סל ניוז

במיאמי נראה לי שלברון יקבל MVP למרות הכל, וייד בשביל MVP יצטרך להמשיך ביכולת הנוכחית ולהיות טוב מלברון לעוד שני משחקים. הממוצעים אחרי משחק 5 כדלהלן, וייד: 20 נק' 48% מהשדה, 5.4 אס' 2.8 רב' ו2.4 חטיפות. לברון: 21.6 נק' 44% מהשדה, 6.8 אס' 10.8 רב' ו2.2 חטיפות. כרגע זה לברון (למרות שלא מגיע לו)

בסן אנטוניו שורה של מועמדים, הכל תלוי בהמשך הסדרה:
פארקר עם 16.2 נק' ב49%, 6.6 אס' אולי הפייבוריט. דאנקן עם 15.6 נק' ב46%, 11.2 רב'. גרין 18 נק' ו4 רב', 66% מהשלשה. לאונרד 12.2 נק' ב49%, 10.2 רב' 2 חטיפות והגנה לא יאומנת על לברון, ואם הוא יעצור את לברון במשחק הבא והם ינצחו, לא פוסל אותו. ולכו תדעו מה מאנו יעשה בהמשך הסדרה (בעיני מאנו טוב/לא טוב יהיה ההבדל בסדרה).

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

מה יהיה עם השיעבוד הזה לסטטיסטיקה? את ה-MVP בוחרים לפי המצטיין בפועל ולא רק לפי הנתונים.
אחרת למה צריך מאמנים, שחקנים והנהלת ליגה בוא ניתן למחשב לחשב PER ולבחור מצטיין ואלופה גם.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

אם מיאמי תיקח את הסידרה הזו והMVP יגיע ללברון, בעיני זה יזכיר יותר מהכל את ה-MVP של קובי מ-2010, שחקן שנותן סידרה בינונית ומטה בסטנדרטים שלו (קובי אולי נתן סידרה קצת יותר טובה ממה שלברון נותן עד עכשיו, אבל אם ננתק ממנה את הזכייה באליפות זו לא תיזכר כסידרה טובה במיוחד שלו, אחוזים חלשים במיוחד במשחק 7), אבל עדיין, הסופרסטאר והשחקן הכי טוב של הקבוצה המנצחת.

מה שכן, ללברון יש עוד 2 משחקים לתקן, אם הוא יצליח לסחוב את מיאמי לאליפות עם לפחות משחק אחד סטייל משחק 6 מול בוסטון בשנה שעברה, זה כבר הבדל גדול מאוד, אבל פלייאוף היסטורי כמו בשנה שעברה זה כבר לא יהיה בשום מצב.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

הספרס בעיניי, הם אחת הקבוצות הטובות המושלמות ביותר שראיתי. טובה כמעט בלי שום ספק מאשר הספרס של שלוש האליפויות הקודמות.
למה? כי פארקר הוא אותו פארקר.
ג'ינובילי ובעיקר דאנקן ירדו ברמתם מאז, בזה אין ספק (אם כי ג'ינובילי טוב משהוא היה ב 2003).
אבל אז, לא היה גרין ולא היה לאונרד. התרומה של גרין כקלעי מדהים ברורה (כמובן, הוא לא קלעי ברמה של סטף קארי, והוא צריך להיות חופשי תחת הגנה מכווצת בשביל לקלוע, ועדיין הוא עושה את זה בקור רוח מרשים מאד). אבל לאונרד - אני אגיד זאת כך, בעיניי מדובר בשחקן ברמה של פול ג'ורג', עם הגנה אף טובה יותר. (פול ג'ורג' עדיף רק כעושה משחק, אך לא כיוצר נקודות ובטח שלא כריבאונדר), ההבדל המרכזי בין הספרס לאינדיאנה זה שאצל אינדי שחקן כזה שווה כוכב (או לפחות השחקן מס' 1-2 יחד עם היברט), ואילו אצל הספרס, הוא עוד בורג בחמישייה כל כך משומנת. למעשה, כרגע נטיית לבי היא לומר שלאונרד הוא ה MVP, אבל עוד חזון למועד.
אז לעומת זאת, היה את בוואן, שכשחקן הגנה אולי טוב מלאונרד במעט, וגם בזה אני לא בטוח בכלל, בהינתן הפער הפיזי הגדול בינו לבין לברון (שלדעתי בעיקר עצר את עצמו ב 2007), אבל לבטח היה שחקן התקפה גרוע בהרבה מלאונרד, והיה... לא יודע, כל מיני ספליטרים בסנטר (ובאמת מה יהיה, האיש ימשיך לשחק כשהוא רק מחרב משחקים?) כמו אוברטו ורוז. ספסל פחות טוב משהוא היום.

אין, הספרס פשוט אדירים. אם לוקחים את שאר הקבוצה כפי שהיא היום, ואת דאנקן וג'ינו צעירים בשנתיים, מדובר אולי בקבוצה הכי טובה מאז הבולס.
והאמת? גם כך. כי הכישרון שמולם כל כך עצום, ובכל זאת הם מובילים.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני לעומתך נורטון חושב הפוך.
הגמר הזה הוא הוכחה לטעמי שהכדורסל בליגה רק מתדרדר.
פארקר לא שחקן גדול ולא שומר גדול ולמעשה הוא two trick pony שפיל ג'קסון הראה שאין בעיה לעצור כאשר יש מאמן רציני ממול.
דאנקן שחקן אדיר והיה הרבה יותר טוב באליפויות הקודמות שהיו לו עוד ברכיים וכח, הוא לא היה מסיים סדרה עם מספרים כאלו אז.
לאונרד אולי טוב מבואן בהתקפה אבל ממש לא יותר טוב בהגנה והאמת לא רק שלא יוצר אלא סתם שחקן התקפה אפור שאוסף נקודות בשטף של המשחק.

אז למה הספרס נראים כל כך טוב? כי מולם יש את אחת מהקבוצות הכי מאכזבות שראיתי כבר הרבה זמן, הם עדיין יכולים לקחת אליפות אבל זה לא יהיה בגלל שהם קבוצה גדולה ולא בגלל שלברון גדול גם אם הוא יקלע 50 בשני המשחקים הבאים וקיתונות ההערצה שיישפכו עליו כאן יהיו בלתי נסבלים.
הלא כאן אחרי כל ניצחון באן דן דינו של הסדרה הזו הכתירו את המנצחת של יום האתמול כמובילה וכזו שכנראה תהיה אלופה.

הספרס נראים טוב כי מיאמי משחקת חרא של כדורסל, ריי אלן מחוץ למשחק אחד לא בא לידי ביטוי למרות שיש לו שניים ממושכי האש והתשומת הלב הכי טובים בליגה.
יש לה גבוה רכרוכי שמתוך 5 משחקים הגיע למשחק אחד + עוד מחצית אחת ורבע אחד. אבל בגלל שהוא נלחם משחק אחד אז פתאום מדברים שוב על השלישייה הגדולה ועל 3 אולסטארים. בוש שווה לתחת בריבאונד ואין לו משחק פנים מרבית הזמן בגלל שהוא עצלן ובורח ממגע.
וייד כל הזמן מתנדנד בין לתת ללברון את הבמה לבין לצאת לעיתונות בהצהרות תוך כדי סדרת גמר שהוא לא מקבל מספיק נגיעות (דבר מטומטם שמוטב היה לו נאמר בחדר ההלבשה בלבד).
אז כשהוא "בריא" ורוצה כולנו יודעים שהוא שחקן על אבל גם הוא הופיע לבינתיים רק למשחק אחד באופן מלא ולעוד 2 מחציות סבירות פלוס.
ואז אנחנו מגיעים למלך ליר בעצמו, שחקן ששנה שעברה חשבנו שניער את כל הקופים ועלה למדרגה של הגדולים באמת.
אבל הנה שוב הוא חוזר לפאסיביות ושוב הוא לא משתלט על משחקים, מרשה לעצמו לסיים עוד משחק בפליי אוף בתבוסה. בזמן שמייקל או קובי היו שוברים את הסל בעצבים וניסיון לעורר את הקבוצה שלהם הוא בטח עשה עוד קעקוע בזמן שהוא מחייך על הספסל.
קל להסתנוור מהיכולות שלו כי הן באמת פנומנליות אבל מנטלית אין לו את הקילר אינטינקט של קובי או מייקל ולא של לארי או מג'יק.
לא משנה איך תיגמר הסדרה הזו אבל סדרה שספוט שוטר ורול פלייר הפכו לגיבורים שלה רק מראה את העליבות של הליגה ושל הסדרה.
לא יודע איך היו נראים דברים אם קובי לא היה נפצע והדם הרע היה מעורר אולי קרב אמיתי מול מיאמי, מהצד השני של המערב לדעתי אוקלהומה הייתה שוחטת את הספרס כי היא יותר מאוזנת כאשר כולם בריאים והרבה יותר צעירה ודוראנט אדיר.
אז נותרו לנו עוד 2 משחקים לשיממון הזה להיגמר.
אתם תמשיכו להתווכח עם מחשבונים ולנתח אחוזים כל היום ואני אמשיך להתגעגע לסדרות של מלחמה אמיתית כמו מיאמי-ניו יורק במזרח ולייקרס-סלטיקס או אפילו שיקגו-יוטה בגמר מתי שהגמר היה קרב אדירים ולא קרב הרול פליירים שעלו לגדולה.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

קשה לומר, כי אוקייסיטי שיחקו בלי ווסטברוק רוב הפלייאוף, אבל אני מאד שמח שהם לא עלו - כתבתי כאן ואכתוב זאת שוב - אוקלהומה היא אחת הקבוצות המטומטמות ששיחקו את המשחק. מטומטמת בהרבה ממיאמי למשל. וגם דוראנט, אפרופו דיון הכשרון, הוא אמנם כשרון על, בגלל שיש לו את שחרור הכדור הטוב ביותר בתולדות המשחק (שילוב של גובה - דיוק - מהירות), אבל הוא, שחקן שוב, די מטומטם. בעיניי, מטומטם יותר מווסטברוק למשל, שגם הוא לא גאון הדור.
אני באמת חושב שאתה מדבר מתוך נוסטלגיה. הספרס של השנה היא קבוצה מאומנת לעילא ומצוינת, היא קבוצה שעושה שם טוב לכדורסל חכם, כדורסל של מסירות, כדורסל של פיקים בלי סוף, כדורסל שמנצל את היתרונות שלו.
ופארקר? טו טריק פוני? מה הם שני הטריקים? אז לא ,הוא לא מוסר גדול (אבל כמו לברון, הוא מוסר יעיל), אבל הוא אחד החודרים הטובים במשחק, והקליעה שלו מחצי מרחק נקייה ויפה. פוינט גארד אדיר, ולבטח אחד הטובים בעשור האחרון, ובאופן כללי שחקן די בלתי עציר כשהוא בשיאו. כרגע היסטורית, אגב, הוא בערך במקום שבו נמצא אייזיאה תומאס. אפרופו, נוסטלגיה.

להתגעגע לשיקגו- יוטה וללייקרס - סלטיקס זה בהחלט יפה, ואני אפילו יכול להסכים שחבל שאין כאן סופרסטאר אמיתי במלוא אונו (כי לברון הוא רכיכה ודאנקן הוא זקן, ופארקר הוא פוינט עצום אבל הוא לא קובי או מייקל או אפילו מאלון), אם כי אציין שאני לא רואה את היתרון הגדול של סטוקטון על פני פארקר, מצטער. כזה אני. מה גם שאותה יוטה היתה אף היא קבוצה של שני סטארים וחבורה של רול פליירים כל כך אפורים שזה היה עצוב.
אבל... מיאמי - ניו יורק??????? באמת??? במה טימי עדיף על פארקר? במה מורנינג עדיף על דאנקן? ומה גורם לך לרצות לראות שוב את קבוצת הבולדוזרים של יואינג-אוקלי-מייסון-סטארקס- או לארי ג'ונסון-יוסטון-ספריוול-קורט-קמבי. במה בדיוק הקבוצות האלה היו עדיפות על אחת משתי הקבוצות הנוכחיות, ובאיזו זכות הן אפילו מתקרבות אליהן?

_________________
תודה לאלוהי הבירה

רן, אני חושב שאתה קצת מגזים.

פארקר מאד השתפר בשנים האחרונות בעיקר מבחינה מנטלית, עם הירידה של דאנקן הוא לוקח על עצמו יותר, והעובדה הפשוטה היא שרק שחקן אחד בליגה עצר אותו בשנתיים האחרונות וזה ספולושה. לדעתי פיל ג'קסון לא היה מצליח לעצור אותו בשנתיים האחרונות.
דאנקן ירד ועדיין מראה לא מעט דברים מאד יפים. הספרס היא בהחלט הקבוצה הכי מרשימה מאז הבולס עם דגש על המילה קבוצה. זה שחסר לך מאבקים של סופרסטארים זו בדיוק הנקודה - הספרס מראים שאפשר לנצח במשחק קבוצתי ומאוזן בלי סופרסטאר אחד שמשתלט על המשחק, זה אולי לא לטעמך אבל זה לא מוריד מההישג הקבוצתי שלהם.
אני מסכים איתך שמיאמי רכרוכיים יותר ממה שהתרגלנו לראות בגמר הליגה אבל
1. ממפיס לא היו רכרוכיים
2. בדרך כלל המלחמות הקשות הן מתחת לסל, אי אפשר להיות קשוח כשיש מולך קלעים כאלה
3. תן קצת קרדיט למשחק הנכון של סן אנטוניו שמוציא את העוקץ ממיאמי
4. מיאמי עם הגב לקיר מעלה את האינטנסיביות, בוא נראה את משחקים 6 ו 7.

נורטון הוא לא מוסר גדול זה אנדר סטייטמנט, שלא לדבר על זה שהוא לא עושה אחרים לטובים יותר ומה יותר חשוב מזה למנהל המשחק.
אני לא מתגעגע לטימי או לאלונזו, אני מתגעגע למלחמה ולאנרגיות של קרב היאבקות שבכל רגע נתון שחקנים עפו לפארקט, מלחמה ששחקנים היו מוכנים לעוף על המזכירות בשביל לא לתת אינץ'. זה היה ראמבל אין דה ג'נגל.
בסדרות של שיקגו ויוטה המאמנים עשו התאמות מדהימות ממשחק למשחק, פשוט יכולת לראות כיצד כל מאמן מגיע למשחק הבא עם תוכנית משחק שמשבשת מהלכים מהמשחק הקודם וכיצד תוך כדי המשחק הם תיקנו והגיבו.
מיאמי לא מגיבה לכלום, היא פשוט מחכה שהסטאר פאוור שלה יכריע בלי לשנות כלום מהותי.
נכון שהספרס מאומנת לעילא אבל זה לא קרב מוחות זה נוקאאוט.
ממפיס לא רכרוכיים בכלל ובגלל זה ההתאמות של פופ לראנדולף ולשאר היו גאוניות, אימון במיטבו.
בסדרת הגמר יש לנו קבוצה טובה, קלאסית למודל האירופי של כדורסל אינטיליגנטי מאורגן ומה לעשות מ ש ע מ ם.
ה-NBA היה כדורסל של עילויים וסופרמנים שיכולת להתרגש ולהצטמרר מהמהלכים, שהמאבק מתחת לסל הרגיש כמו פוטבול ולא כמו אופרה או כוס תה בבית כפר אנגלי.
כדורסל לא צריך להיות שחמט הוא צריך להיות מלחמה.
לאף קבוצה בסדרה הזו לא היה משחק גדול שכולם התעלו ושהכוכבים יצרו חומר לפוסטרים.
אני לא רוצה לראות אירופיזציה של ה-NBA אני רוצה שחקנים כמו אייברסון ששיחקו עם פה מלא דם כי פחדו שיוציאו אותם מהמשחק אם ייראו שהם מדממים מהשפה. לא כי אני אוהב אותו כשחקן כי אני רוצה את הרוח הזו.
לגבי איזייה מול פארקר כל מה שיש לי להגיד לך נורטון זה ב ו ל ש י ט .
איזייה קלע 42 נקודות על רגל אחת בפורום, הוא היה שחקן עם לב של אריה והתעלות מדהימה ברגע האמת, לא שחקן שמסיים את העונה הכי טובה של הקריירה שלו עם סדרת גמר של 16.2 נקודות למשחק.
16.2 למשחק מהסקורר המרכזי שלך זה עילוי? 6.6 אסיסטים זה עילוי? עילוי בתחת שלי.
משחקים של 6 נקודות ו-13 נקודות במשחקים הכי חשובים של העונה של הקבוצה שלך.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

מה רע בלנתח סטט'? אליפות מנצחת קבוצה, סטטיסטיקה היא טובה לחיזוי אבל אף אחד לא אמר שהיא מוכיחה משהו ובטח אפחד לא משתעבד לה, ועדיין סטט' זה מעניין


בהתחשב בכך שקובי שיחק מול קבוצה שחיסלה כל כוכב יריב, קובי נתן סדרה סולידית מול הסלטיקס ובסה"כ עד המשחק השביעי הוא היה טוב מאוד, הוא היה ביי פאר השחקן שנתן את הסדרה הכי מרשימה

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

רן, אתה יודע מה, לא ראיתי את אייזיאה תומאס מספיק, ועל כן אני נדרש פה לסטטיסטיקה. סטטיסטית אגב, הוא סיים את סדרת הגמר של 2007 עם 24 נקודות בממוצע למשחק, והוא משחק את הסדרה הזאת עם פציעה קטנה ובכל זאת, לעיתים נראה לגמרי בלתי עציר.

ואגב, סליחה על השאלה, אבל איזה קרב אדירים מתחת לסל היה בין יוטה לשיקגו? רודמן עצר את מאלון, עד כמה שהוא עצר אותו, רחוק יותר בפיקנרול, ולאף אחת משתי הקבוצות לא היו שחקנים שמשחקים יותר מדי בלואו פוסט (ג'ורדן היה שחקן פוסט אדיר, אבל בעיקר מההיי פוסט).

ובכל מקרה, אני מוחה על המונח "אירופזיציה". כפי שכתבתי לא פעם בעבר הקרוב והרחוק. באירופה, יידוי השלשות הוא בשל היעדר שיטה וההגנה החזקה היא בשל ברירת מחדל ויתרון אתלטי של הקבוצות השומרות חזק ולא בגלל איזושהי אסטרטגיית על מנחה. בסן אנטוניו לעומת זאת, זה הפוך לגמרי - זו השיטה עצמה, והיא מופתית וגאונית.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

יויה, בנוגע לנקודה 4 שלך, בוא נגיד שאני אופתע אם נראה את משחק מס. 7 (כמו שהחתימה של התותח מעידה, אני מופתע שבכלל הגענו לשלב הזה).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

נורטון: שכחת כנראה כמה רודמן נכנס לראש של מאלון ואת המכות הקטנות. שכחת את הקרבות בין מייקל לבריון ראסל.
שכחת את המרפקים המלוכלכים של סטוקטון זה שהוא היה לבן ונמוך לא אומר שהוא היה רכיכה כמו הצרפתי.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

רן, סלח לי אבל מזמן לא ראיתי גבב כזה של קלישאות, ונורטון ענה לך יפה מאוד עליהם.
פארקר של היום הוא שחקן בלתי עציר כמעט, מיאמי קבוצה הגנתית מעולה עם מגני חוץ מפחידים, אבל פארקר פשוט עושה ככל העולה על רוחו. כשהוא לא פצוע אין כמעט קבוצה שיכולה לעצור אותו. אז איזיאה קלע 24 נק', מה הקשר בכלל? חשבתי שטענת שעדיף מראה עיניים. פארקר קולע פחות כי יש סביבו קבוצה שוטפת מבחינה התקפית והנטל הוא לא רק עליו, אבל התפקיד שלו עצום, ומי שקורא לגרין MVP לטעמי טועה בענק.
מי סחב את סא"ס כל הרבע הרביעי כשההיט נלחמו את דרכם בחזרה? מי לקח את לברון וויד לסירוגין לסל, קלע מעליהם וסחט עבירות. אז גרין קולע את השלשות שלו ונותן הגנה מעולה, אבל זה לא קרוב בכלל שזה מצחיק אפילו להגיד את זה. גרין הוא האקס- פקטור, אבל MVP בחיים לא.
הרומנטיזציה הזאת של העבר מוגזמת בעיניי. נכון שכיף להתגעגע לשמות הגדולים, אבל קח 20 שנה קדימה ותתגעגע ליסודות המושלמים של טימי, לאקספלוסיביות של וויד, ואתה יודע מה, גם פתאום כל הפגמים שאתה רואה בשחקנים ידעכו ויישכחו במקצת. שני הקבוצות נתנו אתמול כדורסל מדהים בעיניי בכל קנה מידה, אפילו שג'ורדן וקובי לא שיחקו על המגרש.
אתה מתגעגע לקרבות על המגרש? לפיצוצים? אני נהנה משטף של כדורסל, משינויי מומנטומים, מסדרה מותחת , מכבוד הדדי בין יריבים תחרותיים מאוד. כנראה עניין של טעם.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

תראה רן, את ה"ניקוי" של המשחק אתה לא יכול להביא לפתחם של השחקנים או המאמנים. אהבת סגנון יותר פיזי ובוא נאמר את האמת, מלוכלך. זה סבבה לגמרי, אבל זה נוגד את האג'נדה המפורשת של הליגה עצמה.

חוץ מזה, אין לזה שום אמירה של ממש על "רמת" או "איכות" המשחק, זו פשוט העדפה אסתטית.

עמוס: אולי אתה צודק ועבר זמני, והכדורסל שאני אוהב.
אולי זה הכדורסל שהליגה רוצה.
זה לא הלברון שאני רוצה וזה לא מה שבא לי לראות.
פארקר הוא לא מסוג השחקנים שאני אוהב.
אולי שנה הבאה...

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

עאלק קרבות בין מייקל לבריון ראסל, בריון ראסל היה אחלה שחקן הגנה והכל, ובאמת ניסה לדפוק מכות לגדול מכולם, אלב מייקל אנס אותו משחק אחרי משחק. מה גם, שעם כל הכבוד לראסל, בעיניי לאונרד או אפילו לאנס סטיבנסן הם פשוט שחקני הגנה טובים יותר (בטח שלאונרד)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

טריוויה נ.ב.א :

האם בעבר הוכרעה אליפות הנ.ב.א 3 פעמיים ברצף באותו האולם?

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

מן הסתם זה התרחש באליפויות של בוסטון לא?

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

אני דווקא נהנה מאוד מהסדרה הזאת (חוץ מזה שהיא לא נגמרה 4-0 לסן אנטוניו וגורמת לי להפסיד שעות שינה). יש לי הרגשה שמיאמי עדיין תנצח.
הבעיה העיקרית עם מיאמי בסדרה הזאת, שמתוך 5 משחקים, הם כמעט ולא שלטו בקצב של המשחק. הספרס משתדלים לצמצם את כמות האיבודים, והאמת שכשנורטון אומר כדורסל אירופאי, אני חושב שבמידה לא קטנה, זו שיטת משחק שתואמת למה שנבחרות חזקות אירופאיות/בינלאומיות משחקות מול נבחרת ארה"ב. להימנע מאיבודים, משחק על חצי מגרש, הנעת כדור סבלנית.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הבעיה העיקרית שבמשחק מספר 5 הספארס ממש לא ניסו לשחק על חצי מגרש, אלא ניסו לרוץ בכל הזדמנות תוך ניצול הירידה להגנה העצלה של מיאמי. האשם העיקרי הוא ווייד דרך אגב, שנוטה להתעכב לצד השופטים כל פעם שלא נשרקת שריקה לשביעות רצונו.

חוץ מזה, אלן היה מעולה התקפית ובכלל ההיט לא מנצלים מספיק את יכולת הקליעה שלו (מול אינדי הוא בילה איזה 3-5 דקות על המגרש כשווסט שומר עליו וכל מה שהוא עשה זה לעמוד בפינה), אבל הגנתית הספארס שרפו אותו שוב ושוב ושוב, בין אם אלו היו חדירות של פארקר או שלשות של גרין. עוד שותף באינקוויזיציה ההתקפית של הספארס הוא נוריס קול שפשוט ריחמתי עליו. כל שניה שהוא היה על המגרש הספארס התקיפו אותו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

היה מהלך שהצרפתון(!) בודד לפוסט-אפ על קול, זה כבר היה ממש לא נעים לצפיה.
בנוגע לבוש, זה פשוט מדהים כמה שהוא רכרוכי. בחיי, אלו היו ה-16 נקודות הכי לא מורגשות שראיתי בחיי, הייתי בטוח שהוא סיים את המשחק עם איזה 6 נקודות.
דאנקן בגילו המופלג מנגב אותו בלי למצמץ אפילו.
לגבי לברון, זה די ברור משפת הגוף שלו שהוא כבר איבד מאוד את הביטחון.זה מתבטא בתלונות המוגזמות על שריקות, חוסר הירידה להגנה, והויתור הפושע (מן הסתם של המאמן) במעבר על חסימות.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

ויתור במעבר בין חסימות לא מעיד על ביטחון אלא יותר על עייפות.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לא חושב. לברון משחק 41.2 דק' בפלייאוף, הכי מעט בהיסטוריית הפלייאוף שלו. גם בגמר הוא משחק אותה כמות דקות, זה זהה לדקות שקובי שיחק בריצות הפלייאוף בגיל 30.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אולי יש לו מונו

_________________
תודה לאלוהי הבירה

פלאש, אני אשאל שאלה טפשית ואשאל מה הקשר לקובי לעזאזל (אגב, זה שקובי הוא כנראה אחד השחקנים העמידים בהיסטוריה אני חושב שגם גדולי שונאיו יעידו).

לא כתבתי את ההודעה הזו כהגנה על לברון. להבדיל מלפני שנתיים שם הוא נשחק לחלוטין לדעתי, כאן התירוץ הזה לא תקף. ועדיין, מותר לשחקן להיות עייף גם כשאין לו זכות לכך. אני עדיין חושב שכשחקן מפסיק לעבור בין חסימות כשהוא מסוגל לכך זה יותר סימן לעייפות מאשר לחוסר ביטחון (כפי ששוויק טען).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)