איך יודעים שהייתה שנה חלשה להיכל התהילה? לא אוזכר הנושא בכלל בפורום סלניוז? לא בטוח, אבל די ברור שהכיתה השנה הייתה אפרפרה עם סימן קריאה אחד מאד גדול. נבחרו רק שני שחקנים על סמך התרומה שלהם באן.בי.איי נטו. אחד קונצנזוס, השני לי לא ברור למה.
אלונזו מורנינג הוא בהחלט אחד השחקנים הראויים להיכל התהילה בעיני. הוא אמנם לא מגדולי השחקנים, אבל הוא כל כולו לב. אחד מהלוחמים הגדולים ביותר שדרכו בליגה, שהתגבר על מימדים לא הכי מרשימים ליצור קריירה מרשימה. החל את דרכו בשארלוט ויצר קו קדמי מתפוצץ לצד גרנדמאמא ג'ונסון. אבל למרות הצלחה נאה לקבוצה צעירה (העיפו את הסלטיקס בסיבוב הראשון בעונה הראשונה של מורנינג בקבוצה) הצמד די הסתכסך ומורנינג נטש למיאמי, שם הפך לפנים של המועדון, בעיקר בהדרכת פט ריילי. מורנינג התאים לסגנון המזרחי של ריילי לחלוטין. פיזיות, הפחדה וגם יכולות כדורסל כתוספת. ההיט מעולם לא הצליחו להגיע לגמר האן.בי.איי תחת מורנינג, אבל בהחלט היו אחד הכוחות החזקים במזרח. הרגע המרשים של הקריירה של מורנינג היה אחרי שהוא הצליח לחזור לאן.בי.איי אחרי השתלת כליה. השחקן היחידי שאני יודע שעשה זאת עד כה. זה אמנם לא היה מורנינג הישן והטוב, אבל עדיין שחקן אפקטיבי. לבסוף הוא הצליח לזכות בטבעת הנכספת ב-2006. הוא כבר לא היה הסנטר הפותח של ההיט, אבל למורנינג הייתה תרומה ממשית לאליפות ההיא.
אם לגבי מורנינג לא הייתה לי בעיה, אז לגבי מיץ' ריצ'מונד יש לי אחולשלוקי בעיה. המספרים אולי מרשימים ומן הסתם הם אלו שמכניסים אותו להיכל, גם הייתה טבעת. אבל קריירה שלמה של הפסדים ומעמד אמנם טוב, אבל מעולם לא אחד הכוכבים הגדולים של הליגה, אמורה הייתה לחסל כל סיכוי לכניסה להיכל. 14 שנים ארוכות של קריירה הניבו בדיוק 4 הופעות פלייאוף, כשהאחרונה בהן הייתה כשחקן שולי של הלייקרס עם 4.1 נק', 11 דקות למשחק. מיץ' ריצ'מונד בסופו של דבר היה סקורר טוב, אבל לא שחקן של היכל התהילה. אולי איזה שאריף עבדור רחים משופר, אולי דני גריינג'ר של היום. יותר מדי הפסדים לאורך השנים אומרים משהו.
שחקני אן.בי.איי נוספים שנכנסו להיכל, אבל לא בדיוק על הקריירה שלהם הם
שארונאס מרצ'ולניס, שהקריירה באן.בי.איי בוודאי לא הייתה שווה היכל התהילה, לא משנה כמה מהנה הוא היה, אבל הקריירה הבינלאומית שלו עם נבחרת בריה"מ (הוביל ביחד עם סאבוניס את הנבחרת למדליית זהב בסיאול 88) וכמובן עם ליטא הצעירה (היה בצד המפסיד של המשחק הבינלאומי הכי גדול שלי יצא לראות, גמר אליפות אירופה 95 ובמשחק הזה הוא נתן משחק עצום, לטעמי אפילו יותר גדול מזה של ג'ורג'ביץ' שזכה בתואר המצטיין עם 41 נק') מכניסה אותו להיכל התהילה בקלות.
נאט קליפטון - השחקן השחור הראשון שחתם על חוזה באן.בי.איי. אחד מהשלושה הראשונים ששיחקו בליגה. הוא הגיע לאן.בי.איי בגיל 27 ושיחק 8 שנים. הוא היה שחקן טוב, אך לא מיוחד והמקום שלו בהיכל התהילה הוא על כך שהוא פורץ דרך.
גאי רודג'רס - ווילט היה האיש שקלע את הסלים, רודג'רס ברוב המקרים היה האיש שמסר לו את הכדור. קריירה ארוכה ונאה מאד, כאחד ממובילי האס' של האן.בי.איי הצעירה דאז. הוא נכנס על כרטיס השחקן הותיק, לא כבחירה רגילה. אם נחזור למיץ' ריצ'מונד, אז בעיני זה היה הכרטיס שריצ'מונד היה יכול להיכנס עליו.
שני מאמני קולג' מאד ראויים נכנסו להיכל ולכל אחד מהם טבעת. גארי וויליאמס היה הגלגל השלישי באיי.סי.סי לשלטון של דיוק וצפון קרוליינה. ב-2002 הוא הצליח לזכות עם חואן דיקסון ואחרים בטבעת נדירה למכללה מהאיי.סי.סי שלא קוראים צפון קרוליינה או דיוק. הוא היה מזוהה עם התקפת הפלקס. נולאן ריצ'ארדסון היה אחד המאמנים האהובים עלי. 40 דקות של גיהנום היו הסיסמא המפורסמת שלו לקבוצות הראן אנד גאן שהוא הקים בארקנסו. בסופו של דבר הטובה שבהן, עם קורליס "ביג נאסטי" וויליאמסון זכתה בתואר ושנה אחר כך נכנעה בגמר ל-UCLA.
האחרונים להיכנס להיכל נכנסו על כרטיס של תרומה לליגה. בוב "סליק" לאונרד היה שדרן אגדי מאינדיאנה. השני שנכנס הוא בעיני הראוי פחות מכולם להיכנס. כלומר הוא בהחלט ראוי וחייב להיות בהיכל התהילה, אבל למה עכשיו בדיוק? אני מדבר כמובן על דיוויד סטרן, שרק לפני חצי שנה פרש מהמשרה שלו. אין ספק שהקומיש עשה רבות לקידום הליגה, ובמשך השנים היה אולי האיש הכי מזוהה עם הליגה למעט מייקל, לארי ומג'יק. אחד ממנהלי הספורט הכי גדולים בהיסטוריה ואולי בכלל אחד מהמנהלים הכי גדולים בהיסטוריה. אבל השאלה הנשאלת היא אם השחקנים צריכים לחכות 5 שנים מיום שהם פורשים עד שהם זכאים להיכנס להיכל התהילה, למה לא דיוויד סטרן? בעיני האגו הגדול של סטרן שוב שם איזה דפיקה קטנה על בחירה ראויה בהחלט.
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|