ריב', 3.1 אס' (ראשון מבין הסנטרים, 5 מבין שחקני הפנים), 1.9 חס' (שביעי), 48.2% מהשדה (פעם ראשונה שיורד מ-50%)

7. ג'ואקים נואה (שיקגו בולס)

משחקן שאני לא אוהב, אל שחקן שאני מאד אוהב. אחת התרומות הגדולות ביותר לכדורסל הישראלי של נדב הנפלד הייתה המשפט "נותן תרומה שלא רואים בסטט'" (זה וכמובן משיכת היד של שחקן ההתקפה אל הגרון וגניבת עבירת תוקף כך). אז נואה היום הוא השחקן שיושב בול התווית הזאת. התשוקה שלו שלא נגמרת, שמחלחלת לכל שחקני קבוצתו, המלחמה הבלתי מתפשרת וגישת הכול כשר בכדי להשיג את הניצחון אולי הופכים אותו לשחקן השנוא ביותר על האוהדים היריבים, אבל לאחד שהקבוצה שלו מנצחת. מעבר לכל היכולות המנטליות מדובר בגבוה נייד במיוחד, אתלט טוב ואחד המבין את המשחק ברמה הגבוהה ביותר. נואה אף פעם לא ישיג סטט' מרשימות, בוודאי לא בצד ההתקפי, אבל זה באמת לא אכפת לו, כל עוד הסטט' הכי חשובה מכולן תושג והיא כמובן ניצחון.

סטט' בולטות - 10.2 נק', 9.8 ריב', 2.5 אס', 50.8% מהשדה

6. טייסון צ'נדלר (ניו יורק ניקס)

כשהבייבי בולז הגיעו לשיקגו אי שם לפני 11 שנים, אז ספר הסקאוט אמר שקארי הוא המוכשר יותר, או המוכשר בכלל, אבל האופי של צ'נדלר בצוותא עם הגודל והאתלטיות זה מה שיהפוך אותו לשחקן. אז זה לקח לא מעט עונות ולא מעט פציעות, אבל בשתי העונות האחרונות צ'אנדלר חווה רנסנס עצום. אליפות עם דאלאס, עונה גדולה עם הניקס שבסיומה זכה בתואר שחקן ההגנה ולא פחות חשוב מכך חוזה ענקי. כשחקן התקפה צ'אנדלר מוגבל למדי והמוב היעיל והכמעט יחידי שלו הוא תפיסת כדור משחקן קבוצה, כשהוא פנוי ליד הטבעת וסיומת ללא הפרעה. הצד השני של המגרש זה המקום בו צ'אנדלר מרוויח את הלחם שלו. למעט דווייט הווארד צ'אנדלר הוא ההלפ דיפנדר הטוב בליגה. הוא סוגר את הצבע, מפריע לחדירות ומשחק מעין איזורית של שחקן אחד (שוב, התודה להנפלד). למרות שהוא לא חוסם גדול, צ'אנדלר יודע לשנות זריקות ולמעשה הוא מגן על הטבעת טוב יותר מלא מעט שחקנים שמציגים מספרי חסימה עדיפים בהרבה (אהמממ, היברט, האממממ). נק' אחת לדאגה היא שמספרי הפלייאוף של האיש נמוכים משמעותית מהמספרים בעונה הרגילה.

סטט' בולטות - 11.3 נק', 9.9 ריב', 1.4 חס', 67.9% מהשדה (44% בסדרה מול ההיט)

5. אל הורפורד (אטלנטה הוקס)

הורפורד הוא מהשחקנים האיכותיים שתורמים כמעט בכל אספקט במשחק, אבל לא מצטיינים בשום אחד באופן יחודי ולכן הם קצת עוברים מתחת לרדאר. אחרי שבמשך כל עונה מאז עונת הרוקי הורפורד רשם התקדמות, בעונה האחרונה נראה שהוא הלך אחורה. אני אישית נוטה לשייך זאת לעונה המקוצרת וכמובן לפציעה הקשה שחיסלה לו את העונה רק 11 משחקים אחרי שהיא התחילה. כמו שרשמתי, הורפורד עושה הכול מהכל, מסוגל לסיים ליד הטבעת, יד נאה מחצי מרחק, ריב' טוב ושחקן הגנה טוב. החיסרון היחידי הוא שהוא קצת קטן לעמדה. כנראה שהעמדה הטבעית של הבחור היא עמדת הפאוור פורוורד, אבל באטלנטה נכון להיום זה לא יקרה.

סטט' בולטות - 12.4 נק', 7 ריב' (לפני העונה לא ירד מ-9.3 ריב'), 55.3% מהשדה

4. טים דאנקן (סן אנטוניו ספארס)

אחרי הרבה שנים הויכוח האם טים דאנקן הוא סנטר או לא קיבל הכרעה זמנית. כל עוד הביג פונדמנטל שיחק לצד הביג סיסי (אתם מכירים אותו כאדמירל רובינסון) או לצד גבוהים כמו פרנסיסקו אלסון ונאזי מוחמד היה אפשר למכור את דאנקן כפאוור פורוורד והגדול מכולם. לצד בלייר בעונה הרגילה ודיאו בפלייאוף דאנקן הוא הסנטר של הספארס חד וחלק. הגיל בהחלט עשה את שלו. הקפיציות בצעד כבר מזמן לא קיימת, גם לא הניידות האדירה שהפכה אותו לשחקן שהוא היה. אבל התנועות המהוקצעות, היכולת להשיג את הריב' גם בלי לקפוץ גבוה, ההבנה של המשחק וכמובן היסודות המוצקים, כל אלו עדיין קיימים. הספארס בעונה שעברה בסופו של דבר הודחו בפלייאוף, אבל לאחר עונה מתישה של 66 משחקים, שבהם דאנקן צומצם בדקות ובמאמץ, הוא הראה בפלייאוף שעדיין כוחו במותניו והמספרים שהוא נותן עדיין בטופ.

סטט' בולטות - 15.4 נק' (17.4 בפלייאוף), 9 ריב' (9.4), 2.3 אס' (2., 1.5 חס' (2.1), 49.3% (49.5%), 28.2 דקות (33.1)

3. אנדרו ביינום (פילדלפיה 76)

אם ניכנס לפן האישי, אז אתם אמורים להזיל דמעה עבורי. מעל לעשור משל בקבוצתי שחקן שלא סבלתי בעליל, כשהוא עזב הקבוצה נהייתה לא רלוונטית. עכשיו יש סיכוי שהרלוונטיות חוזרת, אבל הכוכב של הקבוצה הוא שוב שחקן שאני לא מסוגל לראות. אם נשים את הסלידה האישית בצד, נוכל להגיד על אנדרו ביינום שהוא קודם כל איש גדול. זה לא שאקיל א'וניל, אבל האפקט דומה, הוא מגמד את השומרים עליו, הוא הופך את הצבע למקום קטנטן וכשהוא רוצה (האקדח שמופיע במערכה הראשונה), אז כל ריב' נוחת בידיים שלו. 2 משחקים עם מעל 20 בעמודת הנק' והריב', משחק של 37 נק' ב-83.3% מהשדה, משחק של 16 נק' ו-30 ריב' מול הספארס, כל אלו דברים שאולי סנטר אחד נוסף באן.בי.איי יכול לעשות. אם הכול כל כך טוב, אז למה רק המקום השלישי? אז דיברנו על אקדח הרוצה? ביינום לא תמיד רוצה ,או תמיד מתאמץ. הוא יכול להיות פרימדונה וחבר קבוצה לא נעים. ההתנהגות שלו יכולה להיות עדיין ילדותית (לג'יי ג'יי בראה עדיין כואבת הלסת) והמילה מקצוען ממש לא הופנמה אצל ביינום. הציפיה היא שבעונה הבאה ביינום הולך לתת עונת קריירה. האם הסיקסרס הולכים להיות מועמדים לתואר? ממש לא וזה נותן תשובה למי שטוען שביינום כבר היום שחקן טוב מהווארד. טוב, גם העובדה שהלייקרס היו מוכנים לוותר בלי הנד עפעף על ביינום בשביל הווארד.

סטט' בולטות - 18.7 נק' (16.7 בפלייאוף), 11.8 ריב' (11.1), 1.9 חס' (3.1), 55.8% מהשדה (47.7%), 35.2 דקות (37.6)

2. קווין גארנט (בוסטון סלטיקס)

אם הדירוג של גאסול חשוד משהו, אז אני בטוח שהרבה קוראים פה יחשבו שלגמרי התחרפנתי כשדירגתי את גארנט לפני ביינום. אין ספק שגארנט כבר לא השחקן שהיה, אבל המעבר שלו לעמדת הסנטר החיה משהו בלוחם האולטימטיבי. לפני שנדבר מספרים ומה היה האימפקט של גארנט על שורת הנצחונות של הסלטיקס מאז המעבר לעמדת הסנטר, נדבר קודם כל על מה עושה את גארנט לשחקן גדול. כשכתבתי על נואה, דיברתי על התשוקה, על האינטנסיביות שלו, אז קחו את הדברים הללו ותכפילו פי שתיים כשמדברים על גארנט. כנראה השחקן הכי אינטנסיבי בליגה. עדיין אחד משחקני ההגנה הטובים ביותר במשחק ואחד שהופך את כולם לצידו לטובים יותר הגנתית, מחוייבים יותר וכמובן מנצחים יותר. לפני שג'רמיין א'וניל גמר את העונה הסלטיקס נראו כקבוצה גמורה, האנרגיות לא היו שם והם ריחפו סביב ה-50%. הפציעה של א'וניל היה הדבר הטוב ביותר שקרה לסלטיקס כי היא אילצה את ריברס להעביר את גארנט לעמדת הסנטר ומאז הסלטיקס חזרו להיות הקבוצה המפחידה מהעבר, עם מעל ל-67% הצלחה. בפלייאוף גארנט אפילו העלה רמה את היכולת שלו והחל להזכיר את השחקן ההוא שהיה במינסוטה ובעונת האליפות הראשונה של הסלטיקס לפני הפציעה.

סטט' בולטות - 15.8 נק' (19.2 בפלייאוף), 8.2 ריב' (10.3), 2.9 אס' (1.5), 1 חסימה (1.5), 50.3% (49.7%)

דווייט הווארד (אל.איי לייקרס)

עכשיו כולם יכולים להירגע, לנוח. הסנטר הטוב ביותר בליגה משחק במקום בו הוא צריך לשחק, המגעילים בסגול וזהוב. היורש למיקאן, ווילט, קארים ושאק. למרבה השמחה לא מדובר בשחקן בקליבר שכזה, אבל עדיין הוא הסנטר הטוב בליגה ביי פאר. כשלומדים קורסים בשיווק, אז אחת הדוגמאות החיוביות לניהול משברים היא התגובה של ג'ונסון את ג'ונסון להרעלה של 7 אנשים על ידי תרופת הטיילנול ולקיחת האחריות. ההתנהלות של הווארד בשנה וחצי האחרונות היא האנטיתזה הגדולה לכך. משחקן חביב, מלא הומור, הממשיך של שאק לא רק על מגרש הכדורסל, אלא גם מסביב לו, הווארד הפך לפוסטר של השחקן המפונק של היום שמסתכל רק על עצמו ולא מודע בכלל לסביבתו ולאוהדים. למרות תדמית הנבל שהווארד יקבל, עדיין מדובר באתלט הכי גדול ששיחק בעמדת הסנטר מאז צ'מברליין. שחקן הגנה דומיננטי ואחד הגבוהים הבודדים בליגה שכן מושכים דאבל טים בקביעות. החסרונות גם הם ידועים. לצד האתלטיות אין טכניקה טובה במיוחד, הדאנק הוא עדיין המהלך האמין ביותר והווארד לא שחקן התקפה דומיננטי שמסוגל לסחוב על הגב שלו קבוצה בצורה עקבית.

סטט' בולטות - 20.6 נק', 14.5 ריב', 2.1 חס', 3.2 איב' (תשיעי בליגה, הראשון מבין שחקני הפנים), 57.3% מהשדה, 49.1% מהעונשין.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אחלה רשימה. אני חושב שברניאני ומקגי ראויים יותר מלופז לרשימה הזו. בכל מקרה, זו עמדה עם עומק לא רע בכלל.

הרבה עומק, והעמדה אמורה להשתפר, יש כאן 14 שחקנים שהם אלסטארים/פוטנציאל חזק לאלסטארים (13 מקומות ראשונים+דיוויס).

למה אל ג'פרסון לא במקומות 5-6-7? לא חושב שקאזינס/גאסול/נואה/צ'אנדלר/הורפורד ביוטה במקומו היו מביאים אותה לפלייאוף.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

ברניאני הוא לא איטרייה בכלל (הוא בדיוק בגודל של בוגוט, שהגדרת כ"גוף גדול ומאסיבי"), הוא פשוט רכרוכי באופן מזעזע ולמעשה פאוור פורוורד שנאלץ לשחק סנטר בגלל צרכים/כבדות ברגליים.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אני מסכים עם פלאש. ג׳פרסון שווה מקום חמישי. דאנקן בעיניי שלישי, אחרי סופרמן וביינום אבל לפני גארנט

_________________
תודה לאלוהי הבירה

בעיני הרשימה הזו מאוד מעניינת ובעיקר נזילה, מישהו יכול לחתום על זה שגורטאט (15 נק' ו-10 ריב' למשחק בעונה האחרונה לשחקן שאמנם לא צעיר במיוחד, אבל עדיין מתקדם ומבסס את עצמו), שבכלל לא נמצא בין ה-15 הטובים ביותר, לא ייתן עונה טובה יותר מגארנט ודאנקן המזדקנים או ביינום השביר שנמצאים בקצה העליון שלה? חוץ מהווארד, אני חושב שאפשר להזיז כאן כמעט כל שחקן לא מעט מקומות למעלה או למטה בלי שזה יצרום יותר מדי לעין.

ובכל זאת, לאור שתי העונות האחרונות אני הייתי מוציא את לופז מהרשימה, לא יכול להיות שסנטר עם אימפקט כל כך נמוך גם הגנתית וגם בריבאונד יהיה ברשימה הזו. רוב אלו שאחריו כן תורמים באספקטים האלו, וזה לא שהוא קולע 25-30 למשחק שאפשר להעלים עין, בסך הכל שחקן של 20 נק' למשחק באחוזים בינוניים לסנטר בעונה הכי טובה שלו, אז עוד עכשיו כשהוא חוזר מפציעה קשה בברך? לדעתי הוא צריך להוכיח את עצמו מחדש, למרות שמבחינת כשרון הוא בהחלט יכול להיות בטופ 5.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

יפה מאוד, רשימה מפורטת ומנומקת! אכן הרבה מאוד עומק בעמדה הזו, אולי לא הייתי מודע לזה עד עכשיו. שחקן כמו אנדרסון ורז'או רק באיזכורי הכבוד או ג'אווייל מקגי ויש לא מעט גם סנטרים ותיקים (מרקוס קמבי) וגם הרוקי של פורטלנד לאונרד שתדעו לכם יהיה משהו לא רע בכלל וכריס אנדרסן אפילו לא מוצא חוזה (למרות שזה קשור כנראה גם לפורנוגרפיית ילדים). ביג בייבי דיוויס (אפרופו ילדים) לא היה באף רשימה, אולי נפל בין הכיסאות. גרג אודן, אחחח, גרג אודן איפה אתה. דווקא מבחינת דווייט הווארד שהוא אולי באמת הכי טוב בעמדה יש כמה שחקנים יותר טובים ממנו בעמדות אחרות. מעניין אם יהיה לי כוח לבדוק מה החמישייה של הדירוגים של עמוס. אה, גם עומר אשיק. סמיח' ארדן בכלל חזר לאירופה. מאריס ספייטס? ביסמאק ביומבו? קנדריק פרקינס? ג'ואל פריזבילה... איך נפלו גיבורים??? פטריק יואינג?

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

אני לא בטוח שננה לא יהפוך ל4 ליד אוקפור שהוא הרבה יותר סנטר ממנו

קודם כל שוב תודה על הרשימה ובכלל על היוזמה וההשקעה של כל העמדות!

א. עמדה 5 נהיתה בשקט ובלי ששמנו לב עמוקה מאוד, עם אמנם סופרסטאר וחצי, אבל המון אולסטארים שיכולים להיות השחקן השני-שלישי בקבוצה מעולה.

ב. כמו שרוני ציין, זו כנראה העמדה הכי צפופה בליגה, לא המון מפריד בין מקומות 3-15, וכל שחקן יכול לדלג כמה מקומות קדימה או אחורה בלי שזה יהיה הפתעה יותר מדי גדולה.

ג. כמה דברים שהפריעו לי עם הרשימה של עמוס:
1. בוגוט אנדרייטד לחלוטין לפי דעתי, וגם עם ריבוי הפציעות (כולן אגב באיזורים שונים ומה שנקרא "פציעות מזל" = קרי שבר ביד ולא קרע בברך) הוא שווה הרבה יותר ממקום 15. האיש לפי דעתי שלישי בין הסנטרים מבחינה הגנתית, 5-10 מבחינת ייצור נקודות, וטופ 5 מבחינת אינטילגנציית משחק. לדעתי הוא הולך להפוך את הווריורס לקבוצת פלייאוף העונה.

2. גורטאט בשקט הפך לאחד הגבוהים היעילים בליגה והיה אחת הסיבות העיקריות להצלחה המפתיעה יחסית של פיניקס בעונה שעברה. שחקן מאוד מוכשר בלי יותר מדי חורים. הייתי לוקח אותו לפני לופז, ברניאני או ננה.

3. אל ג'פרסון מאוד נמוך ברשימה, ולדעתי סוחב איתו סטיגמות שפעם היו נכונות והיום לא כל כך. הוא כר לא שומר רע, אולי קצת איטי, אבל הוא לא מזיק בוא נגיד, ובהתקפה הוא שחקן של 20 נקודות ו-10 ריבאונדים עם 2.5 אסיסטים למשחק. הוא סחב יחד עם מילסאפ (האנדרייטד בעצמו) את יוטה לפלייאוף שנה שעברה.

4. קאזינס לדעתי גבוה. הוא שחקן כדורסל ענק, אי אפשר לקחת ממנו את היכולות שלו, אבל אם כבר דיברת על שחקן שעושה מספרים חלולים, זה לגמרי הוא. מה שווים ה18 ו10 שלו אם הוא בלתי נסבל לחלוטין על ידי חבריו לקבוצה, ולא תורם שום דבר לחיבור הקבוצתי? הוא האנטי-נואה מבחינתי

הנה הרשימה שלי:
אזכורי כבוד : ג'אווייל מאגי, ברוק לופז, ברניאני, פקוביץ', ספנסר הוז, וורז'או

15. ננה
14. גורטאט
13. קאזינס
12. היברט
11. גרג מונרו
10. הורפורד
9. גאסול
8. נואה
7. ג'פרסון
6. בוגוט
5. צ'אנדלר
4. דאנקן
3. גארנט
2. ביינום
1. הווארד

עמוס תודה, כרגיל תענוג לקרוא אותך.

עמדת הסנטר עמדה מאוד עמוקה, אבל אני חושב שבהפרש ניכר זו העמדה עם הכי מעט אימפקט על הליגה היום. אין לה את האיכויות של קובי וויד בעמדה 2, אין את 2 השחקנים הכי טובים בליגה כמו בעמדה 3, אין את העומק המטורף של כוכבים בעמדה 1 ואפילו אין את הסטטיסטיקה המרשימה של רוב האנשים בעמדה 4.
מה גם שחלק לא קטן מהרשימה, במיוחד ב4 העליונים שם (גארנט וטימי) הם יותר 4 מ5, בעיקר בסגנון המשחק (למרות שאין ספק שזו הייתה העמדה שלהם השנה).

אני היחיד שחושב שפקוביץ צריך להיכלל ברשימה?

כרגיל עמוס נהדר.

על הכל כמובן אפשר להתווכח עם דיעות לכאן או לכאן,
אבל מה שבאמת אבל באמת ממש מפריע לי ברשימה אלה שניים:

מארק גאסול- נכון שאתה בעצמך רושם שאתה שם אותו נמוך ממה שצריך, אז למה לא לשים אותו איפה שבאמת צריך..?
גאסול הוא ה-שחקן של הגריזליס בשנתיים האחרונות. הוא עושה הכל. חוץ מהחוסר באתלטיות, זה הסנטר השלם. הוא שומר, הוא לוקח ריבאונד, הוא עוגן התקפי.
אתה יכול לתת לו כדור עם הגב לסל בפוסט, גם בהיי וגם בלואו, ואתה יודע שברוב הפעמים דברים טובים ייקרו. בהקשר הזה הוא הסנטר הטוב בליגה. הוא יכול להסתובב לקליעת מיד ריינג', הוא יכול לחפור על השומר שלו לסל ולשים את הכדור מעל הראש שלו, והוא כנראה הסנטר המוסר הטוב בעולם מעמדת הפוסט.

בקיצור, אין לי שמץ של ספק, אפילו לא קל שבקלים, שהוא חייב להיות ברשימה לפני נואה וטייסון. בלי ספק. ראיתי את שלושת החבר'ה האלה כל כך הרבה פעמים עם הקבוצות שלהם כך שאין לי ספק ששיקאגו והניקס עושים חילוף סנטרים בשנייה אחת עם ממפיס, ולא רק זה, הן גם היו מוסיפות חלקים משמעותיים.


אל הרפורד- נעזוב את זה שהוא ממש לא סנטר ויכול להיות שהשנה הוא באמת ישחק בעמדה הטבעית שלו כפאוור, הבחור אוברייטד בטירוף על ידך.
אין לו אימפקט על המשחק שמתקרב אפילו לכמה מהשמות ששמת מאחוריו, כמובן מארק גאסול בראש ובראשונה שלא הייתי חושב אפילו כבדיחה לדרג את אל הרפורד מעליו,
אבל גם טייסון צנדלר, נואה, אל ג'פרסון.
הרפורד לא קרוב להשפיע על המשחק כמו אלה, בטח ובטח לא מעמדת הסנטר.
שחקן נחמד, לא יותר מזה.
לעולם לא יוכל להיות שחקן חשוב בקבוצה אלופה כמו טייסון צנדלר, לעולם לא יוכל להיות מרכז התקפי כמו גאסול, לעולם לא יוכל להיות מרכז הגנתי כמו נואה.
שום מקום אין לו מעל החבר'ה האלה, בשום מובן ובשום דירוג.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

האמת שההתפתחות המחודשת של עמדת הסנטר מאוד מעניינת, ממצב לפני 5 שנים נגיד של שלושה סנטרים טובים עד טובים מאוד (יאו, הווארד ובן וואלאס) ומאחוריהם כלום וריק של ממש, היום אפשר להגיד שיש בליגה סנטר אחד טוב מאוד (או מצוין) והמון סנטרים טובים אחריו, ברמה של 15-20 שחקנים.
מסכים עם רוני לגבי הנזילות של הרשימה, לדעתי תוך חודשיים בתוך העונה סיכוי מאוד גדול שכל אחד מאיתנו ירכיב רשימה מאותם השמות אבל בסדר אחר לגמרי ממה שהוא ירכיב היום, ותכלס, יהיה לי קשה לבחור את מי אני מעדיף בין כמעט כל זוג שמות שתביאו לי מהרשימה הזו בין מקומות 2-15.
רק נותר לאחל שכמה מהחבר'ה הצעירים ברשימה (+דיוויס) ייתנו עוד קפיצה קדימה ויקרבו את העמדה הזו עוד קצת למה שהיא הייתה פעם.

סחה עמוס,
אולי הרשימה שאני הכי פחות מסכים איתה מכל הרשימות שהיו עד עכשיו, אבל אני כ"כ אוהב לקרוא דיעה מנומקת, מפורטת ומסודרת כרונוליגית (וכמובן גם כתובה לעילא)

אתה חייב להמשיך לדרג גם דברים אחרים

1. דווייט האוורד
ישנם לא מעט שחקני התקפה מלוטשים ממנו כאן, אבל הם לא בהכרח קולעים יותר ממנו. האיש יעיל מאוד, גם אם זה לא יפה. האימפקט ההגנתי שלו הוא עצום. מדובר באחד מסנטרי ההגנה הטובים ביותר שראתה העמדה. וסנטרים הגנתיים הם בדר"כ שומרים קבוצתיים נהדרים ולאו דווקא אישיים, דווייט הוא גם שומר אישי משובח.
אתלט על, כח מתפרץ ולמרות השנה האחרונה שהכפישה אותו אישית, עדיין יש לו את האישיות הכי צבעונית מאז לכתו של השאקטוס.
ספצימן פיזי יוצא דופן בכל מובן. אני זוכר כשהוא נכנס לליגה דיברו על כך שהוא יהיה אחד הפאוור פורוורדים הכי טובים בליגה ואני הצהרתי כבר אז מעל דפי הפורום שהוא לא יהיה הפאוור הכי טוב בליגה, אלא הסנטר הכי טוב בליגה. השילוב של כח ואתלטיות היה יכול למקם אותו כסנטר גם בימי הנפילים.

2. אנדרו ביינום
אנשים יכולים לספר סיפורים עד מחר על איך שיפרו את משחק ההתקפה של ביינום, האמת צריכה להאמר, ביינום הגיע לליגה עם ארסנל התקפי יוצא דופן לא לילד שהוא היה אלא לסנטר בכיר.
רוב הסנטרים לומדים את מה שביינום נולד איתו. יש לו ידיים נהדרות. הוא מסוגל לתפוס כדור שמעטים הגבוהים (לא הסנטרים) שמסוגלים אליהם. הוא לא צריך רכז גדול (לשמחת קולינס) הוא יודע ליצור לעצמו מצבי קליעה.
כשהכדורים שלו לא נכנסים זה לא בגלל שהוא לא יכול, זה בגלל הראש. יש לו בעיה מנטאלית. הוא רגיש, הוא חלש מנטאלית. אין ספק בזה בכלל. ושנים לצד קובי התובעני לא יעשו טוב לנפש הציפורית של שחקן.
אבל אני חושב שזה מקרה קלאסי של מצב שבו הכשרון יגבר על הקשיים. ביינום פשוט כ"כ גדול וכ"כ מוכשר שאי אפשר יהיה לעצור אותו.
נדמה לי שעמוס ישמח לאכול את הכובע כשביינום יהפוך השנה לאחד הכוכבים הכי גדולים בליגה ויוביל את הקבוצה שלו בפלייאוף למקומות שעם המוגבלות הקודמת היא לא יכלה להם.
ביינום הוא לא שחקן הגנה בכלל, אבל רק ההימצאות של הגוף הגדול שם משנה זריקות. זה משהו שאי אפשר ללמד.
כן, חסר לו הרצון, התשוקה והקילר אינסטינקט. בשביל שקבוצה שלו תיקח תואר הוא יצטרך בצוות שלו אנשים רעים מסביב. אבל הוא קורנרסטון מעולה להתחלה. תחייך עמוס, יש לך ג'וקר.

3. טים דאנקן
קודם כל, דאנקן עדיין משחק הרבה פאוור. לצד בלייר וספליטר, הוא הפאוור. אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שהאיש נולד וימות סנטר (ואם הוא יתעקש להיות פאוור הוא ישאר מס' 2 בכל הזמנים )
וכן, תמיד היה לי יותר נוח להתייחס אליו כאל סנטר כי הוא כזה. להוציא את השנים עם האדמירל, הוא תמיד היה הסנטר האמיתי של הקבוצה שלו. הוא היה ועודנו, הציר של ההתקפה וסלע ההגנה.
דאנקן בגילו המופלג ובמצב הפיזי הכבד יותר היום, מקבל פחות הפניות זרקור מאל פארוק אמינו. וגם כך אנחנו מדברים אולי על השחקן הכי גדול בליגה הזו ב20 שנה האחרונות שקיבל פחות היילייטס מבובי סורה ביום רע.
אז דאנקן של השנה עוד יותר מתמיד נחבא אל הכלים אבל האימפקט שלו נשאר עצום. הצפרדע מקבל היום את כל הקרדיט אבל כל המבנה של סן אנטוניו עדיין בנוי עליו. הוא עדיין אחד השומרים הקבוצתיים הטובים בעולם. לראות את האינטלגנציה שלו בסגירת נתיבים, בהגעה מהוויק סייד, ביכלת לבחור את הספוט המושלם שממנו הוא יגיח בצעד אחד ולא יצטרך לרוץ. האיש הוא בי"ס לכדורסל של איש אחד.
וגם התקפה, הכל עדיין מתחיל ממנו. הוא מקבל את הכדור דאוון לואו וכל ההתקפה של פופ מתחילה לזוז על הקשת מסביבו. סוויצ'ים ופיקים אינסופיים בזמן שהאיש הגדול מנתח את התנועה ומתפקד כרכז מהלואו פוסט.
גם היום דאנקן שווה יותר נקודות לקבוצת NBA מרוב האתלטים הקפיציים בסביבה.

4. טייסון צ'אנדלר
הנה שחקן שאני ממש אוהב. אני אוהב את ההתפתחות שלו. ואגב, זה נכון, אדי קארי היה מוכשר יותר ממנו. אדי קארי תמיד היה שחקן התקפה מוכשר וזהו פחות או יותר.
טייסון לא היה מעולם מוכשר התקפית, הפעם היחידה שבה הוא הפך לשחקן התקפה מועיל הייתה לצד כריס פול. הוא אחד מסנטרי הפיק אנד רול הכי טובים בליגה. אם אתה זורק את הכדור גבוה, הוא יתפוס אותו ויעשה ממנו סל. לא כל סנטר ניחן ביכלת הקואורדינטיבית של לתפוס כדור תוך כדי תנועה בדרך לסל ולסיים. חבל שרק פול הפעיל אותו כך.
אגב, השינוי אצלו החל כשהוא זז לסנטר. כי כפאוור הוא היה בינוני למדי.
אבל הגדולה של טייסון הייתה שהוא הפך את ההגנה להתמחות. צ'אנדלר ביחד עם דווייט הוא היום הסנטר ההגנתי הטוב בליגה ובהפרש ניכר.
אגב, כשומר אישי אני מעדיף אותו על דווייט. וזה ממש לא נכון שהוא לא חוסם גדול, הוא חוסם פנטסטי. פשוט אחת מההתפתחויות של סנטר לשחקן הגנה טוב יותר היא הלמידה להמר פחות. על פי רוב דווקא החוטפים והחוסמים הגדולים הם שחקני הגנה מחורבנים כי הם מהמרים. דאלמבר, בירדמן ומגי הם דוגמא מצוינת לחוסמים גדולים שלא יכולים לשמור על כלום.
טייסון ירד עם השנים במספרי החסימות כי הוא מהמר פחות. הוא חוסם בזמן אם הוא חוסם ולא מותיר את הסל עירום. זה שחקן הגנה.
וטייסון, בדומה לגארנט הפך לשחקן מידבק, אתה לא יכול לא לעשות הגנה כשהלב העצום הזה נלחם לידך וסוגר את הסל כמו חגורת צניעות של נזירה בת 7.. וחצמזה, אם תנסה לא לשמור, שחקנים כמוהו וכמו גארנט כבר ינערו אותך מהר מאוד...

5. דמרכוס קאזנס
יש לו את אותה הבעיה של ביינום, אין לו תשוקה למשחק, הוא לא ווינר, אין לו מוטור כמו שהאמריקאים אוהבים לומר.
אבל מצד שני הוא באד גאי. יש לו את הבאד בלאד הזה שאין לביינום.
אבל שוב, אני סאקר של כשרון ואת מה שיש לו אי אפשר ללמד. האיש גדול וחזק, סנטר אמיתי.
הוא מסוגל לעשות סל מכל מצב. הוא לא צריך רכז. הוא יודע להוריד כדור לריצפה טוב מרוב הסנטרים בליגה. אם אתה לא עושה עליו דאבל טים, קשה להוציא ממנו כדור.
האיש הוא מכונת התקפה של איש אחד. מסוגל לקלוע מכל טווח, חי את סביבת הטבעת. הוא גם יודע למסור ולחתוך. נייד מאוד ביחס לגודל העצום שלו. וגם ריבאונדר מעולה.
פשוט יש לו הכל חוץ מראש. יצר הרס עצמי עצום. אבל עם נתונים כאלו, מאוד יהיה קשה לעצור את התפלץ.

6. מרצין גורטאט
ממש לא ברור לי איך הוא הגיע רק לHM של עמוס. בעיניי מדובר באחד הסנטרים הכי שלמים בליגה. הוא לא דומיננטי ומשתלט על משחקים אבל הוא יכול להכנס לכל מסגרת, לכל סגנון משחק ולהיות סנטר משלים נפלא.
האיש אתלטי ונייד, ריבאונדר וחוסם. אחלה סנטר פיק אנד רול, יודע להוריד כדור לרצפה. טווח לא רע בכלל. חכם מאוד בסביבות הטבעת. שחקן פייסאפ מצוין (שחייב לעבוד על משחק הלואו פוסט שלו) ויש לו את כל הדברים שחסרים לביינומים של העולם. מוטור, רצון ודרייב.
סנטר שאני מאוד אוהב. לא ספקטקולארי, אבל שלם מאוד. יודע את העבודה משני צדי המגרש.

7. אל ג'פרסון
יש לי קצת בעיה עם ביג אל. מצד אחד אני מאוד אוהב אותו. אוהב את המאסה, אוהב את היכולות בהתקפה, אוהב את האטיטוד של הבאד בוי שהוא מביא איתו (לפחות בהבעה). אבל מצד שני כל הפציעות והעדר התשוקה הזו להיות הכי גדול מעצבנת אותי.
ביג אל הוא חזק ומאסיבי עם ארסנל התקפי יוצא דופן. מעבר לכך שהוא קטלני בסביבת הטבעת, עם השנים ביג אל פיתח יד טובה מאוד מחצי מרחק, הטווח שלו גדל פלאים. הוא משחק גם הרבה יותר טוב עם הגב לסל היום מאז שהוא נכנס לליגה. אבל איכשהו מאז הפציעה הראשונה הוא כבר לא לוקח הרבה ריבאונד. נראה שמשהו באתלטיות שלו נפגע. הוא היה תפלץ עם כניסתו לליגה.
גם תמיד ישנה תחושה שחסר לו עוד קצת גובה בכדי להיות סנטר אמיתי באמת, משום שהוא כבר בקושי מנתר.
אתה מסתכל עליו ואתה אומר יש לו הכל בכדי להיות פרנצ'ייז פלייר ובכדי להיות אפילו הסנטר הטוב בליגה. ועדיין הוא לא השחקן שיסחוב קבוצה על הגב.

8. ניקולה פקוביץ'
עוד סנטר שלא ברור לי איך לא נכנס לרשימה.
ביג פאק הוא סנטר של פעם. מזכיר את הסרבו- קרואטים הקשוחים האלו שאוכלים מסמרים לארוחת בוקר. סנטר אולד סקול.
בחור גדול וחזק עם מאסה שמאוד קשה להזיז ועדיין מדהים כמה שהוא נייד.
האיש יודע לנוע אל הסל, לתפוס כדור ולסיים. מחליף ידיים כמו בחור ברבע מהמשקל שלו בדרך לסיומת.
שומר לא רע בכלל, טונות של תשוקה ורצון לנצח. מודה שאני התאהבתי באיש.
שחקן שנראה נעול על דאבל- דאבל לשנים הבאות. עם קו קדמי שלו ושל לאב, קשה לי לראות איזו קבוצה תנצח אותם בקרב על הריבאונד. הוא גם ההוכחה שלמרות שאתה משחק עם ריבאונדר כביר, אין סיבה שגם אתה לא תקטוף כמות חביבה של דאבל פיגרס (אההממ.. לופז)
אין לי ספק בכלל שעונת הפריצה שלו הייתה רק סנונית ראשונה בדרך לצמרת הסנטרים של הליגה.

9. מרק גאסול
מרק הוא אכן סנטר מאוד מאוזן ומאוד שלם. יש לו גוף גדול, הוא קשוח ויש לו אחלה יסודות.
אבל זה עדיין לא מספיק. גאסול לא ווקאלי, לא דורש את הכדור, בניגוד להרבה סנטרים שדירגתי לפניו הוא לא סנטר שמייצר לעצמו מצבי קליעה. הוא לא מוריד כדור לריצפה, הוא לא נייד במיוחד, אתה לא יכול לזרוק לו את הכדור לפיק אנד רול ולצפות לסל.
הוא לא ריבאונדר גדול ולא שוט בלוקר גדול.
אין לו מוב חד וחלק לסל.
הוא שחקן התקפה לא רע, אבל לא כזה שהוא באנקר אם תתן לו את הכדור בנקודה מסוימת. הוא שחקן הגנה לא רע, אבל לא כזה שינעל לך את הסל.
הוא משחק בקבוצה שיש בה רק סקורר אחד מוכח ואפילו כשהוא נפצע, גאסול עדיין היה רק אופציה שלישית ולפעמים אפילו רביעית. גאסול הוא שחקן יציב (למרות שנתוני הריבאונד שלו על בסיס פר משחק הם לא) אבל לא בעלית של הסנטרים. לא מבחינת פוטנציאל ובטח שלא מבחינת מימוש.

10. ברוק לופז
והנה שחקן שמבחינת פוטנציאל זה כבר סרט אחר לגמרי. אני בהחלט מסכים עם מה שעמוס כתב על לופז. התקפית, הוא אחד הסנטרים הטובים בליגה. אבל כל מה שהוא כתב עליו היה נכון טרם הפציעות. לא ברור איזה ברוק נראה עכשיו.
שכן לופז באמת לא היה ריבאונדר רע. אני לא מבין איך זה קרה פתאום, אולי פחד מפציעה חוזרת, אבל שחקן כ"כ גדול וחזק לא יכול לקטוף ריבאונדים כמו ילדה בגן.
לופז פשוט נפלא עם הכדור ביד. עם הפנים לסל, הם הגב לסל, בחיתוך, בפוסט אפ או בפיק אנד רול. ללופז יש הכל. ובעונה הראשונה היה נראה שגם יש לו מוטור.
יש לי הרגשה שהפציעה הראשונה פשוט שיתקה אותו מנטאלית ושינתה אותו. אני מאוד מקווה שאני טועה כי על סמך היכלת העכשווית שלו, לא מגיע לו בכלל להכנס ל15.
האיש פשוט כ"כ מוכשר, כ"כ גדול וחזק ועם פוטנציאל עצום אבל כזה שכבר טעמנו ממנו, שקשה לי לדרג אותו יותר נמוך מזה.
אין הרבה סנטרים כאלו בליגה, פשוט אין.

11. רוי היברט
לא מקבל את הדברים שעמוס כתב על היברט. אם יש שחקן שאני מעריך את הדרך שהוא עשה בליגה הרי שזהו היברט.
היברט ברמת הקולג'ים היה נחשב לצד אודן לסנטר הכי טוב במחזור שלו. אבל בעיות משקל, היעדר מוטור ובעיות ברכיים (תולדה של המשקל) ויציאה מאוחרת בשנה לדראפט, הנחיתו אותו מטה. למרות שלכולם היה ברור שהוא הסנטר השני הכי טוב ב2008 (אחרי ברוק) ספייץ ורובין לופז המוגבלים נבחרו לפניו והיה דיבור על כך ששקלו לקחת את אז'ינקה העגל גם כן על פניו.
היברט נכנס בNBA למשטר עבודה, השיל מעליו כמות אדירה של שומנים וכל הארסנל ההתקפי שתמיד היה לו, הפך פתאום זמין בגוף נייד הרבה יותר.
היברט תמיד ילחם בנטיה שלו להשמנה. למרות שהוא היום אחד הסנטרים היותר רזים לגובה שלו, אחוז השומן אצלו גבוה ביחס למאסת השריר. וזו גם אחת הסיבות שהוא רך. הוא חייב לחזק את הרגליים שלו.
אבל היברט התקפית נטו הוא סנטר יוצא מן הכלל. הוא מסוגל לשים את הכדור לסל בהמון דרכים שונות. בניגוד לסנטרים גבוהים ודקים יש לו משחק עם הגב לסל בגלל המאסה שהוא שיחק איתה פעם.
היברט הוא למעשה שחקן ההתקפה הכי טוב של אינדי אחרי ווסט. וזה לא מקרה ששניהם לא מובילים את הקבוצה בנקודות. לשניהם יש אופי דומה של אנדראצ'יברס ומאמן שלא בונה תרגילים עקביים עבורם. בפלייאוף האחרון היה נדמה שווגל הולך אל היברט בכח בעקבות לחץ הפרשנים ולא בגלל שזו הדרך שלו.
אני די משוכנע שאם אינדי תלך על היברט וווסט יותר באפן עקבי, היא רק תרוויח מכך. זה לא שהיברט הוא שחקן לסחוב על הגב קבוצה. אבל הוא סנטר עם נתונים פיזיים והתקפיים יוצאים מהנורמה. זה רחוק מלהיות אוברייטד. אם כבר, הוא אנדרייטד בספר שלי.


12. אל הורפורד
הורפורד לא מדורג 12 כי הוא שחקן רע. הוא מדורג 12 כי אני לא יכול לחשוב (והוא כאמור משחק בקבוצה שלי) שהייתי לוקח אותו לפני הסנטרים שכתבתי ממעל אם אני זקוק לסנטר
איך שלא תסובבו את זה, האיש לא סנטר!
זה לא מקרה גבולי כמו ננה, אוקאפור או ג'פרסון שאפשר להסב אותם ל4. הורפורד פשוט לא גבוה מספיק, לא ארוך מספיק ולמרות מאסה חביבה, גם לא גדול מספיק להתמודד ערב אחר ערב כ5.
להורפורד יש המון דברים טובים, אבל כפאוור. הוא מאוד יעיל בצבע. הוא מאוד אינטלגנטי ויודע לנוע על תפרי ההגנה. הוא יודע לשחק עם הפנים לסל וגם למד לשחק עם הגב. הוא מוסר טוב בהחלט ובסה"כ שחקן שהוא ברכה לכל קבוצה, אבל כפאוור.
כולי תקווה שהשנה הוא ישחק 4 וזה כנראה מה שיקרה. אבל ברשימה של סנטרים, אין להורפורד מקום בצמרת ובטח שלא במקום החמישי הסופר מפרגן של עמוס.

13. ג'ואקים נואה
לא שותף להתלהבות של עמוס. בטח לאחר שנואה מתקשה לשמור את עצמו בריא לאורך עונה שלמה. והאמת? גם לאור העובדה שעל הספסל של שיקאגו גיליתי שחקן הגנה טוב ממנו.
נואה הוא אחלה שומר קבוצתי, האנרגיות שלו בהחלט מידבקות ואני מודה ומתוודה שהוא גרם לי לאכול את הכובע משום שלא האמנתי שהוא יוכל להיות יותר משחקן אנרגיות שעולה מהספסל בליגה של הגדולים.
מצד שני, החששות שלי מהפריים הצר שלו ומחשיפה לפציעות למול חבר'ה מאסיביים ממנו, די אוששו.
נואה הוא לא באמת סנטר, הוא חלש מכדי להיות סנטר למרות שהוא מחפה על זה בקשיחות שהרבה שחקנים בליגה יכלו לייחל לה.
אבל הוא לא יכול לשחק בשום עמדה אחרת משום שפאוור בוודאי שהוא לא. זה קצת מפיל אותו בין הכסאות.
אני חושב שהערך המוסף שלו כשחקן הגנה ואנרגיות הוא גדול מאוד לקבוצה שלו. אבל כשהוא כבר לא קוטף את כמות הריבאונדים שאליה הורגלנו וכשהוא לא מסוגל לתרום באופן עקבי להתקפה ולהשאר בריא. אני לא הייתי בונה עליו קבוצה רצינית.
ובטח שלא משייך אותו לצמרת הסנטרים בליגה.

14. גרג מונרו
כמו במקרה הרופרוד, שוב, הוא לא סנטר.
אגב, הוא לא סנטר לאו דווקא בגלל מימדים, הוא גבוה מהורפורד והוא לא צנום כמו שעמוס תאר אותו. בסה"כ בנוי לא רע בכלל.
הבעיה שמונעת ממונרו להיות סנטר היא היעדר אתלטיות מוחלט.
מונרו הוא שחקן מהדור של פעם, כיף לי לראות אותו. שחקן של יסודות. עם יד נהדרת, הם תנועה חכמה, עם עבודת רגליים מצוינת שמחפה על מהירות לקויה.
עם הבנה פנטסטית של המשחק, עם מיקום מושלם לריבאונד, עם מיקום פנסטטי לקבלת כדור בצבע. עם פייס אפ אחרי פיק שמעט מאוד שחקני פנים יודעים לעשות.
אני מעריך את נתוני הריבאונד שלו עוד יותר בהתחשב בכך שהוא כמעט ולא מתרומם מהריצפה.
האיש הוא בי"ס לכדורסל. ואני מוריד את הכובע בפני מה שהוא עושה. אבל הוא לא יכול להיות סנטר כי הוא לא יכול לחסום.
הרבה פאוורים מפצים על העדר גובה באתלטיות, מונרו לא יכול להתשמש בזה וזה מותיר את הסל של הפיסטונס פרוץ לחלוטין.
אין ספק בכלל שאם לדטרויט היה סנטר, מונרו לא היה משחק 5.


15. אנדרו בוגוט
גם אצלי בוגוט סוגר את הרשימה. ולא כי הוא הסנטר ה15 בטיבו אלא כי אתה לא יכול לבנות על סנטר שמשחק חצי עונה במקרה הטוב.
בוגוט הוא גדול וחזק, ריבאונדר ושוט בלוקר יוצא מן הכלל. יש לו גם יד טובה בהחלט ויכלת מסירה.
אני בהחלט חושב שהוא יכול היה להיות, בניגוד להמון סנטרים ברשימה, סנטר דומיננטי שסוחב קבוצה. אבל בשלב הזה של הקריירה שלו כבר די ברור שזה לא יקרה. אני לא רואה אותו הופך פתאום לסמל העמידות. בטח לא בווריורס המנחוסים...
אבל היי, ההיסטוריה של הליגה עמוסה יותר מבכל עמדה אחרת בסנטרים מוכשרים שפציעות הגבילו אותם כל הקריירה.
זה המחיר שאתה משלם על גובה לא רגיל שסוחב כ"כ הרבה משקל, משנה את תנועת הגוף באופן שקשה לגוף לקבל ועושה את זה כמעט על בסיס יומי.

HM:
שני האתלטים המטורפים- דאנדרה ג'ורדן וג'וואל מגי.
אני אוהב את הראשון דווקא יותר. בניגוד למגי, ג'ורדן לא נגר. הוא תופס כדורים יפה, יש לו תנועה של מישהו שלומד בפוסט. הוא אחלה שחקן פיק אנד רול וכבר היום הוא שומר טוב ממגי.
הבעיה שלו היא שאין לו מאמן. וזה שקורא לעצמו המאמן, במקום ללמד אותו, מוציא אותו בשנייה שהוא עושה טעות..
מגי הוא פריק אוף נייצ'ר, אתלט על אבל בלי הרבה שכל או יכולות. אני די משוכנע שיצא ממנו סנטר בסוף. ושבנאגטס הרצה של השנה הוא יהיה פקטור גם בהתקפה. ולמזלו, מאמן יש לו.
אגב, אני חושב שדנבר עשתה בשכל כשהיא הביאה אותו במקום ננה. ברור שננה מוכשר וחכם יותר, אבל ננה נשען על כרעי תרנגולת בעוד שמגי זה השקעה לשנים.

ננה- יותר פאוור מסנטר אבל הוא מחפה על זה עם מאסה אדירה. האיש חזק מאוד, שחקן התקפה משובח שלא תמיד רוצה.
דווקא לא חושב שהנקודות שלו מכוערות. יש לו יד טובה מאוד, הוא יודע לחפור ולהשתמש במאסה בכדי להגיע לטבעת וקשה מאוד להזיז אותו כשהוא תופס מיקום.
הבעיה איתו היא בעמידות. אתה לא יכול לבנות עליו לעונה. האיש תמיד פצוע ובלא מעט פעמים זה נראה מנטאלי.
הוא די התמודד עם בוגוט על המקום האחרון ברשימה שלי על תקן הסנטר המוכשר והפצוע...

קנדריק פרקינס
פרק איבד הרבה מניות השנה אבל אני חושב שעושים לו עוול. הוא עדיין אחד הסנטרים ההגנתיים הכי טובים בליגה.
אחד השחקנים הכי קשוחים בליגה ושחקן שמבין את המשחק.
הוא מזן נדיר של סנטרים כבדים וגדולים שפשוט כבר אין בליגה (אלא אם הם ניידים והוא לא) אבל פרק הוא שחקן שמביא נקודות בהגנה. וזה לא הולך ברגל.
לקבוצה משופעת בכשרונות התקפיים, פרק הוא הבחירה שלי הרבה לפני סנטרים התקפיים שציינתי ברשימה.

נ.ב. בארניאני וגארנט היו אצלי בפאוורים ולכן לא ידורגו כאן. אבל אין סיכוי שגארנט היה מדורג שני...

אחלה סיכום של עמוס ומוק

לגבי היברט, אני לא מסכים עם מוק. הוא סנטר רכרוכי וגם בפלייאוף ראינו אותו עושה יותר נקודות מבחוץ מאשר בפנים, כאשר רק כשהכריחו אותו הוא נכנס לצבע.

על אף שהעמדה הזאת יחסית צפופה בהיבט זה שהפערים בין מקום 3 (כן כן, מקום 3) ל-15 לא גדולים, לי באופן אישי כחובב סטט' די קשה לאכול את זה ששחקנים שנותנים 15 ו-8 ריב' למשחק הם טופ10 לעמדה שלהם.

קנדריק פרקינס איבד השנה המון מניות בשני ארועים שונים - הראשון זה הפוסטר של בלייק גריפין. השני זו סדרת הגמר מול מיאמי. רוב אוהדי הכדורסל לקחו את זה כמובן מאליו שלמיאמי יהיו חיים קשים לחדור את הצבע של הת'אנדר עם פרק ואיבאקה. בפועל ההיט הגיעו די בקלות לצבע לסלים באחוזים גבוהים.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

רק הערה לגבי הדאנק של גריפין על פרקינס, אם אתה חושב שזה גרם לפרקינס לאבד מהמניות שלו, אני מציע שתבדוק מה קרה במשחק הבא בין שתי הקבוצות-פרקינס פיצץ את גריפין עם פאול קשה כבר ברבע הראשון, גריפין סיים את המשחק עם 7 נק' ב-3/11 מהשדה ו-7 ריב' ואוקלהומה השפילו את הקליפרס 114-91 במשחק שהיה גארבג' טיים מוחלט החל מהרבע השני. אפשר להגיד הרבה דברים שליליים על פרקינס כשחקן כדורסל, אבל הוא היה ונשאר אחד הבד-גאייס הכי רעים בעסק (במובן הטוב של המילה).

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

זה נכון שלפרק יש הרבה יותר הוכחות, כולל טבעת אליפות וגמר באמתחתו, אבל אם כבר סנטרים הגנתיים משובחים, עומר אשיק ראוי ל - HM.
בכלל, עולה בעמדה הזו (כמו בעמדות האחרות אבל לדעתי יותר) השאלה מה עדיף, סנטר רכרוכי כמו לופז שלא תורם בהגנה ובריבאונד אבל שם נק' על הלוח או חבר'ה כמו צ'נדלר, נואה, מקגי, פרק, אשיק שיש להם נוכחות בצבע ושמים גוף, מי יותר ומי פחות. יש מעט מאוד סנטרים שמסוגלים לתת תרומה נאה בשני הצדדים.

לאבד מהמניות במובן יותר תודעתי. כבר היום אני בספק כמה זוכרים את הפאול של פרקינס. לעומת זאת, הדאנק של בלייק ישאר עוד הרבה שנים וכבר בשנה שעברה הוזכר כמועמד לדאנק הטוב בכל הזמנים בשורה אחת עם זה של קרטר על פרדריק וייס.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אני חושב שזה אולי יותר אצל האוהדים כי מה לעשות, האוהדים זוכרים רק את ההיילייטים, אני מניח שלשחקנים שמשחקים מולו יש יותר מודעות לעניין הזה שלא מתעסקים עם פרקינס, ומבחינת האימפקט שלו על המשחק, זה מה שמשנה.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

מוק - מאגי רחוק מלהיות נגר. יש לו מובים ליד הסל ויד מחצי מרחק, והוא אפילו יכול להוריד כדור לרצפה (רק שעדיף לכולם אם לא ינסה להוביל מתפרצות יותר) הבעיה שלו היא רק בראש.

הסיפור עם פרקינס קצת שונה. מול מיאמי פרקינס נראה כמו דינוזאור בחנות חרסינה. התקפית זה נראה מזעזע. האיש לא הצליח לנצל את יתרון הגובה ובעיקר המסה שלו מול ההרכב הנמוך של מיאמי בפוסט או בריאונד, ונחסם על ימין ועל שמאל. אבל התקפית פרקינס תמיד היה בערך ברמת ההתקפית של בן וואלאס פחות או יותר, ואפילו פחות טוב כי בניגוד לוואלאס פרקינס אף פעם לא היה אתלט גדול. העניין הוא שבהגנה האיש היה אבוד לחלוטין. מיאמי הגיעה לסל פחות או יותר מתי שהיא רצתה, וכשאיבאקה לא היה שם זה גם נגמר בדרך כלל בשתי נקודות. מה שהכי גרוע מבחינתו של פרקינס זה שגם בתחום ההתמחות שלו, הגנה באחד על אחד, בוש די חגג מולו. אם נזכרים בפלייאוף הקודם בזי בו שפרקינס היה די חסר אונים מולו, מבינים שהאיש היום שחקן למשימות הגנתיות מאוד ספיציפיות. האוורד, ביינום ואולי דאנקן. זה לא רע בכלל שיש לך סנטר שיכול לשמור באחד על אחד על החבר'ה האלה, אבל מול קבוצות אחרות האיש הזה יכול להיות גם חיסרון.

אני מסכים איתך, אפילו שפרקינס זה אחד מהשחקנים שאני יותר אוהב בליגה,
אבל מה שאני מסכים לגביו זה לגבי האירועים הספציפיים שאתה מזכיר.
אתה קצת מפריז בחוסר הערכה להגנה שלו, זה לא שיש 3 שחקנים בליגה שהוא יכול לשמור עליהם,
אלא, ברמת העיקרון, הוא יכול לשמור על כל גבוה בליגה ולחסל אותו. נכון, אולי לא בדיוק על אלה שמאוד ניידים ושיכולים להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו ולהתחיל לשחק יותר על עבודת רגליים וזריזות רגליים, אבל כמה בדיוק כאלה יש?
ברוב הקבוצות השחקנים האלה משחקים כ-4, לצד סנטר פיזי יותר.
כמה פעמים בעונה פרקינס צריך לשמור על אחד כמו בוש, ובכלל, מה התלונות אליו? התלונות צריכות להיות למאמן שלו ששם אותו שם לשמור עליו.
כשאתה לוקח את פרקינס לקבוצה שלך אתה לוקח אותו בציפייה לכך שהוא אחד מהשומרי סנטרים הכי טוב בליגה,
ומה שמעניין אותך זה שאתה יודע שהוא יכול להגביל את הסנטר של היריבה לאורך סדרת פלייאוף טוב כמעט כמו כל אחד אחר בליגה. זה כל מה שמעניין.

ו- כשאתה מסתכל על הקבוצות הצפויות בפלייאוף במערב אתה מוצא שם כמעט בכל קבוצה סנטר שיכול להבטיח לך באיזור ה20 נק' באחוזים טובים מאוד מול סנטר הגנתי לא מוצלח, וזה אומר שאתה בבעיה גדולה מאוד.
הווארד, מארק גאסול, דאנקן, גורטאט, קאזינס, אל גפרסון, קאמאן, פקוביץ'.
סביר להניח שהקבוצה של פרקינס תצטרך לעבור לפחות 2 סנטרים עבי בשר שמסוגלים לרצוח אותך לפני שתגיע לגמר nba מול מיאמי, בערך הקבוצה היחידה בליגה שמשחקת בלי סנטר, אז תן לפרקינס לעזור לך להגיע לשם ואז תגביל את הדקות שלו, כי שם הוא יכול באמת להיות חיסרון.
אבל על סמך המצ'אפ הספציפי הזה לבנות תאוריה שלמה?
למחוק לגמרי את העובדה הגמורה שלפרקינס מניות רבות מאוד בכך שאוקלהומה עברה את הלייקרס והספרס בקלילות שכזו?

מבקש נא להיזכר איך פרקינס חיסל את ביינום במחציות השניות של כל המשחקים האחרונים.
עכשיו ניזכר שאותה הלייקרס הפכה לקונטנדרית חזקה הרבה יותר וכנראה לקבוצה שאוקלהומה תצטרך לנצח כדי להגיע לגמר,
ושהלייקרס הזאת מחזיקה בדוויט הווארד.

כמה שחקנים בליגה מסוגלים לשמור על הווארד ביעילות באחד על אחד?
כמה מאמנים בליגה נתנו לסנטר שלהם לשמור בלי להביא דאבל טים שמפרק לך את ההגנה?
על יד אחת כנראה.
אז לאוקלהומה יש אחד מהחבורה הזאת, למפגש הפלייאוף המאוד צפוי הזה.
אז איך אפשר להמעיט בחשיבותו של פרקינס?

*גם לא הייתי מספיד את יכולתו להחזיר מעט מהניידות שאבדה עם הפציעה.
אין ספק שהוא מודע לחסרונות שהתווספו אחרי הפציעה, והיה לו קיץ שלם לעבוד, ופרקינס זה סוס עבודה.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

צודק, עדיף שהיה שומר על לברון

שזה וואן ליינר, אבל וואן ליינר שמנסה להזכיר שבחלקים גדולים מאד מהסדרה, בוש היה הסנטר, ולברון הפאוור. (פוינט פאוור)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

פרקינס שלפני הפציעה ופרקינס שאחרי הפציעה זה לא בדיוק אותו שחקן, לפני הפציעה הניידות שלו הייתה הרבה יותר טובה ואני זוכר אותו מסתדר יפה (יחסית) גם עם חבר'ה כמו בוש ונוביצקי, אולי לא למשחק שלם, אבל גם אם היית משאיר אותו עליהם לכמה התקפות הוא היה עושה עבודה טובה, אחרי הפציעה הניידות שלו, שמלכתחילה לא הייתה מדהימה בדיוק, התדרדרה ועכשיו הוא באמת מתאים רק לשמור על ההווארדים, ביינומים ופקוביצ'ים של העולם. יכול להיות שחלק מהניידות הזו עוד תחזור לו, לגארנט למשל לקחת שנתיים עד שהוא חזר לעצמו מהפציעה בברך, אבל כרגע זה האיש וזה מה שהוא יודע לעשות.

אגב, התקפית פרקינס שחקן מוכשר יותר מוואלאס, לא בהרבה כמובן, אבל לפחות בבוסטון אם היית זורק לו את הכדור לפוסט אפ מול שומר נחות הוא היה יכול להוציא מזה 2 נק' באחוזים טובים. אבל שוב, אחרי הפציעה הניידות ועבודת הרגליים שלו כבר לא מה שהיו.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

נורטון, אם כבר על באטייה. שזה גם כנראה רעיון לא טוב בהתחשב באחוז משלוש של באטייה בסידרה, אבל קצת פחות מבהיל מאיך שניסחת את זה. מצד שני, בשביל דברים כאלה המציאו את האזורית, לא?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)