טוב, תרשה לי לחלוק עליך קשות.
לא ברור לי איך אפשר לקרוא לשחקן שהוא 1.94 ביום טוב אנדראצ'יבר. האיש מגובה של גארד ניצח ערב אחר ערב בקרבות הריבאונד שחקנים מגובה מינימאלי של 2.05. לקח לסל את אותם השחקנים וניצח אותם פעם אחר פעם. זה אנדראצ'יבר??
מעבר לזה אני ממש לא מבין את התרבות הזו של לקרוא לשחקן שלא זכה בתארים לוזר.
בארקלי ומאלון רחוקים מלהיות לוזרים. לוזר זה אחד שלא לוקח אחריות שבורח בדקות הכרעה. זה לא היה בארקלי וגם לא מאלון. הם היו שחקנים של מאני טיים. מה לעשות שאמא של המאני טיים של דורם היה שחקן שהפילגש שלו היא מיסיס טיים...?
שניהם עשו הכל והשאירו הכל על הפרקט בכדי לנצח. זה חוטא למציאות לקרוא להם לוזרים.
הלוזר היחידי ברשימה הוא גארנט. קיי.ג'י תמיד רעד בדקות ההכרעה. אני זוכר אותו בעונת השיא במיני כשהיא הייתה אחת הקבוצות הטובות בליגה ומי שלקח שם אחריות היה פאקינג טרוי האדסון! בסדרה היחידי שמיני הלוזרית עברה סיבוב. וזו קבוצה שתמיד התחרתה (וגם זכתה פעם אחת) במאזן הטוב במערב.
בארקלי ביחד עם לברון ומג'יק היה השחקן היחידי ששיחק בכל עמדה על המגרש. אחד הדברים הכי אהובים עלי היו לראות אותו מריץ מתפרצת כמו פויינט גארד. ושנייה אח"כ הוא היה מוריד שחקן לאותיות בחפירת תחת וקורא את ההגנה זזה ומוצא את איינג' או מארלי פתוחים לקליעה או את קיי.ג'יי או ריצ'י דומאס חותכים לסל.
והוא הפך להיות שחקן שלם אחרי הפציעות כשהוא איבד את האתלטיות המטורפת שהייתה לו בפילי. אחד הפאוורים הראשונים ששיחקו מעל הטבעת. היה לו פשוט הכל.
ואגב משחק ההגנה שלו, נכון שהוא לא היה שומר גדול. אחרי הכל הוא היה נמוך ולא חוסם ולכן הוא הימר הרבה בחטיפות. אבל הוא כן היה שומר טוב על שחקני חוץ. הוא היה הפאוור הכי טוב בליגה בלחץ און דה בול על שחקני חוץ.
אני לא מצליח להבין איך מישהו יעדיף שחקן אחר ברשימה על פני בארקלי. אלא אם כמו במקרה רוני הוא פשוט לא זוכר מספיק. בארקלי בשיאו היה הפאוור הכי גדול בהיסטוריה. אני מקבל את זה שלאורך זמן טימי הכי טוב. אבל שיא מול שיא בארקלי היה אלוהים 2.
לא יודע גם מאיפה הבאת את הטעויות המפגרות של מאלון. קבלת ההחלטות שלו בדר"כ הייתה טובה פלוס.
אני לא חושב שמאלון שינה שום דבר בעמדת הפאוור. היו לפניו ואחריו פאוורים חזקים והתקפיים. אם כבר שחקנים כמו נוביצקי שינו את הפרוטו טייפ. ולקרוא לקווין וויליס נגר?? ניחא ת'ורפ אבל וויליס שחקן מוכשר מאוד.
קווין גארנט ונוביצקי קצת בעייתיים בהשוואה לשניים הראשונים כי הם לא פאוורים מובהקים. גארנט נתן את השנים הכי טובות שלו כסמול ואת נוביצקי תמיד אהבתי כסמול. המיס מאצ' הכי גדול בעמדה הזו.
אני גם לא מקבל שום דיבורים על היותו של גארנט מוגבל, הוא פשוט שחקן שנולד עם הכל אבל תמיד העדיף להיות מס' 2.
כשהוא היה האיש במיני, הוא היה שחקן התקפה דומיננטי מאוד. הוא יכול היה לעשות סל בכל רגע נתון. הוא היה הייבריד של שחקן. זן שהליגה לא הכירה ולא ידעה איך לשמור בכלל.
הוא היה פויינט פורוורד נהדר אבל בגובה של סנטר. וכשהוא שיחק נגד סמולים הוא גם לקח אותם לא מעט עם הגב לסל. הוא שיחק פיק אנד רול וגם רץ למתפרצות כמו אחרון שחקני הכנף. שחקן נדיר בהחלט.
הדבר היחידי שהוא לא הצליח לפתח ואף פעם לא הבנתי למה זו יד מבחוץ. לא ברור לי איך מישהו עם ג'אמפ כ"כ טוב לא מצליח להגדיל את הטווח.
מכל מקום, קיי.ג'י שהוא שחקן הגנה אדיר (קבוצתית הוא אחד משחקני ההגנה הכי טובים שראיתי) לא חסר שום דבר התקפית להוציא טווח של שלוש.
אני לא חושב שאפשר להגיד שדירק הכי מגוון כאן, אבל מאלון הוא ללא ספק הכי פחות מגוון. מאלון היה חי שנים על הפיק אנד רול שכפי שעמוס ציין, הוא הוסיף ג'אמפרים (בדומה לבוזר) בחצי השני של הקריירה. הוא אף הוסיף משחק עם הגב לסל לקראת הסוף. לא ברמה של בארקלי, קאמינגס או קולמן, אבל בהחלט מכובד.
אבל מאלון לא היה מוסר גדול, או שחקן אחד על אחד גדול, פשוט שחקן של תנועה ושל המון סטוקטון.
בארקלי היה הכי מגוון כי הוא יכול להרוג אותך באלף דרכים שונות ולא היה שומר אידיאלי עבורו. נמוך היה חלש, גבוה היה כבד. רודמן היה היחידי שהסתדר איתו יחסית (וגם עם מאלון)
אחריו גארנט ורק אח"כ דירק. נוביצקי הוא קלעי נדיר ויש לו את אחד הסטרוקים הטהורים שראיתי, כמו גם את הקליעה על רגל אחת. אבל קיי.ג'י היה טוב יותר בפייסאפס של אחד על אחד, הרבה יותר טוב בפיק אנד רול. היה מנהל התקפות, מוסר מחונן. שחקן מגוון יותר.
סקורר הוא לאו דווקא שחקן מגוון יותר כפי שיעיד מאלון בעצמו.
בגדול אני מסכים עם הארבעה שבחרת (למרות שבארקלי מגיע גם לפני דאנקן
) ולשאלתו של סאלים, מקהייל מגיע ישר אחריהם בספר שלי.
בארקלי ראשון ובפער לא קטן מבחינתי. הוא הכי מגוון כאן, יכול לשחק בהכי הרבה עמדות. כשהוא היה בשיא הוא היה הכי דומיננטי.
שני אני שם את מאלון ולו בגלל היציבות והסטטס.
שלישי דירק בזכות התואר והמנהיגות
ורביעי גארנט. גם כי בעיני אני מעדיף לדרג אותו כסמול ברשימות הגדולים וגם כי הוא היה פחות דומיננטי ולא מנהיג כמו האחרים. למרות הטבעת שהוא שותף עצום לה (שר ההגנה) הטבעת של דירק רשומה על עצמו. ואני מאמין שמאלון את בארקלי היו זוכים בטבעת בדור אחר.
ועדיין, אצלי טבעות אף פעם לא היו מדד לגדולה.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
