|
נכתב בעקבות ההודעה של פלאש מת'רד הפוינט גארדים - מהי באמת דומיננטיות פלייאוף.
לצערי, אני לא באמת מתכוון להשלים את המודל על כל השחקנים שבא לי לבדוק עבורם, כי זאת עבודה ארוכה יחסית, מעייפת וסיזיפית. אבל כן בדקתי מספר שחקנים על פי ראות עיניי בשביל להגיע למסקנה - מיהו רכז הפלייאוף הטוב של העשור האחרון.
המודל שאותו אציג כאן, יכול להיות רלוונטי גם לעמדות אחרות (אולי בשינוי קל. אם וכאשר אעשה ואבדוק, גם אדע), אבל כך או כך הוא גם עונה על שאלת הדומיננטיות של הרכז בפלייאוף וגם מציג מכפלה חדשה של דומיננטיות+יעילות שעשויה להיות חשובה גם בהקשרים אחרים.
אודה ואבוש, לא בדקתי עבור פארקר. כל סדרת פלייאוף לוקחת איזו רבע שעה לבנות, ופארקר ניצח איזה מיליון, אז לא היה לי כוח. בדקתי עבור ווסטברוק, קארי, פול, דרון ווליאמס ורונדו, כדלהלן:
הקריטריונים:
א. רק סדרות שבהן השחקנים ניצחו נחשבים ובתנאי שהשחקנים שיחקו בכל הנצחונות בסדרה (ווסטברוק למרות שני משחקים לפני שנתיים, ורונדו מול אטלנטה לפני שלוש, למרות ששיחק בשלושה מהמשחקים ואפילו עשה ט"ד אחד, לא נחשב)
ב. רק המשחקים בהם השחקנים ניצחו נחשבים. כלומר 4 משחקים לכל סדרה, מתוקף ההגדרה. לעולם לא פחות (בעצם, אם אבדוק לסדרות הטוב מחמישה אז כן), לעולם לא יותר
ג. הקריטריונים: ניסיתי לבדוק איך אני יכול לנצל את הסטטיסטיקות המתקדמות של BASKETBALL REFERENCE , אבל הן לא נתנו לי את כל מה שרציתי. במקום זאת עשיתי כך, ואלו הם עקרונות המודל:
(1) נק' שחקן מתוך נק' קבוצה (למשל אם שחקן קלע 20 נקודות, והקבוצה קלעה 100, אז 20%)
(2) כנ"ל אס'
(3) ריב'
(4) חטיפות + חסימות יחדיו
השלב הבא הוא לתת משקלים. חיפשתי קצת לראות אם יש משקלים מדויקים באינטרנט ולא מצאתי. אבל כדי לא להטות לעמדות אחרות בהן קליעה היא חשובה יותר, ובסופו של דבר מכיוון שהקליעה היא הדבר החשוב ביותר במשחק, היא גם בעלת המשקל הרב יותר כאן.
אחריה האסיסטים משום שהם מובילים לסל של ממש. ריבאונדים, חסימות וחטיפות קיבלו משקל נמוך יותר, ובסופו של דבר המשקלים עליהם החלטתי הם
0.35 לנקודות, 0.27 לאס', 0.19 לחסימות וחטיפות. זה נראה לי פחות או יותר הוגן, גם אם סוטה מעט לפה או לשם. אני די בטוח שלא יותר מאשר מעט.
הסיבה המרכזית בה השתמשתי בממוצע משוקלל ולא פשוט, היא דווקא להוריד את רונדו (שתראו עד כמה הוא דומיננטי בהמשך), כי יחסית לשאר הוא לוקח יותר ריבאונדים, וקולע קצת פחות. אז הורדתי אותו קצת, אבל לא ממש עזר.
הממוצע המשוקלל הזה הוא מה שאני אקרא לו "דומיננטיות"
אממה - יש עוד שלב - יעילות. וכאן השתמשתי ב USG% של בסקטבול רפרנס, שמדבר על שימושיות או כדבריהם, Usage percentage is an estimate of the percentage of team plays used by a player while he was on the floor.
מפה זה פשוט, קחו את הדומיננטיות, תחלקו אותה ב USGֵ% ותקבלו את היעילות.
תכפילו את שניהם (הדומיננטיות עם היעילות) ותקבלו את מה שאקרא לו בשל חוסר ידיעת השפה העברית "איכות". עד כמה סדרת הפלייאוף של אותו שחקן היתה איכותית.
זה המודל, ומכאן לשחקנים
כריס פול:
מאזן פלייאוף: 6-3
נצחונות פלייאוף:
07-08 עם ניו אורלינס על דאלאס (1-4),
11-12 עם הקליפרס על ממפיס (3-4),
ובשנה האחרונה עם הקליפרס על גולדן סטייט (3-4)
דרון ווליאמס
מאזן פלייאוף: 6-5 אבל מאז עונת 07, המאזן שלו הוא 5-3, נגיד ששקול בערך לפול מאז.
נצחונות פלייאוף:
06-07, 3:4 עם יוטה על יוסטון ו 1:4 על גולדן סטייט.
07-08 2:4 עם יוטה על יוסטון.
09-10 2:4 עם יוטה על דנבר.
13-14 3:4 עם ברוקלין על טורונטו
ראסל ווסטברוק
מאזן פלייאוף: 4:7 (עונת 12-13 בה נפצע לאחר שני משחקי פלייאוף לא נחשבת עבורו). ככה זה כשמשחקים ליד אחד משני השחקנים הטובים בעולם.
נצחונות פלייאוף, תמיד עם אוקלהומה כמובן: 10-11, דנבר 1-4, ממפיס 3-4.
11-12, דאלאס 0-4, לייקרס 1-4, ספרס 2-4
13-14, 3-4 על ממפיס. 2-4 על הקליפרס של כריס פול
סטף קארי:
קריירה צעירה בקבוצה בינונית (אך משתפרת) כך שלא היה לו יותר מדי ניסיון פלייאוף, ובכל זאת נראה מה יש לו
מאזן פלייאוף: 2-1
נצחונות פלייאוף: 12-13 על דנבר בשישה משחקים
רייג'ון רונדו:
בתור מישהו ששיחק בכל זאת ליד אלן, פירס וגארנט רוב הקריירה ברור שמאזן הפלייאוף שלו טוב בהרבה משל רוב האחרים כאן, אבל כאמור מה שמעניין אותנו הוא הפרטי
מאזן פלייאוף: 4-10
נצחונות פלייאוף:
07-08. אטלנטה (3-4) קליבלנד (3-4), דטרויט (2-4), לייקרס (2-4)
08-09. שיקגו (3-4)
09-10: מיאמי (1-4) קליבלנד (2-4), אורלנדו (2-4)
10-11: ניקס (0-4)
11-12: פילדלפיה (3-4)
אז נכון שגם למאזן הפלייאוף יש השפעה ולכל הדברים האחרים. אבל בוא נצא מתוך נקודת הנחה (שרירותית לגמרי) שהסיבה היחידה בגללה בוסטון ואוקלהומה ניצחו יותר, היא בגלל שהקבוצה של הרכזים היתה טובה יותר. כלומר אנחנו רק משווים את הדומיננטיות של השחקן בסדרה. ולהלן התוצאות במדד ה "יעילות" או אם תרצו - שאלת התכל'ס, איזה שחקנים ניצחו סדרות פלייאוף עבור הקבוצה שלהם.
הסדרות האיכותיות ביותר (מתוך 26 סדרות שנבדקו בסה"כ לאור הקריטריונים).
1. כריס פול - עם ההורנטס מול דאלאס בעונת 07-08. בין השאר נתן בה משחקים של 35 נק' ועשרה אס', משחק של 32 ו 17 אס', וגם טריפל דאבל של 24, 11 ריב', ו 15 אס' בנצחונות
2. רונדו מול מיאמי ב 09-10. האמת היא שזאת היתה סדרת אול אראונד מאד סולידית אבל קשה להזכיר יותר מדי משחקים ממש גדולים, אולי 16 נק ,8 ריב', 12 אס' בנצחון האחרון.
3. רונדו, שוב, הפעם מול שיקגו ב 08-09, כולל משחקים כמו 28,8 ו-11 וטריפל דאבל אחד
4. רונדו, תתרגלו.בניצחון מול פילי בשבעה משחקים לפני שנתיים. שני טריפל דאבלים, מסר לפחות עשרה אסיסטים כל משחק, ולפחות 13 נקודות.
5. רגילים כבר? הניצחון של בוסטון על קליבלנד ולברון ב 09-10, היתה עוד סדרה עצומה של רונדו. כולל טריפל דאבל של 29, 18 ו-13. עוד משחק של 19 אס', ועוד משחק של 21 ו 12 אס'.
6. סטף קארי בניצחון הפלייאוף היחיד שלו, עם גולדן סטייט על דנבר לפני שנה. בין השאר נתן 30, 5 ריב' ו 13 אס', וגם 29, 6 ריב', ו 11 אס', ועוד משחק של 31.
7. חוזרים לרונדו, בנוהל, פלייאוף 2011 אולי הסתיים מוקדם, אבל הניקס הוסוופו, תוך שרונדו נותן משחק של 30 עם 7 אס', וגם טריפל דאבל מרשים עם לא פחות מעשרים אסיסטים.
8. ראסל ווסטברוק השנה מול הקליפרס. האמת היא שאני חייב להגיד שמה שבאמת מספר המון מהסיפור לגביו הוא מדד ה"יעילות". ה"דומיננטיות" שלו גבוהה מהתחלה, אבל היעילות כמחלקים ב USGֵ% אפעס לא משהו. עד השנה בה הוא בשתי סדרות הנצחון בהחלט שיפר את המצב הזה פלאים. כולל משחקים של 38 נקודות, וגם טריפל דאבל (ומה רע ב 23, 8 ריב' ו 13 אס'?)
9. הסדרה הטובה ביותר של דרון ווליאמס, היתה בנצחון בשישה משחקים מול דנבר ב09-10. 33 ו 14 אס', ואז שני משחקים עם 24 כ"א ודאבל פיגר באסיסטים מצדיקים את המיקום.
10 וגם 11 - כריס פול (ממפיס ב 2012, גולדן סטייט ב 2014)
12 רונדו
13. ווסטברוק
14 וגם 15, רונדו
16 וגם 17 וגם 18, דרון ווליאמס. זו הרמה של הבחור כנראה.
19. רונדו במפתיע בניצחון על אורלנדו ב 09-10
20. שוב רונדו בניצחון על הלייקרס ב 07-08
21, 22, 23. ווסטברוק
24. דרון
25, 26. ווסטברוק
הדומיננטיים ביותר:
מבלי לציין עונות ספציפיות, אלא אם כן יהיה ביקוש: רק אומר זאת - אותה עונה שהוזכרה של פול, היא גם העונה הדומיננטית ביותר של רכז, גם שתי הנצחנות האחרים שלו מדורגים 8 ו-12 בדומיננטיות.
למרות דומיננטיות חלשה בעונות קודמות, שתי סדרות הפלייאוף האחרונות של ווסטברוק מהשנה האחרונה מדורגות 3 ו-5 מרשימים מאד.
4 סדרות של רונדו מדורגות בעשירייה הראשונה, כולל המקום השני והמקום הרביעי
מה שאומר שהסדרה הטובה האחת של קארי מדורגת שביעית בדומיננטיות, וזאת של דרון שגם הוזכרה למעלה היא עשירית במדד הדומיננטיות.
מדד היעילות:
בגלל USG נמוך יחסית, לא פחות מ 9 מעשר הסדרות היעילות ביותר הן של רונדו (האחרונה, אותה סדרה מיתולוגית של פול, מדורגת במקום השישי). בעיניי זה די מדהים.
זה גם אומר שתשע מתוך עשר הנצחונות של רונדו, נמצאים כולם בין עשרת הגדולים. די מדהים.
נראה לי שאם נוציא לרגע את פארקר מהמשוואה, רונדו הביס בקלות את כל המתחרים שלו כאן.
לצערי כאמור, המודל לוקח קצת זמן, ואני לא יודע אם אתפנה לעשות לחבר'ה מהעבר כמו סטוקטון, קיד, נאש ופייטון. או אם אגיע גם לעמדות אחרות. אולי, אם יהיה ביקוש. אם כי אציין שהמודל הזה בגדול גם יכול לענות על עוד המון המון שאלות.
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
