ראי שעל הקיר כתב:
בוני ורפי כהן היו שוערים בנבחרת גם כשהיו בקבוצות קטנות, אבל את המקום שלהם בנבחרת תפסו כששיחקו בקבוצות גדולות. חוכמה קטנה מאד לקחת אותם כדוגמה.
וזה באמת משנה לך אם דודו גורש היה מוזמן כשוער שלישי, או לא מוזמן כלל? שוער שלישי זה שטויות, תסלח לי. מדובר בעמדה שכמעט לא מתחלפת, אפילו להיות שוער שני אומר שסיכוייך לשחק קטנים מאד. אז שוער שלישי? זה כאילו לא היית בכלל.
שוער שלישי בימים כתיקונם. שוער ראשון כשזה המצב בנבחרת.
אני לא חושב שזו פחיתות כבוד לשחק עם שוער שאינו מגיע מקבוצה גדולה או שאינו פרוייקט עתידי. והוא לבטח טוב מחיימוב הבינוני.
נורטון כתב:
אף פעם לא הבנתי מה זה חבלי לידה ושכר לימוד. מדובר על שחקנים אינדבדואלים, לא על ישות קבוצתית, גם אם קשה להם משחק, שניים, אפילו קמפיין שלם - אמור להיות קל יותר בקמפיין הבא.
ועם כל הכישרון והנוסטלגיה, כאמור (וזאת תקופה שבה כן עקבתי אחרי כדורגל, גם אם למען האמת גם אז הוא די שיעמם אותי) - העובדה היא שהם לא הגיעו להישגים משמעותיים יותר מאשר בשנים שאחר כך. אז יאללה - אותו חרא ,רק עם אלמנט נוסטלגי.
שוב, זה לא נכון.
לא הגענו לטורנירים בשורה התחתונה- זה נכון. אבל יש הרבה אבל.
- היינו נבחרת בדרג השני של אירופה זה שעכשיו יושבת מעלינו פורטוגל ולפני כן שווייץ.
- הגענו לפלייאוף במרחק מאצ' אפ מטורניר גדול ודרך אירופה, לא אסיה. בעיניי עצם ההגעה לפלייאוף היא הישג גדול יותר מהחבורה של שפר שלא שיחקה באירופה. והדרך הייתה בהחלט מרשימה.
- הייתה תקופה שהיה ממש בלתי אפשרי לנצח אותנו בבית.
- ניצחנו נבחרות גדולות ולאו דווקא בבונקר מפואר.
- היה כדורגל, שיחקנו כדורגל ולא "כדורגל טאקטי".
- הנבחרת מילאה את אצטדיון ר"ג.
- מאז הנבחרת של שלמה ואולי קצת נילסן- אין כאן כדורגל ברמה הבינלאומית. רק מאמנים "טאקטיים" שגורמים לך לפהק 90 דקות ולא רק שלא מביאים את הכדורגל לשום מקום, החזירו אותו לאחור עד לרמה שגוטמן מתפאר שהוא ניצח את נבחרת צפון אירלנד החלשה. נבחרת שתמיד הייתה חלשה מאיתנו. היום, אנחנו פשוט א מסוגלים להוציא יותר מתיקו מנבחרות שוות עד עדיפות עלינו.
galsh כתב:
Mook כתב:
galsh כתב:
אבל מה לעשות שזה החומר שיש לך? אין לך פראנק למפארד, אין לך סטיבי ג'י, אין לך פירלו ואין לך צ'אבי, יש לך מהארן ראדי וביבראס נאתכו.
אבל זה בדיוק העניין, יש לך אפשרות לשחק עם שחקנים שתוקפים יותר את השער. אפילו כשאתה בוחר את מליקסון שהוא מראש שחקן שלא מסכן את השער, אתה מגביל את עצמך.
דווקא מבחינת חלוצים, למרות שהם לא בכושר טוב, זה דור עם מבחר של חלוצים. בתקופה של שלמה היו לו רק שניים וחצי וגם כך הוא פסל אחד מהם כי הוא התחצף אליו.
בתקופה של נילסן מרוב שלא היו חלוצים כפיר "פאקינג" אודי היה החלוץ המרכזי... שלא לדבר על נמני.
וקשרים התקפיים יש למכביר. זה בדיוק מה שאני אומר- שחק לחוזקות שלך ולא לחולשות שלך.
אבל גוטמן מנסה להטמיע שיטה מסוימת, אז אולי מול נבחרות חלשות אפשר לפתוח עם שחקנים עם יותר יכולות אופנסיביות, אבל אי אפשר להטמיע שיטה שאתה מתכנן לשחק בה נגד פורטוגל ורוסיה אם לא תתרגל אותה.
א. אתה צריך להבדיל בין שיטה לבין סגנון משחק.
ב. כל שיטה יכולה להיות התקפית אם תשחק אותה מהר, אם תתחיל ללחוץ מהחצי ואם תחשוב לדרוס. כבר סיכמנו שלא צריך בשביל זה עוד חלוצים.
אבל גם בתוך שיטה ניתן להחליף את השחקנים בהתאם למאצ' אפים. קח את אותו פירלו שהזכרת, הוא לא באמת קשר אחורי.
פירלו החל את הקריירה שלו כסקנד סטרייקר עם טל בנין בברשיה. הוא יודע להבקיע שערים והוא יודע לבשל.
במילאן הסיטו אותו לחור שבין הקישור להגנה (כמו גוארדיולה בבארסה של פעם וצ'אבי בתחילת דרכו) והתפקיד הזה הפך אותו לאחד הטובים בעולם ובסופו של דבר לשחקן שמשחק בקישור האחורי, אבל לא קשר הורס קלאסי.
להבדיל, גם בנאדו משחק כך עם קטן. אם אתה מתעקש לשחק עם אמצע מעובה, אתה תמיד יכול לשים שחקנים כאלו שיעבירו את המשקל מהר יותר מהגנה להתקפה במקום הקשרים האחוריים המסורתיים שיש לך. בטח במשחק שבו אתה יודע שלא ילחצו לך את האמצע.
יש המון פתרונות לא לשבור שיטה אם מאמן בוחר להיות מספיק אנאלי. אבל בשורה התחתונה, קבוצות גדולות הן כאלו שיודעות להחליף פורמיישן תוך כדי משחק ולהפתיע את היריב. או להתאים את עצמן לשינויים.
מעבר לכך, אני חושב שההגנה ככלי לנצח נבחרות גדולות לא הוכיחה את עצמה לאורך השנים בכדורגל הישראלי. להוציא את עונת התחת של קשטן (מאמן שתמיד עשה בושות באירופה לפני כן) מאמני הגנה נטו בדר"כ נכשלו.
החלק הכי חלש בכדורגל הישראלי היה וישאר שחקני ההגנה.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
