סל ניוז

תראה, במישור העקרוני לשואה היה תפקיד עיקרי ומרכזי בהכרה של העולם בכך שיש צורך להעניק לאומה היהודית חרויות מוחלטות וזכויות מופלגות ברמת אפליה מגה מתקנת, כולל דחיקת זכויות הערבים בארץ ישראל בצורה קיצונית אפילו, או הענקת מתנות עצומות לקולקטיב הלאומי (שילומים, הסכמי נשק, הסכמי חסות ביטחונית, ועוד), עד היום בכל נאום של בכיר אמריקאי כזה או אחר בנוגע למחויבות המוחלטת לחירותו וביטחונו של העם היהודי, עולה זיכרון השואה.

ישנם עמים נדכאים שקיבלו חרויות מוחלטות במסגרת מדינה גם בלי לעבור שואה, אתה יודע. ו"דחיקת זכויות הערבים בארץ ישראל" מעולם לא היתה "זכות מופלגת" שהוכרה ע"י העולם. העולם הכיר בזכותן של שתי מדינות, יהודית וערבית, להתקיים זו לצד זו. השילומים הם לא "מתנה", הם פיצוי כספי. ובכירים אמריקאים יכולים לומר מה שהם רוצים, אבל היתה תקופה בתולדות מדינת ישראל שארה"ב ממש לא היתה בעלת הברית האוטומטית שלה. לאמריקאים יש פה אינטרסים שהם הרבה מעבר ל"הגנה על היהודים מפני שואה נוספת", שזו סמנטיקה מעוותת שאני לא סובל, בעיקר כי אני חושב שאין באמת סכנה לשואה נוספת, עם מדינת ישראל ובעיקר בלעדיה.

העם היהודי ניצל זאת בצורה יוצאת דופן, הדבר אמנם בא לידי ביטוי בעיקר במדינת ישראל, אבל גם בשאר מדינות הגולה, העובדה היא שטרם השואה היה הרבה יותר קשה לחיות תחת זהות יהודית בכל נקודה על פני הגלובוס, ואילו בעשרות השנים שאחריה התופעה כמעט ונמחקה.

מה זה "קשה"? ו"קשה" יחסית לאיזה מיעוט דתי/לאומי אחר בעת ההיא? ולעדכונך לגבי ה"זהות היהודית בכל נקודה על הגלובוס", לפחות לגבי ישראלים-צא וראה את מפת אזהרות המסע המעודכנת של משרד החוץ ואת רשימת המדינות שישראלי לא יכול להכנס אליהן.

נכון שתופעות אנטישמיות עדיין קיימות ולאחרונה הם אף משגשגות, אבל אינה דומה אנטישמיות הנלחמת בעם עני ונטול כח, לכזו הנלחמת בעם חזק (=מדינת ישראל), עשיר (=גלובאלי), וכה משכיל (=כנ"ל), הכח והעצמה של העם היהודי בעשורים האחרונים שהביאוהו למוקדי כח כה רבים, לא יכלו לבוא לעולם לולא השואה.

בחיי שלא מבין את הטענה.


בנוגע לשאלה מה היה עדיף שואה ומדינה, או לא שואה ולא מדינה, אין שום אפשרות אפילו להתחיל ולדון בשאלה מטעמים מובנים בהחלט, אבל עדיין, אם היית שואל מה היה "עדיף", שאותם 6 מליון ימותו ממגפה, או על ידי הנאצים, כמדומני שהתשובה ברורה.

בוא נזכור שלפני "יהודים", "עם" וכל הג'אז הזה, אנחנו מדברים על בני אדם. רצוי באופן כללי שבני אדם לא יומתו ע"י בני אדם אחרים, שזה שפל האכזריות שהאנושות יכולה להגיע אליה.

ממש לא, אבל זה בהחלט התירוץ הטוב ביותר

אותי אישית מעניין (בהקשר זה של הדת והשואה מכל מקום) איך יכול להיות שיש ימי צום ותענית קיבוציים על שואות היסטוריות כמו נפילת המקדש, פריצת החומות, הוצאת צו השמדה (שלא יצא לפועל!) ורצח פוליטי(!!) ואין אפילו יום אחד שבו מצווים כל המאמינים לאבל וקינה ותענית על אירוע שבמהלכו הושמד שליש מהעם.

כל עוד אין לך דרך להוכיח שזה "ממש לא", עדיף שתגיד "לדעתי זה ממש לא".

אולי, אבל אני לא ממש רוצה. ואם אתה רוצה, אז תסתכל על סרטים של אלן דרשוביץ' בשביל להבין למה. אותי זה בכלל מקומם כשקוראים לזה סיבה ולא תירוץ.



כי אנחנו דור חלש, ואין לנו תנאים ואמוראים, ואין לנו סנהדרין וכו' וגו'. פרטים אצל גינות, שכנראה חושב שהשואה-על כל הצער והיגון וכו'-בכלל הניבה בסופו של דבר פירות חיוביים

היו לנו מספיק דיוני שמאל ימין. אבל בגדול דרשוביץ טוען דבר פשוט - גם אם ישראל טועה ביחסה אל הפלסטינים, מה שלא בטוח בכלל, עצם העובדה שהעולם מתייחס אל זה בחומרה רבה פי כמה וכמה מדברי םגרועים פי כמה (גרועים = יותר אנשים מתים. מדדים אובייקטיביים שכאלה), לא נובעת מאהבת יהודים. זאת טענה פשוטה, שבאמת שאין לי מושג איך אפשר בכלל לערער עליה.

איזה לקחים היא הפיקה? הלקח הברור היחיד שאני מכיר הוא שהיא חושבת שעדיף ליהודים שתהיה להם מדינה.

אני מניח שעינויים ושלילה שיטתית של זכויות אדם בסיסיות די נכנסים להגדרה של "טועה ביחסה", כן.

אבל באמת בלי להכנס לזה, אני לא מסתכל על העולם כ"שונא יהודים". גינות וחמאסניק ממוצע אולי מגדירים אותי כיהודי. אולי רוב העולם מגדיר אותי כיהודי. אני לא מגדיר את עצמי כיהודי, וכל תפישת העולם שלי נובעת מזה. אני הומניסט שמסתכל על האדם כערך עליון, ובעיניי כל הגדרה שמודבקת על אדם בכפייה ("נולדת לאמא יהודייה? אתה יהודי!") היא מגוחכת ונטולת משמעות.

אתה באמת יכול להגדיר את עצמך איך שבא לך. וגם לי יש בעיה עם הגדרתי את עצמי כיהודי. זה לא מסביר למה ישראל מקבלת יחס מועדף מכל מדינות העולם למרות שהזוועות שהיא עושה (גם אם לא מוצדקות, נניח. כי זה לא הנושא), זניחות כל כך ביחס לזוועות של עמים אחרים שמקבלים פרומיל מהיחס. זה הטיעון כולו.

אני חושב שהסיכוי שהעם היהודי יושמד בפצצת אטום במדינת ישראל ,אינו סביר, אבל גם אינו זניח.