עכשיו כשהסגל נסגר, אפשר להשוות אותו לסגל הקבוצה משנה שעברה ולראות על הנייר לפחות איזו מכבי נראה לטוב או לרע:
חמישייה מול חמישייה: פארמר/מקל, רוצ'סטי/גאודלוק, סמית/ווימס, ראנדל/ראד, אמבקווה/צירבאס.
נתחיל בעמדת הרכז: אם פארמר היה פארמר של לפני 5 עונות אז זו הייתה השוואה לא כל כך הוגנת, אבל זה לא היה אותו פארמר. מבחינה התקפית: הפציעות עשו רע לפארמר, הוא איבד מהירות, וכיום למעשה מקל חודר לסל טוב ממנו, מבחינת קליעה שניהם קולעים באחוזים נמוכים, ההבדל שפארמר לוקח יותר זריקות גרועות במודע, ובכלל זורק בחוסר פרופורציה לאחוזי הקליעה הנמוכים שלו, מקל מנהל משחק עדיף על פארמר, אם כי גם נוטה מעט לבזבז את השעון, הגנתית פארמר של היום שומר גרוע (בקדנציה שלו בלייקרס פיל ג'קסון עוד בנה עליו בהגנה, היו ימים) מקל נחשב שומר טוב. לסיכום: מכבי מקבלת רכז שעל הנייר אמור להיות פחות דומיננטי, אבל הרבה יותר יעיל ובעיקר כזה שלא מייצר נזק לקבוצה שלו, פארמר עדיף בפרמטר של שליטה בכדור, כמובן שלא תרגם את זה למשהו אפקטיבי.
רוצ'סטי/גאודלוק: 2 שחקנים עם קליעה מטורפת מחוץ לקשת, ההבדל הוא שגאודלוק נחשב קאליבר רציני כבר לא מעט שנים, לרוצ'סטי הייתה עונת פריצה אחת יוצאת דופן, ועוד עונה טובה (במספרים/על הנייר) במכבי, התקפית: גאודלוק עם צעד ראשון מהיר יותר, קליעה יותר יציבה, שוטינג גארד טהור בניגוד לרוצ'סטי. הגתנית - רוצ'סטי היה חור, גאודלוק שומר סביר גם אם לא סטופר הגנתי. מבחינת ניסיון ברמות הגבוהות גאודלוק מביא איתו רזומה הרבה יותר עשיר ומכובד, הוא גם מגיע מעט צעיר יותר מרוצ'סטי (28), אמור להיות בשיאו. לסיכום: מדובר בשדרוג משמעותי, גאודלוק הרבה יותר מעוד סקורר, הוא גם שחקן שמכריע משחקים, רוצ'סטי יכול לככב, אבל הוא שחקן של קבוצות קטנות, לא ווינר, לא ממש מנהיג וגארד פחות שלם ויציב במשחק שלו.
ווימס/סמית - לפני 5 שנים זה היה מאץ' אפ שווה, אולי עם הטייה קלה לסמית, אז סמית פגש את ווימס כששיחק בז'לגיריס, סמית ניטרל את ווימס בהגנה, ומאז די ביסס את עצמו כאחד משחקני ההגנה הטובים ביורוליג, היום המצב שונה, סמית אחרי שיאו, עם עבר מרובה פציעות, שחקן קצת פחות דומיננטי, לעומת זאת ווימס היה בשיאו בצסק"א, שחקן שעושה הכל ובאיכות גבוהה. התקפית: ווימס הרבה יותר מגוון ביכולת שלו לתקוף את הטבעת מכל הטווחים ומחדירה לסל, סמית כיום שחקן הרבה יותר מוגבל, הנשק העיקרי שלו יהיה הקליעה מה-3 מכדרור, שם עדיין הוא אמור להצטיין. יתרון נוסף של ווימס זה שהוא גם יכול להוביל כדור ולייצר לא מעט אסיסטים במספרים של רכז, על מהירות אין מה לדבר. הגנתית: היתרון של סמית שהוא יכול לשחק גם כ-4 ואמור להיות שומר פיזי מעט טוב יותר, ריבאונד ? סמית היה מבין הריבאונדרים המובילים ביורוליג, לא בטוח שזה המצב היום, אפשר לתת לו יתרון קל. לסיכום: סמית בשלב הזה של הקריירה ואחרי עבר הפציעות שלו שחקן פחות דומיננטי וורסיטלי בהתקפה, וגם בהגנה הוא קצת נחלש, אם כי המחויבות הגבוהה שלו והמנטליות הרצינית נשארו כשהיו, בסה"כ מדובר בשדרוג, ווימס במונחים של היום נחשב סוג של אנתוני פארקר של אז, שחקן ברמת NBA שההחתמה שלו היא הצהרת כוונות.
רנדל/ראד - על הנייר מדובר ב-2 הפכים: רנדל מכונת הגנה, ראד מכונת התקפה, קווי דמיון: 2 פורוורדים מאוד אתלטיים, שניהם מסוגלים להוביל כדור, להגיע לטבעת מכדרור ולהטביע, ולייצר אסיסטים. התקפית: רנדל חי בעיקר מנקודות ממתפרצות ומהאלי הופס, ממעט לאיים מה-3, מבחינה פיזית היה יכול לשחק גם 3 וגם 4 באירופה, אבל משחק ההתקפה המוגבל שלו בפועל משבץ אותו ב-4, חייב להיות קרוב לטבעת כדי להשאיר לעצמו סיכוי להיות אפקטיבי במשחק עומד, שוט-בלוקר מרשים, סטופר הגנתי בהגדרה. ראאד - סימן שאלה בצד ההגנתי, אם כי לא יהיה מוגזם לומר שלא בונים עליו שיהיה סטופר הגנתי, התקפית: החבילה השלמה - יד מכל הטווחים, ראיית משחק ברמה גבוהה, יכול לנהל התקפות, אמור להיות ריבאונדר סביר. לסיכום: תלוי מאוד בחיבור שלו לקבוצה, אם יתחבר לקבוצה ולשיטה, מדובר בסוג של שובר שוויון, רנדל היה יכול להגביל יריבות ולהגן על הסל ולתת אפשרות חזרה לקבוצה, ראד יכול להרוג יריבות, הוא יכול לשחק כ-3 וכ-4, אין יותר מדי פורוורדים שיכולים לעצור אותו, האם מדובר בשדרוג ? סיכויים גבוהים שכן, אבל הכל תלוי בהגנה.
פבריאני/צירבאס או אמבקווה/צירבאס - בעונה שעברה מכבי קיבלה שבר כלי בתור סנטר, אין ממש צורך בהשוואה הזו, אז נתמקד בהשוואה בין אמבקווה לצירבאס. אמבקווה לא התאים להיות סנטר פותח, התקשה מאוד במאץ' אפים מול סנטרים טבעיים, אין לו משחק פוסט אפ, חי ממאבקי ריבאונד, פינישר בינוני, שחקן שמתאמץ ונאבק, ומצליח איכשהו להגיע למספרים סבירים, אבל מתקשה מדי, כשזה בא מהספסל זה טוב ומוסיף, כשזה בא משחקן חמישייה זה לא מספיק, מה גם שהקריסה ההגנתית של הקבוצה בתחילת העונה הייתה גם לא מעט באשמתו, הוא התחנה האחרונה והוא לא הגן על הטבעת. התקפית - צירבאס הרבה יותר פיזי וגדול, סנטר טבעי, יותר כוח מתפרץ, סיומת עדיפה, ריבאונד עדיף, אמנם מוגבל בקליעה מטווחים שונים, גם אמבקווה נחשב די מוגבל מהבחינה הזו. לסיכום: צירבאס סנטר אמיתי ב-2 צידי המגרש, כמה טוב הוא יהיה זו כבר שאלה אחרת, אמבקווה היה האסלר טוב, ריבאונדר סביר ופינישר בינוני, אבל לא התאים להיות שחקן חמישייה, למעשה הוא לא יועד להיות שחקן חמישייה עד שהתבררה חומרת הפציעה של פבריאני. בסה"כ מדובר בשדרוג, אחרי שנים של כל מיני פתרונות ביניים, או סנטרים חריגים כמו סופו וטיוס, מכבי סוף סוף הולכת על סנטר אירופאי קלאסי, שמגיע לקבוצה הרבה יותר בריאה, מוכשרת ומאוזנת מזו שאמבקווה שיחק בה, חובת ההוכחה עליו גדולה יותר מזו שהייתה על הכתפיים של אמבקווה.
|