סל ניוז

אני מקווה בשבילך שקראת את הספר כי הפרק של החתונה האדומה היה אחד מרגעי השפל של הסדרה.
כשקראתי את הספר אני זוכר שהייתי אחוז צמרמורת, זו הייתה אחת הסצנות הכי מפתיעות, פרובוקטיביות, אקסטרווגנטיות ושערורייתיות שיצא לי לקרוא עד אז. נותרתי המום.
בסדרה זה חלף לידי. זה היה מהיר מדי, ריק מפרטים, לא כזה שוקר ומה שהכי עצוב- זה היה אמור להיות סיום העונה- האמא והאבא של הסופים שמשאירים אותך בפה פעור ובמקום זאת הם עשו עוד פרק סתמי לאחריו...

שובר שורות היא מופת של בימוי ועריכה. בעיניי היא לא רואה ממטר את משחקי הכס.

מוק, אני מניח שלדומי שלא קראו את הספר אז החתונה האדומה הייתה מופת טלויזיוני. תמיד הספר יהיה עדיף על הסדרה/סרט, זה לא אומר שהסדרה לא הייתה מופתית.

לגבי שובר שורות - מדהים. עד עכשיו כל חמשת הפרקים של חצי העונה היו מופתיים בעייני. אני כל כך מרותק לסדרה הזאת שבאמת היא הפכה להיות האהובה עלי.
הפרק האחרון נגמר בצורה מעולה, ואני לא יודע ממש איך זה ימשיך. הקטע שהאנק מדבר עם מארי על ההצלחה שלו ואומר שהוא אוהב אותה זו הכנה קלאסית מדי לזה שהוא הולך למות. זה לא מספיק "שובר שורות" לעשות בנייה בנאלית שכזו ( מה גם שנעשתה בצורה מעולה), ולכן איפשהו יש לי הרגשה שהאנק לא הולך למות ( למרות שגם לתת להאנק לחיות אחרי זה זה לא בדיוק "שובר שורות" קלאסי).
הדבר שהכי מחרפן אותי בעונה זה שאנחנו יודעים לאן היא הולכת, בגלל הקטעים שהראו של וולט מהיום הולדת הקרוב שלו, מה שגורם לי לחפש בכל פינה איפה וולט הולך ליפול, כי אנחנו יודעים שהוא הולך ליפול. השאלה איך, על ידי מי וכמה, אבל עצם הידיעה מחרפנת אותי ( בצורה טובה כמובן, משאיר אותי תוהה כל דקה).

האמת היא שאם יש הבדל אחד קטן בין "שוברים שורות" לבין "הסמויה" (טוב, יש הרבה הבדלים, ועדיין) הוא שבשוברים שורות, דווקא לא נותנים לריאליזם להיות ריאליסטי לחלוטין ואלא נותנים אחוזים מהסיפור ל"טלוויזיוניות שלו". (ומתמקדים יותר בפיתוח הדמויות) בעיניי, זה מבורך. אבל זה גם אומר שתכל'ס, אין לי מושג מה יהיה עם האנק.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

טוב, רשמית זו הסדרה הכי טובה שראיתי אי פעם.

איזה פרק... ששת הפרקים שהיו עד עכשיו זו הטלויזיה הכי טוב שיכולה להיות.
השאלות שנשארו : מה יגרום לו לחזור, למי מיועד בקבוק הריסין ומה יהיה עם ג'סי (כנראה שאלות 1 ו2 זו אותה שאלה).

כן, "שוברים שורות" שברה כל שיא יצירתי בפרק האחרון. במיוחד אולי בעשרים הדקות הראשונות, אבל גם בהמשך.

והשאלה, למה להשאיר הכל בקליפ האנגר בפרק הקודם, גם היא נפתרה בפרק הזה - עשרים הדקות הראשונות כאמור.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

ה20 דקות הראשונות היו מדהימות אבל דווקא מה שבא אחרי, ובמיוחד הסצינה בבית , זה מה שהדהים אותי הכי הרבה.

באופן כללי וולט חוזר להיות קצת יותר אנושי בפרק הזה. בהתחלה המלחמה על חייו של האנק שמראים שהוא באמת באמת אוהב אותו. זה בעיקר בלט בשיחת טלפון לסקיילר ששם הוא דיבר אליה בצורה שהוא בחיים לא דיבר אליה עד היום (וגם בכה תוך כדי) מה שמבהיר שהוא ידע שמאזינים לשיחה והוא רצה לנקות אותה מאחריות כמה שאפשר. וכמובן גם זה שהוא החזיר את הולי מראה שהוא בסוף באמת רוצה בטובת המשפחה שלו (למרות שאני חושב שעל החלק של טובת המשפחה לא היה ספק בשום שלב).

אגב גם בפורבס חושבים שהפרק אתמול העביר את הסדרה מדרגת ״אחת מחמש הטובות בהיסטוריה״ לדרגת ״זאת ואין בלתה״

http://www.forbes.com/sites/allenstjohn ... t-matters/

_________________
תודה לאלוהי הבירה

1. הרבה זמן תהיתי האם ג'סי יגלה מה היה עם ג'יין... למה וולט? למה?
2. אני היחיד שהתקשה להירדם לאחר הצפייה בפרק ולא הפסיק לשמוע "מאמאמא"?

לא יודע. אני לא כזה אהבתי את הפרק.

וולט ממשיך להראות את הנאמנות והאהבה שלו לקרובים אליו שממשיכים מצידם לתעב אותו.

אבל הקטע עם הכסף היה מיותר. לא אהבתי את זה שהוא פלט על הכסף ולקחו לו אותו.

גם לא אהבתי את העובדה הברורה שג'סי ישאר בחיים בכדי לבשל. לצד אשתו של וולט, ג'סי הפך לדמות הכי מאוסה עלי בסדרה. הייתי שמח לראות את שניהם מתנדפים. אבל יש סיכוי הרבה יותר גדול שוולט ימות לפני שני אלו.

והדבר הכי צפוי אכן קרה, הבן שלו למד מה הוא עשה וכצפוי- התכחש לו. לא יודע, זה מפריע לי לאורך כל הסדרה את הקלות שבה הקרובים אליו בשנייה אחת הופכים לשונאים שלו. אני לא רואה את זה קורה כך במציאות.
הייתי רוצה לראות שהבן יראה דפוס התהנגות שונה לשם שינוי, ישבור את האקסיומה הקבועה הזו של הסובבים אותו אבל גם הוא כמו השאר היה צפוי. בכלל, הפסיכית שלפה סכין על וולט, לא ברור למה בקרב הספציפי הזה הוא צידד בה.

מכל מקום, היה ברור לנו שהוא יברח כי כבר ראינו אותו כך בתחילת הסדרה ועם שיער (מה שגם מרמז שהסרטן שוב לא ניצח אותו, אם הוא אכן חזר בכלל)

באופן אישי מאוד לא אהבתי את הפרק הזה. הוא שוב היה מבויים נהדר ועשוי בצור אסתטית יוצאת דופן. אבל שום שיא בעיניי.

אני לא מסכים כמעט עם כל שורה בניתוח שלך :

1) זה שוולט מראה נאמנות לקרובים שלו לא בהכרח צריכה לגרור אהבה כלפיו. הבנאדם רוצח ( כמה הוא רצח בסך הכל? 12 בכלא, גייל, גאס, מייק, הבחור בהתחלה במרתף, 2 האנשים שהוא דרס ובטוח שכחתי עוד כמה), סוחר סמים ובאופן כללי פסיכופט. זה שהוא באמת אוהב את משפחתו לא אומר שהם יכולים לאהוב אותו כמו שהוא ברגע שמגלים מה הוא.

2) הקטע עם הכסף ממש לא היה מיותר, הוא בא להראות שבשורה התחתונה, עם כמה שוולט הפך להיות נוול, הוא עדיין אדם ששם את המשפחה שלו לפני הכל. זה דבר לא טריוויאלי עבור אדם שעושה הכל בשביל להתעשר.

3) ג'סי כרגע חי, אבל אני ממש לא בטוח שהוא ישרוד את פרק 16. בכל מקרה, מה מאוס בג'סי ובסקיילר? שהם לא מרוצים מהעניין שוולט רוצח אנשים ומנסים למנוע את זה ממנו?

4) הדבר הצפוי קרה, שהבן של וולט גילה אותו ( זה היה חייב להגיע), אבל שים לב שעם כל האנשים שגילו אותו ושנאו אותו על מעשיו, הבן של וולט הוא היחיד שהרים טלפון והתקשר למשטרה. זה אומנם נראה דבר טריוויאלי, אבל כנראה היה צריך טינ-אייג'ר שלא משקלל כל הבעד ונגד אלא עושה את הפעולה הברורה מכולם שאף אחד לא עשה עד עכשיו.
בנוסף, גם פלין (ג'וניור) הפך "סופית" להיות נגד אבא שלו ברגע שהוא גילה שהוא רצח ( למרות שהוא לא יודע שהוא לא באמת רצח) את האנק. אני חושב שאתה מגלה שאבא שלך הוא סוחר סמים קשים וכרגע רצח את דוד שלך זה משהו שבאופן מיידי גורם לשנאה כלפיו, יכול להיות שזה משהו שאמור בחשיבה מפוכחת אולי להיות פחות קשה כי הוא עדיין אבא שלו, אבל באותו רגע השנאה כלפיו ברורה מאוד.

5) הפרק בוים בצורה מופלאה והמשחק היה מדהים, אבל הרבה יותר מכל שאר הדברים העלילה פשוט הייתה מופתית בעייני. לקחו את כל הדמויות לנקודה הכי נמוכה שלהם בסדרה. הסצינה בבית ושיחת הטלפון של וולט לסקיילר שבה וולט צועק עליה בשביל השוטרים ובוכה תוך כדי היה מדהים.
לא היה שלב בפרק הזה שלא הייתי דבוק למסך. אני די משוכנע שאלו היו ה45 דקות הטלויזיוניות הכי טובות שראיתי (אם לא מחשיבים אירועי ספורט כמובן)

בIMDB הפרק הזה קיבל ממוצע של 10/10 אחרי שמעל 25 אלף איש הצביעו... נראה לי אומר שאני לא היחיד שחושב שהפרק היה מופתי

מסכים לגמרי עם שקי כמובן.
אחד הדברים המדהימים בסדרה הזאת, אם לא המדהים ביותר, הוא כמובן העומק הפסיכולוגי והחפירה בנבכי הדמויות. ומבחינתי ההתכחשות של פלין מובנת לחלוטין, בדיוק כפי ששקי אמר. עכשיו, סביר להניח שאם הוא היה חושב על זה יותר, ולאחר שבוע או שבועיים הוא היה מתנהג אחרת. אבל דווקא באותו רגע, קרו הרבה יותר מדי דברים דרמטיים בשביל שהתגובה שלו לא תהיה דרמטית. זה נראה לי טבעי לגמרי ואף מתבקש.

אבל כן, השיא של הפרק הזה, העובדה שהוא 10 עגול ומושלם, נעוצה גם בעיניי בראש ובראשונה בבימוי. קרו שם דברים נדירים (עשרים הדקות הראשונות וכן שיחת הטלפון) בכל קנה מידה ובכל מדיום אפשרי.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

שמע, שובר שורות כמו הסופרנוס לפניה, נמצאת במקום שכל מה שהיא תעשה יחשב למאסטר פיס.

בשונה מהמון סדרות גדולות, שובר שורות עושה כל הזמן רושם שהיא יודעת לאן היא הולכת. היא מאוד מובנית. היא לא מאלתרת על ההצלחה וחושבת איך להמשיך מכאן. היא מאוד מתודית.

לכן, זה לא מפתיע בכלל וגם די מוצדק הביקורות שלהן היא זוכה.

היא גם ידעה להשאיר את כמות הרעב הנכונה אצל הציבור ויודעת לפרוש בשיא. אין הרבה סדרות שידעו לעשות את זה.

ועדיין, אני חושב שלהוציא את המשחק, הבימוי והצילום, הפרק הזה היה די צפוי.

1. התרגלנו כבר לאהוב דמויות של פסיכופטים אז כצופים, הרבה יותר קל לנו לסלוח להם.
כמשפחה, אף אחד מהם לא מכיר את גודל ההיקף ואת כל מה שוולט עשה.
אני מסכים אתך שכתהליך אני בהחלט מקבל את זה אבל התבנית הייתה דומה אצל כולם. הם שנאו אותו בשנייה שהם גילו ולא לאחר תקופה מסויימת. זה מה שמפריע לי.

2. הקטע עם הכסף היה מיותר כי הוא יכול היה פשוט להציע לו הרבה כסף ולא לספר לו שהכסף קבור שם. מאותו הרגע הוא לא בדיוק היה צריך לקיים איזושהי הבטחה.
ועדיין הפריע לי הבוז שבו האנק מביט בוולט קקונטרסט למבט האהבה של וולט. אבל מצד שני זה רגע טלווזיוני מתבקש. קשה לוותר על סצנה שכזו.

3. אני די משוכנע שג'סי וסקיילר ישארו בחיים.
מה מאוס בהם? זה שהם הפכו לטיפוסים אובססיביים חסרי שמחת חיים ומונעים מדכאון ושנאה יוקדת.
פעם היו בדמויות שלהם הרבה יותר מזה. זה גם הפריע לי בדברה בדקסטר, רק ששם מהרו להחזיר אותה...
כשדמות יורדת יותר ויותר לתוך המערבולת שהכניסו אותה אליה, היא כבר לא מעניינת. היא מאוד צפויה ומאוד מייאשת לצפיה.

4. בגלל שזה היה צפוי שהבן יגלה, הייתי שמח אם היו הולכים כנגד הצפוי. ואם כבר הלכתם על הצפוי אז לפחות בדפוס ההתנהגות- תשברו את התבנית! תנו לנו לשם שינוי משהו אחר. תפתיעו אותנו, תנו לג'וניור לצדד באבא, ללכת שבי אחריו. לצאת כנגד האמא... משהו אחר.
אל תשכח שהוא עדיין לא גילה כלום כי הוא רק שמע עדות מהאמא ומהדודה ולא מאבא שתמיד היה הפייבוריט שלו. המינימום שאתה מצפה מהבן ובטח מבן מועדף זה לחכות לשוחח עם אבא. עד אז כל פסיכולוג יאמר לך שהוא צריך להיות בסוג של הכחשה.

5. ברור שגם אני הייתי דבוק למסך. הסדרה הזו היא שיא של אסתטיקה, בימוי, משחק, צילום ויכלת לייצר דרמה מכלום.
אחת הגדולות בהיסטוריה, על מה יש לדבר בכלל?
אני יכול רק לברך על כך שגיליתי אותה מאוחר ויכלתי לראות את העונות הראשונות ברצף...

סקיילר בוודאי מורכבת יותר מזה, כמו שאתה בעמך אמרת, השנאה היוקדת היתה יותר בהתחלה, והפכה להיות הרבה יותר מורכבת ואינטרסנטית בהמשך. אני מניח שזה משהו שאולי היה קורה גם לפלין אם הוא היה מתוודע לאמת לפני כמה עונות.
ג'סי - אולי הדמות האהובה עליי בסדרה. וולט חשב לפני שש עונות שהוא נוחת על עוד מסומם, וגילה בן אדם שהוא קודם כל מבריק מאד (שלוש הברקות בשתי העונות האחרונות, עם הרכבת, המגנט הגדול וכמובן משחק המוחות המדהים מהפרק לפני הקודם), וגם, מה לעשות - מוסרי יותר מהממוצע. בעצם, לא יודע םא מוסרי יותר מהממוצע. מה שבטוח זה שהוא לא הפסיכופת שוולט הוא, וכשבן אדם נורמלי נגרר לפסיכוזות של אחרים על כורחו, יכול להיות שהקונטרה היחידה האפשרית היא להפוך להיות מוסרי במיוחד.
וכן, גם אני הייתי שונא בן אדם, אם הוא היה גורר אותי לפסיכוזות שלו בדברי חלקות ובכפייה, פעם אחר פעם. הייתי שונא אותו מאד מאד. שמחת חיים לג'סי? אני בהחלט יכול להבין איך וולט שאב לו את כולה.

לגבי סוף סעיף 5. אני מקנא בך מאד. אבל לי עוד יש את דדווד לראות, החל מעוד שבועיים (כשדקסטר ו BB ייגמרו).

אה, עוד משהו. אחד מההבדלים המדהימים בין הסדרה הזאת לבין, דקסטר, נניח. היא במורכבות. לדקסטר של היום אנחנו לא מאמינים, כי הוא לא התחיל כאדם מורכב במיוחד, ובמשך עונות על גבי עונות זה היה המצב. אצל וולט, (ובעיניי גם אצל דמויות אחרות בסדרה, אבל בעיקר אצל וולט), זה כמו קילוף גלדי בצל. הוא לא לגמרי פסיכופת, וגם הפסיכוזות שלו נובעות מדברים אמיתיים, מגורמים שמתרחשים פעם אחר פעם. יש כאלו שיאמרו אף מכפייה.

ואני חושב שהזכרתי את זה בעבר, אבל היצירה היחידה שאני זוכר שעשתה דברים דומים קצת לגיבור שלה, היתה "תכנית פשוטה" הספר המופתי והלא מוכר של סקוט סמית' (שאחרי זה הפך להיות סרט בינוני ומטה, שהרס את כל הפואנטה של הספר).

_________________
תודה לאלוהי הבירה

או.קיי, אז עכשיו אני מקנא בך, איזה כיף לך שלא ראית עדיין את דדווד!

בדדווד יש ארגיובלי את הקרקטר הכי גדול שראיתי בטלוויזיה- אל סוורנג'ן! אתה כ"כ הולך להתאהב...

דדווד בספר שלי היא אחת הסדרות הגדולות שראיתי, היישר לצד שובר שורות. טופ 5 בקלות (דקסטר לא בליגה הזו)

אני מסכים אתך שאחד הדברים המיוחדים בשובר שורות היא ההתעסקות בנפש של וולט, מה שמייחד אותה יותר זה שהיא משולבת עם צילומי תקריב מעולים, סאונד של נשימות ודפיקות לב. ממש כניסה לראש ולנפש שלו. אבל גם זה נעשה בטעם ובאסתטיות שזה גבול מאוד קשה לשמירה. כך למשל דארן ארונופסקי שאוהב את התחום, דורס את הקו הזה פעם אחר פעם. והתוצאה הרבה יותר תזיזיתית והרבה פחות נעימה לעין.

מתחת לאדמה התעסקה עד דק בנפש, אבל היא לא נתנה את השילוב הזה עם צילום וסאונד.

אני חושב גם שהגדולה של ברייקינג באד זה שקשה לך להתחבר לדמויות, אין שם אף דמות שאתה באמת אוהב.
אני אמנם מצדד בוולט (וקל לי יותר אחרי שהוא הפך למוקצה) אבל הוא בשום אופן לא פייבוריט שלי והפרסונה שלו הצליחה להקפיץ אותי פעם אחר פעם. רק שבמקרה שלי אני כאמור מעדיף את הייזנברג על פני וולט...

תמיד אמרתי על אחים בדם למשל (שאני עדיין ממליץ לך קשות לראות- Brotherhood) שמה שהופך אותה לאחת הגדולות בעיניי היא העובדה שאתה לא רוצה להיות אף אחד מהדמויות בה. אתה פשוט לא רוצה את החיים שלהם וקשה לך מאוד להזדהות איתם. הם אפילו עשו אובר עיגול לדמויות. בתוך עולם אפל מאוד שהוא בסה"כ מחוז בעיר גדולה מאוד.
אגב, בתור מישהו שאוהב משחק נשי, אנאבת' גיש המופלאה נותנת כאן את אחת מתצוגות המשחק הכי טובות שאני ראיתי בסדרה משחקנית. ובכלל, הקאסט נהדר.


הרבה יותר קשה לעשות סדרה עם דמויות שלא מתחברים אליהן או שלא רוצים להזדהות איתן ולהפוך אותה לסדרה גדולה מאשר ליצור כזו שאתה מתחבר לדמות. זו איכות נדירה מאוד בעיניי.

עוד לא ראיתי דדווד, עד כדי כך מומלץ? נתחיל עם זה אחרי שאני אסיים עם הטראש החביב "דם אמיתי".

לגבי דקסטר, התוכנית הזאת איבדה אותי לחלוטין מכמה סיבות :
1) לא רק שאני לא מזדהה עם אף דמות, באמת ומתמים לא איכפת לי כבר מה יקרה לאף דמות. אפילו דברה (כפרה עליה) הצליחה לא לענין אותי כבר.
2) העלילה פשוט חוזרת על עצמה. זה מתחיל להרגיש כמו לקרוא ספרים של הארלן קובן.ֿ
3) בתור סדרה שבעונות הראשונות הייתה מאוד מדויקת והקפידה על פרטים, היא פשוט איבדה מכל נכסיה בתחום הזה.


ובקשר להודעה השניה של מוק :

1) דווקא ההיגיון אומר לי שזה התהליך ההגיוני. בשלב הראשון לשנוא ובהמשך לנסות להצדיק לעצמך למה אותו אדם עשה מה שעשה.

2) ראית באותה נקודה שזה יותר וולט מאייזנברג. הוא יכל להציע לו כמות כסף מסוימת או להיות הטבח שלו או כל דבר אחר, אבל באותו רגע הוא לא היה אייזנברג הגדול והמפחיד אלא הגיס של האנק שמנסה נואשות לעשות כל מה שאפשר כדי שהאנק יצא משם חי. זה היה אולי הרגע הכי אנושי של וולט העונה ( עד הקטע עם השיחת טלפון שהוא בוכה בה ).

3) אני חושב שזה קצת פישוט של הדמויות. ג'סי הוא דמות מורכבת מאוד ואנושית מאוד כמו שכתב נורטון, שהצליח להצדיק לעצמו חלק מהזוועות שהם עושים בצורה כזאת או אחרת. הוא הצליח עד הקטע עם הילד הקטן ומייק. מהנקודה הזאת, שזה בעצם המחצית השניה של העונה, הוא "עלה" בחזרה ממצב של שבר כלי למצב של אדם שמונע מנקמה טהורה. דווקא זו נקודה מעניינת שבה שמו אותו.
סקיילר היא בכלל דמות מצוינת וסיפקה כמה מקטעי הדרמה החזקים של הסדרה, שבעייני הקטע שהיא אמרה לוולט שהיא מחכה שהסרטן יחזור היה אחד הקטעים החזקים של הסדרה מבחינת הכאב שם. אגב, לא שאני חושב שהתכוונת לזה בצורה הזו, אבל היא ( אנה גון, השחקנית של סקיילר) כתבה טור על זה לא מזמן:
http://www.nytimes.com/2013/08/24/opini ... issue.html

4) שמע עד הקטע עם האנק אז פלין צידד בוולט ( או לפחות ניסה לתקוף את סקיילר), מה ששבר אותו זה הקטע עם האנק, ואני חושב שזה מאוד ברור המצב שזה גורר. אני מרגיש שתגובה אחרת של פלין במצב שבו הוא גילה שוולט רצח את דוד שלו ועומד עם סכין מול סקיילר וצועק עליה הייתה תגובה לא אמינה. אני באמת חושב שזו הייתה האופציה היחידה במקרה הזה.


אני בהחלט יכול לקבל את הטענה שקווי העלילה הכלליים של הפרק היו צפויים, המוות של האנק, הגילוי של פלין, המנוסה של וולט, אף אחד מהם לא היה טוויסט בשום צורה. אבל הדרך שבה כל זה קרה, זה מה שהפך את זה לפרק מדהים.
כל שלב ושלב בפרק לווה בעומק רגשי מטורף, ובסדרה שהוחזקה שלה זה דרמה ולא מתח (בעייני כמובן) זה עושה את כל ההבדל בין פרק טוב לפרק מופתי.

דדווד מופתית, הבעייה היא שביטלו אותה בצורה די מעצבנת אחרי שלוש עונות - תתכונן נפשית לחוסר מוחלט של Closure ולהרגשה די מדכאת בסיום.

אם בא לך עוד עינוי מהסוג הזה, אני מציע שתבדוק את Firefly - כולה 14 פרקים לפני שבוטלה ואבדה לנצח, אבל היתה יכולה להיות סדרת המד"ב-חלל הטובה אי פעם(!) אם זה לא היה קורה. עשו סוג של סרט-פיצוי בשביל לסגור אותה בשם Serenity, אבל עליו אני פחות ממליץ.

בתור מעריץ באפי, ברור שראיתי את פייר פליי בזמן אמת (אם כי אודה ואתוודה שלעולם לא המשכתי לעונה שניה של דולהאוס הבעייתית)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

פרק שעסק בדיכאון ובחוסר מחילה, וכל כולו (ובמיוחד הדקה ה"דרמטית" האחרונה) בילד אפ לפרק האחרון, שאני מאמין ומקווה שיהיה אפי לגמרי. עכשיו, אני לא יודע עד כמה זה היה נכון לעשות פרק שהוא ברובו "פילר" (גם אם פילר ברמה הכי גבוהה שיש), אבל אני יכול לחיות עם זה. עוד שבוע אחד לסוף.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

זה לא בדיוק היה פרק פילר בהגדרה כי הייתה פה התקדמות לא מעטה בעלילה, אבל בהחלט היה פחות בטורים גבוהים מה2 האחרונים.
ועדיין, פרק מופתי. לא זוכר סדרה שהצליחה לגעת בי רגשית ככה.
פשוט שחקנים מדהימים, בימוי מדהים, הכל מדהים.

אין מה לעשות, אני הפלאש של שובר שורות

תוספת - איפשהו יש לי הקלה שהסדרה נגמרת בקרוב. הפרק הזה ממש דיכא אותי. זו סדרה שאני כל כך מעורב בה רגשית, שאיכשהו אני אשכרה ארגיש הקלה לא לראות את הפרקים הקשים האלו.
וחוץ מאיפשהו הזה שתהיה לי הקלה, אני בעיקר אתבעס מאוד שזה נגמר, אבל אוריד את הכובע לסדרה שיודעת לפרוש שהיא בדיוק בשיא.

מסכים מאד לגבי המעורבות הרגשית. ב״סמויה״ התמיד מושווית ל bb שהיא באמת סדרה גדולה, זה מעולם לא היה. בסופרנוס דווקא כן אבל פחות. אישית, אני כוסס ציפורניים עד פרק הסיום

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני ממש ממש מאוכזב שזה נגמר.

נמחק

ודים, זה דברים שלא עושים. יש אנשים שלא ראו עדיין דקסטר (אני, למשל), ונכנסים לפה רק כי הם יודעים שראו את הפרק האחרון של שובר שורות.

ברגע שודים רשם משהו על דקסטר יצאתי מהעמוד.
ודים בבקשה תוריד את זה כדי שנוכל להמשיך להשתמש בת'רד הזה לשובר שורות.
עוד לא ראיתי דקסטר, ועד כמה שזה משעמם אני לפחות רוצה במינימום את חוסר הידיעה של איך תגמר התוכנית הגרועה הזאת.

סליחה, טעות שלי. כל הזמן ראיתי את שתיהן במקביל ושכחתי שיש אנשים אחרים שלא.