עמוס לב כתב:
את האמת, מי שמתעסק בהם כל כך הרבה זה אנחנו. לא יודע כמה מכבי באמת מתעסקים, כמה זאת הייתה תגובה שגודס נתן אחרי המשחק ומזרחי פשוט החרה החזיק אחריו ומשם הם כבר דפדפו. יכול להיות שיש ישיבות וידיאו של 6 שעות במשך שלושה ימים להבין את 2 האיבודים הללו שעלו בניצחון בטוח ויכול להיות שאף אחד לא מתייחס יותר לכך. לא אתה ולא אני באמת יודעים.
ורק דבר אחד, מומנטום שקובע משחק לא חייב לבוא דווקא בדקות גורליות. הדוגמא הכי ברורה שאני זוכר זה משחק הגמר בת"א מול בולוניה שנגמר ב-44 הפרש. מכבי באמת פתחו את המשחק בסערה ויצרו פער גדול. אבל אחרי הדקות הראשונות של ההלם בולוניה קצת התחילה להתאושש ולשחק כדורסל. ואז הגיעה חטיפת כדור של האיטלקים בדרך ל-2 נק' קלות ואולי תחילת חזרה למשחק. במקום זאת מה שקרה זאת הייתה חסימה של פארקר ושם לחלוטין נגמר המשחק.
החסימה הזו היא מהלך שאני זוכר מצוין, באמת חסימה מדהימה ודומיננטית ולדעתי ווייאניץ' עוד תקוע שם מתחת לסל מחכה שיבריגו אותו החוצה.
אבל עצה ידידותית - אני מציע שתמצא דוגמה היסטורית יותר טובה, כי הזכרון בגד בך לחלוטין.
עמוס לב כתב:
הדוגמא הכי ברורה שאני זוכר זה משחק הגמר בת"א מול בולוניה שנגמר ב-44 הפרש. מכבי באמת פתחו את המשחק בסערה ויצרו פער גדול.
החסימה הזו קרתה כשמכבי הובילה ביתרון המבטיח 3:2.
עמוס לב כתב:
אבל אחרי הדקות הראשונות של ההלם בולוניה קצת התחילה להתאושש ולשחק כדורסל. ואז הגיעה חטיפת כדור של האיטלקים בדרך ל-2 נק' קלות ואולי תחילת חזרה למשחק. במקום זאת מה שקרה זאת הייתה חסימה של פארקר ושם לחלוטין נגמר המשחק.
החסימה הזו קרתה כאמור בתוצאה 3:2, פחות מ-2 דקות מפתיחת המשחק. אז לא היה פה מספיק זמן וגם לא תוצאה מספיק גבוהה כדי לברר מי בהלם ומי יוצא מההלם. וזה אמנם מהלך של דומיננטיות ואמירה, אבל עדיין, פחות מ-2 דקות מהפתיחה. בטח לא משהו שקובע שהמשחק נגמר לחלוטין.