סל ניוז

אהלן אסמה.
החלטתי לכתוב אלייך אחרי הרבה זמן שאני עוקב בעניין אחרייך ואחרי הפעילות של דעם, אליה נחשפתי בעקבות חברים שדעותיהם הפוליטיות רחוקות משלי מאד.
טיפ טיפה על עצמי.
יהודי, דתי, גר ברמת הגולן, בוגר שש שנים בישיבה באלון מורה, מתנגד אקטיבי לתכנית ההתנתקות (ישבתי בעקבות זאת בכלא) - או בקיצור, על פניו, הכי הפוך ממה שאת והמפלגה שלך מייצגים.
אבל, זה לא הכל. בניגוד להרבה אנשים בסביבה הטבעית שלי, הלב שלי נחמץ למראה סבלם של הערבים (ישראלים ופלסטינים) במדינה.
אני רואה ערביה זקנה במחסום, ולפני הכל אני רואה את סבתא שלי, התימנייה, עומדת שם ומבקשת לעבור.
אני מכיר את הטיעונים בדבר ביטחון, אני אפילו מסכים איתם, ראיתי זקנות מעבירות נשק במחסומים מתחת לשמלה, ראיתי מטעני חבלה מועברים באמבולנסים במטרה לרצוח ילדים קטנים עם הוריהם, ראיתי חולים שמבקשים לעבור לבית חולים ומתחת לחולצה שלהם חגורת נפץ.
ראיתי את כל זה, ועדיין, כשאני רואה זקנה במחסום, האסוציאציה הראשונה היא סבתא שלי.
אני קרוע. זו האמת.
אני יודע שהעם הערבי (כמו כל עם) לא יכול להשלים עם מציאות שבה הוא סוג ב׳.
אבל אני גם יודע שהעם היהודי לא יכול להשלים עם מציאות שבה לא קיימת בעולם מדינה יהודית חזקה. זה גזעני ועצוב, אבל ההיסטוריה חזקה יותר.
מה הפיתרון?
לא יודע. אבל אני מעדיף להודות שאין לי פיתרון מאשר לתמוך בפיתרון רע.
אז מה בעצם אני רוצה להגיד לך בכלל?
קודם כל שאני מעריך את האומץ להניף דגל שאיננו של שנאה. אני לא מסתובב הרבה ברחובות אום אל פאחם, אבל אני מנחש שיש אנשים שלא אוהבים לשמוע את המסר ״יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים״.
דבר שני מעניין אותי לשמוע אם את חושבת שיכול להיות גשר כלשהו, פיתרון, הסכמה, לא יודע מה, בין הקצוות האלה. ואם כן מהו.
בהערכה ובכבוד, צוד בדיחי.

ערב טוב, ובהצלחה מחר. אני אשמח לראות אותך בכנסת, יש לי תחושה חזקה שאת אדם ראוי בהרבה מרוב האנשים שייכנסו לשם מחר.

צוד שלום רב,
התרגשתי לקרוא את ההודעה שלך ואני מתרשמת מהכינות העמוקה שבדברים.
הפתרון אינו בשמים הוא רק דורש לבנות אמון והבנה וכבוד הדדי שאינו קיים היום. לכן דעם.
דעם מחברת ערבים ויהודים על בסיס מעמדי חברתי. מזוית זאת גם השאלות הפוליטיות נראות פתירות.
אשמח להפגש ולדבר אחרי הבחירות, יש לנו על מה.
שוב תודה על הפניה שלך אלי ולילה טוב