סל ניוז

מלבד לשמור על רמה של כיתה ב, יש לך משהו אחר לומר שיתרום לנו בחיים?

לרגע חשבתי שיש לך משהו משמעותי לומר אבל אז שמתי לב שאתה שוב בסך הכל בועט במישהו שעשה משהו בחיים ולרגע נמצא במקום נמוך יחסית.
לפופ חלק נכבד בהצלחה המסחררת של מועדון הספרס. הוא נכשל לפעמים כמו כל אחד אבל הרקורד שלו - שאיתו התווכחת בלי להביא נתונים רציניים - הוא מדהים. מעטים המאמנים שלקחו 5 אליפויות. כשמדובר בסגנונות שונים ותוך הפגנת כדורסל יעיל ואף יפה לעין, זה מדהים אף יותר.

מה שאולי יותר מדהים מזה, זה שלא ראיתי את זה מיד. כן, לכאורה עוד דיון לגיטימי על כדורסל. בפועל, מהר מאוד זה הדרדר לכך שאתה חוגג את ההפסד של מישהו שעשה משהו בחייו ובועט בו כשהוא למטה ומנסה לרדד את הישגיו בעבר.
הרי גם לקובי וגם לג׳ורדן וגם ללברון וגם לבירד ולמג׳יק ולמעשה לכל אחד שעשה משהו, בכל תחום, היו רגעי שפל וכשלונות (כולל לסן אנטוניו ופופ אותם הספידו בעבר פעמים רבות), אבל הנטייה הזו לחפש בנרות את מי שירד מגדולתו ולעוט על זה בשמחה היא... פשוט עלובה.

אז לא, אני לא יכול לתרום לחייך הרבה (אולי להמליץ על טיפול פסיכולוגי או על התבגרות מואצת), אבל אני כן חושב שאתה סוג של טרול ושלא כדאי להתייחס אליך יותר מדי ברצינות.

אוקיי. אם אתה אומר אעשה זאת.

תרגיעו. אני לא מאושר מהסגנון של סטריאני אבל אני לא חושב שהוא טרול בכלל. הוא לא פועל ממניעים של טרול ולא בשיטות של טרול. הוא קצת חד מימדי, מה לעשות. אבל הוא לא בא לעשות בלאגנים בכוונה.

סגנון ? תעבור מילה במילה ותגיד מי פה כותב כמו ילד ומי כותב את דעתו בצורה נורמלית. מי שלא מסכים איתי זכותו. למה לרדת לרמה אישית? מי שלא מסכים מוזמן להתקדם הלאה.

כל הצעות ההליכה לפסיכולוג כאן פשוט דוחות ולא רלוונטיות. אף אחד כאן לא ביקש מאף אחד לנתח אותו מבחינה פסיכולוגית.

אני מסכים עם גואטה
לסטריאני יש אג'נדה ורציונל שאפשר לא להסכים איתו אבל הוא די עקבי וקל להבנה
הוא אומר: דאנקן/פופ/מישלאיהיה עשה דברים גדולים בקריירה? סבבה נא להגיש בקשה להולאופפיים, אני מסתכל על מה שיש עכשיו והאם מחר בבוקר הייתי מחתים או לא מחתים אות האיש לקבוצת החלומות שלי

לתת למאמן תואר של מאמן פלייאוף מעולה צריך להיות מבוסס על ההיסטוריה, כאשר להיסטוריה הקרובה צריך להיות הרבה יותר משחק מאשר להיסטוריה הרחוקה יותר
האם פופ הוא מאמן פלייאוף מעולה? לזכותו 5 אליפויות ועוד גמר של ממש ממש כמעט אליפות
שתי ההדחות האחרונות, מספרות איזה שהוא סיפור והפרשנות לסיפור הזה פתוחה לדיון

אני מצטער אבל זה ממש לא הרציונאל שאני רואה בדברים של סטריאני. המצאת סיפור שלם (האם הייתי מחתים אותו היום או לא) שהמשתמש מעולם לא כתב.
האג׳נדה היחידה שלו שאני יכול לזהות - לא רק בסיפור הזה אלא בכלל ההודעות שלו - זה לרדת על מי שירד מגדולתו. זה נותן לו kick כלשהו שאני לא מתיימר להבין.
אבל אוקיי, בואו נמשיך להעמיד פנים שאנחנו בדיון אמיתי על יכולותיו של פופ כמאמן פלייאוף.

מדוייק.
מי שלא מסכים שיחזור גם לפוסטים על ההחתמות של מילר ומריון אשתקד אצל הקאבס. הייתי היחיד שכתב בהתחלה שהם גמורים והקאבס קצרים....וואו כמה חתכו אותי ואמרו שאני דפוק כי מריון היה שחקן חמישיה במאבס.
כנל דנקן ופרקר בתחילת העונה. תחזרו ותבדקו. בנובמבר כתבתי שדנקן כבר די גמור. כתבתי שהוא כנראה ייתן 8 נק למשחק.
כתבתי שהספרס אוברייטד בגלל המאזן. רק חשבתי שהלוחמים הם אלו שיעברו ולא חשבתי שהרעמים.
יש פה אנשים שלוקחים קשה ביקורת על שחקנים. לא מובן למה. אולי כי הם רגילים לתקשורת הספורט בישראל ששם לא נעים לבקר שחקן/מאמן?

אם אכן סטרייאני הוא טרול (ואני מסכים עם עמוס לגבי זה) אז הדבר האחרון שהגיוני לעשות זה להגיד לו את זה ולהאכיל אותו. מי שלא מרוצה מסגנון הויכוח של אנשים אחרים יכול פשוט להתעלם מהם.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

תודה שאני לא טרול....נחמד לדעת שאם אתה חושב טיפשה שונה מהעדר, אתה נחשב טרול אצל חלק מהאנשים.

במעבר חד, יצא לי לראות במקרה היילייטס של מיאמי דאלאס מ-2011. אנשים טענו שלברון נהנה ממזל באליפות השנייה שלו. מי שמסתכל שוב על המשחק שם רואה את ערימות המזל של המאבס באותה סדרה. אם היה משחק אצלהם לברון ולא נוביצקי כנראה שהיו מדברים על זה. נתחיל מהפציעה של וויד במשחק החמישי שהגבילה אותו(דאלאס לא הצליחה לעצור אותו). נמשיך בשלוש שלשות הרבע של דשון סטיבנסון, קלע של 34 אחוז בקריירה. נמשיך בכמות אדירה של סלים בשניות האחרונות של ההתקפה מזריקות קשות יחסית. בדיעבד לדעתי מדובר בפספוס הכי גדול בקריירה של לברון עד עכשיו. קבוצה בינונית שחיברה רצף של כמה משחקים טובים בקליעה ולקחה אליפות על חשבונו. עובדתית שנה אחר כך הם נבעטו מהפלייאוף בסוויפ

עונה אחרי זה? אולי כי כל הסגל עזב?

שחף - דאלאס היתה קבוצה עם חיבור מושלם ברמת ספרס 14
הם גם שמרו מדהים
הם פשוט לא הקיפו את נוביצקי בכשרון מי יודע מה, אבל קיד טרי מריון צ'אנדלר בראה סטיבנסון פג'ה היו עם חיבור מושלם.
לכן הם עשו סלים ברגעים האחרונים. היה להם לב של אלופים וראו את זה בדקות האחרונות של משחקים
לא בכדי הקבוצה הזו הסוויפה את הלייקרס וטיטאה את הת'אנדר 4-1.
וקינחה בנצחון על לברון ווייד נגד הביתיות
הם ניצחו את ארבעת כוכבי הליגה הגדולים (קובי לברון וייד דוראנט) דאז, ובכלל הגדולים ביותר מאז שאק ודאנקן,
ניצחו את שלושת הקבוצות הטובות בליגה נגד הסיכויים
זה הכי לא לקחת אליפות במזל. זו האליפות הכי ראויה שזכורה לי

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

המאבס לא ניצחו בגלל המזל. כלומר המזל כן שיחק לטובתם ואני מניח שאפשר להביא מקרה אחרי מקרה.
גם לא הייתי קורה לאליפות של המאבס כפספוס של לברון.
המאבס זכו באליפות בזכות הקריסה הכי גדולה אי פעם של כוכב אן.בי.איי. זה לא היה פספוס, זאת הייתה אשמה ישירה של לברון ג'יימס. דאלאס לא לקחה אליפות על חשבון ג'יימס, ג'יימס נחנק ברמה מטורפת והפסיד במו ידיו את האליפות.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

+1 ואוסיף שאם ננתח אליפויות NBA במשקפיים של שחף, נמצא בקלות שכל אלופה הגיעה לשם בזכות "ערימת מזל", כי זה האופי של משחק הכדורסל, במיוחד NBA. אם המשחק הוא לא בלואו-אאוט, אתה יכול לנטפק את האירועים לשרשרת מזל על כל משחק. לא האופי במובן שזה באמת כך, אלא שקל להסתכל על זה כך.
שנה שעברה למשל, ווריורס אלופה מוצדקת, קונצנזוס כמעט מוחלט. במשקפי שחף ניתן בקלות להציג את זה כמזל של קבוצה צעירה שכמעט ולא ידעה פלייאוף לפני, ולברון פספס שם את האליפות השלישית שהייתה אמורה להיות שלו.
ווריורס נהנו מפציעות של לאב+קיירי. אין כמעט ספק שכל אליפות בדור שלנו הייתה מוכרעת אחרת אם האלופה הייתה מפסידה בתחילת הסדרה את שחקנים 2-3 שלה, וזה כולל כנראה גם את הבולס הגדולה אם היו מאבדים את פיפן+רודמן.
קיירי שיחק רק במשחק הראשון וקלע 23 עם אחוזים טובים כולל הגנה ותרומה בכל האספקטים. טימופיי פאקינג מוזגוב הפך למטרה השנייה בהתקפה החל מהמשחק השני.
אז מה היית מעדיף, לאבד את קיירי+לאב בקאבס או ווייד בהיט, שבכל זאת עדיין החזיקה את בוש כסקנד-בננה, ודווין בכלל לא החסיר משחק אלא "הוגבל" כלשונך (חצי מהשחקנים מוגבלים במידה כזו או אחרת אחרי עונה ארוכה, ובכלל, קצת מצחיק לדבר על פציעה ספציפית של מכונת פציעות כמו ווייד כחוסר מזל נקודתי)?
נוסיף לזה ניצחון במשחק הביתי הראשון של הווריורס אחרי שתי החטאות בהתקפה האחרונה של הקאבס, ששלחו את המשחק להארכה. לא צריך יותר מטיפת מזל כדי שאחד משני הכדורים האלה ייכנס.
במצב של 2-2 בסדרה, גולדן סטייט מארחת, המשחק צמוד לחלוטין 4:30 דקות לסיום ויכול ללכת לכל כיוון, מתחיל רצף האירועים הבא, או "ערימות של מזל" כלשונך: לברון מחטיא ליי-אפ שהוא בדר"כ מכניס, איגי שם שלשה שהוא בדר"כ מחטיא, שאמפרט מאבד כדור ש-99 ממאה פעמים הוא יצליח להכניס לביג-מן, איגי לוקח ריבאונד התקפה אחרי שהכדור פגע בשני שחקנים אחרים ומצליח לזרוק אותו אחרי נפילה כמעט מהרצפה לסל ועבירה, סטפקארי לוקח ריבאונד התקפה מהחטאת העונשין של איגי. שם המשחק נגמר ושם בעצם הסדרה נגמרה.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

גולדן סטייט סיימו מקום ראשון בליגה עם 67 ניצחונות בקונפרנס קשה. ברור שהחסרונות של לאב וקיירי השפיעו אבל גולדן סטיייט בכל מקרה היו פייבוריטים. דאלאס מקום חמישי בליגה. בשנה שלפני ובשנה שאחרי לא עברו סיבוב ראשון. לא קבוצה צעירה שפרצה פתאום אלא בדיעבד חבורה של זקנים שנהנו מפציעות של קובי(בסיבוב השני) ובגמר של וויד בחיבור עם משחקים שהקליטה משלוש נפלה להם טוב( בעיקר בגמר). אם לברון שאנשים אוהבים לשנוא היה משחק שם היו מדברים על זה יותר.

ואוו.
אנחנו חיים בעולם שזה לא קרה -
http://www.basketball-reference.com/box ... 70DAL.html
רק נזכיר שמשחק מספר 5 שהמאבס נהנו מהפציעה של ווייד, ווייד עדיין סיים עם 23 נק' ב-50%. לברון שכמובן לא קשור בכלל להפסד סיים עם 17 נק' ב-42.1 והגיע פעמיים בלבד לקו (8.4 פעמים בעונה הסדירה, 9.1 פעמים בפלייאוף עד הסדרה מול דאלאס).

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

די נו. דאלאס של 2011 ונוביצקי בפרט נתנו את הפלייאוף הכי מרגש בעשור האחרון.
סיימו את הפלייאוף ההוא במאזן 16-5, כולל 12-3 בשלושת הסיבובים האחרונים, כאמור מול קובי, דוראנט, ווסטברוק, לברון ו-וויד ומאשימים אותם באליפות במזל. ועוד בעונה שאף אחד מהכוכבים נגדם לא נפצע (ואני לא מקבל את ה'וויד וקובי הוגבלו ע"י פציעות, מאז 2006 שניהם 'מוגבלים על ידי פציעות' בערך 5 ימים בשבוע)
כל הקטע של סדרות הטוב מ7 לא היה לצמצם את השפעת המזל למינימום?

זה לא מוריד מזה שלברון נחנק לגמרי ואכן פספס הזדמנות שהוא היה צריך לקחת, אבל מה שנוביצקי ודאלאס עשו בסדרה הזו היה התעלות שכולה אופי ולב, למזל היה חלק קטן מאוד במה שהלך שם.
כשמגיע קרדיט צריך לתת אותו ואני לא זוכר עוד הרבה קבוצה שכל-כך הגיע להם.

ויכוח משונה. לגמרי מה שסתיו כתב. דאלאס היתה נהדרת ולברון נחנק ואין סתירה בין הדברים. אבל אם יורשה לי להגיד, גם העובדה שבמיאמי היה מאמן צעיר, חסר ניסיון, ובדיעבד גם לא מי יודע מה מוכשר, לא עזרה לבלום את הקריסה.

(וחוץ מזה שאני באמת לא זוכר מה הביא את הסוויפ המדהים שלהם על הלייקרס ולמה על זה לא מדברים בכלל)

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

היתה אליפות מדהימה שלהם.
קבוצה של כוכב אחד ( בימים של ביג 3) עם שחקני משנה מבוגרים וכמה שחקנים די סתמיים אז (בראה.סטיבנסון) נתנה בראש לקבוצות עם כוכבים גדולים.

הדבר שאני הכי זוכר מהסוויפ שלהם על הלייקרס היה בעיקר את התחושה גם ב2-0 (שהיה נגד הביתיות, אני אזכיר) ואפילו ב3-0 שהלייקרס הולכים לחזור מזה ונוביצקי הולך לצאת הלוזר שבלוזרים, זה הסתיים במקום זאת בתצוגה מדהימה של המאבס במשחק הרביעי, עם 15 מ16 משותפים משלוש לפז'ה וטרי, פצצה שביינום נותן לבראה מתסכול ו36 הפרש מדהימים.

בראה נתן פלייאוף מדהים. כל משחק חשבת שזהו, כמה הבחור (הדי) אלמוני הזה יכול לתת כבר?

ואי אפשר שלא להזכיר את הקסטודיאן, שלקח אליפות לפני לברון

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

בוודאי שיש סתירה בין הדברים. אם לברון לא היה נחנק דאלאס לא הייתה לוקחת אליפות ולא היית כותב על כמה שהם היו נהדרים.
זה לא מוריד בכלל מההישג של דירק והחבר'ה. אבל אם נשים את הקלפים על השולחן, הסיפור הכי גדול ומשמעותי של סדרת הגמר הזאת היה (אי) ההופעה של לברון.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי