סל ניוז

אני תוהה לאחרונה מהי רמת האימון בנ.ב.א.
ברור לי שישנם כמה מאמנים ברמה גבוהה מאוד, כמו פופוביץ' או ת'יבודו ואחרים אבל הרבה פעמים אני שומע מאמנים מדברים על כדורסל ולמעשה נשמעים כמו גורואים של מוטיבציה והתלהבות. ברור שמידת האגרסיביות והנחישות של קבוצה היא חשובה ובפלייאוף לפעמים אפילו קריטית אבל יש כמה עניינים מקצועיים שנוגעים לטקטיקה, תרגילים, רוטציה וכו' שלא מדברים עליהם ולא פעם גם נראה - לעיניים הלא מקצועיות שלי (מעולם לא למדתי אימון) - שמבוצעים ברמה נמוכה יחסית.

מה דעתכם על רמת האימון בנ.ב.א. כיום באופן כללי?
וספציפית, איך היא לעומת רמת האימון באירופה כיום?

המאמנים מהטופ בNBA מאוד מורגשים על המגרש. פופוביץ' ותיבודו כמו שרשמת, והייתי מוסיף גם את וודסון, קארל , ווגל, ספלסטורה וג'קסון כמאמנים ששיטת המשחק שלהם ורמת האימון של הקבוצה ברורים מאוד כאשר רואים משחק. מבחינתי מאמנים כאלו חשובים לקבוצה במידה רבה ( כמובן שגם ברשימה הזאת יש סדר מסוים).

השאלה אם דברי המוטיבציה שאתה מדבר עליהם זה מראיונות מחוץ למגרש או מה"Wired" בשידורי הNBA. כי למיטב הבנתי ב"Wired" אסור להם להציג שום דבר שקשור לטקטיקה. כנראה שהפיקו לקחים ממקרה בלאט-גרשון

בנוגע להשוואה לאירופה אני פחות יכול לתת את דעתי בנושא כי אני פחות עוקב היום, אבל אם נשווה למצב לפני כמה שנים אז בטופ האירופאי אני זוכר את מסינה ואוברדוביץ' ( וגם בלאט בקבוצה עם פארגו ואידסון) כמאמנים שמורגשים מאוד על המגרש, אבל מעבר לזה אני לא זוכר מאמנים שראיתי את הקבוצה וזיהיתי את את מלאכת המחשבת של המאמן בכל מהלך.
אבל שוב, באירופה אני לא מבין

קשה להוכיח את זה אבל אחרי צפיה בהרבה כדורסל ולמידה על אימונים, טקטיקה ורמות ניתוח בNBA ובארופה, אני מהמר שהפער באימון (אני כולל בזה ניתוח וידאו, התאמת שחקנים, ניתוחים סטטיסטים, מצלמות sportVU וכו') בין NBA לארופה יותר גדול מהפער בכישרון בין לברון ליוגב אוחיון.

זה לא אומר שכל מאמן NBA הוא גאון כדורסל, וגם צריך לזכור שיש בNBA גם קבוצות בתהליך בניה או טאנקינג שבניגוד לארופה לא מנסות להשיג מטרות מיידיות אלה לבנות שחקנים צעירים במחשבה לטווח ארוך ולהשיג בחירות דראפט גבוהות. אבל קבוצת NBA טובה נמצאת בכמה ליגות מעל מה שקורה בארופה מבחינת עומק הידע לגבי המשחק.

_________________
רסקה : "צביקה האם זה לא בעייתי ששחקנים ששיחקו נגד מכבי היה מושקעים כספית אצל מוני פאנן באותו זמן ?!"
צביקה שרף : "לא".
מכביזם, כל מילה מיותרת.

גיא פניני, קפטן מכבי, לשחקן הפועל : "אתה נאצי, שיהיה סרטן בראש לך ולאבא שלך".

דווקא בראיונות שאחרי המשחק. ה-wired גם נותן תחושה כזו אבל הנחתי שמורידים את הטקטיקה.
זה נשמע לפעמים שכל מה שהם אומרים זה סטייל סם מיטשל - we just have to make shots
הראיונות עם ת'יבודו נשמעים קצת אחרת ופופוביץ' פשוט לא רוצה להיות שם

בכל הקשור לצד הגופני, יש הבדל של שמים וארץ.

מבחינת כדורסל נטו, לא חושב שיש הבדל גדול.

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

חשבתי על זה קצת אתמול במהלך המשחק בין ממפיס לקליפרס. התנועה ללא כדור בנ.ב.א וההבנה בין השחקנים, עולה אלפי מונים על מה שקורה באירופה. וכשמסתכלים על קבוצה כמו בן אנטוניו זה אפילו בולט יותר (מצד שני אני חייב לציין שאוקסיטי היא קבוצה די מטומטמת).
האם זה רק המאמן או גם הבנה גדולה יותר של שחקן הנ.ב.א הממוצע? לא יודע, אבל זה בטח לא אומר שום דבר רע על המאמן האמריקאי.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

ואל תשכח את כל העניין של המשכיות, במיוחד בקבוצה כמו ס"א ששם יש בסיס של כמה שחקנים ומאמן שרצים כבר ביחד הרבה שנים.
באירופה כמעט בכל קבוצה, כולל הגדולות, כל שנה מתחילים מחדש - זרים חדשים (שהם לרוב גם השחקנים המשמעותיים), מאמן חדש, תרגילים חדשים.

בכל אופן צריך להגיד שגם המאמנים האירופיים הם לא שוס גדול.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני לא מבסס את זה על שום דבר מלבד הרגשה אבל יש גם הרגשה שכל ההתייחסות לספורט כמקצוע הרבה יותר חזקה בארה"ב - באופן כללי.

ולצורך העניין, הייתי מנחש שספורטאים מתאמנים יותר בNBA מאשר באירופה (במסגרת האימונים הרשמיים של הקב')

שוב - רק תחושה.

_________________
"if life gives you lemons, make lemonade. but unless life also gives you sugar and water your lemonade is gonna suck"

מה שבטוח, בארה"ב מתייחסים הרבה יותר ברצינות לקונספט של מאמן/צוות מקצועי. זה מתחיל ביחס ובכבוד שמאמנים מקבלים, ממשיך בכך שיש מאמן ויש ג'י אם ואף מאמן לא יעז לחשוב שהוא מקבל את כל ההחלטות לבד, ונגמר בכך שמדובר בצוות שלם של מאמנים ועוזרים.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

חשבתי על זה עוד קצת.
תפקיד המאמן הוא יותר רחב מבחירת תרגילים זיהוי מצבים וכו'. אתה צריך לדעת לנהל אנשים, להיות פסיכולוג, לתמרן מול דרישות הנהלה, לחצים מהתקשרות והקהל ועוד.

גם בצד המקצועי יש הבדל בין ניהול המשחק לבין הכנת הקבוצה, הכנת תוכניות אימון, בחירת שחקנים וכו'.


לדעתי, הגדולים ביותר באירופה, קרי אוברדוביץ ומסינה, לא נופלים ממאמני המנש (אולי פרט לקרם דל קרם).

גם באירופה וגם במנש אפשר לראות קבוצות חכמות וקבוצות טיפשות (להבדיל משחקנים), אפשר לראות מאמנים מקובעים וכאלה שהם מנהלי משחק מעולים, אפשרות לזהות הברקות טקטיות ואסטרטגיות וכו' וכו'.

זה קצת כמו לנסות ולהשוות גנרלים. טוב ככל שיהיה, גנרל שאין לו את החיילים הטובים ביותר ואת הטכנולוגיה הטובה ביותר, לעולם יעמוד בחיסרון. אפשר לנצח ולהפתיע פה ושם, אבל היכולת להשפיע באמת על המהלכים והתוצאות היא מוגבלת (דוגמא טובה לזה היא ג'ו סטילוול- נחשב בזמנו למפקד השדה הטוב ביותר בצבא האמריקאי, אבל נשלח לזירה הכי פחות מתועדפת, עם איכות החיילים הנמוכה ביותר).

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

קחו בחשבון שלמאמנים אירופיים יש הרבה יותר "זמן איכות" פוטנציאלי עם השחקנים שלהם. ב-NBA משחקים יותר, טסים יותר, באופן כללי יש פחות זמן לאימון ולימוד במהלך העונה. אם המאמנים האירופים לא מצליחים להיות לפני המאמנים האמריקאים בתנאים כאלה, אני חושב שזה מדבר בעד עצמו.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

למאמן האמריקאי מצד שני יש יותר יציבות והמשכיות של הסגל.

עוד הבדל קשור למעמד השחקן- המנש היא ליגה של שחקנים, הם קובעים את הטון.

כמו כן, ההבדלים בחוקה גורמים לשוני נוסף שמקשה על ההשוואה.

בסופו של דבר, בטח היום, אני לא חושב שהפער בין המאמן האירופאי החציוני לבין המאמן האמריקאי החציוני הוא כזה גדול.

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

נכון,הוא כל כך קטן שאף מאמן באירופה כעת לא יכול להיות מאמן בNBA.(אולי מסינה וגם לו זה לא הלך)

העניין הוא די עמוק באופן תרבותי לדעתי.

אני לא הראשון כמובן שאומר שהכדורסל האירופאי הרבה יותר קבוצתי, לעומת האמריקאי שמבוסס הרבה יותר על השחקנים הבכירים.

יש איזה כשל לוגי בכדורסל האירופאי שאומר שהקבוצה גדולה מכל שחקן יחיד (זה נובע לדעתי מכך שהכדורסל האירופאי שני לכדורגל, שם המצב באמת ככה) - ולכן השחקנים צריכים להיות כולם מאוד דומים במה שהם עושים.

שחקן לא שומר ברמה גבוהה? נעיף אותו לספסל, ולא משנה שהוא השחקן ההתקפי הטוב שלנו.

אני מרגיש שמאמנים אירופאים לא יודעים - או רוצים - לזהות את יתרונות וחסרונות שחקניהם ולהתאים אותם אותם לקבוצה. במקום זה הם מצפים מהשחקנים על אף יתרונותיהם וחסרונותיהם להתאים את עצמם לקבוצה.

זה אחלה לגילאי הנוער, וזה אחלה בעיקרון ברמות הכי גבוהות. הבעיה היא שאנחנו נמצאים באירופה ומלכתכילה הכישרון שמגיע לפה הוא דרג שלישי-רביעי בעולם. אם השחקן הגבוה שהחתימה קבוצת יורוליג היה יודע לעשות הגנה, לקלוע מחצי מרחק ולהשתלט על כל הריבאונדים, הוא לא היה פה.


אני חושב שזה התבטא בצורה מושלמת עם כל סיפור קרייג סמית' ודרוקר העונה.
יש לך שבקבוצה שחקן שמוכשר ברמה של דומטננטיות התקפית, בטח בליגה הישראלית, ובמקום לנצל את היתרונות שלו ולהחביא את החסרונות (יש לו כאלו כמובן, אם לא היו לא חסרונות הוא לא היה כאן), אתה מספסל אותו ומנסה בגיל 28 ללמד אותו הגנה.

אחד ההבדלים המרכזיים שקצת פחות נותנים עליהם את הדעת הוא ההיכרות הטובה של המאמנים האמריקאיים עם המנטליות, הגישה והרקע של השחקנים המקומיים. רואים הרבה פעמים מקרים רבים באירופה שמאמנים אירופיים לא קולטים טוב את הזרים האמריקאיים שלהם (מישהו אמר דרוקר?) ואת התוצאות רואים אחרי זה על המגרש. אצל האמריקאיים זה קורה אבל הרבה פחות. הם אמורים לדעת טוב יותר איך לגשת לנושא הזה.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

לא קבוצתי ולא בטיח. מוגבל זו מילה. אם היה שחקן כלשהו באירופה שהיה מסוגל לעשות באירופה את מה שדוראנט עושה בנ.ב.א למשל, היו משתמשים בו כך רק מה- אין כזה.
פעם כשהיה באירופה עדיין קצת כישרון, היית רואה את הדומיננטיות הזאת, מפטרוביץ דרך ג׳מצ׳י ומייקל יאנג ועד לבודירוגה ופארקר.
היום לא

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

1+
,קבוצתי" זה תירוץ שכבר אבד עליו הכלח.

רק חבל שכזהו הספורט המתקרא כדורסל

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

זה לדעתי תופעה תקשורתית בעיקרה - לא יודע אם זה בהסכמה עם המאמנים עצמם (כדי לא לחשוף טקטיקות) או פשוט כי זה יותר דרמטי ופונה למכנה משותף נמוך יותר, ערוצי הטלוויזיה פשוט משדרים כמעט אך ורק את קטעי המוטיבציה המלודרמטיים האלו.

הכדורסל האירופי הוא באמת סופר מוגבל, אבל עדיין אני לא מוצא סיבה טובה לכך ששחקנים שראינו באירופה, והיו רחוקים מלהיות שחקני התקפה גדולים, פתאום ב-NBA מגלים שהם גם יודעים לשים את הכדור בסל ובצורה מרשימה. סקולה שנים היה באירופה, שחקן מצויין אבל כזה שנע על אזור ה-15 נקודות למשחק גם בעונות הטובות ביותר שלו, פתאום מגיע ל-NBA ודופק מספרים מפלצתיים. כנ''ל לגביי פקוביץ'. והדוגמא הבולטת ביותר בעיניי - ריקי רוביו, שבברצלונה היה שחקן התקפי מחריד, ותוך קיץ אחד נהיה אחד הרכזים היותר טובים ב-NBA שגם נותן כמות נקודות נכבדה בהרבה ממה שנתן ביורוליג.

ואגב רק העונה ראינו שחקן שמעולם לא היה שוס גדול באף מקום בו הוא דרך ביבשת, דופק עונה של 18 נקודות למשחק במדי סיינה. בטוח שיש פה יד של מאמן.

זו הערה שולית אמנם אבל רוביו הוא לא אחד הרכזים הטובים ב-NBA

פקוביץ' היה הסנטר הכי טוב באירופה ביי פאר.אצל רוביו זה עניין של סגנון משחק.

סגנון = מאמנים?

אולי השורה התחתונה שלך נכונה, אבל אני דווקא לא מתחבר לטיעון הזה של המספרים וההבדל בביצועים.
ניקח את הדוגמא הבולטת שלך - רוביו. אנשים, בעיקר אמריקאים שכותבים ב-REALGM ולא באמת רואים משחקים מאירופה, התחילו לרדת עליו ולהגיד שהוא בלוף כי הסטט' שלו בבארסה היו חלשות. בניגוד להיום, דווקא אז יצא לי לראות משחקים של בארסה ואולי הוא לא היה קולע הרבה וגם % לא משהו, אבל כשהוא היה על המגרש ברצלונה שיחקה הרבה יותר טוב. זה שב-NBA הוא בא יותר לידי ביטוי מבחינת נק' זה לדעתי לא בהכרח אומר שיש מאמנים יותר טובים שיודעים איך להשתמש בו. בבארסה כנראה שזה מה שהיה צריך ממנו בשביל לנצח ולא שהוא בהכרח לא נוצל מספיק או לא השתמשו בו בצורה הכי טובה.
סגנון משחק זה כן עניין של מאמן, אבל זה לא אומר שהסגנון שבו הוא משחק עכשיו הוא יותר טוב לקבוצה כדי שתנצח.