סל ניוז

מאז ומתמיד גביע אירופה לאלופות בכדורגל היה טורניר מעניין ונצפה,
אבל אין עוררין שכיום הוא מעצמת רייטינג ומרצ'נדייס בכמה סדרי גודל יותר מאשר לפני 30 שנה.
מתי קרה המפנה, ולמה?
וכמובן - האם הכדורסל מסוגל לעשות קפיצה כזאת?

_________________

הכדורגל המריא יחד עם כל צריכת הספורט בעולם
הספורט הוא התחליף הרשמי לגלדיאטורים של רומא והמלחמות של המאה ה20 וה19
למה דווקא כדורגל ולא ענפים אחרים, כי מלחמה יש רק אחת
השאר זה קרבות שיבטיות, לא יכולות להתנהל שתי מלחמות עולם במקביל
תאמר בארצות הברית יש מקום גם לNFL גם לבייסבול וגם לNBA וכולם על חוזי עתק בטלביזיה?
אומר, שלושת הליגות האלו הן הטובות בתחומן בעולם, כלומר כל מי שאוהב את הספורט הזה חייב לראות את הליגה הזאת.
ובארצות הברית ההקשר המלחמתי הוא פחות חזק בשיווק אלא יותר תרבות של צריכת ספורט

הכדורסל האירופי עמוק בבוץ, ואין קרן אור באפלה, הפערים בינו לבין הNBA הולכים וגדלים, הנגישות של הNBA הולכת וגדלה וכל מי שלא נמנה על גרעין קשה של קבוצה כזאת או אחרת, למה לו לראות את הספורט הנחות הזה כשיש לו אופציה טובה יותר

הרוגבי, בכדורגל, בטניס בפורמולה אחת יש זכויות שידור הרבה יותר שמנים מכדורסל גם אם מדובר בספורט פחות פופלרי כי שם משוחק הספורט הספציפי הזה ברמה הכי גבוה בעולם

בקיצור אני פסימי

מסכים עם אוריאל חוץ מעניין הפסימיות.
נכון שיש פער עצום בין היורוליג לNBA אבל כדורסל הוא הרבה יותר ספורט גלובלי מימה שהוא היה בעבר וזה רק הולך ומתפתח. מדי שנה יותר ויותר שחקנים לא אמריקאים מגיעים לNBA.
כיום לפי סיקור שאני זוכר שקראתי באחת הכתבות השחקנים הלא אמריקאים מהווים כשליש משחקני הליגה.
אני מאמין שזה מין התפתחות בכדורסל העולמי כמו שפעם כדורסל היה רק לאמרקאי הלבן על רקע גזעני. עכשיו הבמה הגדולה בעולם גם הולכת לשחקנים הגלובלים. (מיקרים שונים אבל ניתן רק לשם דוגמה של התפתחות הספורט)
למעשה כדורסל הפך לספורט כל כך גלובלי שכיום כבר אפשר לא לקרוא לו ''ספורט אמריקאי'' כמו פוטבול או בייסבול. זה מתבטא באתרי חדשות ובהלך הרוח (דעה סובייקטיבית).
האמריקאים עדיין שולטים ביד רמה. אם זה הליגה הטובה בעולם שאין לה כרגע תחרות או ברמת השחקן המקומי אבל עדיין לאט לאט קיימת סוג של שינוי.

עכשיו, כשמדברים על הכדורסל מחוץ לNBA. צריך משהו שיהווה עניין מספיק בשביל לקדם את הספורט. ביורוליג הולכים על רעיון הגביע אבל אני מאמין שאם פיבא תהיה מספיק חכמה היא תלך על פלייאוף עד הסוף בסגנון שדומה לליגה כמו מקומית עם עולות ויורדות. זה לפחות הדעה שלי.

חשוב לציין ששלוש הליגות בארה"ב לא חופפות ממש אחת עם השניה.
ליגת הבייסבול מתחילה באפריל, כששתי הליגות הנותרות בחופש. סדרת הגמר נערכת באוקטובר. אמנם הפוטבול כבר התחיל בתאריך הזה, אבל הפוקוס מן הסתם מתמקד ב- world series.
ליגת הפוטבול מתחילה בספטמבר. היא הליגה הכי מרוכזת מבין השלוש ומסתיימת בסוף ינואר, תחילת פברואר עם הסופרבול.
ליגת האן.בי.איי מתחילה בנובמבר, אבל תופסת תאוצה רק אחרי הסופרבול. הגמר נערך ביוני, חופף עם ליגת הבייסבול.

כך שהזמנים השונים נותנים לכל ליגה את הפוקוס שלה. הליגה שקצת שונה זה הפוטבול שכל הפעילות שלה חופף עם לפחות ליגה אחת. אבל הפוטבול היא באמת הדבר הכי גדול בספורט האמריקאי, כך שהאחרים צריכים להתאים את עצמם למה שה-NFL עושים ולא להיפך.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

ניב, ליגה עם עולות ויורדות אומר ליגה סגורה. זה בדיוק מה שהורג את הכדורסל האירופי.
הכדורסל האירופי לא יגיע לסדר גודל של הכדורגל, זה ברור. אבל מודל ליגת האלופות הוא כן מודל מוצלח, קודם כל כי הוא שקוף ומבטא היטב את הבדלי האיכות בין הליגות השונות, הוא פשרה מצויינת בין חוסר בשיריונים לבין סיכוי גבוה לקבל בכל זאת את הקבוצות הגדולות והאטרקטיביות, ובגלל השקיפות ומקדמי האיכות שלו הוא גם מסתגל במהירות לשינויים במאזני הכוחות.
הליגה צריכה גם לגדול כדי להכיל קהלים חדשים, לאפשר לעוד שווקים להיות חלק מהחגיגה, גם אם השלב הראשון יקוצר.

וכן, צריך גם לשאוף לרכב על גבו של האח המצליח יותר. יש אמנם יוצאי דופן, אבל הקבוצות המצליחות ביותר, המעניינות ביותר, שמביאות את הקהל הגדול, הן אלה שקשורות לאגודות גדולות שיש להן קבוצות בענפים פופולרים יותר ובעיקר כדורגל. ריאל, ברצלונה, מכבי, היווניות, פנרבחצ'ה. גם גלטסראי ובשיקטש מצליחות מבחינת קהל הרבה מעבר לאנדולו אפס ובטח דרושפאקה.
זו הסיבה שקבוצה כמו באיירן מינכן הייתה כל כך חשובה ליורוליג, ולמה יש כזה דיבור על פריס סן ז'רמן או מונקו.
אני לא יודע איך אפשר לקדם את זה, לא בכל מקום קבוצת כדורגל היא חלק מאגודה גדולה, אבל צריך לנסות להביא קבוצות כדורגל להרכיב על גבן קבוצות כדורסל ולנסות לקדם אותן. בבאיירן אגב זה מצליח מאד.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

בגביע הליברטדורס (של דרום אמריקה) בכדורגל הקבוצות זוכות לתמלוגים מאוד נאים, למרות שהליגה הזאת היא הרבה מאחורי הצ'מפיונס ליג.

אולי אני מסכים בנוגע לרעיון של הצמפיונס ליג אבל- הרעיון של מפעל אירופאי כבר הורג את הליגות המקומיות גם ככה. כמו היורוליג
מי שלא משתתפת ביורוליג כמעט תמיד לא תיקח אליפות והפערים עצומים.
אז צ'מפיונס ליג זה אופציה לפיבא.

המודל המדובר אגב היה פלוס מינוס המודל של "אליפות אירופה לקבוצות" , השם הרשמי של המפעל הבכיר של פיב"א בין 92 ל-96

אני די מסכים עם אוריאל.

לראייתי, הנקודות המהותיות:
1. ימי המשחקים והשעות - במשך שנים היורוליג שוחק בימי רביעי, שזה יום של צ'מפיונס. כבר הפסדת הרבה רייטינג על חצי מהמשחקים, ומצד שני, אני לא בטוח כמה המעבר ליום שישי שיפר בהרבה את המצב. בהיבט של השעות, הכיווץ של המשחקים בצ'מפיונס ליג לשעתיים אפשר להם להפוך את העסק לאירוע טלוויזיוני בודד של 3 שעות, וזה יתרון עצום מבחינת רשתות הטלוויזיה בכל אירופה. ביורוליג המשחקים מפוזרים על פני כמה שעות, ואין סרט בעולם שרשת טלוויזיה תקדיש 5 שעות לסיקור של משחקי היורוליג. יותר מדי זמן.

2. חוקי הזרים - בכדורגל זה עשה אימפקט אדיר, לדעתי הרבה יותר מאשר בכדורסל (שלא לדבר על חוקים מגבילים כמו החוק הרוסי). עצם זה שביטלו את המגבלה על כמות זרים אפשרה למועדונים הגדולים בכדורגל לבנות קבוצות-על שלא היו כמותן בכדורגל לפני זה. זה נכון בעיקר לכדורגל האנגלי אבל גם לכדורגל הספרדי והגרמני. לפני 20 שנה אי אפשר היה לרכז בקבוצה אחת את רונאלדו, בייל, בנזמה וחאמס רודריגז. היום כן. בכדורסל האירופאי באופן כללי התחושה היא שכמות השחקנים האירופאים שעוברים לשחק בקבוצה מחוץ לארץ שלהם מועטה יחסית. זה מתקשר לנקודה הבאה שלי, כי הכשרונות הגדולים יותר הולכים לאן בי איי, והכשרונות שנשארים מקבלים לרוב יותר כסף ככוכבים מקומיים מאשר כשכירי חרב.

3. היורוליג הוא הטופ של אירופה, אבל לא הטופ של המשחק כולו. הכשרונות הגדולים ביותר מרוכזים באן בי איי. בצ'מפיונס ליג לעומת זאת הצופים באופן וודאי יכולים לראות את הכדורגלנים הכי טובים בעולם.

4. זה כבר יותר על טעם ועל ריח, אבל אני פשוט נהנה יותר לראות אן בי איי מאשר כדורסל אירופאי. זה הרמה של השחקנים, זה הסטטיסטיקות הנגישות, זה השדרים באנגלית, זה סגנון משחק. לא יוצא לי לראות הרבה משחקים אירופאיים, אבל ברובם אני די סובל, וגם מכבי זה משחקים שאני רואה יותר מתוך אינרציה מאשר בגלל עניין. לא רק שהמוצר נחות יותר, גם העטיפה נחותה יותר.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת