סל ניוז

עשו טובה, יש אפשות לצפות בש.ח. במשחקי הגמר? (לצפות, לא להוריד).

לברון עם 2 חסימות וווייד עם 0 חס' בכל הסדרה (ספליטר עם 3 למי שמתעניין...)

תותח, זה דווקא נחמד שאתה מתלהב מעצמך אבל הציטוט הזה הוא לא ממש נכון.
לנארד היה ענק בסדרת הגמר אבל היו הרבה דברים אחרים לאורך העונה שהביאו אותם לגמר.
קודם כל השינוי המנטלי שהם עשו לאחר ההפסד שנה שעברה, פופ הבין שצריך לשמור על אינטנסיביות כל העונה ולא לוותר מראש על המשחקים. כולם באו בmindset אחר השנה.
אחר כך היו הרבה שחקנים שתרמו המון לאורך השנה שלא היו שנה שעברה או לא תרמו ככה, בעיקר בלינלי, מילס ודיאו, וכמובן גם דני גרין ולנארד
ושלישית פופ הקפיד עוד יותר על הרוטציה השנה ככה שהוא גם הרוויח את השלישייה במצב פיזי טוב לפלייאוף - במיוחד את ג'ינובילי, וגם הרוויח את שחקני המשנה עם הרבה יותר נסיון ובטחון לפלייאוף.
זה מה שהביא אותם לגמר שנה שנייה ברציפות. לנארד קלע 20 נקודות ומעלה 3 פעמים כל העונה, ועוד שלוש פעמים בגמר.
מה שקרה בגמר עצמו זה באמת הרבה בזכות לנארד, ובטוח נראה אותו שנה הבאה הרבה יותר.

גינובילי וידאו איבדו גם כמה צעדים.
הכל תירוצים לתבוסה בסדרה.
הספרס לא פחות זקנים. פאק טימי בן 38 ומאנו 36! איך אפשר בכלל לתרץ את זה כי ההיט זקנים??38!!!

זה טיעון דמגוגי, כי גיל לא משפיע על שחקנים אותו דבר. ג'ינובילי או דאנקן לא מבוססים על צעד ראשון או על אתלטיות. בערך כמו ג'ון סטוקטון, שבגיל 40 קלע 10 נקודות ומסר 7.7 אסיסטים למשחק ולא החמיץ משחק אחד כל העונה(כלומר שיחק 82 משחקים...). וויד של 2011 וגם 2012 היה לוקח את דני גרין ואוכל אותו לארוחת בוקר. וויד של 2014 לא היה מסוגל לעבור בסדרה הזאת גם שחקנים שנחותים ממנו פיזית כמו פאטי מילס וטוני פארקר. גם במשחק השני שמיאמי ניצחו הייתה תחושה שזה מזכיר מאוד את ימי קליבלנד העליזים. לברון אחד ענק שלא מספיק מול יריב טוב ומנוסה.

בנושא אחר שאולי ראוי לת'רד משלו מגיעים פרחים מכל הצוות של סאן אנטוניו לסם פרסטי. ב-2012 הספרס היו על הקרשים כשאוקלהומה ניצחה אותם נגד הביתיות 4-2. התחושה העיקרית באותה סדרה היא שכמו שמיאמי הופכת ל-power house במזרח אוקלהומה תהיה הכוח העולה הנגדי מהמערב. שנתיים אחרי, כשדראנט נהיה ה-MVP, ווסטברוק השתפר והארדן הפך לסופרסטאר, התחושה הזו התחזקה יותר. רק שהארדן עשה את זה ביוסטון במקום באוקלהומה. קשה לי לראות את הספרס מתמודדים עם השלישייה הזאת בשיאה, לצד איבאקה ב-4 שהיה מספק הגנה ומטרייה אווירית. אוקלהומה הייתה מצליחה למשוך פרי אייג'נטס בזול עם מיתוג של פרנצ'ייז שהופך לשושלת, והספרס היו כנראה רואים את הגמר בטלוויזיה בשנתיים האחרונות. לי לפחות אין שום ספק שהספרס כנראה היו מפסידים לאוקלהומה בסדרה שבה פארקר היה נאלץ לשמור את ווסטרברוק או את ג'יימס הארדן לאורך דקות ארוכות.

ומיאמי היו כנראה בוכים מול הגביע מקרוב בשנתיים האחרונות.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

ג'ינובילי ודאנקן בהחלט התבססו על לא מעט אתלטיות בשיאם. הם גם שני שחקנים מאד מאד חכמים, אבל הם בהחלט התבססו על אתלטיות. זה לא מקרה שדאנקן בשיאו היה שחקן של 25 ו-15 והיום ממש לא.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

דאנקן בכלל בכלל לא מבוסס על אתלטיות. כל המהלכים שלו בפוסט היו מבוססים על התמצאות בצבע וטכניקה. אם אתלטיות הייתה חלק משמעותי במשחק שלו, הוא כנראה היה נראה היום כמו קווין גארנט עם כל השחיקה של הפלייאופים הארוכים שהוא שיחק. הוא בלי ספק היה ניד וזריז יותר כשהוא היה צעיר אבל המשחק שלו היה תמיד קרוב לרצפה. ג'ינובילי יותר מבוסס על אתלטיות, אבל גם במקרה שלו יש המון תכונות שלא הולכת לאיבוד עם השנים. אינטליגנציה, קליעה מבחוץ, פיק אנד רול וכו'. וכמובן העובדה שהוא עולה מהספסל. אין שום דימיון בין השניים האלה לבין וויד, כי אצלו היתרון העיקרי מול השומרים שלו תמיד היה היכולת לעבור אותם בכידרור או בפיק אנד רול ולסיים בצבע.

עם ווסטברוק פארקר הסתדר מעולה בגמר מערב 2012. ווסטברוק קלע עליו 18.2 נק' ב37.8%, פארקר קלע עליו 21.5 נק' ב48%. OKC ניצחו כי היו להם יותר כלים ואני מסכים שעם ההתקדמות של דוראנט-ווסטברוק-הארדן-איבקה לספרס היה קשה מאוד מולם.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

לספרס היה קשה מול אוקלהומה גם השנה בלי הארדן. פארקר השנה בבירור לא הסתדר עם ווסטברוק כי פיזית הם שחקנים בלבל אחר.

נכנע, גם אופציית הורדה תתקבל בברכה.