סל ניוז

והנה עוד שניים:

EVIL - כי הוזכר כאן, DEAD POET SOCIETY, וזה טוב יותר. עכשיו נכון שהסרט האמריקאי נעשה על ידי פיטר וויר האליל, אבל מה לעשות, EVIL השבדי הוא פשוט סרט טוב יותר. השחקן הראשי משחק בחור בשנות החמישים של המאה האחרונה שמגיע להזדמנות האחרונה שלו לפנימייה יוקרתית לנערים בשוודיה, בה צמד שמיניסטים סאדיסטים מתעללים בצעירים יותר. מה שקורה הוא גם תצוגת משחק מפעימה וגם חוויה אינטנסיבית באופן כללי. יופי של סרט.

THE SNOW WALKER - אח, איזה סרט. שוב סרט שבחיים לא שמעתי עליו עד לאחרונה, אבל הוא פשוט מצוין. הסיפור פשוט למדי, בארי פפר משחק טייס בצפון קנדה, שבמקרה לוקח אסקיומאית מקומית לרופא, רק שבדרך הם מתרסקים וצריכים איכשהו לשרוד באמצע שום מקום. עכשיו, נעשו עוד סרטים שמזכירים קצת ברעיון את זה (לאחרונה, THE GREY הלא רע בכלל עם ליאם ניסן), אבל הכימיה בין שני השחקנים הראשיים כאן היא מהטובות שראיתי בסרט כלשהו, ההתפתחויות אמינות והסיפור כולו מצמרר. מומלץ בחום.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

הסרט הוא מהניינטיז, כשקראתי את הביקורות, זה מין הסתם לא היה באתר באינטרנט...

אני בכלל מוצא את פולנסקי במאי מאוד מאני דפרסי. בין סרטים גדולים מאוד היו לו כמה נפילות לא קטנות.
מכל מקום, אם הסרט יופיע, אני אתן בדיקה.

חבל שאלו כל הסרטים שלו שהביאו. לא נראה לי שיש מישהו שלא ראה אותם (למרות שאת צ'יינטאון אני יכול לראות כל החיים)

אגב, איך אלוהי הקטל, שווה צפיה?

אתה מפתיע לרעה, חבוב. בוא, אני אחדש לך משהו - rotten tomatoes (ואאל"ט, גם metacritic) מאגד בתוכו ביקורות שנכתבו על-ידי המבקרים הנחשבים ביותר לעיתונים והמגזינים הנחשבים ביותר (בעולם הקולנוע, כן? במקרה שלנו, אולי גם זו הבהרה שצריכה להעשות).

אגב, אתמול נזכרתי, אחרי שליחת ההודעה, שגם 'סופר הצללים' היה בין הסרטים של הפולני שהופיעו. זיכרון סלקטיבי משהו.

את 'אלוהי הקטל' עדיין לא ראיתי (אבל ידעתי מספיק כדי לשבץ אותו, ובכן, בסוגריים).

_________________
http://www.youtube.com/watch?v=g-aVtKEhpO0

אלוהי הקטל טוב מאד. יופי של משחק של ג'ודי פוסטר, שבימים כתיקונם די מרגיזה אותי.

אנחנו חיים בעולם אחר...

כשאני אומר ביקורות בניינטיז, אפשרויות החשיפה שלנו היו ביקורות מקומיות (עיתונות או תכניות בערוץ הראשון) שהעתיקו או הביאו מובאות מביקורות עולמיות (וגם זה בע"מ) ודווקא במקרה של פולנסקי שהיה חגיגה לרוב מבקרי הקולנוע, אני זוכר שקטלו את הסרט הזה. אני זוכר את זה טוב כי הוא היה אחד הבודדים שלו, שלא ממש טרחתי לראות גם עם השנים.

מכל מקום, אני היום הרבה פחות בתוך עולם הקולנוע. חוויית הילדות של משהו חדש, רענן, ביקורתי וחווייתי חלפה מהעולם ביחד עם אולמות הקולנוע הגדולים והשכונתיים. אבל בעיקר בגלל שהמסך הקטן עושה היום עבודה הרבה יותר טובה מאחיו הבכור.

לכן, אני גם כמעט ולא קורא ביקורות, או מכיר בכלל אתרים כאלו. דווקא בתחילת עידן האינטרנט מאוד נהניתי מפורומים שאגידו חובבי סרטים, אבל גם עידן הפורומים כבר פס מהעולם לצערי הרב. היום אני פשוט מעדיף לקבל המלצות מאנשים שהטעם שלהם נחשב בעיניי.

ערן, שמתי להקלטה, נראה אם יהיה שווה משהו.
ג'ודי פוסטר תמיד מרגיזה אותי, אבל מצד שני היא תמיד הייתה שחקנית טובה. יש כמה כאלו שיש לי דיסוננס איתם...

אגב, גם העלמה והמוות טוב. אבל לגמרי לא בטופ של היצירה שלו.

ג'ודי פוסטר, כמה שלא תהיה מרגיזה, רק על "הנאשמים" צריך לסלוח לה על הכל. אבל היא מרגיזה.

הנה, רק בגלל שהוא הבמאי (ביחד עם סטנלי, זצוק"ל) ש"שלח" אותי לתחום, טופ 10 של פולנסקי בעיני:

1. צ'יינטאון
2. הדייר
3. הרתיעה
4. סכין במים
5. ירח מר
6. תינוקה של רוזמרי
7. מה?
8. קול-דה-סאק
9. פרנטיק
10. מקבת'

מה דעתך על סרט הערפדים שלו?

המורה שלי לספרות בבי"ס לא הפסיקה לדבר עליו ועל תינוקה של רוזמרי כשלמדנו את מקבת (כמובן שהיא שלחה אותנו לראות את מקבת בבית אגרון כשהוקרן).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

גם אחלה.

ודעתך על סופר הצללים? אני חושב שהוא סרט מעולה.

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

סרט הערפדים שלו הוא אחד הסרטים היחידים שפשוט לא הצלחתי לסיים. זה היה מיושן ומביך מדי.
אגב, ערן, יש מצב ששכחת את ׳הפסנתרן׳? בעיניי אחת מפסגות היצירה שלו ואולי סרט השואה הכי טוב שיש.

לגבי ג׳ודי פוסטר. האמת היא שחשבתי עליה לאחרונה, בעיקר כי לראשונה מבחינתי, באליסיום היא היתה פשוט מזעזעת. וזאת שחקנית שאני מאד אוהב.
אז ניצלתי את נטפליקס לבדוק אם זאת היא שהשתנתה או אני, וראיתי סרט עתיק בכיכובה ׳the little girl who lived down the lane'
עכשיו הסרט מיושן ולא משהו באופן כללי, אבל פוסטר בת ה 13 אדירה שם. כנראה שמשהו השתנה דווקא בה. אגב פוסטר ותצוגות אדירות, ׳האמיצה׳ שהיא עשתה לפני כמה שנים, זכור לי כטור דה פורס של ממש

_________________
תודה לאלוהי הבירה

זה ככה"נ אחד מסרטי השואה הכי טובים שנעשו, כן. באמת סרט אדיר. לא בעשיריה שלו לטעמי. התלבטתי עמוקות בין פרנטיק, מקבת והפסנתרן בסופו בחרתי להשאיר את הפסנתרן בחוץ. כי לפרנטיק יש את אחד מפסי הקול הכי מגניבים בעולם, ועמנואל האלוהית, ומקבת' שלו כל כך דחוס ואפל וסמיך, זה אשכרה סרט עם מרקם, אי אפשר להשאיר כזה הישג טכנולוגי בחוץ! וחוץ מזה, קשה מאד לעבד את שייקספיר קולנועית (ז"א, לא להסתמך רק על דיאלוגים, אלא אשכרה לייצר חוויה ויזואלית שראויה לשם קולנוע) בלי להזדקק לגימיקים זולים, הוא הצליח.

אבל יכוליות שאם אעשה את הרשימה פעם נוספת עוד כמה זמן הפסנתרן יהיה בפנים וסרט כמו מה? יהיה בחוץ. אני פשוט די מבסוט מהחיים לאחרונה, אז מסטרויאני בא לי בטוב.

צ'יינטאון בקלות ראשון. אחד הסרטים הגדולים שנעשו אי פעם.
מסכים גם עם הדייר בשני (מלווין דאגלאס ענק).
את פרנטיק הייתי מדרג הרבה יותר גבוה.
עוד שני סרטים שהיו נכנסים אצלי לרשימה:
טס ופיראטים המקסים עם וולטר מת'יאו בתפקיד מגניב.

הסרט שהייתי מוחק לו מהרזומה- השער התשיעי המביך עד מאוד...

טוב, אם אנחנו בקטע של רשימות פולנסקי.

מצוינים
1-2 צ'יינהטאון והפסנתרן. אני חושב שסרט השואה סוחף יותר, אבל הרגעים הגדולים של צ'יינהטאון (כלומר, מה שקורה שם לקראת הסוף) מצדיקים את השוויון.
3. תינוקה של רוזמרי
4. הדייר
5. העלמה והמוות
6. רתיעה

סבבה כזה
7. סכין במים
8. ירח מר
9. סופר הצללים
10. CARNAGE - שאמנם לא הוזכר כאן, אבל הוא סרט לא רע בכלל. אם כי הוא סרט "קטן" בניגוד לסרטים של פולנסקי בדרך כלל. כשגם טרילוגית הקלאוסטרופביה שלו, הם בעיניי סרטים "גדולים" יותר. כלומר, מינימליסטיים פחות.
11. פרנטיק.

חרא בלבן
12. השער התשיעי
13. אוליבר טוויסט
14. סרט הערפדים המגוחך, שכאמור הפסקתי באמצע.

וזהו, אלה הסרטים היחידים שראיתי שלו, למען האמת.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

קרנג' הוזכר גם הוזכר. אלוהי הקטל.

אני סמפטתי מאד את השער התשיעי, אבל מסכים, חרא של סרט.

אוי! את טס שכחתי בכלל.

אני מכניס אותו למקום 7 ומוריד את השאר למטה. ביי ביי מקבת'. למרות כל ההשתפכויות עליך מקודם.

באופן יחסי, השער התשיעי גרוע. אבל הוא עדיין צפי למדי לדעתי ומנצח את רוב הזבל ששמים בערוצי הסרטים.

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

אם יש מישהו שלא ראה את יצירת המופת של רוברט אלטמן- שלום לנצח. ואם יש מישהו שלא יודע מי זה פיליפ מארלו וכמובן, התפקיד הכי גדול שאליוט גולד עשה (ולא קומי) ביום חמישי הסרט ישודר בMGM. אחד הגדולים בספר שלי.

נ.ב. לא זוכר אם המלצתי אבל "גט קארטר" שבעברית נקרא משום מה במעגל הנקמה עם מייקל קיין (ולא הרימייק המזוויע עם סטלון ורורק) הוא מופת של סרט פשע מסוגנן שאני ממליץ עליו בחום.

נ.ב. נוסף, עוד מעט מתחיל פסטיבל הסרטים בחיפה.
בתור אחד שלא מפספס אף פסטיבל כבר שנים (האחרון היה פחות מוצלח לצערי) הייתי שמח לקבל כמה המלצות כאן וכמובן שנוכל לשתף תוך כדי מי היו טובים ומי בנפילות.

עוד המלצה- הלילה דיינר הנהדר של בארי לווינסון ישודר בTCM. מיקי רורק, אלן ברקין... עונג צרוף.

סרט חובה. זה הסרט שהוליד את כל הסרטים בסגנון המעבר הדורי כעבור עשור.

לא מדויק. הקדימו אותו הצגת הקולנוע האחרונה, וגם אמריקן גרפיטי ואחרים

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אכן הקדימו אותו (ואמריקן גרפיטי הוא אחד האהובים עלי בכל הזמנים) אבל דיינר הוא שונה לחלוטין מהסרטים שציינת.
זו קפיצת מדרגה ברמת הבימוי, הדיאלוגים, הקצב. והקאסט עצמו פשוט אדיר.

גם הסוגיות עצמן, אין מה לעשות, האייטיז היה הדור הראשון שבו צעירים התחבטו בעצמם ולא בסוגיות פוליטיות- שמרניות ואחרות.

אבל אין בו את הציצים של סיביל שפרד.
בכל מקרה , ראיתי את שלושת הסרטים האלה לפני יותר מעשור כך שקשה לי לזכור למה ומדוע, אבל זכור לי ש ׳דינר׳ היה הפחות אהוב עליי מבין השלושה

_________________
תודה לאלוהי הבירה

בינתיים הייתי בשני סרטים בפסטיבל הסרטים- כנס העתידנים של ארי פולמן וקסם קסם.

כנס העתידנים-
אני די חלוק לגביו. בצד השלילי- הסרט מאוד יומרני ומתאים לבמאי שמסתובב שנים בהוליווד ולא לנוביס כמו פולמן. הביקורת נראית קצת מאולצת כשזה מגיע ממישהו שהוא לא חלק מהתעשייה. בייחוד בהקצנה כשהייתה הקבלה בין הנאצים למירמאונט.

הוא גם איבד המון צופים כשההזיה- הפנטזיה לא הייתה קוהרנטית בעליל. זה בסדר לחלוטין כשמדובר על סם, אבל לא היה צריך לטשטש את קו העלילה לחלוטין. אנשים בשלב הזה פשוט הלכו לאיבוד בסרט (אולי היה עדיף לראות אותו על משהו כי זה די נראה שכך הוא נעשה לפחות בשלב הזה...)

בצד החיובי- אני אוהב כשאנשים הולכים לאיבוד. בעיניי עדות לסרט טוב זה כשאנשים מדברים עליו ביציאה מהקולנוע. כשהם יוצאים מספיק מבולבלים בכדי לתת פרשנות אחרת לסרט. זו עדות לאמנות טובה.
למרות שלי הקונספט והסרט, כמו גם הסוף היו ברורים למדי.

הקונספט הוא די מטריקסי- על הדילמה של לחיות עם עיניים סגורות ולא לראות את הטינופת או עם עיניים פקוחות ולראות הכל וגם לחיות את זה. המעבר השני בין הצבע למציאות היה מאוד מרשים.

ויזואלית הסרט היה מאוד יפה. הצבעים מרהיבים אבל הציורים עצמם הרבה פחות. מאוד בסיסיים עם השפעה ברורה מראלף באקשי רק לא באותה הליגה בכלל.

היו שם כמה ניואנסים מצחיקים כמו כמה שחקנים הוליוודיים ואייקונים שהושמו ללעג.

מה שהכי מרשים זה שפולמן הצליח לגייס קאסט מרשים מאוד- הארווי קייטל, רובין רייט (בתפקיד לא קל ברמה האישית)
ג'ון האם (מצויר בלבד) ובעיקר דני יוסטון שגונב את ההצגה (מצויר ולא מצויר...)


קסם קסם גם כן הותיר את הצופים מאוד מבולבלים. אבל אנחנו מאוד ניהננו.
קודם כל אני חייב לציין שהלכנו לסרט בגלל שכריסטופר דויל צילם אותו. הסרטים שלו הם חוויה ויזואלית אמיתית לעין. וכבר מפתיחת הסרט אתה מקבל כמות צילומי נוף מרהיבים שמכניסים אותך לתוכו בקלות. גם המוסיקה הייתה טובה בהחלט.
הסרט היה מבויים כהלכה ומייקל סרה שהיה גם אחד המפיקים של הסרט, גנב את ההצגה.
הסרט נכנס לנבכי נפשה של נערה ובחן את הגבולות שלאן בדידות ואינסומניה בסביבה של זרים יכולים לקחת אותה.
השיא היה מתבקש אבל לא צפוי כאחד.

הסרט הופך להיות יותר ויותר מטלטל ורוקד על הקו שבין מציאות לדמיון ככל שהוא מתקדם כשהשיא הוא ממש בסוף.
לא מתאים לכל אחד. אבל אנחנו אהבנו.

ראיתי אתמול סרט שלמען האמת אני לא יודע מה לחשוב עליו.
מדובר במשהו אלמוני למדי משנת 2009, פרודוקציה אוסטרלית עם שחקנים אלמוניים שעושים מבטא אמריקאי, אל תשאלו אותי למה.
הסיפור בקצרה - בחורה עולה על שייט ביאכטה בו היא מכירה בחור אחד, הוא נמצא שם יחד עם עוד ארבעה חברים. היאכטה נטרפת, והחבר'ה מוצאים אנייה ועולים עליה. עד כאן ללא ספוילרים.

אז ככה: ראיתי הרבה סרטים מעגליים בחיים שלי, (או מה שאני אוהב לקרוא לו, סרטי MIND FUCK), החל בפולנסקי וכלה באינספשן, ודרך הרבה מאד דברים באמצע.
אבל בחיים לא ראיתי סרט ספיראלי. אשכרה ספיראלה. להגיד למה בדיוק, יהיה ספוילר. אבל תאמינו לי, זה לא מעגל בכלל, זו ספירלה וזה מדהים לראות.

מצד שני, העשייה של הסרט אמנם נקייה ואסתטית אך זולה. וגרוע מכך - הדמויות, כולל הדמות הראשית, הן פלקטיות לחלוטין אחת אחת.

ועדיין, לראות ספיראלה מובהקת בסרט.. לא יודע, זה היה די מרנין ומפתיע. בגדול, אני מניח שמומלץ.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אה, כן. השם של הסרט.
TRIANGLE
http://www.imdb.com/title/tt1187064/?ref_=sr_1

_________________
תודה לאלוהי הבירה

טוב, אז אחרי שני סרטים די מוצלחים בפסטיבל, אתמול הגיעה הנפילה...

אנשים- לא להתקרב ל"תשוקה" של בראיין דה פאלמה! בושה וחרפה שהאיש חתום על סרט שהדבר הכי נוראי בו הוא... הבימוי!
הסרט היה נראה כמו שילוב של מעריץ היצ'קוק זול פוגש את ארון ספלינג... פשוט זוועה! לא מחזיק מים, לא אמין... עלוב.
נראה כמו סרט שהופק עבור הטלוויזיה מסוף שנות ה80.

אח"כ ראיתי את גולציוס של פיטר גרינווי. הלכתי רק בגלל שזה פיטר גרינווי. מה אומר ומה אגיד? אסון!
לאורך כל הסרט מהגג בחור במבטא פסבדו פלמי בניסיון יומרני להמחיז מחזה בכלים של סרט. כשכל דבריו רצים בכותכיות ובמקרים מסויימים חוזרים ברמקולים באקו של אישה באפקט סריאופוני "חדשני"... פלצנות ממדרגה ראשונה שפשוט לא עוברת את המסך. זה היה כ"כ משמעמם... היו יותר אנשים שנטשו מאשר שנשארו.
העירום המופגן, הפארודיה הכה קיצונית עאלק...
אתם כבר יודעים שאני אוהב סרטים שמתפתחים לאט ואני כולי בעד האמנות אבל... "קאם דה פאק און"! יש גבול בנאדם...

יומרנות פלצנית חסרת כל כיסוי. אם אתם רוצים לענות מישהו, תשלחו אותו לסרט הזה...