קיופיפלו כתב:
הקינגס ניצחו את הלייקרס שבינתיים עם 6 הפסדים מ6 משחקים. (היום בפעם הראשונה כולל הווארד כאמור)
בקשר לקינגס אני מסכים עם הקביעה של צ'ונסי על העומק המרשים. הביאו שחקנים כמו צ'אק הייז וארון ברוקס בזול. תומאס רובינסון הוא בחירה גבוהה שאני כן מצפה שיצליח ודמארקוס קאזינס הולך ומתברר כשחקן בדרך לאול-סטאר. יחד עם טייריק אוואנס בעמדה הטבעית שלו וג'יימס ג'ונסון שדיברתי עליו כמה הודעות קודם בעמדה 3 ועם ג'ייסון תומפסון מהספסל וג'ימר מהספסל... איזייה תומאס בתור 1 פותח זה קצת ריץ' אבל סך הכל באמת נראים יותר מבטיחים מבכמה-וכמה שנים האחרונות
בכל השנים האחרונות הייתה אצלי תחושה שהנה זה מתחבר אצל הקווינס כי כמות הכישרון שם היא בלתי נתפסת.
הנה, אוטוטו הם בפוסט סיזן, מממשים ציפיות ומזכירים במעט את סקרמנטו ההיא.
אבל כל פעם זה מתפספס, ואני כבר איבדתי תקווה בקשר אליהם. ובכל זאת... אתלהב כהרגלי בפוסט פתיחת עונה:
בסקרמנטו אפשר למצוא את טייריק אוואנס - מהחודרים הטובים ב-NBA (שחקן של 20-6-5 בפוטנציאל), לצד מרכוס ת'ורנטון שמסוגל לקלוע בכל דרך אפשרית (20 נק' לערב, שחקן קלאץ'). כבר מדובר ב-2 שחקנים שמסוגלים לייצר לעצמם ברמה הכי גבוהה שיש מהקו האחורי (יתרון שיש רק אצל מיאמי, אוקלהומה, סאן אנטוניו ולאחרונה גם ברוקלין). זה מבחינתי אחד המפתחות הכי גדולים לקבוצה מנצחת ב-NBA כי בצורה כזו מאוד קשה לסגור אותך ברגעים המכריעים כשההגנות מתהדקות. אליהם הצטרף סקורר שלישי שיכול לעשות כל מה שהוא רק רוצה ביום טוב - ארון ברוקס, 20 נק' למשחק ביוסטון, שחקן שאני גם מאוד מכבד מבחינה התקפית. אליהם אפשר להוסיף 2 פרוספקטים צעירים ומעניינים כמו ג'ימר פרידט ואייזיאה תומאס, ביחד עם דבק כמו ג'יימס ג'ונסון שאמור לאזן את העסק. ואם זה לא מספיק אז בצבע נמצא לו דמארקוס קאזינס, גו-טו-גאי שבמידה והברגים מחוברים כמו שצריך הוא אחד מעשרת הגבוהים הדומיננטים בליגה (הכישרון בהחלט שם), ביחד עם פוטנציאל אדיר כמו תומאס רובינסון, ו-2 שחקנים סולידיים כמו צ'אק הייז (עוד חתיכה שמתאימה לקבוצות שמגיעות רחוק) וג'ייסון תומפסון.
חוץ מזה אשמח להתייחס ל-2 סוגיות נוספות. האחת היא יוטה שדובר עליה כאן....
אז כן, קאנטר ופייבורס הם קו קדמי מזהיר לעתיד, כשגם את פול מילסאפ אני מאוד אוהב (שחקן של 17 ו-10 בכל רמה)
הבעיה היא שגם אם מחברים לכאן בחזרה את דרון וויליאמס או רכז מוביל מסוגו (כריס פול או ווסטברוק) אני לא חושב שזה מספיק כדי לאיים על טבעת.
הנקודה היא שכדי לקחת אליפות אתה חייב אצלך את אחד מ-3 השחקנים הטובים ב-NBA ביחד עם צוות מסייע טוב מסביבו.
היוצאים מהכלל הם דטרויט ובוסטון (קבוצות ההגנה הטובות בהיסטוריה עם כמה כשרונות התקפיים) + דאלאס שעדיין קשה לי להסביר את האליפות ההיא, אולי רק החוסן המנטאלי המדהים ביותר שראיתי מקבוצה כלשהי.
בקיצור אני לא חושב שיוטה תצליח להשיג את אחד מ-3 השחקנים הטובים בליגה, גם לא להרכיב קבוצת הגנה מדהימה בתוספת כמה כלים התקפיים מרשימים (בילאפס-המילטון-ראשיד\אלן-פירס-גארנט)
זה אומר שהיא וקבוצות 'נחמדות' מסוגה שמחפשות את החתיכות החסרות (אינדיאנה, דנבר, ממפיס וכו') לא באמת יצליחו להשיג אותם אלא אם יגיע נס משמיים בדמות בחירה ראשונה בדראפט של עילוי כלשהו.
אלו שכן יכולות בקונסטלציה כלשהי לאיים ברצינות הם הקבוצות מניו יורק עם אבק הכוכבים הדי גדול, גם אם לא ברמה של טופ 3, או המכונה ההגנתית המטורפת של טים ת'יבודו בשיקאגו.
ועוד מילה על הג'אז - מאוד אהבתי לראות את מה שטיירון קורבין הנחיל שם ברמה ההגנתית. לא חושב שראיתי קבוצה שעובדת כ"כ קשה, אגרסיבי ונכון בצד ההגנתי, במיוחד כשמדובר בשחקנים סופר אתלטיים.
אני גם שותף להתלהבות מאלק ברקס. חודר נפלא שבצורה הדרגתית אמור להגיע לסטטוס של 15 נק' למשחק. אם ישפר גם את הקליעה וקבלת ההחלטות, אולי אפילו מעבר לכך.
הנקודה האחרונה היא על הפריסיזן של הלייקרס. קודם כל התרגשות עצומה מהפריים הראשון של נאש-קובי-גאסול-הווארד בצהוב-סגול על הסטייפלס. ללא ספק חלום שהתגשם.
ברמה המקצועית קובי בריאנט נראה לי טוב, כמו שהוא היה בעונה שעברה (הניתוח בברך השכיח את עונת 2011 והחזיר את קובי העוצמתי, גם אם לא בשיאו).
לגאסול ונאש פחות שמתי לב, אבל אצל הווארד אני יכול להגיד בפה מלא שהוא משדרג מאוד את ההגנה של הלייקרס בזכות הניידות והאקטיביות, דברים שביינום לא היה מסוגל לתת.
הווארד גם רץ טוב את המגרש, שזה דבר חשוב עם רכז כמו נאש, אבל אני חייב להגיד שהניתוח לגב עדיין נותן את אותותיו בתחום הריבאונד.
האתלטיות של דווייט (או שזה הפחד להיכנס לקרבות מגע באוויר על הריבאונד) עדיין לא במאה אחוז שם. אני מקווה שעם הזמן הבחור הגדול ירגיש יותר בטוח.