|
יאללה, סיכום.
בסך הכל אולימפיאדה סבירה, כמה הצלחות מצד אחד, אבלו לא מעט ספורטאים שנכשלו או כל מיני למל"מים. מצד שני, לגמרי אי אפשר לזלזל באולימפיאדה עם שתי מדליות, גם אם שתיהן "רק" מארד.
הצלחות: ירדן ג'רבי ואורי ששון השיגו פחות או יותר את המקסימום האפשרי מבחינתם בהתחשב בעובדה שבקטגוריות שלהם היו שני ג'ודאים שהיו רמה מעל התחרות, בטח ובטח אם לוקחים בחשבון שג'רבי נדפקה ע"י השופטים בקרב מול הברזילאית (לטעמי המקרה היחיד שאני יכול להגיד שהיה מובהק מכל הישראלים שהתלוננו על השיפוט), שגיא מוקי גם היה מצוין בהתחשב בעובדה שהוא הגיע עם קרע ברצועות הקרסול ושתי פריצות דיסק, גם חנה קנייזבה מיננקו עשתה תוצאה טובה שאולי ביום אחר גם הייתה מספיקה למדליה ומקום חמישי בגמר באתלטיקה זה בהחלט הישג יפה מאוד.
הצלחה עם פיספוס: מעיין דווידוביץ' שלא הוגדרה כפוטנציאל גדול למדליה והייתה קרובה מאוד עד שיוט המדליות, לינדה בולדר שהגיעה בלי ציפיות גדולות וסיימה שביעית אחרי שהתחילה את התחרות מצוין ונחלשה בהמשך הקרבות, נבחרת ההתעמלות האומנותית שהשוותה את הישג השיא שלה מהאולימפיאדות הקודמות ונתנה הופעה בהחלט יפה מאוד, אבל עם קצת יותר דיוק (ואולי שופטים פחות אנטישמיים? לא יודע, לא מבין בזה, אבל היו טענות) הייתה מצליחה לשפר איזה מיקום או שניים למעלה.
היו בסדר: דודי סלע שהגיע בלי ציפיות והצליח להשיג ניצחון אחד לפני שהפסיד לטניסאי שעדיף עליו בהרבה, מישה זילברמן שהשיג ניצחון אולימפי ראשון לבדמינטון, לטיסיה בק שסיימה מעל הדירוג ההתחלתי שלה בגולף, איגור אולשנצקי בהרמת משקולות שלא היה אמור להיכנס בכלל והגיע ברגע האחרון עקב פסילה של הרוסים, שיפר שיא אישי אבל היה רחוק מאוד מהתמודדות על מדליה. רון דרמון שעשה תוצאה יפה בטריאתלון וסיים מעל הדרוג הראשוני שלו
למל"מ: שני רוכבי האופניים (לא מבין בזה, לא שמענו עליהם חוץ מאיזו כתבה על שני בלוך שהגיעה מסוג של חובבנות בגיל מאוחר יחסית, אז היה כאן איזשהו סיפור מעניין) שלא היו מהם ממש ציפיות ורוב האנשים בכלל לא יודעים שהם השתתפו, מאור טיורי במרתון הנשים וכל המרתוניסטים הגברים שעשו תוצאות סבירות פחות או יותר בהתחשב בעובדה שהמסלול היה די איטי שלא היו מהם ציפיות לצמרת, סרגיי ריכטר בקליעה (היה מדורג תשיעי, סיים 14, אבל איכשהו אצל הקלעים שלנו באולימפיאדות, זה בערך הסטנדרט להחמיץ את הגמר בקצת).
כישלון, אבל מגיע כבוד: אלכס שטילוב שמחזיק את כל ענף התעמלות המכשירים על הכתפיים שלו כבר הרבה שנים ונטע ריבקין, לא הצליחו ולא עמדו בציפיות מצד אחד, אבל גם לא היו נוראיים ובכל זאת, מדובר בשני ספורטאים שהם די מופת בכל מה שקשור לענף שלהם והביאו לא מעט הישגים בעבר. אחרי התלבטות אני מכניס לכאן גם את אילנה קרטיש, ההופעה שלה ממש לא הייתה טובה, בטח ובטח לאור העובדה שהיא נחשבה מועמדת למדליה, אבל מצד שני, עצם ההגעה שלה לאולימפיאדה בענף שלא ממש קיים בארץ (בטח שלא בנשים) היא כבר סוג של הצלחה ואני נותן לה הנחה קטנה ולו בשל בעובדה שיש סיכוי שהשופטים באמת דפקו אותה (שוב-לא מבין בזה אז לא יכול לפסול לגמרי את האופציה הזו).
כישלון: כל נבחרת השחייה פחות או יותר, אם לא העובדה שטומרקין בכל זאת הצליח לחלץ חצי גמר אחד ונבחרת השליחות שעשתה היסטוריה בעצם ההעפלה זה היה כישלון הרבה יותר גרוע, אף אחד כמעט לא הצליח לשפר שיא אישי, כן הייתי נותן כבוד לגל נבו שבכל זאת הגיע לאולימפיאדה שלישית והיה רחוק 3 מאיות מחצי הגמר. כל השייטים חוץ מדווידוביץ', ובמיוחד שחר צוברי, מישהו זוכר שפעם היינו טובים בספורט הזה? השחייניות הצורניות, רון אטיאס בטאקוונדו (לא רק שהפסיד בסיבוב ראשון, גם עשה את זה בפער גדול, סוג של נוק-אאוט בגרסת הענף). גולן פולק, גילי כהן ושירה ראשוני בג'ודו, הכישלון כאן הוא במיוחד של פולק שכן היה אמור להגיע לשלבים מתקדמים יותר, פחות של ראשוני שמלכתחילה לא היו ממנה ציפיות גדולות. דונלד סנפורד, באולימפיאדה הקודמת היה לנו את סיפור הנעליים, אבל לפחות אז הוא הצליח לעשות שיא אישי, הפעם גם זה לא היה, מצד שני, גם ציפיות לא היו ממש.
_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
