קשור בערך- פוסט של אברי גלעד בפייסבוק:
נשים בצד שניה את הבדואים, הנושא דורש ממני העמקה, ועמנואל רוזן, מצטער עליו ועל ילדיו החפים מפשע, אבל זה היה חייב להתפוצץ, וחבל שרק עכשיו. אם היו מטפלים בזמן הרבה נשים לא היו פוגשות אותו בנסיבות בעייתיות.
כמה מילים על חתונות.
העונה התחילה. אני מבלה בחתונות די הרבה הקיץ. בד"כ כעורך הטקס, אבל גם כאורח. מדברים על איפה הכסף של מעמד הביניים, שם הכסף. בגדול, ותקנו אותי אם אני טועה בחישוב- בממוצע בחודשים מאי- אוקטובר אנחנו הולכים למינימום שתי חתונות בחודש (אני החודש כאורח -לארבע). אנשים בגילאי- 25-35 יכולים למצוא עצמם גם בחתונה כל שבוע. כל חתונה היא לפחות 400 שקל. כלומר בחישוב גס החתונות שותות לשכיר הממוצע בסביבות 10% מהכנסתו לחודש. יכול להיות גם יותר. מה התמורה למס הגולגולת הזה ? תמיכה בזוגות שלא יודעים להגיד לא למערך הלחצים המופעלים על כל שני אנשים המחליטים לחיות יחד. ההורים לוחצים, החברים מצפים. לא נעים, אומרים. מה לא נעים ? לא נעים לא להזמין מישהו שיהיה לו לא נעים לא לבוא. מס הלא נעים. מרוב שלא נעים, בחצי שנה , כל שנה , משלמים מס לא נעים בסך 10% לפחות מההכנסה הממוצעת. ומה עם מי שמרוויח פחות ? עוד יותר לא נעים. גם לא נעים מהסכום שמביאים וגם לא נעים אחר כך בחשבון בנק. ממש לא נעים. מה קונה הכסף הזה ? עתיד לזוג הצעיר ? ממש לא . ערב מטריף לזוג הצעיר ? גם לא. אני רואה אותם עומדים לידי בחופה מתוחים ומזיעים, רק שהכל יהיה בסדר, שהכל יתקתק, שהשיר שבחרנו יכנס בול כשהכוס תישבר. לא נהנים. אחר כך משתכרים וכאילו נהנים בלחץ. בשביל זה, פלוס אוכל בינוני, מוסיקה שאמורה להתאים לכולם ולא מתאימה כמעט לאף אחד באמת, חברה שלא היית בוחר לערב חברתי, נסיעה ארוכה, הליכה לישון מאוחר לפני יום עבודה וכו', בשביל זה מתקתקת כל התעשיה הזאת. לא נהנים ומתרוששים. הכסף הזה קונה עמידה בסטנדרט שחייבים לשנות, ולשמור את הכסף לדברים טובים באמת, לצדקה, לבילוי, לנסיעה, להשכלה. לא לחתונות כאילו מפוארות, תפאורה של פאר, תפאורה של שמחה. ועוד משהו- שמלה ביותר מ2000 שקל זה פשע. זה לא שווה את זה, זה לא יפה במיוחד, בדרך כלל זה מגוחך. יש יד שניה בחנויות ווינטג', יש שמלות יפות באתרים מחו"ל. זאת רק שמלה לכל הרוחות, אסור שזה יהיה בתקציב של ארוחות למוסד חינוכי בינוני לחודש.
חייבים להמציא את החתונה מחדש. גג מאה- מאה חמישים איש (קריטריון מומלץ- רק מי שדיברתם איתו השנה). אוכל צנוע (אפילו אפשר לבקש שיביאו מנות מהבית, מקסים). מוסיקה נחמדה, מקום קטן וצנוע, עדיף בחצר בית (בלי להפריע לשכנים). מנסיוני, כמה שהחתונה יותר קטנה ופשוטה, היא יותר שמחה ונזכרת. חתונות הענק כולן אותו דבר, והתחושה בסיומן אותו דבר- איזה ערב אבוד.
שיהיה במזל.
|