סל ניוז

בואו נחזיר שניה את הת׳רד למטרתו המקורית:
ראשון שני שלישי הבאים אנחנו בברוקלין.
הטיסה מJFK בשלישי בערב.
לאן ללכת? מה לראות?
בנות נקבות לעוזרים.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

תנסה למצוא את סו שחזרה להיות שרה.

זה קל. בכל ליל שבת בבית כנסת היא שרה.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

תמצאו את הדרך הקצרה ביותר לברוקלין ברידג' (אאל"ט) ותחצו אותו למנהטן.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

הממ, שאתה תשאל מה יש לעשות בברוקלין?

כל תעשיית הרב'ה-מלך-המשיח, כמובן. וגם מוזיאון ברוקלין אם אתה רוצה תרבות, והגנים הבוטניים אם אתה אוהב צומח.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

ומשגלים.

לא ממש מכיר את ברוקלין פרט לפלטבוש ובורופארק. אבל האחרון הוא חוויה אנתרופולוגית

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

קח רכבת תחתית למנהטן, זה פחות או יותר מה שיש לעשות בברוקלין.
אם אתה ממש מתעקש אז ווילימסבורג זו השכונה הכי היפסטרית שיש עם כלמיני פאב שכונתיים היפסטרים (שמאוכלסים בכל מיני היפסטרים גויים וחלשלושים אז תוכל להרשים את שי ויהלי בהתעמרות באחד מהאנטישמיים).


*גילוי נאות: הכותב אינו היפסטר ואף אינו יודע בוודאות מה זה והאם הוא השתמש במילה בהקשר הנכון.

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

תגד צוד, אתה בניו יורק לסוף השבוע? רוצה לקפוץ ביום ראשון לראקר פארק?

ואני קופץ עכשיו לברוקלין, האקווריום פתוח בחינם מ4 עד 6. חוץ מזה, קיבלתי המלצות על הגנים הבוטניים ומוזיאון ברוקלין שגם הוא מרשים ובערך חינמי. ואני רוצה להגיע גם לבריטון ביץ׳, אבל זאת סטייה אנתרופולוגית שלי.

דייס, תן יותר פרטים.
כל השאר - או קיי, ובמנהטן מה?

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

קובי, שי כבר בארץ

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

צוד, מנהטן (על סמך חוויות של שבוע לפני למעלה מעשור, ולצערי לא ביקרתי בתאומים אז הלכה לי בדיחה טובה) זה בעיקר להסתובב ברחובות ולהיות עם הראש למעלה כל הזמן. זו באמת עיר מדהימה מבחינה ארכיטקטונית. חוץ מזה:

1. להיות בלמעלה של האמפייר סטייט בילדינד. המדריך המליץ על פעמיים, פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה. הפעם ביום היתה מדהימה, והפעם בלילה גרמה לי להתקף פחד הגבהים הכי גדול שהיה לי בחיים, אבל זה רק מעיד על גודל העניין.

2. מוזיאונים כמובן. אני הכי אהבתי את המטרופוליטן, אבל גם הנייצ'ורל היסטורי, הגוגנהיים ואולי המומה (לא הייתי שם).

3. סנאים סנאים סנאים (בייחוד באזור כיכר וושינגטון וסנטרל פארק).

4. יש אפשרות בכיכר טיימס לקנות כרטיסים בחצי מחיר להצגות צהריים של מיטב הצגות ברודווי - אני בחרתי בטעות ב"קטס" ועזבתי באמצע (גם כי הרגיש בזבוז לשבת בחדר חשוך בצהריים עם כל הסנאים האלה בחוץ) אבל אולי אתם תצליחו יותר.

אבל חוץ מזה, באמת פשוט להסתובב ברחובות, גם כל אזור שונה מאוד מהאחר במראה ובתחושה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

הערה על 4 - אל תקנה כרטיסים בtkts בכיכר טיימס. יש להם עוד שני סניפים בדרום העיר ובברוקלין עם תורים הרבה יותר קצרים ( עשר דקות במקום שעתיים)

כשהגענו לפנסילבניה חשתי התרגשות גדולה אופפת אותי. 
במדינה הזו בילה עמי אחי שנה שלמה. פה קמה, נוסדה ואף פשטה רגל חברת Any way בעלת השם העולמי. 
תחושה של מסע שורשים מילאה את ליבי שפעם בעוז. 
טוב, נו, על מי אני עובד. מילא אם עמי היה משאיר לי פה משהו, אבל הקמצן לקח איתו הכל. 
הגענו להרשי פארק. לונה פארק שהוא גם מפעל שוקולד. 
לפני הכל הלכנו לסיור במפעל השוקולד. אני (מנסה נואשות לשמר את מה שנשאר מהדיאטה), יהלי (הבחורה היחידה בעולם שלא אוהבת שוקולד) ושי (מת על שוקולד אבל הוא בענייני בודי בילדינג ואוכל בריא) - לא בדיוק קהל היעד של סיור במפעל שוקולד אבל שי אמר שהסיור מגניב אז זרמנו. 
(אזהרה, פיסקה בלתי פוליטיקלי קורקטית בעליל לפניך):
ככל שהלכנו והתקרבנו למפעל, עלתה כמות השחורים שבאו מולנו, מה שגרם לי לתהות האם הסיור כולל מעבר בתוך מפל שוקולד. יכולתי כמובן לנסות לטעום אחד מהם כדי לדעת האם הוא מצופה שוקולד או שהצבע הוא בילט אין, אבל החלטתי לוותר. אני פשוט בחור שאוהב הפתעות. 
(זהו, נגמר הקטע הגזעני. אגב, אני תימני ומותר לי). 
אחר כך הלכנו ללונה פארק עצמו. לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום מצאתי את עצמי יושב עם שי על רכבת בגובה מגדלי עזריאלי. 
אגב, אם מישהו מכם יזדמן אי פעם להרשי פארק וימצא את הדופק שלי, זה יהיה נחמד לקבל אותו חזרה. 
תודה. 
אחר כך, כדי להירגע, עליתי עם יהלי לרכבל. לכאורה פעולה פשוטה ורומנטית, לא משהו מפחיד. 
לכאורה. 
הרכבל רעד, חרק, ועבר בתוך המסלול של רכבת הרים אחרת שעברה שם בדיוק כשהגענו.
פחד פחדים, אני אומר לכם. 
חזרנו למלון אחרי עוד רכבות הרים כאלה ואחרות והלכנו לישון. 
אגב, הלובי במלון הזה היה בקומה 3. למה? ככה. אני מזמן הפסקתי לשאול שאלות באמריקה. 
למחרת, הלכנו לעשות זיפ ליין.
זיפ ליין זה אומגה, אבל באנגלית. עלינו ברכבל על הר בגובה הבנטל או אולי אפילו קצת יותר. 
משם יורדים למטה בעשר אומגות ארוכות ומפחידות. 
ככל שהתקדמתי לראשית התור חשתי כאב ראש גובר והולך. כשכמעט הגיע התור שלנו, כבר ממש ראיתי שחור בעיניים. 
שי הציע לי לשבת בצד, להוריד את הקסדה ולשתות קצת מים. 
הרעיון שלו היה נפלא כי ברגע שהורדתי את הקסדה התברר שמרוב לחץ הידקתי אותה עד שהגיעה לגודל של בלוט ממוצע. פלא באמת שנעצר לי הדם. 
ככה או ככה, המנוחה בצל העצים ובאוויר הפתוח קסמה לי ופיתתה אותי הרבה יותר מאשר לקשור את עצמי לאיזה חוט שלך תדע מי בדק אותו פעם אחרונה. 
שוחררתי את שי לדרכו ונשארתי לעזור ליהלי לשמור על הציוד למטה. 
ככה זה אצלנו המזרחיים, גבר אמיתי לא מפקיר את האישה שלו לבד. 
סגרנו את היום עם טורניר כדורסל ובייסבול וצנחנו למיטות. 
ביום רביעי הלכנו לדורני פארק. 
מה זה דורני? דורני זה לונה פארק. 
האם לא מיצינו? מיצינו לחלוטין. 
האם זה הלונה פארק האחרון לטיול? לא. בשבוע הבא בקנדה יהיה עוד אחד, החמישי במספר. 
מה שכן, בדורני היה מתקן שכמוהו לא ראיתי באף לונה פארק. 
אתה עולה במעלית לגובה של משהו כמו 20 מטר. 
המעלית ״נדחפת״ החוצה מהמתקן, ואתה יושב בחוץ בגובה של 20 מטר. 
מקץ 10 שניות, ללא התראה מוקדמת, היא פשוט נופלת למטה. 
השם ישמור ויציל. בחיים לא חשבתי שאספיק להגיד כל כך הרבה פרקי תהילים בשניה ורבע. 
חזרנו למלון בשם ווינגייט, (״הלובי בקומה ראשונה? מוזר״, אמר אחד הילדים), והלכנו לישון. 
בבוקר יום חמישי נסענו לסיור בבית כלא עתיק. שמעו, אני לא מקנא בפולארד. הצינוק למטה היה אחד המקומות המבחילים עלי אדמות. 
כלומר, לא ממש ״עלי״ אדמות, אבל הבנתם את כוונתי. 
אחרי שהוצאנו לילדים כל חשק מלגנוב משהו בחיים הרגשנו בטוחים מספיק ללכת למפעל שבו מייצרים את הכסף של אמריקה. 
בסוף הסיור הגענו לחנות מזכרות שגרמה לי הרהורים פילוסופיים: אתם מוכרים לי משהו, ובתמורה אני צריך לתת לכם את המוצר שאתם מייצרים? מה אני מפספס בדרך?
בחיי, אנשים מוזרים. 
אחרי ארוחה במסעדה ישראלית בדאון טאון של פילדלפיה, הלכנו למשחק בייסבול. 
המשחק הזה, בניגוד למשחקים הקודמים, היה מרתק משתי סיבות. 
קודם כל, בתוך האיצטדיון היה מתחם של קידום מכירות לאיזה בנק מקומי. אחת האטרקציות במתחם הייתה משחק מטופש שאין לי כח להסביר ולכם אין חשק לשמוע את ההסבר. 
העיקר שניצחתי במשחק וקיבלתי במתנה זמבורה. 
הסיבה השנייה קשורה במשחק הבייסבול עצמו. 
אבל קודם כל הסבר קצרצר על המשחק: משחק הבייסבול מחולק לתשעה חלקים. כל חלק מתחלק לשתי מחציות. בכל מחצית יש רק קבוצה אחת שיכולה לעשות נקודות. 
עוד דבר שחשוב לדעת הוא שמשחק בייסבול לא יכול להיגמר בתיקו. אם בסוף החלק התשיעי יש שיוויון בנקודות - יש הארכה. 
עד כאן ההסבר. 
ועכשיו למשחק עצמו: במהלך 8 החלקים הראשונים לא הצליחה הקבוצה האורחת לעשות אפילו נקודה אחת. 
הקבוצה הביתית לעומת זאת, עשתה נקודה אחת בלבד. 
הגיעה המחצית הראשונה של החלק התשיעי. 
הקבוצה האורחת עשתה שתי נקודות, מה שאומר שהתוצאה הייתה 2:1 לאורחים, אבל לקבוצה הביתית יש אופציה להשוות. 
בשלב הזה נלחצתי ממש. אם הקבוצה הביתית תשווה, אנחנו הולכים להארכה בין שתי קבוצות שמייצרות נקודה בשעה וחצי בממוצע. 
זה אומר שאנחנו הולכים להישאר פה עוד מיליארד שעות. 
לא לא לא, אנחנו עוד צריכים להגיע הביתה לראש השנה. 
תפילותינו נענו והמשחק נגמר בתוצאה 2:1 ברוך השם. 
אחר כך הלכנו לישון במלון השלישי לאותו שבוע ובבוקר יום שישי ארזנו את חפצינו בפעם התרי״ג ונסענו חזרה לדיל. 

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

טוב, חוץ מהנוכחי יש רק עוד שני פוסטים ואני מפסיק להציק.

הפוסט הזה הוא אוף טופיק. שתדעו.
השניים החסרים הם קנדה ופוקונוז. שתדעו גם.

רשימת הדברים ההזויים ביותר באמריקה. 
מכיוון שאני אדם טוב ומעוניין לתרום לחברה, החלטתי לצאת במיזם שיחקוק את שמי בספרי ההיסטוריה לעד באותיות של זהב. 
הכינותי רשימה קצרה של הקטעים הכי טיפשיים שחזו עיני בארצו של הדוד סם. 
כך האנשים שיגיעו אחרי לאמריקה לא יצטרכו לגשש באפילה, וידעו לקראת מה הם הולכים. 
אין מה לעשות, אם זה מתוך רצון להתבדל שנובע מתחושת עליונות, בגלל שהאינדיאנים שהיו פה קודם כישפו אותם באיזשהי צורה, או סתם בגלל שהגשם הפתאומי (ע״ע) עשה להם קורוזיה במח, האנשים האלה, שמניפים את דגל הפסים והכוכבים קצת, איך לומר, שונים מאיתנו. 
אני משתדל לא לשפוט או לקבוע דעה שלילית, רק אומר. 
אז הנה היא, רשימה ראשונה מסוגה (אולי) של 22 הדברים הכי הזויים באמריקה. 

אינצ׳, רגל, יארד, מייל - אמריקאים יקרים, מילא זה שהחלטתם לספור כל דבר בעולם באמצעות יחידות מידה שונות - סבבה. אם אתם מרגישים טוב עם זה שכל העולם מודד בליטרים, קילוגרמים ומטרים, ורק אתם בגאלון, פאונד ומייל אז יופי לכם.
אבל למה, בשם ליאו מסי, אין לכם היגיון פנימי בתוך המידות שלכם?
כמה אינצ׳ים יש ברגל? 12. 
כמה רגליים יש ביארד? 3. 
כמה יארדים יש במייל? 1760.
מה לעזאזל?! אתם מנסים למדוד מרחק או להתכונן לאולימפיאדה במתמטיקה? 
חמודים שלי, כנסו לוויקיפדיה ותכתבו ״השיטה העשרונית״. 
אתם תידהמו לגלות כמה החיים שלכם ישתפרו פתאום. 

בייגל - אני לא יודע מי המציא את השמרים, אבל ברור מה הייתה הכוונה שלו. להכניס קצת אוויר בבצק. 
בייגל אמריקאי עשוי מבצק שעבר תהליך הפוך. הוא דחוס ברמה כזו שהוא יכול לעצור פצצת אטום אלמלא היה לו חור באמצע. 
להערכתי, אם לוקחים בצק של בייגל אחד, ומכניסים לתוכו את אותה כמות אוויר שיש בלחמנייה ממוצעת, יתקבל מספיק לחם כדי לפרנס אוכלוסיה של מדינה קטנה באפריקה למשך שנה. 

גשם פתאומי - הולך לו יהודי ברחוב, שמש חייכנית מציצה עליו מהרקיע - ולפתע פתאום בלי שום אזהרה - נפתחות ארובות השמיים. 
ככה, באמצע הקיץ. משום מקום. גשם מהסוג שגורם לילדי קשת לצאת לטיול זרימות יום אחר כך. 
אולי מהסיבה הזו נדפק לאמריקאים המח בכל מה שקשור למיזוג אוויר (ע״ע). 

דוש - הצינור הזה, במקלחת. מכירים? (יש המכנים אותו טוש), יופי. אמריקאים לא. 
כמעט בכל מקלחת באמריקה יש רק ברז מלמעלה. רוצה לשטוף את בית השחי? תסתדר. 
מילא זה, יש את העניין של הברזים שהוא כבר ממש הזוי. 
בנאדם נכנס להתקלח, רוצה לכוון את טמפרטורת המים לשביעות רצונו.
לכאורה בקשה לגטימית, לא?
לא באמריקה.
נער הייתי וגם זקנתי, התקלחתי בכל צפון מזרח אמריקה, בבתי מלון, בבתים פרטיים ובקראוונים של קמפים. 
אין שני ברזי אמבטיה זהים זה לזה. בכל מקום שיטת הפתיחה והסגירה של הברז היא אחרת. 
פעם זו ידית שצריכה לעמוד בזווית מסוימת בין החם לקר, פעם ברז שצריך למשוך ולהרים כלפי מעלה, פעם לשונית מוזרה שצריך לסובב, ופעם אחת - בחיי - התקלחתי במקום בו הברז החם והקר הסתובבו לשני כיוונים שונים. אחד עם כיוון השעון ואחד נגדו. 
מה קשה לשים ברז חם, ברז קר וברז אחד באמצע שסוגר את שניהם? לא ברור. (כלומר, כן ברור. זאת אמריקה). 

הוט דוג וקולד קאטס - איך קוראים לנקניקייה באנגלית? כלב חם. ולנקניק? חתול קר. 
כאילו, אתם אמיתיים? לא בא לכם, אל תאכלו, למה להגעיל את כולם? 

וולמארט - מה הדבר שהאמריקאים הכי אוהבים? לקבל משהו בחינם. 
מה הדבר היחיד שהאמריקאים אוהבים יותר מאשר לקבל משהו בחינם? להוציא כסף. 
על בסיס הפרדוקס הזה הוקמה רשת החנויות וולמארט. סופרמרקטים בגודל איזור חיוג בארץ, שבהם הכל ממש זול ולכן אתה מוציא שם המון כסף. 

זמנים - איך אמריקאי כותב תאריך? קודם את החודש, אחר כך את היום ואז את השנה. 
תאריך נפילת התאומים למשל, הוא 9.11 
להערכתי זה נעשה כדי לבלבל מישהו, אני רק לא בטוח את מי. 

חוקים - המרובעות האמריקאית היא משהו מיוחד. כל עוד הכל זורם לפי הספר הכל עובד יופי, ביעילות מדהימה. ברגע שמשהו חורג מהמסלול שתוכנן מראש - האמריקאי אובד עצות. 
הדבר הכי כיף בעולם הוא לעמת את האמריקאי עם שני חוקים סותרים:
- אני רוצה להיכנס ללונה פארק עם אוכל. 
- מצטער אדוני, אסור. זה החוק. 
- אבל אני הלקוח, הלקוח תמיד צודק! זה גם חוק! 
- כן... לא... כלומר, כמובן... אתה... זאת אומרת אני... חכה שנייה, אני אקרא לאחראי. 
מכיוון שגם האחראי אמריקאי, אפשר לחזור על הטריק כמה פעמים שבא לך, עד שתגיע במקרה למישהו ישראלי או לברק אובמה. 

טול רואוד - כבישי אגרה. כמו כביש שש, רק בהבדל אחד. לא מדובר בכביש מהיר יותר שעליו אתה יכול ליסוע אם מתחשק לך, אבל יש אלטרנטיבה. 
לא, מדובר בגשרים מעל האוקינוס. 
ואם במקרה יצאתי לנסיעה בלי מזומן בכיס? אתה תמיד מוזמן לשחות, זה בחינם. 

יציאת חירום - לכל בניין באמריקה יש מדרגות חיצוניות בהן ניתן להימלט במקרה של שריפה. 
טוב ויפה, אבל מה לגבי גנב שירצה להיכנס?
לשם כך הגביהו האמריקאים את הסולם שמוביל למדרגות לגובה של מטר וחצי (!!) מעל פני הקרקע. 
גאונות צרופה, בחיי. 

כסף קטן - באמריקה, תאמינו או לא, יש מכונות שלא מחזירות עודף. לא כי נגמר להן או משהו. עניין עקרוני כנראה. 
אתם תוהים לעצמכם: לא יכול להיות, הרי האינטרס של בעל המכונה הוא למכור כמה שיותר, אף אחד לא ישלם 20 דולר לפחית, לא?
גם אני תהיתי. 
לג׳ורג׳ וושינגטון פתרונים. 

לא כולל מע״מ - אתה בא לחנות, ורואה תג מחיר של 4.95. מגניב, אתה מוציא שטר של חמישה דולר, ואז המוכר מבקש ממך עוד עשרה סנט. זה לא חלק מהמחיר. זה מיסים. 
עכשיו, למה לעזאזל אכפת לי לאן הולך הכסף? אני רוצה לדעת כמה כסף אני צריך לשלם על המוצר. לא מעניין אותי כמה מזה הולך למיסים, כמה משכורת לעובדים שלך וכמה אתה מוציא על פרחים לאשתך כי שכחת את יום הנישואין. 
רק תגידו כמה זה עולה. זה יותר מדי לבקש?

מיזוג אוויר - מרוב חוסר אמון במזג האוויר (ע״ע גשם פתאומי), האמריקאים מפעילים מזגן תמיד. לא משנה אם זה על חימום או קירור. יכול להיות בחוץ קור כלבים, והם יפעילו מזגן על קירור. 
אבל אפשר להבין אותם. התחושה שאתה יודע מה תהיה הטמפרטורה בעוד רבע שעה נותנת לך יציבות לחיים. אז מה זה קצת עור ברווז לעומת היציבות הזו?

נון סופית - ביקשתי דלק בחמישה עשר דולר, להפתעתי קיבלתי מיכל מלא. 
זה לא בגלל שהדלק באמריקה זול, אלא שמה לעשות, המתדלק לא שמע את הנון סופית, ובמקום פיפטין שם לי פיפטי. 
למה קשה לשים הבדל נורמלי בין חמש עשרה לחמישים? זה מין קטע מצחיק כזה שאני וההומור הישראלי שלי לא מסוגלים להבין?

סטיבן - הוא הזוי, הוא באמריקה, ולא היה לי שום דבר טוב יותר לכתוב באות ס׳. 

עשרים וארבע שעות - ידידינו הינקיז לא יודעים לקרוא שעון 24. זה מסובך להם מדי. 
מישהו שאל אותי באמריקה מה השעה, הראיתי לו את השעון שעליו היה כתוב 21:45, הבנאדם אשכרה לא ידע מה השעה. 

פקקים - מכירים גינות סחרוב בשמונה בבוקר? צומת רעננה בארבע אחר הצהריים?
חמודים אתם. 
פה פקק זה פקק. אתה נכנס אליו כשאחיך הקטן מתחיל מסכם מסלול ויוצא ממנו בבר מצווה של הבן שלו. 
מה שמצחיק זה שאמריקאים קוראים לפקקי תנועה ״טראפיק״. כאילו, בישראל לקחו את הביטוי ״פקק תנועה״ וקיצרו אותו לפקק, באמריקה החליטו להתמקד דווקא ב״תנועה״. 
למה?
לא יודע. אבל לאמריקאים, כמו לטלפונים ניידים ולנשים יש היגיון פנימי שלעולם לא אצליח להבין.

צבעים של ביסלי - טוב, פה זה קטע שממש נעשה אך ורק בשביל לעצבן. תשפטו בעצמכם. 
יש חנויות באמריקה שמייבאות ביסלי מארץ הקודש. עד כאן יופי. 
אבל מה? לביסלי בצל יש עטיפה ירוקה, לביסלי פיצה עטיפה אדומה, לביסלי גריל קוראים ברביקיו וכן הלאה. 
זה אותו ביסלי בדיוק, אבל חייבים להכניס כמה שינויים בעלילה. 
סתם. בחיי, רק בשביל להציק. 

קפה - יבשת שלמה, ואי אפשר למצוא פה כוס קפה נורמלית לרפואה. 
ולא, ״קפה שחור חלש שסונן בפילטר והוסיפו לו מי חלב ממותקים״ זה לא קפה. ממש לא. 

רמזור שמאלה - פה האמריקאים באמת הביאו אותה בהברקה, שהשם יתברך יעזור להם. 
אין רמזורים שמאלה. רוצה לפנות שמאלה? תשתלב בתנועה. 
עכשיו, אמריקאים חמודים שלי, בואו נעשה תרגיל בדמיון מודרך. 
דמיינו לעצמכם עולם שבו אין פניות שמאלה. או ישר או ימינה. 
עכשיו, בעולם הדמיוני הזה, האם היה צורך ברמזורים?
אין לי שאלות נוספות, כבודו.
אדוני, העד שלך לחקירה נגדית. 

שקעים - השקעים באמריקה מרובעים. עד כאן לכאורה לגיטימי, הם שונים מאיתנו, אנחנו שונים מהם, כל אחד לפי מסורת אבותיו והכל יופי טופי. 
אבל למה כשאני בארץ אני יכול למצוא בכל חנות נידחת בקצרין מתאם מתקע אמריקאי לשקע אירופאי, ומתאם הפוך לא מצאנו בכל אמריקה הגדולה.
למה? ככה. אמריקה, חביבי, אמריקה. 

תור - תראו, אני לא מת על איך שתורים בארץ נראים. סבבה. 
אבל פה תור זה עניין קדוש. כל כך קדוש שאנשים עומדים במרחק מטר וחצי אחד מהשני, כי אף אחד לא ידחף באמצע. 
עכשיו תראו, אני לא בנאדם שנדחף בתור, ממש לא, אבל הלו, חבוב, כשאתה עומד בצד השני של הלובי אין לי שום דרך לנחש שאתה עומד בתור לקבלה. 
תתקרב קצת לאיש לפניך, מה כבר יקרה. 
בטח תגידו לי ״צריך לאפשר פרטיות לבנאדם שעומד לפניך בתור״. סבבה, לא אמרתי שתישען עליו, רק תתקרב טיפה. 
וחוצמזה, מי ישמע כמה פרטיות צריך בשביל למסור את המידע שהמזגן בחדר 217 לא עובד. 


יש עוד דברים רבים כהנה וכשמה, למשל הקטע הזה שאתה הולך לך בדשא ולפתע פוגש מצבה. בית קברות, נעים להכיר. או העניין המוזר הזה שאמריקאים מעדיפים פפסי על קוקה קולה, ולקולה הם קוראים סודה. יש גם את הקטע המטריד הזה שהחוק משתנה ממדינה למדינה בלי שום רמז מראש, ככה שאם בא לך לדעת אם מותר לך לדבר בטלפון תוך כדי נהיגה, אתה צריך קודם כל להפעיל GPS. 
אבל מכיוון שבשפה העברית יש רק 22 אותיות, נאלצתי לצמצם את הרשימה. 
נ.ב. 
כמובן שבאמריקה יש גם דברים טובים, כן? אני לא רוצה להישמע כפוי טובה, אחרי הכל דוד סם אירח אותנו נפלא במשך חודשיים. (רשימה מהירה על קצה המזלג: המחירים הזולים, האחווה בין היהודים, מיץ תפוזים בכל ארוחת בוקר, תחנות ריענון בכל כביש ראשי ושי פוד כמובן). אבל את הדברים הטובים תגלו לבד, הפתעות חיוביות זה תמיד כיף. וחוצמזה, אני ציוני ופטריוט, ככה שהיה לי חשוב להוכיח שיש לנו ארץ נהדרת. 

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

מפתיע אותי שלא כתבת על הטמפ' שנמדדת בפרנהייט, על כך שגם בכביש הם הפוכים: השוליים בצבע לבן וקו ההפרדה בצבע צהוב, על המשקל שהוא בפאונד , על הכמויות בתחנת הדלק שהן בגלונים ולא בליטרים.
אגב, לפעמים כן יש רמזורים ייעודיים לשמאלה בלבד. מה שכן, מה שמגניב שם זה הרמזורים: אתה נתקל שם ברמזורים של 4 וגם 5 אורות, כלומר: במקום לעשות 2 רמזורים, אחד לישר ואחד לימינה או לשמאלה, שמים הכל בגוף אחד, ואז למשל יש לך אור אדום ולמטה יש לך ירוק עם חץ ישר. הם גם מאוד אוהבים רמזורים תלויים בכבלים משום מה.
ואיך לא ציינת את הפניות ימינה באור אדום שמותרות אלא אם יש שלט שאוסר? או הכבישים המהירים שעשויים לוחות בטון וכל כמה שניות יש לך "קליק" שאתה עובר מעל חיבור כזה? (יש קטע אחד כזה בארץ, בין צומת חטיבה 7 לצומת נחשון).
וה"רי פיל"?

צוד, אני חושב שאנחנו צריכים לשלוח אותך לירח דבש לעיתים קרובות יותר ורצוי למדינות משונות ככל האפשר. מה עמדתה של זוגתך בנוגע לנישואים שניים וירח דבש, נניח, בהודו? לא, כי הפוסטים יהיו אפיים.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

יש להם גם צומת לא מרומזר, אלא מתומרר ב"עצור" מארבעה כיוונים, וחוצים אותו לפי התור. לקח זמן להתרגל לזה, אבל בעיני זה דווקא הסדר נחמד (שבארץ לא יעבוד, מטעמים ידועים).

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

האמת שהיה בארץ כיכר כזה בעבר ; כיכר הדמעות בחולון היה בעבר עם תמרורי עצור בכל כניסה וכניסה שלו.

דווקא בחולון לשים דבר כזה?

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

גם ככה תקעו שם מעגל תנועה נוראי (שלושה נתיבים על רדיוס של כלום), אז לפחות שמו תמרורי עצור.
אבל הסירו אותם לפני כמה שנים, ועכשיו יש שם תמרורי זכות קדימה כמו בכל כיכר.

Cold cuts לא cats

חוץ מזה אני אולי מסכים עם הרוב אבל ממש לא עם הכל

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

ומכאן שמה של הכיכר (הרבה נכשלו שם בטסט לרשיון נהיגה)

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

דווקא לאחד הבאגים המציקים ביותר בחרת לא להתיחס (ועוד באות ט)
טיפים, אמנם נגע שפשה גם בארץ אבל מקורו אמריקאי.
למה אני צריך לחפש שטר של דולר בכיס כל פעם שמישהו לוקח לי את המזוודה בלי שביקשתי? למה במסעדה המחיר הנקוב הוא בדרך כלל 80% ממה שתשלם באמת (אבל אולי רק 70%, אולי 85%)? ואף פעם לא ברור כמה באמת צריכה לעלות הנסיעה במונית. אחוזי הטיפים, אגב, עולים בהתמדה. זה לא שאין טכניקות חישוב הטיפ המדויק שיש להעניק למלצר, לחדרנית, לנהג ולכל מי שאני פוגש ברחוב אבל בחייאת, לא יותר פשוט להגיד ישר כמה צריך לשלם?