sheky כתב:
פאפאלוקס כתב:
כאן נכנסת ההשוואה בין אדם מן המניין לאדם שמוטלת על כתפיו חובה מסוימת. לגביי הסוג השני, מדובר באנשים בעלי תפקיד מדיני בכיר, קצינים בכירים, או כאלה שלומדים במוסד ציבורי שממומן ע"י הציבור וכו'. עם ההטבות הנ"ל יש גם חובה לעמוד בסטנדרט התנהגותי מסוים.
סליחה שאני חוזר אחורה, אבל העניין הוא לא שהוא סטודנט לרפואה, אלא שהוא סטודנט באוניברסיטה?
ואיך זה נבדל מאדם שלצורך העניין מקבל כסף מביטוח לאומי? או אנשים שמקבלים תרופות מסל התרופות?
הגבול הוא מאוד בעייתי, ופה נכנס החוק... ברגע שאתה אומר שמישהו לא עבר על החוק אבל הוא צריך להענש על ידי מערכת לוקאלית כלשהי אתה מציב גבול רעוע מאוד של נורמות התנהגותיות.
לכל מוסד יש תקנון, והתקנון מגדיר מה אסור ומה מותר למי שנמצא באותו מוסד. אתה לא יכול להעניש מישהו על זה שאתה חושב שהוא חריאת ( והסטודנט הערבי הזה הוא בלי ספק כזה ).
בקיצור - להעניש בנאדם שלא עבר על אף חוק - לא של המוסד ולא של המדינה - זה מדרון מאוד חלקלק.
שקי, שוב כמו שכבר ציינתי באחת מתגובותיי כאן - מדובר בעבירה פלילית אלא שהמדינה מסיבות של מדיניות (העמסה על בימ"ש וכו') וחוסר בכוח אדם לא יכולה להעמיד כ"א מאותם מסיתים לדין פלילי, בדיוק כפי שהיא לא יכולה למצות את הדין עם אותם עברייני תנועה שלרוב סוגרים עסקה עם עונש מגוחך (זו אמנם דוג' שונה, אבל היא ממחישה את אותם שיקולי מדיניות). לכן ישנם את גורמי הענישה באותם מוסדות, שכן אמורים לעשות חושבים האם מקומו של אדם עם דיעות בלתי לגיטימיות לחלוטין הוא באוניברסיטה הממומנת ע"י הציבור (ובתוספת העובדה שמדובר במקצוע מאוד מחייב כמו רפואה). הגבול הוא אכן בעייתי ויש להגביל את השימוש בצעדים הנ"ל לאותם מקרים בהם התמונה לא משתמעת לשני פנים וברור שמדובר באדם שלא ראוי להטבות שניתנות לו. במקרה שלנו קשה לי למצוא צל צלו של ספק שהוא לא עבר את הגבול בצורה מרחיקת לכת.
ארצה לציין, שאם היה מדובר בסטודנט שלמד בחו"ל ועוסק בארץ באופן פרטי סביר להניח שהדבר היה מפריע לי פחות ולא הייתי קורא לשלול לו את רישיון הרפואה, אלא, כמובן, אם המעשה שעשה נוגד את כללי האתיקה של לשכת הרופאים או משהו בסגנון, אבל בזה אני כבר לא מתמצא.
להלן החוקים והסעיפים הרלוונטיים לענייננו:
סעיף 144ד2(א) לחוק העונשין: "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור,
או דברי שבח,
אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים".
אמנם יש ספק האם אותו פרסום בענייננו אכן מקים אפשרות ממשית לעשיית מעשה אלימות או טרור, אך ניתן לראות שגם ''שמחה'' ממעשה טרור נכנסת להגדרת הסתה.
סעיף 4(ב) לפקודה למניעת טרור: "
המפרסם, בכתב או בעל פה, דברי שבח, אהדה או קריאה לעזרה או תמיכה בארגון טרוריסטי...... ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי לעונש מאסר עד שלוש שנים או לקנס או לשני העונשים גם יחד."
לכן, כל אותם "אבירי" חופש הביטוי (שאני מחסידיו) - הטיעונים שלכם לא מחזיקים מים, כי כאשר ישנה התנגשות ברורה בין חופש הביטוי ובין החוק ידו של האחרון על העליונה. לכן אסור לתמוך בטרור, בנאצים, אלימות וכו'. סטודנט שהיה מספיק טיפש להגיש עצמו על מגש של כסף בנושא הזה ופרסם זאת בפייסבוק, צריך לשלם. זאת להבדיל מאמירה שהושמעה בחדרי חדרים, בין חברים, ברחשי הלב וכו'.