סל ניוז

אחרי הרבה ספקולציות וניחושים, דיויד סטרן בסופו של דבר קבע תאריך רשמי לפרישתו. מי שצפוי להחליף אותו בתפקיד הוא סגן הקומישנר כרגע, אדם סילבר. אפשר כבר להתחיל לסכם קריירה ? לטעמי ללא ספק הדמות הכי משפיעה על ליגת הNBA אי פעם - כן יותר מג'ורדן, לארי או מאג'יק. הפך את הכדורסל מספורט קצת מפוקפק עם קהל יחסית מצומצם לבידור לכל המשפחה ותופעה גלובלית. קריירה אדירה שחבל שהוכתמה כל כך קרוב לסופה עם ההחלטה המפוקפקת בנוגע לטרייד כריס פול.

נו טוב, לפחות הוא לא היה מעורב באונס פדופילי

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לא חושב שההחלטה על כריס פול אפילו קרובה לשרוט לו את הקריירה, שלא לדבר על להכתים.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

קצת הגזמת. גם סטרן בעצמו, לא אדם בלי אגו, יודה שמה שהציל אותו אי שם באייטיז היו לארי, מג'יק וג'ורדן. לא צריך לבלבל בין סיבה למסובב רק בשביל האדרה.

והקריירה של סטרן, אם כבר, לא הוכתמה עם ההחלטה על טרייד כריס פול כמו עם הלוקאאוט-שפגע מאד ביוקרתו ובתדמית הבלתי ניתנת לשריטה שלו. הלוקאאוט השני היה משמעותי יותר מהלוקאאוט הראשון של 98-99, ואת שתי השביתות הוא לא הצליח למנוע. גם ההשתקה והטאטוא המסוים מתחת לשולחן של פרשת השופט המהמר דונאגי היו בעוכריו.

בקיצור, מנהל מוצלח מאד, אבל רחוק משלמות ועם כמה קופים רציניים על הגב.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אני חושב שרד אורבך (שאחראי לשושלת של הסלטיקס) ודני ביאסונה (שאחראי להכנסת שעון ה-24 שנ' שהביא לסוף עידן בזבוז הזמן וההפיכה האמיתית של הליגה להצגת ספורט מהנה) כרגע מסתכלים עליך למטה מענן בשמיים ומנענעים בראשם לאי הסכמה.
זה נכון שסטרן הפך לקומישינר בשנה בה נכנסו לליגה 4 HOF כולל הוד אלוהותו, אבל למעשה השינוי החיובי נעשה עוד בשנת 80 כאשר בירד ומג'יק הגיעו והפכו את הליגה מוכת הסמים משנות ה-70 לליגה מעניינת ומשגשגת.

אני עוקב אחרי האן בי איי מזה כ-11 שנים, כלומר חלק קטן יחסית מהקדנציה של סטרן, ובכל זאת...

מבחינת הדברים הטובים:
1. קידום הכדורסל. אין ספק שהוא לא היה עושה את זה בלי סטארים כמו מייקל, מג'יק ולארי והדרים טים, אבל הכדורסל העולמי התקדם באיכותו ב-20 השנים האחרונות, הרבה בזכות פתיחת השערים של האן בי איי לשחקנים זרים.
2. השימוש בטכנולוגיה. השימוש במצלמות וריפליי שהתחיל מבדיקה על סלים בסופי רבעים והתרחב לבדיקת סלי שלוש, נגיעה אחרונה בכדור ב-2 דקות אחרונות, שעון 24 שניות, פאולים בלתי ספורטיביים ובעונה הקרובה גם פלופים. גם אם זה מאריך לפעמים את המשחק בעוד 3-4 דקות, ההרגשה של מאמן, שחקן, מנהל קבוצה או אוהד, שהשופטים לא דפקו אותו עם טעות שיפוט כזו או אחרת, חשובה הרבה יותר.
3. העונשים. כן, לפעמים מוגזמים. אבל זה חלק מהליגה ומה שעושה אותה מה שהיא. הידיעה שאף כוכב, גדול ככל שלא יהיה, הוא לא מעל הליגה, חשובה מאוד.
4. הגדלת גיל המינימום. טוב היה עושה סטרן אם היה מגדיל אותו אפילו ל-20, אבל גם 19 זה יותר טוב מ-18. כשמסתכלים על רשימת התיכוניסטים שהגיעו לליגה, אין ספק שרובם הצליחו. כמה מהם הצליחו מהרגע הראשון? כמעט אף אחד, ואפילו ללברון ג'יימס לקח זמן. הגדלת גיל המינימום מצד אחד צמצמה את הסיכון של הקבוצות, ומצד שני הכריחה את התיכוניסטים להתבשל לפחות שנה אחת בקולג'ים אצל מאמן בכיר כזה או אחר.
5. הגמישות בשינוי החוקים. לא כל חוק הוא טוב. יש שחקנים שגם סבלו מחקיקות כאלה ואחרות (מי אמר שאקיל אוניל ולא קיבל?). אבל הנכונות של סטרן והליגה להתגמש ולהגמיש את החוקים מדי כמה זמן בשביל לעשות את המשחק יותר מעניין אבל עדיין לא לשנות אותו באופן מהותי, בהחלט תרמה לליגה.
6. הגברת החוויה לצופה בבית. על אף שניסו לצבוע את זה לאורך השנים כאקט אנגלו-סכסי גזעני, חוקי סטרן בכל הנוגע לקוד לבוש, פאולים טכניים ותלונות לשופט, ומהעונה הקרובה גם טקסי הפרי גיים, משפרים את חווית הצפייה שלי לפחות, ונותנים לכל המוצר הזה תדמית הרבה יותר מקצוענית ורצינית, במקום התדמית השכונתית שהוא קיבל משחקנים כמו אייברסון, מרבורי וג'רמיין אוניל.

ולדברים הפחות טובים:
1. הרחבת הליגה. בשנות ה-80' היינו עם 23 קבוצות והכל היה טוב ויפה. ההגדלה של הליגה אמנם הרחיבה את הפריסה של הליגה למקומות נוספים, אבל בד בבד הורידה את הרמה. מליגה שלכל קבוצה היו 2-3 כוכבים, ולקבוצות הגדולות היו 4-5 כוכבים, בסוף שנות ה-90'-תחילת ה-2000 עברנו לליגה שבה קבוצות משחקות עם כוכב אחד או מקסימום שניים. גארנט ו-4 משרתים, טימאק ו-4 משרתים, וינס קרטר ו-4 משרתים, אייברסון ו-4 משרתים וכו'. ב-3 שנים האחרונות זה השתנה, ולא בזכות סטרן אלא בגלל שהשחקנים הבינו שקל יותר לקחת אליפות אם הם מתחברים יחד, מאשר לחוד.
2. הלוקאאוטים וחוזי ה-CBA. זה לא כ"כ נעים לראות אן בי איי סגור, והאחריות בסופו של דבר נופלת על הקומישנר. הלוקאאוט האחרון לטעמי היה מוצדק מצד הבעלים. לא היה טעם להמשיך עם ליגה מפסידה. אבל איך שאומרים, סוף מעשה במחשבה תחילה. מה שהוביל להפסדים היה האפשרות לתת חוזים מופרכים לשחקנים שלא שווים אותם.
3. פרשת טים דונאגי. אין הרבה מה להגיד, חוץ מזה שהכתובת הייתה על הקיר, וסטרן היה צריך להתייחס לעניין הזה הרבה יותר ברצינות.
4. האולסטאר של השנים האחרונות. פעם זה היה באמת האירוע הנוצץ של השנה. כל הכוכבים נפגשים לשחק כדורסל ולהראות מי יותר טוב - המערב או המזרח. הדאנקרים הכי אכזריים בליגה הגיעו לנפץ זכוכיות ולהצית לנו את הדמיון, וצלפי השלשות הטובים בליגה הגיעו להתחרות מי הכי טוב. בשנים האחרונות אבד הקסם. האולסטאר הפך בעיקר לתחרות אליהופים ושואוטיים בידורי ופחות כדורסל. הדאנקים הפכו יותר לגימיקים, וכמה זה יכול לעניין כבר אם אלוף ההטבעות מחטיא בדרך 20 דאנקים רצופים? ובתחרות השלשות חצי מהמתחרים נמצאים שם כי אין מישהו אחר...
5. טרייד כריס פול. בהחלט אחת הנקודות השחורות של סטרן, ומי שאומר שלא, כנראה לא מכיר את הסיפור. לא הגיוני בעליל שהקומישנר נכנס לנעליים של GM של קבוצה ומחליט איזה טריידים או החתמות הוא מאשר או לא מאשר. מי יודע איך הלייקרס היו נראים אם הטרייד היה מאושר. מי יודע איך הליגה הייתה נראית...
6. הכדור הסינטטי. לא ברור מה עלה במוחו הקודח של סטרן כשהחליט להחליף לסינטטי. לזכותו ייאמר שהם חזרו לעור אחרי חודשיים.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אפשר להגיד ששטרן "כיפר" על ביטול הטרייד של פול עם אישור הטרייד של האוורד... לא כ"כ מהזוית של הלייקרס (שעדיין נתנו את הסנטר השני בטיבו) אלא יותר מהזווית של אורלנדו שקיבלו תמורה ממש לא מספקת.

סטרן תיפקד כבעלים דה קפטו של ניו אורלינס בשעת הטרייד המוצע על פול, ופסל אותו בצדק בשל כך. סטרן הוא לא הבעלים לא המג'יק ולכן לא נאלץ לאשר או להתנגד לטרייד (ההזוי) של המג'יק על הווארד.

אגב, הטרייד הזה מבליט בצורה קיצונית כמה שהלייקרס הם המכבי של הNBA, איכשהו תמיד מקבלים מתנות ומקצרים תהליכים. עוד לפני שנגמרת שושלת אחת, הופה - פריינצ'ז פלייר בשיאו מגיע בהנחה. איכס.

_________________
רסקה : "צביקה האם זה לא בעייתי ששחקנים ששיחקו נגד מכבי היה מושקעים כספית אצל מוני פאנן באותו זמן ?!"
צביקה שרף : "לא".
מכביזם, כל מילה מיותרת.

גיא פניני, קפטן מכבי, לשחקן הפועל : "אתה נאצי, שיהיה סרטן בראש לך ולאבא שלך".

כן, מאוד בהנחה, הרי לוותר על אנדרו ביינום בשביל דווייט הווארד זה משהו שהרבה קבוצות יכלו להאפיל עליו.
ובנוגע לטרייד על כריס פול אז צר לי לנפץ לך את האשלייה אבל הטרייד עבר לאישור הליגה אחרי שהסמכות בהורנטס (ה-GM) אישר.
ככה שהליגה לא הסכימה להעביר את הטרייד (באסקטבול ריזנס) למרות הצעה לא רעה בכלל שכללה את גאסול, אודום וסקולה כמדומני.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

האמת היא באמצע בין נדב לבין גואטה. לא חושב שאפשר להגדיר את סטרן כאיש הכי חשוב בתולדות האן.בי.איי, אבל מצד שני, חייבים לתת לו קרדיט על הפריחה של האן.בי.איי. זה לא רק לארי ומג'יק וג'ורדן.

איפה הייתה ההשפעה של הקומיש? דבר ראשון וחשוב מכל היא השינוי שהוא הוביל מהליגה של שנות השבעים אל הליגה של שנות השמונים. בסוף שנות השבעים ליגת האן.בי.איי הייתה ידועה בתור ה"ליגה הלבנה" ולא מדובר היה בצבע השחקנים לעומת האן.אף.אל, נגיד, אלא בצבע של החומרים שנכנסו דרך האף של השחקנים, בעיקר קוקאין. סטרן הבין שזה רע לביזנס והכריז מלחמה על המשתמשים בסמים והצליח להשתלט על התופעה של סמים חברתיים נקרא להם - הרואין, קוקאין. נזקפת לזכותו גם העובדה שהוא הבין אולי יותר מהר מכולם את הכוח השיווקי שיש לכוכבים הגדולים וידע לשווק את הליגה דרך השחקנים ולא רק דרך הקבוצות או המשחק. באן.אף.אל למשל חלק גדול מהשיווק זה הליגה עצמה. המותג "פוטבול" כמו במאנדיי נייט פוטבול ודיבורים על המשחק עצמו ו"המגן" שזה הסמל של הליגה. באן.בי.איי, אפילו הסמל של הליגה הוא דמות של אחד הכוכבים. בכל מקרה, סטרן קיבל את המתנה של לארי ומג'יק ומייקל, אבל הוא גם ידע טוב מאד מה לעשות איתה.

בנוסף סטרן היה הכוח המניע מאחורי התחרותיות ושיוויון ההזדמנויות באן.בי.איי. בתקופתו נכנסה תקרת השכר של האן.בי.איי והגרלת הלוטרי שאמנם לא חיסלה לחלוטין את תופעת הטנקינג, אבל הקטינה אותה. סטרן היה הקומישינר הראשון בספורט האמריקאי שקלט את הגלובליזציה ואת ההכנסות מהשוק העולמי.

בעיני הצד השלילי בקריירה של סטרן החל אחרי הלוקאאוט הראשון. אני לא חושב שידבק איזשהו כתם בהתנהלות של סטרן בלוקאאוט הראשון או בפריצתו. בקרב התקשורתי סטרן הצליח לחלוטין להפוך את הלוקאאוט כמאבק של בעלי קבוצות שפויות כנגד שחקנים תאבי בצע. ברור שתופעות כמו פשיטת רגל של קני אנדרסון אחרי חודשיים ללא שכר עזרה לו. בנוסף, בסופו של יום סטרן הצליח להכניע את איגוד השחקנים בלוקאאוט הזה. הבעיה הייתה שנוצרה הרגשה שהלוקאאוט גרם לסטרן להרגיש כמו שריף ושהשתן עלה לו לראש. מאז התחילו כל הסיפורים עם הכדור הסינתטי, קוד הלבוש, שאני אמנם חושב שהוא במסגרת ההגיון והוא חוק לגיטימי ביותר, אבל לא מעטים מקבלים אותו כצעד דיקטטורי וכמובן הלוקאאוט השני, פרשת דונאגי והמסמר האחרון בטרייד שבוטל של כריס פול.

הבעיה הגדולה ביותר בעיני היא שהאן.בי.איי איבד מהאמינות שלו כליגת ספורט טהור. יש לא מעט טענות של החלטות שנגזרות מהצד העסקי ולא מהצד הספורטיבי, כולל תיאוריות קונספירציות שהרבה מאמינים בהן, שהאן.בי.איי מסדר מי הקבוצות שיגיעו לגמר (לפי גודל שוק) וכמובן שגם מסדר את הגרלת הלוטרי (מההגרלה הראשונה עם המעטפה הקפואה של יואינג, עד להגרלות של יאו, לברון ודריק רוז). עבור לא מעט אנשים אין הבדל גדול בין האן.בי.איי ל-WWE. פרשיית דונאגי היא הפרשיה המזיקה ביותר בעיני בכהונת סטרן. ההרגשה היא שסטרן נתן לגידול הזה לפרוח. הוא לא התעסק עם השופטים ולא דאג בצורה הכי יסודית שתופעות של הימורים לא יחדרו לליגה וזה אחרי שבמשך שנים באן.בי.איי לא היו פרשיות הימורים כפי שהיו בצורה מאסיבית בכדורסל המכללות וגם בבייסבול עם פיט רוז. האן.בי.איי עד פרשיית דונאגי שמר על תדמית נקיה לחלוטין. כיום כבר אי אפשר לדעת והטיפול של סטרן והליגה, גם לפני התפוצצות הפרשיה וגם אחרי לא עזר.

בסה"כ סטרן ישלוט על האן.בי.איי במשך 30 שנה והמעורבות וההשפעה העמוקה שלו התחילו כבר 6 שנים קודם לכן, תחת הקומיש הקודם, לארי א'ובריאן. בתקופה שלו האן.בי.איי צמח בצורה יוצאת דופן. סטרן השאיר ליגה עם כמה סימני שאלה לא פשוטים, אבל בנקודה אחרת לחלוטין מזאת שהוא קיבל את האן.בי.איי לידיו. לדעתי סטרן לצד פיט רוזל הוא הקומישינר הטוב ביותר שהיה בספורט האמריקאי ביי פאר. אפשר גם להגיד, כפי שאדם סילבר היורש המיועד אמר, שהוא אחד מהמנכ"לים הכי גדולים שהיו בארה"ב אי פעם.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

כתבה על סוף עידן סטרן מכלכליסט:
http://www.calcalist.co.il/sport/articl ... 89,00.html

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

יש תימוכין לעניין הNBA והWWE? יש באמת מישהו שחושב ככה?

ההימור שלי הוא שלמרבית האנשים, למעט באמת המתעניינים, אין ממש מושג מי זה סטרן, ולדעתי עצם העובדה שהNBA עדיין שומר על שתי תכונות עיקריות - (1) מידה באמת גדולה של תחרותיות, שמתבטאת באי יכולת לקבוע אלופה בתחילת העונה, ובהתחלפות אלופה כמעט מתמדת ו(2) שהליגה מוכרת חד משמעית כליגה הטובה ביותר בעולם, מושכת את השחקנים הטובים ביותר, ובלי שום תחרות אמיתית - אומרת שהמעמד של הליגה הזו איתן לחלוטין.

אם כבר לציין משהו לגנותו של סטרן, והפתיע אותי שעמוס לא כתב את זה, זה את הגדלת הליגה, שדי בעליל דירדרה קשות את הליגה מבחינה מקצועית ומבחינת העניין בה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני לחלוטין עם עמוס גואטה. כבודם של השחקנים במקומם, ללא סטרן הליגה הזו לעולם לא הייתה מגיעה לרמת החשיפה שהיא הגיעה.
לארי ומג'יק הם סיפור הרבה בגלל סטרן. אם באותה מידה היו אלה צמד אחר הוא היה משווק אותם. שימו אותו בתקופה של ראסל וצ'מברליין והוא היה משווק אותם.
התמזל מזלו שהוא נכנס בעידן של בירד ומג'יק? אני אומר שהתמזל מזלם לא פחות.

סטרן דאג לחזק את הלוגו, לצאת במסע שיווק שנתי חדש בכל שנה.
לחפש את הכוכבים שיהיו הפנים של הליגה שלו
לחפש שווקים חדשים ולהפוך את המותג שלו לגלובאלי (וגם הצליח לו)

זה נשמע טרוויאלי היום כי כולם עושים את זה, אבל סטרן התחיל את כל הפעולות הללו שהיום ניראות מובנות מאליהן.

אם זה טוב לכדורסל? לא בטוח אבל זה מצוין לליגה שהיא האייקון הכי גדול בעולם הכדורסל.

אולי זה נראה לנו רע שיש יותר קבוצות אבל מבחינת הרזומה שלו, עוד קבוצות, עוד אולמות, יותר קהל, יותר משפחות, עוד שווקים, עוד מכירת זכויות שידור, ערוץ NBA, ערוצי קבוצות, עוד מגזינים ואפילו פנטזי... זה רק מעטר אותו ביותר אותיות של זהב.

הדרים טים היא עליו, הליגה הנקייה מסמים ואלימות, זה לחלוטין עליו. הNBA לא היה נראה ככה.

כשהוא קלט בסוף שנות ה90 שתרבות הגנגסטר ראפ משתלטת על השחקנים שלו הוא טיפל בהם בחומרה. התדמית תמיד הייתה חשובה לו. הוא תמיד רצה לשדר שהכוכבים שלו נקיים. כמו למשל קוד הלבוש, החמרה עם שחקנים בחריגות התנהגותיות, החמרה עם כל גילוי של אלימות במגרש- עבירות בלתי ספורטיביות ואפילו דאנקים משפילים (את האחרון אני דווקא פחות אוהב...)

הפיכת הסופרסטארים של הליגה לאייקונים, בשלב מסויים לסופרהירוס, אם מישהו חושב שלוויז השיווקי לא הייתה יד דבר, הוא פשוט לא מכיר את ההתנהלות.

על מה אנחנו מדברים? כל אירוע רגיל הפך אצלו ליום העצמאות. הדראפט, פאקינג הגרלת הדראפט... האולסטאר, היריבויות שהוא דאג לטפח.
NBA cares, אן.בי.איי ללא גבולות, ההול אןף פיים והקלאסס השנתיים, פרוייקט 50 הגדולים ועוד ועוד ועוד... הכל הגיע ממנו.

מערכת המרצ'נדייזינג המטורפת, התערבות בבחירת הלוגו של הקבוצות, החלפת סט מדים בכל שנה (מכאן הכדורגל למד), שת"פ עם חברות חיצוניות וספונסרים (בזמן שבכדורגל היו הסכמים גלובלים בין קבוצה לספק, בNBA הורשו חוזים אישיים שעזרו בעקיפין להחזיק כוכבים גדולים ולחלופין- לייצר אותם)
חסויות תוך כדי שידור שהכניסו טונה של כסף.
הוא הקדים כל ליגה וספורט אחר בחשיבה הזו.


אני לא מכיר עוד קומישינר עם כ"כ הרבה חזון ומעוף וגם הערכה מקיר לקיר.
עוד קומישינר שעשה כ"כ הרבה כסף עבור ליגה שהייתה בסה"כ די מקומית וכושלת.
עוד קומישינר שהפך את המותג שהוא קיבל, ככל הנראה למותג הספורט הכי גדול בעולם בספורט שרחוק מלהיות הכי אהוד בעולם.

ברור שהוא עשה טעויות, אי אפשר להצליח בלי לטעות. אבל בסה"כ ההצלחות שלו עולות עשרות מונים על הכשלונות והמחדלים.

מסכים עם עמוס- הדמות הכי משפיעה על הNBA אי פעם.