סל ניוז

נו ב'מת. מים מתחת לגשר וסוג של ווין ווין סיצ'ואיישן. אם הוא חוזר כמו גדול זה רק מצדיק שהיה שווה לחכות, ואם הוא חוזר בקטן, רק מצדיק שהוא לא היה מוכן עדיין.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

כתבה של ניצן פלד שדי מסכימה שמקריידי אחד הגדולים בעשור האחרון
סבבה גם TOP 15 הולך
http://www.kick.co.il/article/3469

נראה כאילו הוא קורא בסלניוז

בכל מקרה, קצת אופ-טופיקי לנושא אבל אני מאוד מסכים עם החלק הזה:


אני חושב שריי אלן הוכיח את זה השנה בצורה המיטבית, בזה ששלשה אחת שלו שינתה מאוד את המורשת של לברון וקצת שנתה את של דאנקן ( כי דאנקן גם ככה עם מורשת מרשימה, לברון עדיין בונה את שלו).
ההבדל בין הפסד נוסף בגמר של לברון לבין MVP גמר שני רצוף זה היה השלשה של אלן. ההבדל בין MVP גמר (כנראה) בגיל 37 ואליפות חמישית לדאנקן לבין הפסד בסדרת הגמר זו השלשה של אלן.
( ברור שהיה משחק 6, והייתה הארכה ועוד הרבה דברים וכו'...).

רק שלא מדברים על אליפויות או גמרים, בסך הכל לעבור סיבוב פעם אחת בחיים.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

בגלל זה ציינתי שזה קצת אופ-טופיקי לנושא

כלכך אהבתי את השחקן הזה ,חבל שהוא ויאו נפצעו כלכך הרבה בעונת השיא שלהם...

_________________
"צריך לזרוק את כל האנטישמים אל הים"
קרל פרדריך ניטשה

מעניין איך זה הסתיים:
http://img237.imageshack.us/img237/4048 ... ledlb6.jpg

ואם תרצו את זה ב-פי מאה מילה, באנגלית ואצל מישהו בעל שם עולמי.
http://www.grantland.com/story/_/id/961 ... tale-t-mac

כנראה סימונס קורא גם את פלד

_________________
עמוד הפייסבוק של הבלוג-"שיימס ברשת"

הפוסט האחרון - הכנות אחרונות לפלייאוף

טוב, קראתי את סימונס. פשוט מאמר הגנה על מגריידי, אבל הוא מתעלם מהנק' החשובה. נכון, לטי-מאק היו חברים לקבוצה גרועים. נכון, מקרה גראנט היל הוא טראגי לטי-מאק קצת פחות מאשר להיל עצמו (שלפחות זכה לסוג של קטרזיס בפיניקס). נכון, טי מאק היה שחקן נפלא. אבל הנק' הכי חשובה, הוא עדיין לא עבר סיבוב. סתם דוגמא, קחו את 2002. שני השחקנים הטובים ביותר לצד טי-מאק היו דרל ארמסטרונג והוראס גראנט וגם מייק מילר בעונת הרוקי שלו (רוקי השנה). לא קבוצה טובה, אין ספק. אפילו לא שווים סיבוב שני, נכון? ובכן כדאי שתבדקו מה היה לבארון דיוויס הכוכב של ההורנטס שהעיפו את טי-מאק והמג'יק באותו פלייאוף. פי.ג'יי בראון ודיוויד ווסלי היו הסייד קיקס של דיוויס, שחקן בוודאי פחות טוב מטי-מאק (משבורן היה פצוע, שיחק 10 דקות לא אפקטיביות במשחק הראשון וזהו). זה נגמר 1-3 לטובת ההורנטס. קחו את הסדרה המפורסמת ביותר של טי-מאק ב-2003. הפיסטונס היו עדיפים על המג'יק. למען האמת הם סיימו עם המאזן הטוב במזרח (50 ניצחונות בלבד) והמג'יק סיימו במקום השמיני. אבל זאת הייתה קבוצה שפתחה בחמישיה עם קליף רובינסון בן ה-36 ועם מייקל קארי ובן וואלאס, אולי שני השחקנים הכי פחות מוכשרים התפקית בעמדה שלהם בליגה בשנים ההן. אחרי שהמג'יק עברו ליתרון של 1-3 וטי-מאק יצא עם ההכרזה המטופשת שלו באו 3 ניצחונות של הפיסטונס. הראשון במשחק מספר 5 ב-31 נק' הפרש ושני האחרונים ב-15 הפרש. טי-מאק שסימונס ידע לספר לנו איך הוא התעלה בפלייאוף סיים את המשחק הזה עם 21 נק' ב-29% מהשדה. הפיסטונס התפוצצו ל-108 נק'. הפיסטונס באותה עונה כמעט אף פעם לא עברו את ה-100 נק' במשחק. ממוצע הנק' שלהם היה 91.4 למשחק.

גם בעונה הראשונה שלו ביוסטון הייתה התמוטטות נאה בסיבוב הראשון. 2 משחקים ראשונים בדאלאס הסתיימו בנצחונות נאים. המקום בסיבוב השני בפעם הראשונה בקריירה מובטח? שלושת המשחקים הבאים, כולל 2 משחקי בית כמובן שהסתיימו בהפסדים. משחק מספר 7 לטי-מאק שכמובן מתעלה בפלייאוף שוב חזה התעלות, אבל לא של טי-מאק, אלא של המאבס. קריעה ב-40 הפרש (האם זה הפרש הכי גבוה במשחק מספר 7?). טי-מאק קלע ב-38.5% מהשדה. ב-2007 לטי-מאק הייתה הזדמנות פז. הווריירס, שסיימו במקום השמיני, חיסלו את המאבס בסיבוב הראשון. הרוקטס אירחו את יוטה הצעירה שהגיעה לפלייאוף בכושר מחורבן, שהניע אותי לחשוב שאין סיכוי שהם ינצחו את המג'יק. משחק מספר 7 נערך ביוסטון ועדיין הג'אז סיימו כמנצחים.

כל כך הרבה הזדמנויות לאחד מהשחקנים הבאמת טובים ביותר בליגה בתקופתו וכולם הסתיימו באכזבה. בחלק מהמקרים הקבוצות של טי-מאק בהחלט היו צריכים להפסיד, אבל לא בכל המקרים וכוכב במעמד של טי-מאק חייב, פשוט חייב למצוא דרך לעבור סיבוב. לא מדובר על אליפות, לא מדובר על קונטנדרית. מדובר על פאקינג סיבוב אחד ב-7 עונות שבהן טי-מאק סיפק סטט' של אחד מחמשת השחקנים הטובים בתבל.

דווקא בכתבה שבאה להגן על טי-מאק נראה שסימונס בדיוק עלה על הנק' מדוע מקגריידי לא עבר מעולם סיבוב בפלייאוף וזה לא היה הצוות הלא מסייע. לפי עדויות המאמנים שלו, שיושבים בפינה של טי-מאק ומשמשים כסניגורים הכי טובים שלו, האיש לא היה מנהיג. כשאתה הכוכב של קבוצה שבדיוק סיימה רצף של 22 משחקים ופאקינג צ'אק הייז הוא המנהיג על המגרש, בטוח שאתה עושה משהו לא בסדר. אני לא זוכר כוכב בסדר גודל הזה של טי-מאק שככה דיברו עליו בתור מנהיג. אבל אם עניין המנהיגות אולי קצת מנופח מעבר לפרופורציות, העדות של ואן גנדי על הרגלי האימון של טי-מאק ממש לא מנופח. טי-מאק, וראו את זה יופי במשחק שלו, לא אהב להתאמץ יותר מדי. הוא נתן באימונים את המינ' ההכרחי. כשהכוכב שלך כך מתנהג זה משפיע על הקבוצה. זה מאותת לאחרים.

יובל (לותיקים שבינינו) הגדיר פעם את טי-מאק כשחקן כדורסל שמתפרנס מהמשחק כי הוא כל כך טוב, אבל הוא ממש לא אוהב את המשחק. אולי יובל הגזים וקצת עשה ניתוח פסיכולוגי בגרוש, אבל הוא בהחלט נגע באיזשהי נק', אותה נק' שמנעה מטי-מאק להפוך לאגדת כדורסל, אלא לשחקן ההוא שמעולם לא הצליח לעבור את הסיבוב הראשון.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

יש לציין שסימונס ידוע באזכור פרטים בצורה שתתאים לתמה שלו (שלא לומר בדמגוגיה). למשל בהערה בה הוא מציין את השחקנים ששיחקו לצד גארנט:

הוא מתעלם מכך שג'ו סמית' הוא אחת הבחירות הראשונות הפרווה בהיסטוריה, שבילופס שיחק לצד גארנט לפני שהוא פרץ להיות הרכז המוכשר של דטרויט ושסוף סוף הוא קיבל לצידו קצת עזרה עם קאסל וספריוול הם הגיעו עד לגמר המערב ואז קרסו בשנה שאחרי (הציטוט הידוע של ספריוול על כך שהוא צריך להאכיל את המשפחה שלו).

הכישלון הגדול של גארנט בעיניי והסיבה העיקרית בגללה הוא לעד יהיה פאוור פחות טוב מנוביצקי או בארקלי, היא העובדה שבמשך כמה עונות רצופות הוא אפילו לא העפיל לפלייאוף

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לגארנט אמנם היו 3 שנים כאלו, אבל גם לבארקלי היו שנתיים כאלו בפילי, 87-8 ו-91-2 (ועוד אחת ביוסטון, האחרונה שלו שבה הוא שיחק רק 20 משחקים, אבל זה לא ממש נחשב), מצד שני, לגארנט יש את האליפות שלבארקלי אין.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

עמוס, רק להעיר שההגדרה הזו של יובל מתאימה ללא מעט ספורטאים כנראה, ולדעתי רוני אוסליבן אמר את זה מפורשות על עצמו. ככה שעדיין אפשר להפוך לאלוף ארבע פעמים ואחד הגדולים בתחום גם בלי התשוקה הזו.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

נו, ואותו אוסליבן קטן (לפחות כרגע) היסטורית מהנדרי, למרות שהוא מוכשר ממנו פי שלוש. מה גם, שהתחושה שלי היא שסנוקר הוא בכל זאת טיפה פחות תחרותי מאשר כדורסל בנ.ב.א

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

מישהו יכול בבקשה לשנות את כותרת השרשור ממקריידי למגריידי? זה ממש מציק לי בעין...

מקריידי. מקריידי. מקקקקקריייידי. מקריידי. מקמקמקמקמקריידי.

עיוורת אותי

רק לציין שבעונת 91-92 הדיעה הרווחת הייתה שבארקלי עשה מעין שביתה איטלקית כדי שהבעלים הזוועתיים הרולד כץ ייתן לו ללכת (מה יש לבעלים זוועתיים עם יהדות בדיוק?). רק לוינס קארטר דופקים את הקריירה בגלל הדברים הללו. ב-88 באמת הייתה לפילי קבוצה מחורבנת.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

גארנט בזמנו לא עבר סיבוב ראשון במשך הרבה מאוד שנים, לדעתי סביבות 7 שנים ובתקופה ההיא בהחלט היה לו קוף על הגב, עד עונת 2003/4.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אני לא חושב שאף אחת מהקבוצות שהיו לבארקלי התקרבו במסריחותן לקבוצות האחרונות שהיו לגארנט במיני, בטח שלא לאחרונה שבה ריקי דיוויס, מארק בלאונט, רנדי פוי (בעונת הרוקי שלו) ומייק ג'יימס היו השחקנים הבכירים לידו. מעבר לזה, לקבוצות של גארנט היה הרבה יותר קשה להגיע לפלייאוף עם 15 קבוצות בקונפרנס לעומת ה-11 שהיו במזרח ב-88.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

המערב גם היה באותן שנים חזק מאוד - לייקרס, סן אנטוניו, דאלאס וסקרמנטו חלקו באופן קונסיסטנטי את 4 המקומות הראשונים, כשיוטה עוד עם סטוקטון ומאלון ופורטלנד של הג'יילבלייזרס גם היו עמוסי כשרון.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הנה דוגמא מובהקת לבלבול שאנשים עושים בין מנהיגות לתשוקה ומוסר עבודה.

ואני בהחלט מסכים (ומתגעגע) לציטטה של יובל באשר למגריידי.

מגריידי אכן דומה לגארנט בכך ששניהם אינם מנהיגים. אבל זו לא הטענה העיקרית כנגד מגריידי. אתה לא חייב להיות מנהיג בכדי להיות שחקן גדול.

למגריידי לא הייתה את התשוקה לנצח כל משחק, ללכת עד הסוף, להיות קילר. אלו כל הדברים שגארנט מייצג. הוא אמנם לא מנהיג, אבל הוא שחקן של עבודה קשה ותשוקה מטורפת. אחד השחקנים שעובדים הכי קשה בליגה. ומעטים השחקנים שחיו את המשחק יותר ממנו.

אם אי פעם הייתה השוואה שעשתה עוול למישהו...

חוצמזה שמיני של גארנט הייתה אחת הקבוצות הטובות בליגה בעונה הסדירה וזו של מגריידי הייתה תמיד מחורבנת (רוני מעוות את ההיסטוריה) כך שגם כאן ההקבלה אינה במקום.
את זו של מגריידי, כפי שכבר כתבתי בעבר, היה אפשר להשוות רק לסקרמנטו של מיץ' ריצ'מונד. אלו שני המקרים הכי מובהקים של שחקן על שסוחב קבוצת יורוליג לפלייאוף. וזה הישג לא קטן בכלל גם היסטורית.

אה? מיני של גארנט היתה קבוצת עונה סדירה טובה בדיוק פעם אחת

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

בערך נכון.
ב-12 עונותיו הם סיימו רק פעם אחת באחד משני המקומות הראשונים בדיויזן שלהם (העונה בה גארנט זכה בmvp) ,
אך גם לפני אותה עונה של 58 נצחונות הם עשו 4 עונות של 50-47-50-51 נצחונות, שזה 5 עונות רצופות של 57% ומעלה, ושישים אחוז ומעלה בארבע מתוך חמש עונות.
זה לא מדהים, אבל בהחלט נכנס להגדרה של קבוצת עונה סדירה טובה.

אגב, כחלק מהמסע בזמן, לא נעים להיזכר שלולא אותה עונה (והרידמפשיין בבוסטון כמובן) הקריירה של גארנט הייתה יכולה להיות דומה מאוד לזו של טי-מאק.
עד לעונת הmvp גארנט והטימברוולבס שלו הודחו 7 פעמים רצוף בסיבוב הראשון.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

אחת הקבוצות הטובות בליגה מוק? ואתה אומר שאני מעוות את ההיסטוריה...

מיני של גארנט הייתה קבוצת עונה סדירה לא רעה, אבל רק פעמיים היא הייתה בטופ-5 בליגה מבחינת מאזן, 2003 ו-2004, כשב-2003 ההגדרה של טופ-5 קצת מרמה כי היו לה בסך הכל 51 ניצחונות, לא מאזן עד כדי כך מדהים, היו את סן אנטוניו, דאלאס וסקרמנטו מעל כולם עם 59-60 ניצחונות ועוד משהו כמו 8-9 קבוצות שנעו סביב ה-50, היא ממש לא הייתה עילית, לשם הגיעה רק ב-2004 עם 58 ניצחונות.

בשורה התחתונה, למיני של גארנט היו 4 שנים עם 50 ניצחונות פלוס (מקבץ של 50, 50, 51 ו-58 ניצחונות עם עונה של 47 ניצחונות באמצע), ליוסטון של מקגריידי היו... הפתעה הפתעה, גם 4 עונות כאלו עם מקבץ של 51, 52, 55 ו-53 ניצחונות עם עונה של 34 ניצחונות ביניהן (עונה שבהן טימאק ומינג החמיצו יותר מ-25 משחקים כ"א), כשפעם אחת היא משתחלת לטופ-5 בליגה (ב-2007).

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

ההשוואה לא הייתה מול יוסטון אלא מול אורלנדו.
ומיני הייתה קבוצה טובה מאוד במערב חזק. להסתכל היום סתם על מאזן ללא קונטקסט זה לעשות עוול אמיתי. זה לא היה המזרח של קיד ואייברסון.
חוצמזה, עצם העובדה שטרוי פאקינג האדסון היה האיש שתפס מנהיגות בפלייאוף ולא גארנט אומרת הרבה על היכולת של גארנט לסחוב קבוצה. והוא לא היה עוד שחקן הוא היה ה-שחקן.

אבל שוב, ההבדל העצום בינו לבין מגריידי הוא במוסר העבודה והתשוקה למשחק. לכן ההשוואה פשוט אינה במקום.