ציטוט:
צוד כתב: אני לא מסכים איתך, קובי. מי שקורע ת'תחת יש לו כסף לחיות יופי יופי. עם תואר או בלי, מי שמסכים לעבוד קשה חי טוב.
(אולי הרף שלי ל"לעבוד קשה" הוא גבוה ול"לחיות טוב" הוא נמוך, אבל אם זה ככה אז תודה ענקית לחינוך שקיבלתי).
באמת מעניין, אם לא אכפת לך לשתף אותנו, מה ההגדרות שלך ללעבוד קשה ולחיות טוב?
הדוגמא המיידית מבחינתי היא ההורים שלי:
התחתנו בשנות העשרים המאוחרות לחייהם, הביאו ילדה ראשונה לעולם אחרי ששניהם סיימו תואר ראשון.
רכשו קרקע בגן יבנה לפני 25 שנה - כאשר המקום היה חור לחלוטין והמחירים בהתאם - ובנו עליה בית שסימני החסכנות ניכרים בו.
אבא שלי כבר יותר מעשרים שנה מרוויח משכורות פי 2.5-3 מהשכר הממוצע במשק. במשך רוב השנים האלה הוא יצא מהבית ב-6 בבוקר, הגיע לעבודה לקראת שמונה, ויצא מהמשרד בשש-שבע בערב, בשביל להגיע הביתה בשמונה, לאכול להתקלח ולישון. זמן לראות את הילדים היה לו רק בשבתות.
אמא שלי עובדת כמורה בעשרים ושלוש השנים האחרונות, ומתעסקת בעוד מלא עיסוקים קשורים (הדרכות, ייעוץ לכתיבת ספרי לימוד וכו'), גם כשהיא לא בעבודה היא עובדת נון-סטופ בטלפונים ומיילים, כותבת חומרים, מתכננת השתלמויות, מדריכה מורים צעירים.
עד כאן החלק של העבודה. קשה מספיק?
עכשיו לחיים:
הוריי גידלו ארבעה ילדים, ומעולם לא הרגשנו מחסור חומרי. עם זאת, עד גיל 20 הייתי בחו"ל בסה"כ פעמיים - טיול בר מצווה וחופשה משפחתית יחידה בדיל הכל כלול באנטליה. לחופשות משפחתיות בארץ יצאנו פעם בכמה שנים. למסעדות - כמעט רק באירועים מיוחדים. כאשר נחתו על ההורים שלי הוצאות בלתי צפויות (למשל מקרר שהתקלקל) הם נאלצו לפנות להורים שלהם לעזרה.
כמו כן, את המשכנתא ההורים שלי הצליחו לסגור רק עכשיו. שניהם כבר מעל לגיל 50, ולראשונה בחייהם הבית שהם גרים בו באמת שלהם.
הייתה לי ילדות טובה, אין לי תלונה אחת ומעולם לא חשתי במחסור. ועדיין, אני לא חושב שלהיות מסוגל לקחת את המשפחה שלך לכמה ימים בחו"ל פעם בשנה, להיות מסוגל לחסוך קצת בצד למקרי חירום כאשר ההכנסה המשפחתית גדולה בערך פי שתיים מהממוצע במשק, ולהיות מסוגל לבלות עם הילדים גם במהלך השבוע - גם בימי עבודה - הן שאיפות מוגזמות מצידו של בחור צעיר שמעריך את עצמו.
במציאות של היום, בארץ, זה כמעט לכוון לכוכבים