סל ניוז

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

לכבוד הביקור בארץ של מוחסן מחמלבף, הזדמנות להמליץ עליו חמות - את הסרט הכי טוב שלו (רגע של תמימות) לא מקרינים בפסטיבל, אבל כן את ליקוי חמה בקנדהאר ומסתבר שהוא עשה עכשיו שצולם ברובו בארץ.

ואם כבר נוסטלגיה, סרט נהדר (ועצוב מאוד) משנות ה-90 שקצת נשכח זה המתיקות שאחרי. בכלל אטום אגויאן שווה היכרות.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אכן, המתיקות אחרי הוא סרט מהסוג הנדיר הזה שבאמת מצליח להשרות מלנכוליה לכל אורכו. אין הרבה כאלה, אבל עוד אחד כזה של אטום אגויאן (אם כי בעיניי, אולי טיפה פחות) הוא "המסע של פליסיה"

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

מה לגבי... מלנכוליה?

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

על "מלנכוליה" כבר כתבתי בעמוד הקודם, סרט מצוין בהחלט, גם אם לא פסגת יצירתו של פון טרייר ("לשבור את הגלים"). בכל מקרה, "המתיקות שאחרי" מלנכולי יותר מאשר "מלנכוליה".

בכלל, אם בסרטים מלנכוליים עסקינן, אפשר להזכיר את "קאובוי של חצות", "דוני דארקו", "אגורה", והאמת היא שעוד רבים וטובים.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אז כמה מהעת האחרונה.

SIDE EFFECTS - יש במאים שהם גאונים גם בלי להתאמץ. סטיבן סודרברג הוא אחד מהם, ללא ספק. לא מדובר בסרט גדול באמת. אבל מדובר בסרט שעושה טריק שאני לא זוכר שראיתי בעוד סרט - במשך חצי ממנו יש לו אג'נדה (שזה משהו שאני בדרך כלל לא אוהב בסרטים, ע"ע החרא הזה עם מאט דיימון שיצא שנה שעברה על איזה איש עסקים שנכנס לעיירה קטנה ורוצה לקנות אותה), אבל באמצע הסרט, יש טוויסט - והוא הופך להיות סרט נטול אג'נדה, אם כי כשחושבים על זה, דווקא בגלל זה, אולי האג'נדה קיימת, ומצד שני, אולי גם לא.

STOKER - אחד הסרטים המדוברים של השנה האחרונה, והאמת היא שבצדק. בכל פעם שדיברו על הסרט הזה, שראיתי, דיברו על כך שהבימוי הרבה יותר טוב מהסיפור או המשחק או לא יודע מה. וזה נכון מאד. הסיפור קצת מופרך, שלא לומר נדוש, אבל יש שם שתי סצינות ארוכות שיכולות וצריכות להיכנס לפנתיאון הסצינות הגדולות של הקולנוע. סיבה נהדרת לראות אותו.

JACOB'S LADDER - דיברנו פה קצת על הז'אנר הזה, שאני אוהב לקרוא לו סרטי MINDFUCK. דיברנו על הטרילוגיה של פולנסקי ככזו שאולי הציגה את הז'אנר הזה לעולם. הסרט הזה של אדריאן לין (שמשום מה הפסיק לעשות סרטים בעשור האחרון) הוא בדיוק כזה - סרט מיינדפאק קלאסי, שיותר משהוא מפתיע בסופו, הוא פשוט נורא עצוב לכל אורכו. מדובר אגב, בסרט מ 1990 שלמען האמת לא שמעתי עליו עד לאחרונה, אבל שווה בהחלט.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אם חדשים יחסית, אזכיר את שני הסרטים שמעטרים את החתימה שלי בצ'ה כבר חודשים:

'מנועים קדושים' – מהסרטים שמוציאים ממך את התחושות העזות והמנוגדות ביותר – או שאתה מתעב ויוצא באמצע הסרט (שמעתי את דלתות האולם נטרקות למעלה מעשר פעמים, וגיחכתי כל פעם מחדש, אנשים חלשים) או שאתה מת על זה. אני יצאתי בהיי מטורף, כמו גם החברה שהתלוותה אלי, ושתינו אמרנו אותו דבר – מהסרטים ששומטים לך את הלסת, פוערים לך את העיניים, מאיצים את דפיקות הלב. אני לא אתיימר לנתח את הסרט, כי דבר נוסף שנשמע עם עליית הכתוביות – לא הבנתי כלום, אבל אהבתי את זה. השחקן מחליף דמויות במהלך כל הסרט. לא ברור לך למה, לאן זה מוביל אותו, לאן זה מוביל אותנו, מה קורה פה, מה המסר. אבל חוסר ההבנה לא מרגיז אותך, רק גורם לך לרצות לקחת את הסרט לעוד כמה סיבובים, להתפעל מחדש.
ומאחר שיש לי רגישות מיוחדת לנושא, חשוב לי להדגיש – הסרט לא פלצני בשום אופן. נכון, הוא מיוחד, ולא ברור, ולאוס קראקס (ג'יזס!) עשה אותו – אבל הוא לא פלצני בשום אופן.
(רוצים פלצני? ודפוק, ועל-הפנים, שלא תעזו לראות אותו בחיים שלכם – החדש של טרנס מאליק, 'אל הפלא', יעשה את העבודה.)

השני, 'לינקולן'. טקס פרסי האוסקר. הסרט של ספילברג מועמד לסרט הטוב ביותר, ומישל אובמה על המסך, עומדת להכריז את שם הזוכה – מרגישים את הסמליות? – אנד דה ווינר איז...
ארגו!
זו הנפילה הקולנועית הגדולה שחוויתי השנה (לעולם אל תסמכו על אנשי אקדמיה קשישים שיעשו לכם טוב).
המשחק של דניאל דיי לואיס היה יוצא מן הכלל, אמנות של ממש. אמרתי אחרי הסרט שאני רוצה ללמוד עוד, הכל, על לינקולן - אבל אני מפחדת לגלות שהדמות לא זהה לחלוטין למה שדיי לואיס הציג בצורה הכי מרשימה שיש. זה בטח קל יותר, או מסובך פחות, כשטוני קושנר כותב (מעבד) לך את התסריט. חוץ מהכתיבה הכללית שהייתה מצויינת, היו שם כמה משפטים שלחצו לי היטב על בלוטת הדמעות (ואני אמנם מתלהבת מהר, אבל לא ממהרת להתרגש. נדיר ביותר למצוא משהו שנוגע בי *ככה*, כ"כ עמוק). כל המערכת פעלה כ"כ טוב ביחד. הרי גם הצילום היה מרהיב – הקלוז-אפים המרשימים על הדמות הנשגבת של לינקולן במקומות הנכונים, או הצילום המרוחק של בית-המחוקקים כשהם לפני ההצבעה. הכל כ"כ נכון. זה נהיה זול בימינו לדבר על השראה, אבל זה מה שהסרט נותן לך בכמויות מסחריות. אתה יוצא, מרגיש כבוד גדול לאדם ורוצה לעשות בשביל העולם הזה. תענוג.

_________________
http://www.youtube.com/watch?v=g-aVtKEhpO0

כל העולם ואשתו ידעו ש"ארגו" הולך לזכות בפרס. ואם לרפרנס לכדורסל, זאת היתה הבחירה הכי מובהקת מאז לברון ג'יימס בקליבלנד או משהו כזה. (למרות שהסרט לא היה מועמד לבימוי).

אגב, עדיין לא ראיתי את לינקולן, אבל בהחלט ראיתי את ארגו, והאמת היא שאני לא מבין את השוס הגדול. עשוי טוב בהחלט, מקצועי, יעיל, ואפילו עם קאצ' פרייז נהדר (ארגו פאק יורסלף). אבל רחוק מלהיות סרט גדול.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

זוכה האוסקר רחוק מלהיות סרט גדול? אתה בוודאי מתלוצץ.

_________________
.Homo nihil nisi gleba multiplicis luti est

נו, יש סרטי אוסקר שהיו סרטים גדולים באמת. (אם כי אני מסכים שבדרך כלל לא), דוגמאות לאחרונה - "מיליון דולר בייבי" ו "אמריקן ביוטי", שתיהן יצירות מופת. (מצד שני, אם אני נדרש ל 15 שנה בשביל למצוא שני סרטים, זה כבר אומר משהו).

למרות זאת, כן אציין שבדרך כלל זוכה האוסקר הוא סרט לא רע בכלל. לא יצירת מופת, אבל מעיון קצר ברשימה, כן די ברור לי שבדרך כלל רוב סרטי האוסקר הם סבירים ומעלה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

ידעתי ש'ארגו', מסיבה כלשהי, זכה בכל פרסי "הסרט הטוב ביותר" בעונת הפרסים המזורגגת הזו, אבל סירבתי להשלים עם הזכייה באוסקר.
ואני אסביר. שני הסרטים "זוכים" לגעת ברגש האמריקאי הפטריוטי המלוקק, כך שלארגו-פאק-יורסלף לא הייתה עדיפות, בעיניי, בעניין הזה. עכשיו, ידוע שהאקדמיה מורכבת מגברים זקנים ולבנים (http://www.hitfix.com/blogs/awards-camp ... ably-think), שזה בדיוק הסוג שיידע להעריך סרט כמו 'לינקולן'. מעבר לכך, הם גילו הבנה כשהסירו את שמו של אפלק ממועמדות לבמאי הטוב ביותר, ומבחינה סטטיסטית - לא סביר שזה שהפסיד מועמדות לפרס הבימוי יהיה זה שיזכה לפרס הסרט הטוב ביותר (זה קרה, אבל מעט מאוד). ולסיום - מה שהזכרת בפסקה השנייה. הסרט באמת חמוד מאוד, הקאץ' פרייז הצחיק אותי לא-פעם, ו... זהו. על זה אוסקר? ומילא שלא היו סרטים טובים מתחרים, אבל 'לינקולן' נמצא כמה רמות טובות מעל, מביס - שלא לאמר: משפד, קורע לו את האמא וחונק - אותו בכל פרמטר קולנועי. ועוד להביא את מישל אובמה... הם פשוט רצו לנגן לי על העצבים, אין הסבר אחר.

_________________
http://www.youtube.com/watch?v=g-aVtKEhpO0

איכס מיליון דולר בייבי.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

שלושה סרטים אמריקאיים ישנים יחסית, מעט קיטשיים אמנם, שעשו לי את זה בזמנו ואני חושב שלמרות הזמן שנגס בהם מן הסתם הם עדיין ייחשבו טובים הם "מועדון ארוחת הבוקר", "החברים של אלכס" (The big chill) ו"אני והחבר'ה" (stand by me). שלושה סרטים שמציגים דמויות בעלות עומק, מערכות יחסים, דיאלוגים אמינים וסיפורים של ממש (מסוג הדברים שיש קולנוענים ששמם מתחיל ב T המתייחסים אליהם כאל רע הכרחי)


שניים חדשים יותר (ולא אמריקאיים דווקא): הראשון הוא "ג'קי", סרט הולנדי נחמד מאוד על שתי תאומות הולנדיות שנוסעות לארה"ב לקחת חסות על אמן שאותה לא פגשו מעולם. השני הוא "חלקם של המלאכים", סרט סקוטי מצוין על... ובכן, על ויסקי ודברים כאלה

דיס-המלצה. לא לראות קוסמופוליס- מעאפן, מעאפן, מעאפן!!!

בתור אחד שמת על סרטים היסטוריים, ראיתי את לינקולן וממש התאכזבתי. חבל שלא הציגו יותר את הרקע של מלחמת האזרחים של אותה תקופה, והתמקדו אך ורק בדיוני קונגרס משעממים למדי.

אם כבר סרט אמריקאי מצוין (ומיינסטרימי) על מלחמת האזרחים, אז "גלורי".

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

טוב, בתור מישהו שצופה בהמון סרטים ומחשיב את עצמו ל MOVIE BUFF שכזה, רק לעיתים נדירות אני ממש מופתע מסרט. כלומר, אני רואה המון סרטים טובים. אבל סרטים אדירים, כאלה שמחדשים משהו בקולנוע וגם מרתקים, וגם עובדים נכון מכל בחינה שהיא - כאלה יש מעט.

אבל הנה אחד - HIDDEN FACE, סרט שאף פעם לא שמעתי עליו עד היום. מדובר בסרט קולומביאני מלפני שנתיים והדבר הזה מפעים פשוט (גם אם החצי שעה הראשונה קצת איטית). אחד הסרטים המקוריים והמבריקים שראיתי. אין יותר מומלץ מזה, ובאופן כללי כמעט ואין דבר בסרט שלא עובד בצורה מושלמת. למרות שלהגיד הרבה על העלילה יהיה ספוילר, אומר רק שהסרט מתחיל עם מנצח (יעני בתזמורת) בוכה בפאב - פוגש בחורה שם, וזאת לאחר שהחברה הקודמת שלו עזבה. זהו, כל דבר מעבר לזה יקלקל את הצפייה.

ועוד סרטים מהעת האחרונה:
TELL NO ONE - סרט צרפתי על פי ספרו של הרלן קובן. קראתי את הספר לפני שנתיים תוך שעה ורבע במטוס, והספר לא עשה עליי רושם מיוחד. אבל הסרט טוב מאד - והוא טוב בעיקר בגלל שהוא לגמרי לגמרי פילם נואר (ובעיניי זה דבר מאד יפה - להפוך ספר של הרלן קובן לפילם נואר), פילם נואר אבל עם טאץ' צרפתי וכמה סצינות יפהפיות פשוט. יופי של דבר.

4 חודשים, 3 שבועות ויומיים - יש לי בעיה עם סרטים אולטרא-ריאליסטיים כמו הסרט הזה. הוא טוב, אני יודע שהוא טוב, ואני יודע שהעשייה שלו מהודקת וריאליסטית ואמיתית ונכונה, ומה לא. אבל כמו LILJA 4EVER לפניו, הוא פשוט לא מצליח לרגש, וזה למען האמת קצת חבל. ועדיין, מומלץ בהחלט. הסיפור? יום אחד בחיי בחורה וחברתה ההריונית שרוצה להפיל, ברומניה של צ'ואשסקו.

13 המתנקשים - סרט יפני של טקאשי מייקה השנוי במחלוקת. טוב, האמת היא שאני לא אהבתי את הסרטים הקודמים של מייקה. אבל כשהוא מנסה לשחק אותה קוראסווה, הוא מתעלה על המקור. אני לא סבלתי את 7 סמוראי, וחשבתי שהוא מיושן מאד. אבל הסרט הזה, גם מאד דומה, והוא גם טייק חדש על הסרט ההוא. עם קצת אופי "מייקי" לקינוח. למי שלא מכיר את מייקה, רק אומר שלאיש אין גבולות של ממש. כל עינוי או נקרופיליה או לא יודע מה, כבר נעשו בסרטים שלו (איצ'י הרוצח, אודישן ועוד). הסרט הזה כאמור הרבה יותר "שפוי" (גם אם גם בו יש איברים כרותים וכאלה). בכל מקרה, מדובר בסרט מעניין.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

מפתיע אותי שהמלצת על סרט כסרט מפתיע בעיבוד לספר של הארלן קובן.

אני חייב להודות שאני חוטא בהארלן קובן כי הוא קליל ומשעשע. מעביר את הזמן. אבל מפתיע? לא צריך לעבור הרבה דפים בכדי לדעת איך הספרים של קובן יסתיימו כך שאם הסרט יצליח לעשות את מה שהספר לא עשה... הרי שזו תהיה הפעם הראשונה שסרט יתעלה מעל ספר...

לאלא, זה כבר קרה בעבר עם 'הסנדק'. (:

_________________
http://www.youtube.com/watch?v=g-aVtKEhpO0

אפשר להניח שלא קראת את הסנדק, נכון?

זאת לא הפעם הראשונה, חומות של תקווה ו ״אני והחבר׳ה״ הם שתי דוגמאות מובהקות ועוד מאותו ספר של קינג. אגב לעומת ״תלמיד מצטיין״ גם מאותה אסופת נובלות שהיה סיפור אדיר וסרט מחורבן.
אבל כן הסרט במקרה כאן טוב בהרבה מהספר. קורה

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

זה יהיה נכון מאוד להניח דבר כזה, אבל האם ההד והתרומה התרבותית המטורפת של 'הסנדק' הסרט לעומת אלה של הספר לבדו לא מהווים אינדיקציה מספיק חזקה להתעלות (הלא קופתית) אותה חיפשת?

_________________
http://www.youtube.com/watch?v=g-aVtKEhpO0

ואם כבר אני בשוונג, אז עוד כמה המלצות קטנות.

BLISS - תשמעו, נראה לי שזה הסרט הכי אלמוני שראיתי בחיים וראיתי המון סרטים אלמוניים. מדובר בסרט תורכי (כן, כן, תורכי) שיצא לפני כמה שנים - הסיפור? מתבגרת תורכית נאנסת בכפר שלה, ודינה אחד - מוות. מי שנשלח לעשות זאת הוא בן דוד שלה (או משהו כזה), רק שהוא מהסס. איכשהו השניים מצטרפים לסרט מסע על יאכטה לתורכי מבוגר, משכיל ומודרני. הסרט אמנם חוטא לפעמים במלודרמטיות, אבל הבנייה שלו את שלוש הדמויות המרכזיות מאד יפה ובדרך כלל גם מאד עדינה, והמשחק טוב מאד. סרט עם חסרונות אמנם, אבל בסך הכל טוב מאד.

BATTLE ROYAL - לקח לי המון שנים לראות את הסרט שהקדים את "משחקי הרעב". הסיפור דומה פחות או יותר. 42 מתבגרים, אי אחד, ורק אחד יכול לשרוד. אז ככה: א' - היפנים הם פאקד אפ לגמרי. בערך 90 אחוז מהסרטים הכי מטרידים שראיתי בחיים היו יפניים (גם של מייקה שהוזכר פה, אבל לא בהכרח). (אגב נוסף, הסרט הכי מטריד שראיתי בחיים, היה בכלל איטלקי - פאזוליני עם הסטייה של 120 ימים של סדום). בכל מקרה, זה קצת מוזר אבל למרות שרק עברו 13 שנה מאז שיצא, הסרט קצת התיישן. האפקטים בו לא תמיד משכנעים, יש בו גם קטעים בסוף שמצריכים סיספונד רציני והגישה היא לפעמים קצת קומית מדי. ועדיין, מדובר בסרט אינטנסיבי וסוחף. כשבעיניי אולי ההישג המרכזי הוא שהסרט הצליח לבנות היטב לפחות עשר דמויות ילדים, אולי יותר. וזה לא טריוויאלי בכלל בעיניי, כשיש 42 כאלה בסך הכל, (וגם, PC או לא, שכולם ממש ממש דומים)

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

את יודעת, את אותם הדברים יוכלו לומר כמה חבר'ה צעירים עוד 20 שנה באשר לשר הטבעות, לא?
לא משנה כמה סרט גדול, אם לא קראת באמת את הספר, אתה לא יכול לצאת בקביעה כזו.

אני באופן אישי יודע שלא יצא לי לראות סרט שעלה על הספר. אולי אם אקרא את הסנדק אחשוב אחרת, אבל עד אז, אולי אנסה לראות את ההמלצה של נורטון...

נורטון, משחקי הרעב סרט בינוני במקרה הטוב ויומרני במקרה הרע. סתם סרט. הנרדף (של שוורצנגר) פוגש את ספורט הדמים ולא מתקרב לאף אחד משניהם.

פעם ראיתי סרט דל תקציב עם כריסטופר לאמברט שבו חבורה של לוחמים\ רוצחים שכירים נסגרו במתחם ונאלצו לחסל האחד את השני. האמת היא שהוא זכור לי כסרט אקשן טוב, אבל זה היה ממש מזמן.
אם כבר הסגנון הזה, אז הנרדף לוקח בקלות. אני עוד זוכר שראיתי אותו בקולנוע...

באשר לכך שהיפנים מטרידים זה לא מפתיע. זה עם שהוטלו עליו כ"כ הרבה מגבלות עד שהסטיות שלהם חייבות להיות קיצוניות. אפשר לראות שרוב המדינות שהיו תחת דיכוי הוציאו כמה מהסרטים היותר מטרידים שאפשר לראות.
יפן זה המקום היחידי שאני מכיר שבו קניבל הפך למבקר מסעדות...

עוד עשרים שנה אני בספק מי יזכור את שר הטבעות הסרט, ובכל מקרה גם היום יש אנשים שחושבים שהסרט טוב מהספר. סו וואט?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)