סל ניוז

אני מסכים לגבי "היום השלישי", ראיתי אותו בפעם היחידה, כשהוא יצא, בגיל 15 בערך, בקולנוע. וזה זכור לי כחוויה מפעימה, אז יכול להיות שהיום כמעט עשרים שנה אחרי, הייתי חושב אחרת, ועדיין.

אפרופו, פת"א וקצב - בעיניי, הגדולה של מגנוליה (שהזכרתי אותו כאן בעבר, כסרט האהוב עליי ביותר), היא בכך שמדובר בסרט עם הקצב הכי מדהים שראיתי, החל מסיקוונס הפתיחה הארוך ועד הסיום.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

היום השלישי סרט אקשן נפלא, לא בטוח שזה הראשון שפיסטול פיט הייתה רוצה לראות. ארמגדון לדעתי סרט די מעאפן וקיטשי אבל בתור סרט אסונות עושה את שלו (ובזמנו אין ספק שחלק מההצלחה היה השיר של ארוסמית והקשר בין סטיבן טיילר לליב טיילר)

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אגב, עוד סרט אקשן נהדר מאותה תקופה פחות או יותר הוא "קון אייר" שהרבה יותר אהבתי ממה שזכור לי מאשר הסרט אלקטרז ההוא עם ניקולס קייג' ושון קונרי, או מ"פייס אוף"

_________________
תודה לאלוהי הבירה

סופרמן אכן גרוע, הרבה יותר קרוב ברמה לסופרמן האחרון שהוציאו מלסרטי האביר האפל המעולים.
עוד סרט מומלץ הוא "קיק-אס", מפתיע בועט ומצוין.

קיק אס אכן סרט אדיר, עוד סרטי אקשן מהסוג הקליל', שמח ומבדח, אך ממש מצוין הם: from paris with love עם ג'ון טרבולטה ו SHOOT 'EM UP עם קלייב אוון.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני רוצה להזכיר 3 סרטים:

קיוב -כבר כשיצא לקולנוע, דברו עליו כסרט קאלט. יצירת מופת.

דוח מיוחד - אם מדברים על סרטי אקשן, אני מאוד אהבתי מאוד את 'דוח מיוחד'. אין לי מושג למה הוא הצליח בקופות. מאוד רלוונטי לימינו אחרי פרשת PRISM.

ונדטה- לא סרט גדול בעיני, אבל כנראה אחד הסרטים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. תרבות האנונימוס קבלה הרבה השראה ממנו.

אין איזו רמה מינימלית של אמינות שמצפים מסרטים, אפילו סרטי אקשן? אם כי כמובן שקון אייר עדיף בהרבה על היום השלישי מכל בחינה אפשרית.

מוקרן עכשיו בכבלים צ'יינהטאון, וממילא חשבתי להזכיר אותו. אז נזכיר אותו, ואם כבר פולנסקי, אז גם תינוקה של רוזמרי.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ורתיעה ויותר מכך, הדייר הגאוני ועוד המון דברים. במאי אדיר

_________________
תודה לאלוהי הבירה

רתיעה לא ראיתי ולא שמעתי. איך זה נקרא באנגלית?

הדייר הוא סרט ביזארי לגמרי. שני אלה אני חושב שהם השילוב המושלם בין פולאנסקיאיות במיטבה ועדיין מסגרת מיין-סטירימית (פראנטיק למשל יותר מדי מיין-סטרימי עד כמה שאני זוכר).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

Repulsion אני חושב. סרט מאד קלאוסטרופובי והמוקדם בטרילוגיה הקלאוסטרופובית עם הדייר ורוזמרי. בעיניי גם פחות טוב מהם וקצת בוסרי

_________________
תודה לאלוהי הבירה

כמה סרטים שלא הזכירו (ויש כאן לא מעט שלא ברור לי איך הם מופיעים כאן בכלל)

ספיידר של קרוננברג.
פקח את עיניך (רק בגרסא הספרדית)
ברטון פינק
צ'יינה טאון
ליבו של אנג'ל
במעגל הנקמה (המקורי עם מייקל קיין)
סודות LA
בולט
ביטלג'וס
ולא ברור לי איך פני צלקת לא אוזכר עד עכשיו.
רוקי הראשון- סרט דרמה נפלא
גורילות בערפל
בארי לינדון

בגזרת הנעורים-
ביג
דיינר
אמירקן גרפיטי
אני והחבר'ה

באגף הפנטזיה ישנם חמישה סרטים שחובה לראות-
הנסיכה שכבר הזכירו כמובן אבל יש עוד
הרפתקאות הברון מינכהאוזן
לבירינט
הסיפור שאינו נגמר
ווילו והנסיכה

אם כבר קומדיות אז קודם כל מל ברוקס ובעיקר ההיסטוריה המטורפת של העולם.
וכמובן כל מונטי פייטון בכלל ובראיין כוכב עליון בפרט.

אמרו קיל ביל? לדעתי 2 הסרטים הללו הם בגדר החובה, מדהימים.

אם כבר פולנסקי אני גם מאוד אהבתי את סופר הצללים ואת (תהרגו אותי) השער התשיעי.

ואי ציון מונטי פייתון זה פשוט בגדר קלון. הגביע הקדוש הוא סרט שאני מדקלם (וסיוט לראות אותו איתי).

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

מוק, צ׳יינהטאון הוזכר לפחות פעמיים.
אני מאד אוהב את ניקולסון המוקדם. יש סרט בשם the passenger שאנטוניוני ביים עם ניקולסון, שהוא פשוט סרט מיוחד. בכלל שנות השבעים עשו אחלה קולנוע, כולל חלק גדול מהקריירה המוקדמת של דסטין הופמן, וכמובן אל פצ׳ינו.
אפרופו אנטוניוני - ׳יצרים׳ הוא סרט מדהים, והסיום שלו כמו זה של the passenger הוא תמצית אהבתי לקולנוע.

בכלל בעיניי, סרט יכול להיות כיפי ואחלה ונפלא, אבל מה שהופך אותו לחוויה מיוחדת באמת, הוא בדרך כלל הסיום

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ראיתי את שלושתם.

עם קיוב היה לי קטע כ"כ מוזר!!!! פשוט הזוי! חייבת לספר!
זה היה במהלך התואר הראשון שלי. כשלקחתי אז קורס ב"תורת המספרים", ולאורך כמה זמן הזנחתי אותו ולא הגשתי כמה עבודות ברצף, ואז יום אחד החלטתי להשלים. אז נשארתי עד מאוחר באוניברסיטה, ומה שבעצם עשיתי רוב היום היה לפרק מספרים לראשוניים. ואז חזרתי הביתה עייפה, ופתחתי את ערוץ הסרטים של YES, והתחלתי לראות לגמרי במקרה את קיוב. הסרט הרגיש לי המשך טבעי של היום הזה, עד כדי כך שלקח לי זמן להבין שיש פה צירוף מקרים לא נורמלי.
מה שהפריע לי שם זה סתירה לוגית: אם אני זוכרת נכון, לבחורה לא הייתה בעיה למצוא גורמים של מספרים גדולים, אבל הייתה בעיה לה לקבוע האם הם חזקה של מספר ראשוני... וזה למרות שאפשר בקלות לפתור את הבעיה הראשונה אם יודעים לפתור את השניה.
למרות הכשל, אהבתי את הסרט.

דוח מיוחד - ראיתי מאוד מזמן, וגם מאוד אהבתי.

את ונדטה ראיתי בקולנוע, נראה לי שהיה בסדר.

קיוב סרט גדול. קיוב 2 לא רע בכלל ול3 אסור להתקרב!

החיבור של דה פאלמה עם פאצ'ינו תמיד הפיק דברים טובים.

נורטון, יצרים סרט ענק, ללא ספק אחד הגדולים.

אתה בהחלט צודק בנושא הסיום. אני יכול לספור על כף יד וחצי את הסרטים שהסוף שלהם הפתיע אותי וכולם יכנסו לרשימת הגדולים שלי. לצערי, אין יותר מדי סרטים כאלו.

לעומת זו, יש סרטים שהסוף הצפוי שלהם יהרוס את כל הסרט.

----ספויילר----
בסרט המשחק עם מייקל דאגלאס. קיבלנו סרט שהכל בו היה עשוי טוב. הוא היה קצבי, מרתק ומותח (גם אם צפוי) אבל הסוף האמריקאי של הסרט פשוט הרס אותו.
אם הסרט היה נגמר בצניחה אל מותו, הוא יכול היה להפוך לסרט מעולה. בהשארותו בחיים, הובטחה הבינוניות של הסרט לעד.

אם כבר המשחק, אז לכו על שם המשחק. סרט פנטסטי.

אגב, שכחתי את בחזרה לעתיד 1-2. גאונות צרופה של רוברט זמקיס.


וכמובן את איש הקש- המקורי בלבד!

יש סרט אחד עם סיום אדיר, שונה ומיוחד, שמעולם לא הצליח לפרוץ את הגדרתו כעוד זבלון מתח, ולא בצדק. לסרט קוראים fallen והוא מסוף שנות התשעים נדמה לי, עם דנזל וושינגטון. אני ממליץ

אגב משום מה עלתה לי אסוציאציה ל ׳אגדת הפסנתרן׳ שהוא אפוס מפעים ממש. ׳אומברטו די׳ מפעים ומדכא. ׳לני׳ כנ״ל אבל מתקופה אחרת.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

לני סרט מצוין. את השאר לא הכרתי, לפחות בשם.

נ.ב. המלצתי לך כבר לפני שנים לראות ספיידר של קרוננברג, ראית? כי יש לו סוף מפתיע והוא בכלל עשוי נהדר.

גם איש הקש (המקורי) שציינת מעליך הוא כזה, אבל קשה לי להאמין שלא ראית אותו.

מחזק את הרסי בעניין מונטי פייטון. אבל אני אישית מעדיף את בריאן.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ראיתי את ספיידר לפני שנים, אולי בעקבות ההמלצה. לא אוהב את קרוננברג וגם לא את הדברים החדשים והלכאורה ׳שפויים׳ יותר שהוא עשה עם ויגו מורטנסן . לא מחזיק ממנו מספיק. ככה זה

איש הקש? אתה מתכוון ל׳כלבי הקש׳ ? המקורי היה בסדר אבל למען האמת התיישן, כי עשו דברים דומים אך קיצוניים יותר וטובים בהרבה מאז תחילת שנות השבעים. למשל ׳משחקי שעשוע׳ המקורי והמאד מצוין של הנקה.

ובכלל הנקה ופול טרייר. לא הזכירו אותם כאן אני חושב, והאמת היא שהם, ובעיקר הדני, עשו גם סרטים תמוהים ומגוחכים בחיים. אבל כשיש להם יצירת מופת, והיו להם כמה וכמה, זאת חתיכת יצירת מופת

_________________
תודה לאלוהי הבירה

רק למען הרקורד, הזכרתי את מונטי פייטון עוד לפני כן... כך שהם כן הוזכרו.

אני לא מתכוון לכלבי הקש אלא לאיש הקש- The wicker man המקורי משנות ה70 עם אדוארד וודוורד, בריט אלקנד וכמובן כריסטופר לי בתפקיד גדול.
ולא חלילה לרימייק של ניקולס קייג'.

וואלה, לא ראיתי. ואני באמריקה אז אסור להוריד. כל הזין

_________________
תודה לאלוהי הבירה

בגדר קלון אישי, הכוונה.

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

למרבה הבושה (כןכן, בושה), לא הוזכר ולו פעם אחת אחד הסרטים הטובים ביותר אבר - 'הטבח, הגנב, אשתו והמאהב' של פיטר גרינאווי.
באתי לקולנוע כשידעתי שזה סרט עם תהודה חיובית, אבל לא תיארתי לעצמי שאני עומדת לראות יצירת מופת מהממת ומיוחדת.
כל הסרט הייתי עם פה פעור, התרגשות לא נורמלית, מחשבות שקופצות, וואו, איזה יופי, טוב, שתקי, וואו! כאלה.
הסאונדטרק - קודם כל, נורא הופתעתי והתלהבתי לגלות שהמנגינה של 'העולם השבוע' (או איך שלא קוראים לפינה הזו) מחדשות השבת של ערוץ 2 לקוחה מהסרט. חשוב לי לציין את זה כי זו אחת המנגינות הכי מעוררות-חרדה ששמעתי, והיה נורא מגניב לגלות את המקור של כל זה. שנית, באופן כללי, לא זוכרת מתי סאונדטרק של סרט, או בכלל, שיחק בי ככה. בכל פעם שזה http://www.youtube.com/watch?v=yYmKocMp0Gs הושמע, כל הבפנוכו של הגוף שלי התערבל והתערבב ונכנס לחרדה והתרגשות. לא זוכרת סרט שהפסקול שלו השפיע עלי כ"כ בחוויה הכללית. אז מברוק לניימן, ולגרינאווי שידע לבחור בו כמלחין וכך לשדרג בטירוף את הסרטים שלו.
מעבר לזה, הצבעים. עדיין אין לי מושג מה הם סימלו, רק יודעת שכל הזמן צפית בסרט ועלו מלא שאלות אניגמטיות מסקרנות, שכבר ידעת שאתה מת להגיע לצפייה שנייה ושלישית כדי לנסות להבין קצת יותר מה המח הנפלא של גרינאווי רצה להביע. סרט נפלא מהפן הוויזואלי. כאילו גם הלכלוך והגסות היו יפים למראה, קיבלו קצת מהיד האלגנטית של הבמאי.
הניגודיות. וולגריות מול קלאס; לכלוך מול ניקיון; כוחנות מול עדינות; צבע מול צבע; סרוס מול מיניות; כיעור מול יופי.

אני מנסה לחשוב על סרטים נוספים שגרמו לי להתפעלות, סקרנות והתרגשות כזו, ובלארג'יות מוצאת עוד שניים (על אחד מהם אכתוב עוד מעט). יכול מאוד להיות שזה הסרט האהוב עלי ביותר, הטוב ביותר, דוז פואה, חמישה כוכבים. אם עדיין לא ראיתם, קבלו נזיפה ותתעוררו על החיים שלכם, ביצ'ז.

_________________
http://www.youtube.com/watch?v=g-aVtKEhpO0

ננצל את הת'רד הזה לטריוויה קולנועית קטנה:
באיזה סרט מוזכר השקל כאחד המטבעות בעולם, עוד לפני שהשקל (הישן) הונהג בישראל?

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.