ak9 כתב:
יש מושג בפסיכולוגיה חברתית שנקרא היוריסטיקת הייצוגיות (טברסקי וכהנמן חקרו רבות את תחום ההיוריסטיקות, למתעניינים). הרעיון הוא שכדי לחסוך משאבים, הקוגניציה שלנו משתמשת בקיצורי דרך (כולם אינדוקטיביים, מהפרט אל הכלל) להסקת מסקנות, ואחת מהן מתבססת על ראיית הנתונים שלפנינו כמייצגים את הכלל. דרך ה(אי)חשיבה הזו היא שעומדת גם בבסיס סטריאוטיפים. יש שקוראים לה גם "עצלות קוגנטיבית". היא נוטה להיות חזקה במיוחד, בין השאר, במצבי חירום, בלחץ של זמן או בסערה רגשית. יש לי חמלה לסערת הרגשות שעולה נוכח האלימות רבתי שאנו עדים לה, אבל אני לא מקבלת את ההיסק העצל הזה שמוביל לשימוש במקרים שאנו שומעים עליהם כמייצגים את כלל האוכלוסייה. אם נחשב באחוזים כמה מפגעים ישנם מתוך כלל האוכלוסייה, נגלה שמדובר בקומץ מזערי, מה שהופך את האמירות הגזעניות למשוללות בסיס מבחינה סטטיסטית, למתלהמות וללא הוגנות.
ההורים שלי היו היום במשחק ראווה, שתי קבוצות כדורסל שיחקו לזכר בחור שנהרג בלבנון וששיחק פעם כדורסל במשגב. נותן החסות של הקבוצה הוא ערבי, והוא היה אחד מאורחי הכבוד. הוא הקריא משהו שכתב שקורא לשלום ולדו קיום והביע צער על השנאה וגלי האלימות שלא מייצגים אותו ואת קרוביו. באותה שעה גם נזרקו אבנים לעבר רכבים במספר מקומות ברחבי המועצה האזורית. האם האירועים הללו צריכים להכתים אותו ואת רוב ערביי האזור שאינם מעוניינים כלל בהסלמה האלימה הזו? האם היה עלינו להכפיש את אותו אדם בגלל משהו שעשו אחרים, רק כי הוא שייך לאותו לאום?
אנשים, תסתכלו טוב טוב פנימה, זהו את הכאב/פחד/עצב שמתגלה כלפי חוץ ככעס וכשנאה כלפי האחר, ואל תקלו על עצמכם בעצלות קוגנטיבית או רגשית. דווקא תתעקשו לראות מעבר למה שיציג וזמין לכם. דווקא תראו דרך הכותרות. תתאמצו. רוב האנשים במדינה הזו לא חצפים באלימות. גם רוב האנשים הערבים במדינה הזו לא מעוניין בה. אין פה אלפי דקירות כל יום. שימו לב מי הם מרבית המפגעים. חבר'ה צעירים ומשולהבים. אל תשליכו מהפרט על הכלל כל כך בקלות. שלא נאבד גם אנחנו - יהודים, ערבים או בני כל לאום/מוצא אחר - את השפוי והטוב שבנו. אני מבטיחה להמשיך לעמוד בבקשה הזו בעצמי.
פוסט יפה אבל קצת נאיבי.
גם אם רק קומץ זעום מבצע מעשי אלימות ישנה הרבה יותר תמיכה והזדהות מחשבתית ורגשית עם הפלשתינים בציבור הישראלי ערבי מאשר קומץ קטן כולל חברי הכנסת שלהם שמטיפים לה ומשלהבים את האיבה למטרותיהם הציניות האישיות.
לא, אני לא חושב שכל ערבי הוא אויב. וכן יש גם אפליה וחוסר צדק בהכללות. אבל, אין מה להתעלם מזה שערבי ישראלי שגדל ומרגיש כאזרח סוג ב' במדינה שלו מזדהה הרבה יותר עם המאבק ה"פלשתיני" ביהודים מאשר עם ביבי נתניהו.
יפוי המציאות והכפפת אידאלים רומנטיים מערביים של "כולם רק רוצים לחיות בשלום" כבר מזמן הוכחה כלא ריאלית. עדיף להכיר בעובדה שיש הרבה שנאה כלפינו בחלקים לא קטנים במגזר הערבי. חלקה מוצדקת וחלקה לא ויש לחשוב איך פותרים את הבעיה ולא איך מגלגלים אותה מתחת לשטיח.