מה קורה במזרח? לא הרבה. המזרח לא מרתק במיוחד. לברון ג'יימס עדיין כאן ויש עוד 3-4 קבוצות שמדגדגות את הקאבס ביום לא טוב. כל השאר מצליחות להיות בינוניות במקום בו הבינוני הוא בעצם די חלש.
כבר שם קאבס - כל קבוצה עם לברון ג'יימס כבר שם. לאב ואירווינג מביאים אותה לדרגת קונטנדרית אמיתית אבל הפציעות בשנה שעברה, שהשאירו את לברון להיאבק פחות או יותר לבדו מול העולם, לא היו (לגמרי) מקריות. שני השחקנים נוטים להיפצע.
במרחק נגיעה וושינגטון - קבוצה חביבה מאוד בכל העמדות אבל עם תקרה די ברורה, שמחכה לוול שיטפס מעליה. אטלנטה - מאמן מעולה וצוות שחקנים חביב פלוס. גם הם במרחק נגיעה. הפלייאוף האחרון היה עוד תזכורת לכך שאתה צריך סופרסטארים כדי לנצח. מיאמי – התחזקו מאוד בקיץ האחרון, בין השאר עם החזרה של הסגל שלהם לבריאות. וייד ובוש בריאים לצד דראגיץ', מקרוברטס, דנג, הווילדקארד וויטסייד ו-ווינסלו שנפל בדראפט האחרון אך עשוי להתברר כמציאה וגרין כסקורר מצוין מהספסל... נראה כמו סגל חזק מאוד על הנייר. השאלה אם נראה שחזור של השנה שעברה בה דברים התפרקו באופן מפואר או שזו השנה שבה דברים יכולים להתחבר להיט בחזרה. הכשרון שם (פוטנציאל טופ3 במזרח), הניסיון שם. השאלה היא כמה הם יהיו בריאים וכמה תשוקה יש לחבר'ה שמובילים את הקבוצה הזו לנצח. בולס - הבולס הם קבוצה חביבה עם רוז, גאסול שעדיין אחד הגבוהים הטובים בליגה, באטלר המשובח ושאר שחקנים טובים. דווקא בשנה בה הם היו צריכים את ת'יבודו והיה לדבר הזה סיכוי להמריא, הם לא הקשיבו לו. עם מאמן חדש תבוא התלהבות חדשה, אבל אני לא חושב שיש בסגל שלהם מספיק כדי להמריא רחוק.
ממריאות מילווקי – פארקר חוזר מפציעה, הענק היווני עדיין שם עם לא מעט פוטנציאל להמשיך ולהתפתח, לצד MCW המאכזב. סך הכל קבוצה חביבה פלוס שיכולה להמריא ולהגיע עד לקטגוריה מעליה. אורלנדו – לא לגמרי ברור מה יש להם ביד אבל נראה שקבוצת שחקנים צעירים טובים זו התשובה. השאלה אם זה יותר מזה. חזוניה מתווסף לחבר'ה עם לא מעט אמביציה להוכיח את עצמו. בחירה עם אפסייד שאני מחבב. AG שיפר את הזריקה מבחוץ ונראה מוכן מאוד לעונה, אחרי עונת רוקי אותה בילה, כמו חלק לא מבוטל מהמחזור שלו, כשהוא פצוע. אולדיפו אחרי מעין עונת פריצה, ווצ'ביץ' עם הדאבל-דאבל הרגיל והאריס שהוחזר. ככל הנראה בדרך למעלה. השאלה כמה רחוק יצליחו להמריא.
הולכות לשום מקום טורונטו - קבוצת פלייאוף אבל לא יותר מזה. דרוזן ולאורי זה נחמד מאוד, מ-JV בעל הפוטנציאל נראה שבאופן יחסי מתעלמים וליוג'ירי יש יכולת מדהימה לבנות קבוצות בינוניות פלוס שמתרסקות בפלייאוף בהיעדר כוכב שיסחוב אותן קדימה. אינדיאנה - מונטה אליס ופול ג'ורג' אחרי פציעה משמעותית. הולכים על סמול-בול. פול ג'ורג' לא נשמע מרוצה במיוחד. לא נראה לי שזה הולך למקום טוב. דטרויט - יש סנטר ויש רכז פחות או יותר. סטנלי ג'ונסון ינסה להראות ניצוצות. זהו בערך. שארלוט – לא יודעים לנהל שם כדורסל. אם הם לא מוכנים לדראפט ולא יודעים את מי היו בוחרים אילו היו מקבלים את כל הבחירות האלו מבוסטון... זה מביך. קמינסקי זה נחמד אבל ימים יגידו אם הוויתור על ווינסלו או על הבחירות של בוסטון היה מהלך חכם, או שהם מתבוססים בבינוניות, במקרה הטוב, כרגיל. בוסטון – אלא אם הבחירות של הנטס יהיו בחירות גבוהות או שאיינג' (עדיין אחד ה-GMs הטובים בליגה) יחולל נסים, בוסטון שקועה עמוק בבינוניות עם מאמן מעולה, כנראה מהטובים בליגה וסגל חלש, שמחפש סופרסטאר. בינתיים, מרכוס סמארט הדי מאכזב הוא כנראה השחקן הכי טוב בקבוצה. נטס – מה יש לנטס? הייתי צריך ללכת ולבדוק. למעשה, לא הרבה. הגרעין המוכשר אך אנדראצ'יבי של ג'ו ג'ונסון וברוק לופז עדיין שם. ברניאני הצטרף לחבורה הזו, בהנחה שהכשרון לפחות עדיין שם. ג'ארט ג'ק, תד'יוס יאנג ותומאס רובינסון הם בגזרת המלאי מוטיבציה אך קצת פחות כשרוניים. בגדול לדעתי, או שהם יתרסקו לחלוטין, עם פציעה או שתיים או שהם יראו את הפלייאוף מלמטה.
אוספות נכסים ניקס - במקום מוזר, תודה ששאלתם. מלו ורובין לופז מתבוננים על בנייה מחדש, שעד הדראפט הבא תכונה "פורזינגיס". פילי - לא איפה שהינקי היה רוצה לראות את הקבוצה, אני מניח, אחרי הסטבאק המשמעותי עם אמביד אבל האסטרטגיה ממשיכה להיות אותה אסטרטגיה וגם השנה, למרות אוקאפור וריבוי קלעים שהיו חסרים בעונות שעברו, הם ירוצו ויתאמצו על הפרקט בדרך למקומות האחרונים בליגה, שיביאו לבחירת דראפט גבוהה נוספת. ביחד עם הבחירה של הלייקרס שאולי תגיע ותהיה כנראה טופ10 (ובתקווה לא טופ3) ועוד שתי בחירות, אולי משהו טוב יקרה בדראפט הבא, שיגרום להינקי לחשוב שהנה, אנחנו שם. אפשר להתחיל לנצח.
|