סל ניוז

מצד שני, הספרס אף פעם לא התקרבו לקריסות המפוארות שהיו לקבוצות של קובי כמו נניח לפספס את הפלייאוף, מאז שדאנקן הגיע הם אף פעם לא ירדו מ-61% הצלחה ואני לא זוכר אפילו עונה אחת שבה היה איזשהו ספק קל שבקלים שהם יהיו בפלייאוף.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

זו שאלה טובה, מה עדיף - להיות קונטנדר מדי שנה עם אחוזי הצלחה נמוכים, או להיות קונטנדר רק בחלק (יחסית) קטן מהקריירה אבל עם אחוזי הצלחה גבוהים. כמובן שכמו בבדיחה עם העשיר והבריא, עדיף להיות ג'ורדן ולהינות מהגם-וגם.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

קובי עם 5/17 באליפויות שזה 29.4%, דאנקן עם 4/16 שיכול גם להיות 5/16, כלומר 25% במקרה הגרוע ו-31.25% במקרה הטוב, אז קודם כל אי אפשר להגיד שהאחוזים שלו נמוכים, ושנית, גם אם סופרים כמה פעמים כל אחד מהם עבר סיבוב בפלייאוף, אז כאן היתרון דווקא של דאנקן. אם מסתכלים על סדרות פלייאוף בסך הכל ובהנחה שלא החשבתי לאף אחד מהם סידרה שהוא היה פצוע בה בטעות, לדאנקן יש 30/41 (אני מניח שהספרס יעברו את ממפיס עם יתרון 3-0) שזה 73% ולקובי יש 33/43 (לא החשבתי לו את הסידרה מול הספרס השנה מן הסתם) שזה 76%, אם לוקחים את קובי רק בעידן פוסט-שאק הוא עומד על 13/18 שזה 72% הצלחה.

זה אומר שבסך הכל, אחוזי ההצלחה של שניהם דומים, גם באליפויות וגם בסדרות. לקובי אמנם יש יתרון קטן, אבל מצד שני, דאנקן אף פעם לא זכה לשחק עם מישהו כמו שאק בשיאו, שים ליד דאנקן מישהו כמו, נניח, לברון (ההקבלה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה לשאק שתתאים ליד דאנקן), אפילו אם זה רק מ-2003/4 והלאה, אחוזי ההצלחה שלו לא היו עולים? אני מניח שכן.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

נראה לי שהסיפא שלך היא הכי מכריעה בהשוואה הזו. דאנקן מאז שהוא בספארס הוא השחקן מספר אחד של הפרנצ'ייז. קובי לא תמיד היה מספר אחד.

_________________

רוני, מתעלם מטיעון מרכזי שלי - לא ספרתי אחוזי הצלחה כלליים אלא רק בעונות קונטנדריות. קובי בתקופה שבין שאקיל וגאסול לא שיחק בקונטנדרית בשום אופן.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

וגם צריך לדעתי לשקלל הגעה לגמר ולא רק זכייה באליפות.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אם כבר, אז גם הגעה לגמר אזורי.

_________________

לחשוב שבלייקרס היו אי פעם ב-15 שנה האחרונות לצד קובי גארדים מסדר הגודל והמסוכנות ההתקפית של פארקר את ג'ינובילי. שוב היו בהרבה עונות ופלייאופים של הספרס חלקים רבים בהם דאנקן ממש לא היה מספר אחד של הפרנצ'ייס ובטח שלא הגו טו גאי.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

גאסול עד לעונה האחרונה לא שחקן בקליבר של פארקר (או לפחות ג'ינובילי)? הווארד לא שחקן בקליבר של פארקר וג'ינובילי? אודום בשיאו גם שחקן בערך באותו לבל. מה גם שג'ינובילי ופארקר שניהם פצועים די הרבה בעונות האחרונות, שניהם לא שיחקו עם דאנקן בשנים הראשונות שלו ובשנים הראשונות שלהם ממש לא היו שחקנים עד כדי כך גדולים. גם בשיאם, אף אחד מהם לא מדגדג אפילו את שאק בשיאו.

וראובן, קובי לא שיחק בקונטנדרית בשנים שבין שאק לגאסול, אבל זה בעיני עומד לחובתו יותר מאשר לזכותו, סן אנטוניו הייתה קבוצת פלייאוף סבירה גם בעונות שבהן לא היה יותר מדי סביב דאנקן, אז למה לוותר לו על העונות האלו ולא לדאנקן על עונות כמו העונה שעברה או 2008-9 שבהן מאנו החמיץ חצי עונה? או 2009-10 שבה פארקר החמיץ משהו כמו 30 משחקים?

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

המילה גארדים לא הייתה ברורה מספיק?

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

יש הבדל בין גו טו גאיי לבין פרנצ'ייז פלייר.
סביב האחרון אפשר לבנות מועדון. לא קבוצה לכמה שנים, אלא מועדון. זה מה שדאנקן היה לספארס.

_________________

מה הקשר לגארדים? אם היו גארדים ברמה הזו ליד קובי והוא היה מביא את אותן תוצאות אז היו אומרים שלא היה לידו ביג-מן אז ההשוואה לא הוגנת. ביג-מנים משלימים את קובי בדיוק באותה מידה שגארדים משלימים את דאנקן, ולכן ההשוואה הזו הרבה יותר הגיונית מאשר להגיד שליד דאנקן היו גארדים טובים וליד קובי לא.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

הנקודה היא שיש פה ניסיון במודע או שלא במודע להציג את דאנקן כאחד ששיחקן לאורך הקריירה בואקום ליד כלומניקים שפופוביץ' רומם והוציא מהם 200% מהיכולת האמיתית שלהם באופן עקבי. בפועל - דאנקן שיחק לאורך מרבית הקריירה עם 2 אולסטארים נוספים ובקבוצות מוכשרות מאוד (בלי כמובן להמעיט מערכו של פופ) ובנוסף לספרס היו "פאדיחות" לא קטנות בסדרות פלייאוף לא פחות משהתרחשו לאולסטארים אחרים שחטפו ביקורות גדולות בהרבה כמו הקריסה של לברון, ההפסד של קובי בגמר, ההפסד של הגלאקטיקוס של הלייקרס ועוד.

לגבי העניין של דאנקן האפרורי והתקשורת זה משהו שהוא דו צדדי. מצד אחד בהצלחות הוא לא מקבל מספיק קרדיט, כתבות צבע והילול כמו לברון, שאקיל או וויד, ומהצד השני בכשלונות לא קוטלים אותו או מבקרים אותו מספיק.

ועוד הערה - אודום בשיאו בחיים לא מתקרב לפארקר או ג'ינובילי. וגם גאסול של ה-3 שנים האחרונות רחוק מהקליבר של שניהם.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

תגיד, אתה ראית את מאנו בשנים האחרונות? ב-9/10 ו-10/11 שבהן הוא היה טוב, אז גאסול היה פקטור מכריע באליפויות של הלייקרס, מאז, הוא פצוע הרבה יותר מגאסול ותורם הרבה פחות ממנו. האיש נותן משחק אחד טוב על כל 3 שבהם הוא לא מורגש או סתם פצוע. גאסול מאז שהגיע ללייקרס, על כל מגרעותיו, לפחות במדרגה אחת מעליו אם לא יותר. ואם כבר עונת 2009/10 שבה מאנו היה טוב, אז פארקר החמיץ בה כמעט 30 משחקים.

ליד דאנקן לא היו כלומניקים, היו שחקנים טובים, אבל אף פעם לא היה לידו שחקן בלבל של שאק והסייד-קיקס הרציניים שלו פצועים הרבה, מאז 2007 היו יותר עונות שבהן אחד מהם היה פצוע לפרק זמן ארוך מאשר עונות שבהן שניהם היו בריאים.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

קובי לא היה הסייד-קיק של שאק?!

_________________

אודום בשיאו, בעיניי, כן מתקרב לפארקר וג'ינובילי, ולבטח מוכשר לפחות מהשני. שחקן שהיה לו כמעט הכל - אורך, קליעה מכל טווח, יכולת ורצון להתלכלך בצבע, יכולת הובלת כדור (שהוא גם עשה לא מעט, כמי שאשכרה היה הרכז של הקבוצה)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

היה הסייד-קיק, באליפות הראשונה במובהק, אחר כך כבר פחות, אבל גם אז, שאק היה 1א' וקובי 1ב'.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

ושוב עולה השאלה, האם דאנקן היה סייד קיק של מישהו באיזו אחת מהעונות של ס"א? עד כמה שאני זוכר הוא היה טוב לפחות כמו רובינסון בעונה המשותפת שלהם. ועם כל הכבוד לפארקר, האם הוא היה יכול להיות כ"כ טוב גם אם לא היה לו את דאנקן לצידו?

_________________

כמה זיכרון קצר...
אז כפי שציינו קודם, עונה אחת בודאות בה פארקר קיבל את ה-MVP של הגמר, דאנקן די בפירוש היה הסייד-קיק. לטעמי גם על עונות נוספות אפשר בהחלט להתווכח. גם אם לא ניתן להגדיר אותו כסייד קיק במספר עונות, אני חושב שאין ספק שרמת הדומיננטיות שלו והשליטה בקבוצה לאורך פרקים ארוכים מהעונות רחוקות מזו של סופרסטארים מקבילים באותה תקופה.
ולדאנקן ורובינסון היו 6 עונות משותפות, לא אחת (1998-2003).

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

יותר לכיוון 6 עונות משותפות, 98 99 2000 2001 2002 20003.
עכשיו אני הולך לבדוק את כמות האלסטארים שהיה לכל אחד בקבוצה, עוד מעט תוצאות.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

לא ענין של זיכרון קצר כי אם שאלה אינפורמטיבית. אתם עונים על השאלה הראשונה תוך כדי התעלמות מהשנייה.

_________________

האמת היא שההתפתחות של פארקר היא לא רק בגלל דאנקן, אלא בעיקר בגלל פופוביץ' והשיטה שלו. פארקר שהתחיל את הקריירה היה גם שחקן מאד מהיר עם יכולת מצוינת לסיים בצבע, אבל הג'אמפ שוט שלו היה פחות טוב משהוא היום, ובעיקר הוא היה הרבה פחות רכז מאשר היום.
אגיד זאת כך, התחושה שלי היא שאם הוא היה משחק באיזו יוסטון, הוא היה מתחיל ומסיים את הקריירה כסטיב פרנסיס (אם כי פחות מוכשר מהפרנצ'ייז בעיניי). הוא הפך להיות רכז עצום בגלל שהוא בספרס, אבל גם אם לדאנקן היה חלק בכך, זה לא היה חלק גדול.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ואני אחדד יותר, האם השיטה של פופוביץ' הייתה מצליחה לולא דאנקן? פופוביץ' ראה שיש לו ביד אוצר והוא התאים את הקבוצה למה שישנו.

_________________

בלייקרס, שאקיל נבחר לאלסטאר 7 פעמים וגאסול אלסטאר 3 פעמים, האוורד פעם אחת, ביינום פעם אחת אדי ג'ונס פעמיים (כשקובי בא מהספסל בכלל), סה"כ 14 בחירות לאלסטאר. אודום היה סקורר בינוני מאוד, רחוק שנות אור ממאנו בשיאו ובטח מפארקר ולא היה באלסטאר. הם היו שחקנים שיכולים להוביל לנצחון בסדרה ואודום בשום אופן לא. רובינסון נבחר לאלסטאר 3 פעמים. פארקר נבחר לאלסטאר 5 פעמים, ומאנו נבחר לאלסטאר רק ב2005 ו2011, סה"כ עשרה משחקי אלסטאר לצוות המסייע בספרס, אבל צריך לומר שג'ינובילי היה ברמת אלסטאר בפלייאוף כמעט כל שנה.

פארקר תותח בשנים האחרונות בהם דאנקן משחק 30 דקות ומעורב הרבה פחות, שחקן עם כשרון טהור ומזוקק- אין הרבה סקוררים כמוהו שעושים את זה בלי גובה, אתלטיות וקליעה בינונית, סטיב פרנסיס לא היה מוביל את נבחרת צרפת כמו פארקר. גם אוסיף שמעבר לאליפות ב2007 שפארקר היה המנוע ההתקפי, בגמר הקשה מול דטרויט, דאנקן בגמר: 20.6 נק', 42% מהשדה 67% מהקו, 14 רב', 2.1 אס' 2.1 חס', MVP גמר, אבל ג'ינובילי היה סופר דומיננטי כל הפלייאוף ורשם בגמר 18.7 נק' עם 6 רב' ו4 אס' 49.4% מהשדה, 38.7% מה3, 85.4% מהקו, והוביל את ס"א בשלושה נצחונות: משחק 1 (26 נק' 9 רב' 63%) משחק 2 (27 נק' 7 אס' ב75%) משחק 7 (23 נק' 61%).

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

נו, ברור. שאף מוח לא יכול ליצור יש מאין מהחומר. ועם זאת, פופוביץ' הוא חתיכת מוח. מה שבעיניי הכי מרשים אצלו, זה שהוא יצר שתי קבוצות מאד מצליחות עם סגנונות שונים לגמרי.

_________________
תודה לאלוהי הבירה