סל ניוז

אלא שזה לא פשוט למצוא סופרסטאר, בטח לא אחד כמו לברון, כך שאני לא מבין מה המשמעות של אמירה חלולה כזו. למעשה, יש דרך אחת עיקרית להשיג סופרסטאר כזה: דרך הדראפט. זה רק מחזק אתמה שפילי עושה (ובוסטון דרך הבחירות של ברוקלין).

למה, קליבלנד השיגה את לברון לפני שנתיים דרך הדראפט? היא נתנה לו סיבות להגיע
דןראנט יהיה חופשי השנה, אני מהמר שהוא לא יחתום בפילי
פילי במצבה לעולם לא תיתן לאף כוכב שום סיבה להגיע

_________________
תודה לאלוהי הבירה

כן. הסיבה היא קיירי אירווינג, בחירה מס' 1 להזכירך + מספר 1 נוספת שיש לה ערך טרייד רב. כמו כן, לברון לא היה חוזר הביתה אם לא היה מבלה שם כמעט את כך הקריירה שלו. אם היה נבחר על ידי קבוצה אחרת אני בספק גדול מאוד שהיה מגיע אי פעם לקליבלנד. אגב, גם לבוסטון אין סיכוי להשיג את דוראנט. אתה יודע למי יש? לאוקלוהומה, הקבוצה שבחרה אותו.

אגב, גם אם במקום סופרסטאר, בוסטון תנחית שני אולסטאים, נניח מילסאפ ווול, היא קונטנדרית
פילי עם שניהם וספק אם היא בפלייאוף

_________________
תודה לאלוהי הבירה

למה לבוסטון אין סיכוי להנחית אותו? קבוצה עם מסורת, קהל ובסיס טוב. מסורת יש גם לפילי, קהל היום הרבה פחות ובסיס אין שם בכלל

_________________
תודה לאלוהי הבירה

נורטון, אני לא מבין מה אתה מנסה לומר ומה המשמעות של זה בכלל (איך בוסטון משיגה את וול? למה אנחנו משחקים בנדמה לי?). פילי כרגע במצב לא טוב מבחינת הסגל שלה. באופן מכוון. יש לה לא מעט נכסים עתידיים שעשויים להתממש ולשפר את מצבה בקרוב. התכנית הייתה תמיד להתקדם באופן לא ליניארי ברגע שהנכסים ייראו מספיק מבטיחים. למה שאתה אומר אין שום משמעות בהקשר של האסטרטגיה של פילי.

כי אין לה. אף אחד לא מדבר על בוסטון כעל אופציה, בטח לא אופציה ריאלית להשיג את דוראנט. כוכבים רוצים לשחק עם כוכבים אחרים. השחקן הכי טוב של בוסטון הוא ככל הנראה אייזאה תומאס.

ואגב גם וול הוא בחירה מספר 1 בדראפט

הדיון כבר התקדם מאמש, תודה לאל, אני רק רוצה להבהיר נקודה קטנה:

לא אמרתי שלא היה הגיון בטרייד על מק"ו, לא אמרתי שהימורים הם לא חלק מחייו היומיומיים של GM, לא אמרתי שלא טוב שGM לוקח סיכונים.

הדבר היחיד שאמרתי זה שאי אפשר לקרוא לטרייד על מק"ו "מבריק" לפני שיודעים מה התמורה שהתקבלה.

קראו לזה סמנטי, קראו לזה אהבת ויכוחים, ווטאבר. זו דעתי.

אחלה שבוע

אני לא סתם נתתי את בוסטון כדוגמא. לפני 2007 הקבוצה לא הייתה במצב כל כך שונה. נכון, היה את פול פירס, עדיין סופרסטאר, מתבגר אמנם, אחד הטובים בליגה. זה די ברור מה הינקי היה עושה, לא? אז איינג' לקח הימור וויתר על נכס אדיר בבנייה עתידית, בחירה מספר 5 בדראפט, תמורת כוכב מזדקן אחר. ביל סימונס היה מלא מרירות על העסקה הזאת. לא זוכר את הטור, אבל רק מילים רעות. משם כבר הגיע גארנט. אז נכון שכיום המצב שונה, אבל עדיין בוסטון מציגה קבוצה סופר תחרותית עם המון נכסים, אותם היא יכולה לממש מול קבוצה שמחפשת איך לרדת בקאפ ספייס. אם ההקבלה לבוסטון 2007 לא מספיק טובה, אז את המצב היום אפשר להשוות ליוסטון של 2012. קבוצה שהיא שיא הבינוניות. 3 עונות של קצת מעל 50%, אבל אף אחת מהן לא בפלייאוף, קבוצה שהשחקן הטוב ביותר שלה הוא קווין מרטין (כל כך שונה מאייזיאה תומאס?) ופתאום הרוקטס הצליחו לתפור את עסקת הארדן ולהשיג את הסופרסטאר שמקפיץ אותם קדימה, בזכות כל הנכסים שמורי רכש, תוך שמירה על קבוצה בינונית. ב-2012 אתה היית רושם את אותו משפט של סגל מלא בשחקנים בינוניים פלוס מינוס עם יוצא דופן מאמן (אדלמן). ודרך אגב, אם המאמן יוצא דופן, אז אתה מקצר את התהליך, לא? אתה כבר לא צריך להיות הקבוצה הכי מוכשרת בעסק, כפי שמיאמי הייתה צריכה להיות בשביל האליפויות שלה. יש את האקס פקטור שמשפר את הסיכויים בדמות המאמן.

דרך אגב, יש מספר דרכים להשיג סופרסטאר. יש את הדרך של הקבוצות הגדולות עם השוק המבטיח, כמו מיאמי או ניו יורק, או אל.איי שפשוט מחתימים שחקנים חופשיים מהטובים שיש. יש את דרך הדראפט, שהיא דרך טובה, אבל אתה זקוק ללא מעט מזל ויש את דרך הטריידים, כפי שהוכיחו בוסטון 2007 (2 סופרסטארים באותה פגרה) ויוסטון של 2012. לכל אחת יש את החסרונות שלה - בשביל להשיג את הכוכבים הגדולים בשוק החופשי, אתה צריך להיות שוק גדול. למילווקי אף אחד לא יגיע אם יש לו אופציה דומה במקום אחר. בשביל להשיג טרייד שיקפיץ אותך, אתה צריך לדעת להשיג נכסים והרבה. זה לא פשוט ודורש יכולת ניהול מאד מוצלחת. הדראפט זאת הדרך הקלה ביותר, אבל גם חסרת הוודאות מבין השלוש. אתה לא שולט בגורל שלך בדראפט, יש את הגרלת הלוטרי (הינקי אכל אותה ככה ביג טיים) וגם כשאתה כבר בוחר שחקן, יש עדיין אי וודאות איך הוא יגיע לרמה הבאה (קוואמי כשליליי, אירווינג כחיובי). קליבלנד למשל השתמשה בכל שלושת הדרכים המדוברות להשיג שחקנים (החתמה של לברון, שחקן חופשי, קווין לאב דרך טרייד וקיירי אירווינג דרך הדראפט), אז כנראה שדראפט זה לא הדרך האחת העיקרית.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

כפי שכבר הוכחתי קודם לכן בת'רד, הדראפט הוא הדרך העיקרית להשיג שחקן טופ20 בליגה. רובם משחקים בקבוצות שבחרו אותם במקור. זה שאתה בוחר להתעלם מכך לא משנה את העובדות.
הטרייד של הארדן, כוכב שהגיע ביחד עם חבריו הצעירים לגמר הנ.ב.א., הוא ככל הנראה אחד הגרועים בתולדות הליגה. אוקלוהומה פשוט שמטה אליפויות עתידיות שהיו מונחות לה ביד ובאופן לא מפתיע, לא חזרה מאז לאותו מעמד. נשאלת השאלה אם זו האסטרטגיה שלך? לחכות שקבוצה תעשה טעות קולוסאלית ותשלח כוכב צעיר שבחרה בבחירה 3 והוכיח את עצמו כמו הארדן תמורת פריקינג קווין מרטין, קלעי די שולי ונטול הגנה?
כמו שרוני ואחרים כברו הסביר לך בעבר, הדוגמא של בוסטון של 2007 היא גרועה. ביג אל היה גבוה צעיר ומבטיח. העסקה סבבה סביבו ולא הייתה מתקיימת בלעדיו. אין שחקן כזה בבוסטון.

אני לא השתכנעתי בכלל מההוכחה שלך, בטח לא מכך שבעקבות זאת אני צריך להסריח כדי להשיג בחירת טופ 3 (ירדנו ל-30% מהטופ 20, זוכר?).
ביג אל היה גבוה צעיר ומבטיח שבעיקר היה פצוע, שחקן שכבר שיחק בליגה 3 עונות ולא עזר לקבוצה מסריחה לנצח יותר. הוא היה פוטנציאל מאד מעניין, אבל סיכון מאד גדול. העסקה של גארנט הייתה בזמנו אחת מהעסקאות הכי חד צדדיות בתולדות האן.בי.איי. מאז למדנו שיש ג'י.אמים שמוכנים למכור כוכבים תמורת כלום מעשי ורק קאפ ספייס וירידה במשכורות לקראת תקרת שכר (שלום פאו גאסול, גם ג'יימס הארדן נופל לקטגוריה הזאת), כך שעסקת גארנט פתאום לא נראית כל כך רע, אבל בזמן אמת הבדיחה הייתה על מקהייל הסוכן הכפול של בוסטון.

והאסטרטגיה של בוסטון היא לא האסטרטגיה שלי, היא אסטרטגיה של שניים מהג'י.אמים הכי נחשבים באן.בי.איי - דני איינג' ורבו ומורו של הינקי, דריל מורי. לך תתווכח איתם, לא איתי. יש לך גם ויכוח עם פט ריילי ועם פופוביץ'/ביופורד. אבל מי זה בכלל האנשים הללו? מה הם מבינים בדיוק? הדרך של הינקי הביאה הרי לפחות 17 קבוצות אלופות (not).

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא, עמוס, לא ירדנו ל-30%. אנחנו עדיין עומדים על כך ש-14 מתוך 20 מהשחקנים המובילים בליגה משחקים בקבוצות שבחרו אותם. מה לעשות שזו המציאות. לא האם בחרו אותם טופ3 כי לשם הינקי מכוון (להזכירך, למי שבחר בטופ3 הייתה היכולת לבחור גם את אלו שנבחרו מאוחר יותר) ולא האם הם חובבים שירה יפנית או כל חלוקה דמגוגית מופרכת וחסרת רלוונטיות אחרת שתחשוב עליה.
אני מניח שגם דני איינג' וגם דריל מורי יסכימו שהדרך הכי טובה להשיג כוכב היום היא דרך הדראפט וקאפ ספייס כנראה לא יעזור לך כאשר עוד שנייה כמעט כל הליגה תשחה בו, אבל זה לא אומר שהאסטרטגיה של הינקי היא היחידה שיכולה לעבוד. היא פשוט בעיניי, בחישובי תוחלת ובהתעלם מהמקרה הספציפי של פילי והבחירות שלה, הכי יעילה.
נשאלת השאלה האם היה צריך להקצין אותה עד כדי כך כלפי חוץ (הביקורת שלי כלפי הינקי מתבטאת במהלכים כמו אי ההחתמה מחדש של איש סמית') והאם המחיר של ההקצנה והאנטגוניזם שנלווה לה שווה כמה כדורי פינג פונג.
בכל מקרה, היה ברור שיהיה מחיר והיה ברור שזה יהיה לא פשוט אבל ההנהלה החליטה באומץ לקחת את הסיכונים וללכת עם זה. אני מקווה שהם ישלימו את התהליך על אף כל הקשיים ולא יעשו קיצורי דרך או לפחות יקצרו מספיק נכסים כדי לא להתקע בבינוניות. להתקדם מבינוניות למצוינות, סטייל יוסטון של הינקי ומורי, זו דרך קשה הרבה יותר בנ.ב.א (וגם שם למרות נס הארדן טרם השלימו את התהליך ומחכים לכוכב נוסף).

קצת מ-Zach Lowe:

Philly's failure to this point also doesn't mean they are misreading the league's incentive system or that tanking is dumb. The best way to win a championship is to land a top-10 overall player, and study after study has shown that the best way to find such a player is to draft him. The fact that most tanking teams never win a title doesn't invalidate the strategy. Most teams of all stripes never win the title. Every team-building strategy is a low-percentage play if the criteria is getting a ring.

Front-office types outside of Philly who have studied this issue in depth have told me that a team would have to tank up to six or seven years in a row for the strategy to become anything like a can't-miss play. Do the Sixers have the stomach for that?

Maybe not. But they do have a hungrier tanking stomach than any team that came before, and that should give the cacklers some pause. Embiid's injury and Okafor's juvenile crap aren't evidence that Philly has botched The Process. They are blips baked into The Process. A longer tanking timeline allows for both risks and setbacks. If the Bobcats miss on Anthony Davis, they're done tanking. If the Sixers miss on Embiid and Okafor, they're going to take their best damn shot at Ben Simmons. If you really have this kind of patience, you can afford some misses. That's the entire point of the strategy. One hit, and the long-term outlook changes.

אתה לא ירדת ל-30%, כי אתה מתעקש. כל האסטרטגיה הגאונית של הינקי עובדת על כך שפילי יפסידו כמה שיותר כדי שבחירות הדראפט שלה יהיו הכי גבוהות שאפשר. בגדול, עם כל שחרור השחקנים, הינקי מכוון לטופ 3 ואם אתה לא רואה את זה, אתה באמת חסיד שוטה.

עכשיו נשאלת השאלה, כמה בחירות דראפט שנבחרו בטופ 3 הם גם בטופ 20 של הליגה (מאיזה רשימה אקראית) שגם נשארו בקבוצה שבחרה אותם, הרי זה מה שהינקי צריך, לא? אז התשובה היא 6 שחקנים. כלומר 8 שחקנים לא נבחרו בטופ 3, ונשארו בקבוצה שלהם, יותר שחקנים מאלו שנבחרו בטופ 3. אז הבחירה בטופ 3, או לבחור כמה שיותר גבוה, קצת מאבד מהאבסולוטיות, לא? אם רוב הסיכויים שלך לבחור שחקן טופ 20 שגם ישאר לך בקבוצה הם מחוץ לטופ 3, אז למה להרוג את המועדון בדרך, למה לקחת את המועדון שנים אחורה, שכשתשיג את השחקן הזה, אז תתחיל בניה מהתחלה עם מעט נכסים? לא עדיף להיות בינוני עד חלש, אבל עם נכסים, להשיג את שחקן הטופ 20 ואז הדרך לקונטנדרית יותר קצרה? ובמקרה הזה גם האפשרות להשיג את 6 השחקנים שעזבו את הקבוצה שבחרה אותם היא הרבה יותר גבוהה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מממ... עיקרית? אולי... אבל...
כריס פול
למרקוס אולדרידג'
דוייט הווארד
ג'יימס הארדן
לברון ג'יימס
כריס בוש
קווין גארנט
ריי אלן
כרמלו אנתוני
קווין לאב
פאו גאסול
אמארה סטודמאייר
שאקיל אוניל

כולם היו או עדיין בשלב מסוים שחקני טופ20 שעברו בטרייד או החתמה כאלו או אחרים.

אני חושב שכמו שאחרים כתבו כבר - יש אסטרטגיות מתוחכמות יותר מזו של הינקי, אשר במסגרתן אתה גם משאיר סיכוי לבחירת דראפט גבוהה, אבל גם גמיש יותר מבחינת טריידים והחתמות. כשאתה בוחר לעלות לכל משחק עם סגל של קבוצת יורוקאפ, אל תתפלא שאף אחד לא רוצה לבוא לשחק אצלך, ושאף אחד לא רוצה לעשות איתך טריידים.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

צר לי, אבל אתה משחק לידיים של att כשאתה נותן שחקנים טופ 20 מהעבר שעברו קבוצה. אתה מאפשר לו להוסיף את השמות הבאים
ווייד
קובי
טוני פארקר
טים דאנקן
מאנו ג'ינובילי
פול פירס
דירק נוביצקי
אמרה סטודומאייר (בתקופת פיניקס, לא בטוח שבתקופת הניקס הוא היה טופ 20)
כרמלו אנתוני (בכל זאת היה שנים ארוכות בדנבר)
אלן אייברסון
קווין דוראנט
ראסל ווסטברוק
סטפ קארי

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

שכחת גם את בלייק גריפין ודרק רוז ופול ג'ורג'.
אני לא משחק לידיים של att. הרשימה שלך רק מוכיחה שהבנאדם משנה את גרסתו חדשות לבקרים.
רגע אחד הוא מספר לנו שגישתו של הינקי היא הנכונה, שטנקינג זה חזות הכל, כי ככה יש סיכוי גבוה יותר להשיג בחירת דראפט ראשונה ואת השחקנים הכי טובים. רגע אחר הוא מספר לנו שבחירה בדראפט זו הדרך העיקרית להשיג שחקן טופ20.
חלק מהשמות שכתבת לחלוטין לא נכנסים לקטגוריה של טנקינג - קובי, פארקר, ג'ינובילי, נוביצקי, סטודמאייר וסטף קארי, לדוגמא. גם כרמלו הוא דוגמא מצוינת לכשלון של טנקינג, כי דנבר עשתה טנקינג ורצתה לברון, ובסוף קיבלה כרמלו בפוקס, רק בזכות זה שדטרויט בחרו את דארקו. השחקן השני הכי טוב בדראפט הזה היה בכלל דוויין וייד...
כלומר, השחקנים הללו הם דוגמא מצוינת לכך שאפשר לבנות פרנצ'ייז מוצלח גם בלי טנקינג.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אה, את הנק' שמצד אחד הינקי הולך בטקטיקה של טנקינג אול אין ו -Att מאמין שזאת האסטרטגיה הטובה ביותר ומצד שני מנסה להוכיח שבחירת דראפט, ללא שום קשר למיקום היא הדרך הנכונה, אני ציינתי כבר כמה פעמים. לא נראה ש - Att מבין או רוצה להבין את זה. אז הרשימה שלך כאמור רק משחקת לידיים, כי על כל שם של טופ 20 שעזב את הקבוצה שלו אפשר להביא אחד ואפילו יותר שנשאר בקבוצה שלו. זה נכון שחלק מהשמות שאני רשמתי לא נכנסים לקטגוריה של טנקינג. אני אגלה לך סוד קטן, חלק גדול מהשמות ש - Att הביא לא נכנסים לקטגוריה של טנקינג (כולל אגב דוראנט). לא נדמה שזה מפריע לו בטיעונים שלו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

זה לא משנה אם זה נכנס לקטגוריה של טנקינג או לא, קבוצות היו גם הכי גרועות לפעמים בלי טנקינג, העניין הוא שדרך הדראפט מצליחים, בחירה יותר גבוהה זה סיכוי יותר גבוה לכוכב, הטנקינג ממקסם את סיכויי ההצלחה של הדרך הזאת, כל זה לגמרי עקבי.

אה. כנראה פספסתי. טיעון מטופש למדי בהתחשב בזה שיש בו סתירה פנימית...

לא רק זה. אני אוסיף ואומר. טנקינג גורם לקבוצה לפעמים להפסיד את השחקן הכי טוב בדראפט או להפסיד שחקן טוב יותר ממי שהיא בחרה. נכון נשמע מופרך? אבל זו האמת.
איפה ראינו את זה בשנים האחרונות?
מק"ג כבחירה 2 בדראפט, דרק ויליאמס כבחירה 2 בדראפט, דרק פייבורס ו-ווסלי ג'ונסון כבחירות 3-4 בדראפט, האשים תאביט כבחירה 2 בדראפט, מייקל ביזלי ואו ג'יי מאיו כבחירות 2-3 בדראפט, אדם מוריסון כבחירה 3 בדראפט, דארקו כבחירה 2 בדראפט. רוצה לומר, ההייפ על השחקנים האלו היה כזה גדול, גם אם לא בהכרח מוצדק, עד כדי שהיו חייבים לבחור בהם מתוך מה שנקרא "מזעור תוחלת החרטה".

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

קקון, בגדול, אתה צודק. אם נבדוק, נראה שבחירה יותר גבוהה מביאה הצלחה יותר גבוהה ובחירת מספר 1, בכלל. אחוז הפלופים בבחירה הזאת קטן משמעותית מהבחירות אחריה ואחוז ההצלחות גדול משמעותית. אבל לא על זה אנחנו דנים פה, אלא האם אסטרטגיית הטנקינג אול אין של הינקי היא הדבר הנכון. לא יודע אם בגלל שסטרן משתמש במעטפות קרות, אבל הייתה תקופה (בשנים האחרונות לא בדקתי) שהסיכוי של הקבוצה עם המאזן הכי גרוע בליגה לזכות בבחירה מספר 1 היה קטן יותר מאשר מקבוצות עם מאזנים טובים יותר. זה היה מקרי לחלוטין, ברור, אבל קבוצה שהולכת על טקטיקת הטנקינג חיה על המקרי.

לא עשיתי את המחקר, אבל ההרגשה שלי מצפיה של המון שנים באן.בי.איי שאחוז הקבוצות שהצליחו בזכות טנקינג פראי נמוך בהרבה ממועדונים שקיבלו את ההחלטות הנכונות, עשו סקאוט טוב מאד בדראפט (שלום סן אנטוניו, זה לא רק דאנקן, אלא גם פרקר בסוף סיבוב ראשון וג'ינובילי בסוף השני), בנו סגלים מאוזנים והוסיפו גם דרך דראפט וגם דרך טריידים או שחקנים חופשיים (שלום מיאמי). למעשה, אני לא יכול על אלופה אחת שזאת הייתה הטקטיקה שלה ורק קונטנדרית אמיתית אחת שעשתה זאת והיא אוק סיטי, אבל אוק סיטי נקטו בטקטיקת טנקינג רק אחרי שהם השיגו את הפרנצ'ייז פלייר שלהם דוראנט.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

תותח, דריק פייבורס ממש לא שייך לרשימה הזאת.

שחקן של 17 נקודות, 9 ריבאונדים, 1.8 חטיפות ומעל חסימה למשחק העונה, מדורג 16 בליגה באפקטיביות סטטיסטית. בעונה שעברה 16 נקודות, 8 ריבאונדים ו-1.7 חסימות למשחק. בחירה מס' 3 ראויה לגמרי, גם אם מתחתיו נבחרו שני שחקנים טובים במובהק (קאזינס ופול ג'ורג').

אם כבר, השחקן מדראפט 2010 שאפשר להגיד עליו את מה שאתה אומר זה ההוא מהבחירה השנייה, אוון טרנר.

תכלס אם פילי לא זוכה בעצמה בבחירה הראשונה בדראפט הקרוב ובוחרת את סימונס ובמיוחד אם הלייקרס יזכו בבחירה טופ 3 (וכרגע הם הכי גרועים אחרי הסיקסרס) היא עלולה להידפק כפליים, כי כרגע שאר המועמדים מלבד האוסטרלי יחסית מאכזבים (במיוחד סקאל לאביסייה שמועמד להיבחר שני ועד עכשיו לא מרשים בלשון המעטה) ואם הלייקרס ישמרו על הבחירה שלהם בעונת 16-17 הם כבר יהיו הרבה פחות גרועים והבחירה הבאה שלהם תהיה פחות לוקרטיבית.

לפייבורס לקח 5 עונות כדי להתחיל לפרוע את השטרות. זה לא מעט זמן. לי היה ברור שהוא פחות טוב מקאזינס באופן משמעותי, וגם מגרג מונרו.

אני לא ממש מסכים לגבי טרנר. הוא היה שחקן השנה במכללות ונתן עונה אדירה של 20 נק', 9 ריב' ו-6 אס'. אולאראונד נהדר, סווינגמן שהזכיר בסגנון שלו מאוד את ברנדון רוי. פייבורס נתן בג'ורג'יה טק עונת פרשמן של 12.4 נק', 8.4 ריב' ו-2.1 חס' למשחק והסתמך המון על כוח ופיזיות. לא משהו יוצא דופן, ומתכון בסיסי לנפילה מהירה באן בי איי. ווס ג'ונסון היה שחקן של 16.5 נק' ו-8.5 ריב' למשחק. קאזינס לעומת זאת נתן 15.1 נק' ו-9.8 ריב' בקבוצה מפוצצת בכישרון של קנטאקי (ג'ון וול, אריק בלדסו, פטריק פטרסון, דניאל אורטון). יחי ההבדל הקטן.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת