אמילי עמרוסי: זה לא מסוג התמונות שאני מעלה בדרך-כלל, וגם לא נוטה לעשות לייק על ויזואליה מדממת נוסח היומנים של אסד. אבל אתמול זה קרה ליד הבית שלי, ומהדורות החדשות הדהדו את השתיקה שלהם - אז אין ברירה. שמתי כאן דם כדי שתקראו. ואגב, דם אמיתי וטרי. ~ בחודשים האחרונים הפך הכביש אל גוש טלמונים לסוג של לבנון. מדובר בכביש שמוביל מהעיר מודיעין אל גוש התיישבות בן שישה יישובים יפים, כ-15 אלף תושבים, כולם חוקיים ושלווים. האזור ירוק ויפהפה. הגליל של המרכז. ובפסטורליה הזאת, באזור שקט מאוד, התחילו העניינים להתחמם. זריקות אבנים, בלוקים, סלעים, בקבוקי תבערה, צמיגים בוערים. מארבים. הנחת חסם אבנים על הכביש כדי שהרכב יעצור - ואז, סקאבבאם, להפגיז אותו בבלוקים. 'מה האחריות שלכם, המתנחלים, על הברדק החדש הזה'? ישאל האמנון-אברמוביץ' הראשון שאראה. ובכן: כלום. המתנחלים באזור שלי הם חנאנות. שיעור עורכי דין גבוה במיוחד. יותר רואי חשבון ממה שיש בהרצליה. מורים ומורות, אחיות, בעלי עסקים קטנים. אנשים שמדביקים דברי תורה על הצד של קופסאות הקורנפלקס כדי לקרוא משהו מועיל בזמן שבולסים. ארץ ישראל הישנה והטובה. המון תמימות. קהילות מחבקות. אלה האנשים. אבל גם לאנשים מתוקים, תמימים ומשקפפורים לפעמים עף הפקק. יותר מדי רגמו אותנו כאן, כולל אבנים שעפו על החברה הכי טובה שלי בזמן ריצת בוקר, יותר מדי שתקו להם הדרג המדיני, הדרג הצבאי והדרג התקשורתי, עד שאתמול בלילה הוחלט על מעשה הירואי: משמרת מחאה במוצאי שבת. איפה? בצומת הדואר. זו הצומת שמחברת בין היישובים טלמון ודולב לבין נריה לבין המשך הכביש למודיעין. לא רחוק משם נמצאים הכפרים ג'ניה, חרבתה, ראס כרכר. עד היום - שכנים. עובדים אצלנו בבניה. הכל בסדר. הצומת עצמה - לא המקום שהייתי עומדת בו למכור פרחים לשבת. אבל האירוע תוכנן להיות רב משתתפים, ותואם עם מערכת הביטחון. (ת'כלס אני לא באמת מבינה מה תועיל משמרת מחאה באמצע כביש בשטחים, שאף אחד לא רואה. סתם מעסיק את החיילים. מיותר. אבל אנשים צריכים לשחרר קיטור - ואם לצעוק ולהניף שלטים בצומת עושה להם את זה, יאללה בסדר). ירדו המפגינים לצומת. עמדו להתפלל ערבית. ואז - ואת זה הייתם אמורים לשמוע איפשהו בכלי התקשורת - הם הותקפו בידי המון ערבי משתולל, חמוש בבזנטים, סלעים ושנאה. החיילים ההמומים לא יכלו לעשות כלום (דרג מדיני, לטיפולכם). שני אנשים נפצעו קל ופונו לעין כרם. כאן בתמונה, שימו לב, זהו אחד הפצועים *קל*. אדם נוסף, אהרון זלטקין בן 53 מהיישוב נריה, נפצע קשה ופונה לתל השומר עם שברים בגולגולת ודימום פנימי. אחרי ניתוח לילי התברר שמצבו הדרדר וכעת הוא מונשם ומתפללים על חייו. עכשיו, דרג תקשורתי: אופס. יהודי נפצע אתמול מבזנט שפילח את הגולגולת שלו בזמן שעמד בהפגנה, הוא נאבק על חייו, ובמהדורות החדשות לא זורקים לו מילה. יש שמועות שהיו נערים שנכנסו לאיזה כפר (לא מכירה את הנערים שיהיו מספיק טמבלים להיכנס לכפר, ומספיק בעלי מזל גם כדי לצאת ממנו, אבל אלו השמועות שמספק *הצד הפלשתיני*), אבל האנשים המבוגרים שעמדו בצומת בפירוש לא היו תג מחיריסטים אלא אנשים שחרדים למשפחות שלהם. ~ אנשי גוש טלמונים בהלם. קוסובו, עזה, לבנון - הכל כאן, פתאום, בשוויץ שלנו. ר', שכן, הבנאדם הכי חנאן וחמוד שאפשר לדמיין, אופטימטריסט במקצועו, חזר במוצש רועד מהנסיעה, אחרי שנקלע לבלאגן שהלך בצומת כשאיתו במכונית אישה ושלושה ילדים. "פחד אימים!!!!", הוא כתב בפורום של היישוב. אני רוצה שתקראו קטע שפרסם הערב חבר אחר שלי, י', על החוויה האישית שלו ממה שקרה כאן במוצש: ~~~ מוצ"ש חוזרים משבת שגרתית אצל הורי באזור המרכז. מגיעים לצומת הדואר. הבת הקטנה ישנה. הגדולה - נועה - ערנית. עוברים את הכיכר ונתקעים בתחילת העלייה בצומת הדואר עם עוד עשרות מכוניות. בחוץ יש בלאגן אטומי: מתנחלים, שוטרים, חיילים, ערבים עוברים בין המכוניות. אף אחד לא יודע מה קורה בדיוק. משמאלינו יש כ-50 ערבים מתלהמים. המתנחלים בתוך הכיכר. החיילים ליד הערבים מנסים להרגיע. נועה מתחילה לבכות, רוצה הביתה, למה לא נוסעים?? למה לא נוסעים?? הצעקות והבכי מחריפים. הילדה השנייה, שירה, מתעוררת. בכי תמררוים באוטו. משמאלינו העסק מתחמם. הערבים זורקים אבנים. כדורי גומי שורקים באוויר... הצעקות באוטו... רחלי אשתי עולה על רעיון מבריק: להרגעת הרוחות היא מתיישבת מאחורה ואומרת לנועה: תראי, אנחנו נמצאים בחתונה של ערבים. את רואה? כולם פה חוגגים. כמו אצל סבתא, שאנחנו רואים במרפסת זיקוקים. נועה: אז למה יש פה יהודים? אני מתחיל להיכנס לעניין: "הפעם באו היהודים לחגוג עם הערבים". פצצת תאורה עפה באוויר. רחלי: "את רואה? יש פה זיקוק. עכשיו נחכה לחתן ולכלה". כדורי גומי ממשיכים. נועה: אני לא רוצה להיות בחתונה של ערבים אני רוצה הביתה. רחלי: עוד מעט נגיע הביתה, בינתיים תסתכלי איך הם חוגגים, איזה יופי. עוד פצצת תאורה עפה לה באוויר. אמבולנס של הסער האדום מגיע. רחלי מסבירה לנועה שעכשיו מצטרפת לחתונה יולדת. הזמן חולף. אחרי 40 דקות המתנה פותחים את הכביש. כשהגענו הביתה נועה אמרה: אני לא רוצה להיות יותר בחתונה של ערבים, הם שוברים הרבה כוסות... אחרי שהיא נרדמת אני שואל את רחלי: "תגידי, לא לקחת את הרעיון מהסרט "החיים יפים"? ~ החיים יפים. נא להתפלל לרפואת אהרון בן גולדה שנפצע אתמול קשה. נא להתפלל שלמישהו יפתח השכל ומדיניות ההכלה תפסיק להיות אזיקים על ידיהם של החיילים (אחרי שאורה הגיעה אליהם בריצה, מבוהלת ממבול האבנים, הם עשו את התנועה בכתפיים שאומרת 'תעזבי אותנו באמא שלך, אנחנו מילואמיניקים, אין לנו יועץ משפטי כאן, נוהל המעצרים השתנה ואנחנו לא בטוחים איך, נהלי פתיחה בירי אוסרים על שימוש באש מול מי שמנסה לסקול אותך למוות, נגמרה לנו הסוללה באייפון'). אם אתם חושבים שזה ייגמר בהתנחלויות - אתם לא מבינים שיט. הייתי שם, בהתנחלויות, בספטמבר 2000, כשהפכו אותנו לברווזים במטווח. כשדפיקות המסמרים של הסוכה התערבבו בקולות הירי. כשלא היית בטוח אם זה מאוורר או מסוק קרב. בתל אביב בדיוק התעסקו במצעד הגאווה. אחרי חצי שנה ששתקו בהתנחלויות, ושיחקו ב'מת מתנחל, נעשה פרצוף עצוב בסוף המהדורה ונמשיך לתחזית' - זה התפוצץ בסבארו, בדולפינריום, בקפה מומנט, באוטובוסים. כבר אמרתי, זה כמו מים. לא עצרת את זה כאן על ההר, זה יוסיף ויזרום עד הראש שלכם.
_________________ נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו Ara ja em puc morir!!! ראובן כתב: צוד הוא עדיין העשב השוטה הרשמי של הפורום. נא לכבד את זה.
|